בתום הפרק השני של סדרת הדוקו החדשה "נגיד שזאת עיר" שעלתה בנטפליקס בסוף השבוע שעבר, מספרת כוכבת הסדרה, הסופרת ומשוררת היהודייה פראן ליבוביץ, על חפתי זהב שמקשטים את חולצת הכותנה הלבנה שלה, מסימני ההיכר של מבקרת התרבות המושחזת בת ה-70.
"ראית את חפתי קלדר שלי?" היא פונה ליוצר הסדרה, במאי הקולנוע מרטין סקורסזה, על רקע כתוביות הסיום. את חפתי הספירלה קיבלה במתנה מסנדי רואר, נכדו של הפסל הנודע אלכסנדר קלדר, שהכין אותם במו ידיו. "הוא לא עיצב קולקציית חפתים כפי שאמנים עושים עכשיו. הוא הכין אותם", מדגישה ליבוביץ. "הוא בטח הכין אותם לעצמו, הוא לא הכין אותם בשביל פראן. הוא הכין הרבה תכשיטים. היתה תצוגה במוזיאון המטרופוליטן רק של תכשיטים שלו, וזה היה נפלא. אני חושבת שאלה נוצרו עם אותה צבת שהוא קיבל במתנה לחג המולד בגיל שבע. לדעתי הם מופלאים".
7 צפייה בגלריה
"פעם מבוגרים לא לבשו מכנסי ג'ינס – רק בני נוער לבשו אותם"
(צילום: Andrew Toth/GettyImagesIL)
העיסוק של ליבוביץ בסוגיות של אופנה כמעט לא עולה בסדרת הדוקו החדשה, המוקדשת ברובה לעיר ניו יורק שבה היא חיה מאז שנות ה-70. ליבוביץ – סופרת, משוררת, בעלת טור שהחלה את דרכה במגזין "אינטרוויו" של אנדי וורהול, לסבית מוצהרת ואייקון ניו יורקי, היא הדבר המרענן ביותר שאפשר לצפות בו בימים אלו.
מבעד לחרכי הסגר השלישי, ניו יורק של ליבוביץ חיה ונושמת. גם אם פלפולי הלשון שלה לא תמיד חדים כפי שהיו לפני 20 שנה, היא עדיין מספקת לצופה תובנות על החיים האורבניים מתובלות בהרבה הומור. בתוך כך, סוגיית החפתים מהפרק השני עלולה להיתפש כהערת שוליים, אבל היא מציירת ניגודיות להצהרה של ליבוביץ בתחילת הפרק הראשון. "איך היית מתארת את הלייף סטייל שלך?" נשאלה ליבוביץ מהקהל, שיחות שמשולבות לאורך שבעת פרקי הסדרה. בטון הסרקסטי האופייני לה, היא יורה ללא טיפת התנצלות: "ובכן, אני מבטיחה לך שלעולם לא אשתמש במילה 'לייף סטייל'".
לליבוביץ יש בהחלט אורח חיים, כפי שבא לידי ביטוי ב"נגיד שזאת עיר". לדוגמה, הסיבות שהיא מפרטת מדוע היא מעדיפה לא לצאת מהבית, לא להזמין אליה חברים, למזער את הלילות שהיא ישנה בלוס אנג'לס וכדומה. ובכל זאת, את המושג אורח חיים אפשר ורצוי להחליף במילה "סגנון" או ליתר דיוק: סגנון אישי. בניגוד לאנשי תרבות, אופנה ובידור אשר סגנון הלבוש שלהם משתנה בהתאם לטרנדים או לתקופות בחייהם – ליבוביץ שומרת על חזות אחידה לאורך השנים.
יש שיקראו לזה מדים, מראה נצחי, אחרים רואים בלבושה סמל לחספוס הניו יורקי המזוהה עם תושבי העיר: קארה צבוע שחור, משקפי ראייה עם מסגרת מעוגלת ובגדי גברים המורכבים מז'קט של "אנדרסון אנד שפרד" מרחוב החייטים הלונדוני סביל רואו, חולצה לבנה מכופתרת או חולצה בדוגמת פסים, מכנסי ג'ינס מדגם 501 של ליווי'ס עם אימרה מקופלת ומגפי בוקרים. במקרים נדירים אפשר למצוא אותה ניצבת על עקבי סטילטו דקיקים, כפי שתועדה ב-2012 במסיבה לאחר טקס האוסקר שעורך מגזין וניטי פייר מדי שנה.
"אני לא תמיד לבושה אותו הדבר", התרעמה ליבוביץ בראיון למגזין W השבוע. "יש לי הרבה מעילים שונים, הרבה חולצות שונות, הרבה חפתים שונים. אין לי מכנסי טרנינג (בעבר צוטטה אומרת כי "מכנסי יוגה הורסים את המראה של נשים", א"י). מה אנשים לובשים בביתם כשאני לא רואה אותם? לא אכפת לי. כשאני לבד בביתי, אני לא לובשת את זה, כמובן. אני לובשת מכנסי ג'ינס כחולים, שאת חלקם לדעתי היו לי כבר בתיכון, ובכך אני מתכוונת – מכנסי ג'ינס קרועים. לכן לעולם לא הייתי לובשת אותם בחוץ. אני לובשת חולצות ישנות, כמו חולצות ישנות ממש של האחים ברוקס, שלחלקן נאלצתי להוריד את הצווארון כי הוא התנדנד. לא הייתי יוצאת מהבית לבושה כך, כי הבגדים קרועים לחלוטין, אך לאחר שחונכתי על ידי הורים שגדלו במהלך תקופת השפל הכלכלי, אני גם לא זורקת שום דבר אם יש לו עדיין שימוש".
עם נוכחות בולטת בשבועות האופנה של ניו יורק וחברות קרובה עם מעצבת האופנה דיאן פון פירסטנברג, ליבוביץ בולטת בזכות הלבוש האישי שלה. בהמון של פאשניסטות הלבושות על פי טרנדים מתחלפים – אפשר לזהות אותה מקילומטרים. "נשים דואגות יותר לטרנדים מאשר לסגנון אישי", אמרה בראיון למגזין Elle ב-2015. "הן כל כך עסוקות במגמות אופנה, שהן שוכחות איך להתלבש".
"אני חושבת שתמיד היה לי סגנון אישי, אבל הטעם שלי פשוט התייקר לאורך השנים"', הוסיפה. "ההבדל הגדול ביותר הוא שכאשר הייתי צעירה, לבשתי כל יום סוודרים עם חולצות מכופתרות ומכנסי ג'ינס. בשלב מסוים בשנות ה-20 לחיי החלטתי שזה ילדותי, אז מסרתי את כל הסוודרים היפים שלי. ברור שגם מכנסי ג'ינס כחולים הם ילדותיים, אבל למרבה המזל כולם בגילי המשיכו ללבוש אותם. פעם מבוגרים לא לבשו מכנסי ג'ינס – לא גברים, אלא אם הם היו עובדי בניין – רק בני נוער לבשו אותם. אבל אני מניחה שהדור שלי פשוט אמר: 'אנחנו נמשיך ללבוש אותם עד שנמות, כי אנחנו כמעט שם'".
פורסם לראשונה: 10:21, 17.01.21
