האזעקה הראשונה בתל אביב בשבוע שעבר תפסה את ליבר בלילתי בנתיבי איילון. על אף שהיא למודת אזעקות, נפילות ויירוטים מעיר הולדתה אשדוד, שום דבר, כנראה, לא מכין אותך לחרדה שמשתלטת כשסירנות עולות ויורדות בעודך ברכב. "לא פחדתי ככה כל חיי. חשבתי שאני הולכת למות", היא אומרת השבוע. "זאת תקופה אינטנסיבית מאוד. אני בטוחה שאני לא לבד בתחושות האלה, כן, אבל זה עדיין מפחיד. המשפחה והחברות הטובות נמצאות באשדוד, העיר שסופגת הפעם בצורה קשה. אני מוצאת את עצמי הפעם פוחדת יותר מתמיד, מבינה שהחיים שבריריים מאוד".
לפני ימים ספורים סיימה בלילתי, מעצבת אופנה ואינסטגרמרית מובילה, דיטוקס בן 21 יום לניקוי הגוף, שאת תהליכיו שיתפה עם 87 אלף העוקבים שלה. במקביל היא גם מתחזקת את ההסברה הישראלית ברשתות החברתיות. בהתחלה, היא מספרת, פרסמה תכנים באופן ספונטני. בשבוע האחרון צורפה לקבוצת ווטסאפ שהקים בכיר לשעבר במשרד התפוצות, האחראי על ההסברה הישראלית בעולם. "בהתחלה שיתפתי דברים אינדיבידואליים, דברים שהרגשתי צורך לומר או להגיב אליהם", היא מסבירה. "עכשיו אני רואה בקבוצה תכנים רלוונטיים ובוררת את מה שאני רוצה להעלות. מי יודע, אולי בלה חדיד רואה את זה".
בואי נדבר רגע על בלה חדיד, שסומנה כאויבת ישראל מספר אחת בעולם. את מאמינה שסטורי שלך ישנה את דעתה?
"זה לא מופרך שהיא רואה את הביקורת והתיוגים נגדה. כשאני מעלה סטורי, אני פונה למישהו. מאחר שהיא מפיצה שקרים על ישראל – קל לי יותר להתייחס ולפנות אליה".
ואיך העוקבים שלך מגיבים?
"אני מקבלת הרבה הודעות תמיכה מהעוקבים שלי בחו"ל, אבל גם ירדו לי עוקבים בעקבות המצב".
"גם כשהיו ההתפרעויות בבת ים בשבוע שעבר התייחסתי לזה, אבל צריך לזכור שהסיטואציה כאן מאוד דליקה. אני מאמינה שכרגע עלינו להתמודד עם הביקורת מבחוץ. האם זה אומר שאני מסכימה עם כל מה שהמדינה עושה? לא, אבל זה זמן אחדות"
בלילתי היא לא בלוגרית האופנה היחידה שהתגייסה למען ההסברה המקומית. היא מצטרפת למשפיעניות רשת כמו נטלי דדון, נסטיה ליסנסקי ואחרות. בצד הרציני של ההסברה הישראלית באינסטגרם אפשר למצוא את סדרת הסרטונים של נועה תשבי בפנים חמורות סבר, בעוד בקצה השני נמצא הסרטון המוגזם של עינב כהן, שיחד עם קבוצת חברות לבושות בגדי ים קופצות מול המצלמה במסיבת רווקות ביוון כשהן צועקות "פלסטין ביי, פרי יזראל" ומתייגות את האחיות חדיד ועמוד ביקורת האופנה דיאט פראדה עם ההתרסה: "מי ידבר על המדינה היפה שלנו?!"
כשבלילתי נשאלת האם הבחירה בביקורת על האחיות חדיד, הזמרת דואה ליפה ודיאט פראדה, קלה יותר מאשר הבעת ביקורת כלפי גזענות ותהליכים פנימיים שמכרסמים בחברה הישראלית, היא עונה: "גם כשהיו ההתפרעויות בבת ים בשבוע שעבר התייחסתי לזה, אבל צריך לזכור שהסיטואציה כאן מאוד דליקה. אני מאמינה שכרגע עלינו להתמודד עם הביקורת מבחוץ. אין קשר לדעה פוליטית – אנחנו בזמן משבר וצריך לעמוד לצד מדינת ישראל. האם זה אומר שאני מסכימה עם כל מה שהמדינה עושה? לא, אבל זה זמן אחדות".
רגע לפני שהחל מבצע "שומר החומות", פגשנו את בלילתי במרפסת דירתה בתל אביב, ממנה ניתן להשקיף על תהליך ההתחדשות המי יודע כמה של מתחם גן החשמל, שלפני 20 שנה בדיוק פרח עם בוטיקים של מעצבות צעירות – רובן כבר לא פעילות – כמו נאית רוזנפלדר והמותג דליקטסן של עדית ברק. עכשיו, עם מגדלי מגורים חדשים מהניילון הכוללים קודן בכניסה ושכר דירה מהגיהינום, לצד בתי קפה שמנקדים את הרחוב ורשימת בוטיקים חדשים – תהליך הג'נטריפיקציה הושלם, גם בהשוואה לדיירי השכונה מלפני שני עשורים, שעזבו דרומה יותר או נמלטו מהעיר.
אל הדירה החדשה עברה לפני מספר חודשים מהבניין הסמוך יחד עם בן זוגה. שלושה חדרים לא גדולים המקושטים בעבודות אמנות גרפית והרבה אור טבעי שנכנס מבחוץ. לאחר שסגרה את הסטודיו בשכונת נווה צדק של מותג האופנה שהקימה לפני כשנתיים וחצי, La Fille de (מצרפתית: הבת של), העתיקה בלילתי את הפעילות הביתה. בכל זאת, הקורונה הוכיחה לרבים כי התכנסות היא לא מילה גסה. בשנה האחרונה העבירה את פעילות המותג אונליין ואת שמלות המיני מפאייטים צבעוניים מהקולקציה הראשונה, החליפו טרנינגים נוחים ומחוכים הדוקים אל הגוף, ודאי כדי להזכיר לעצמה – וגם ללקוחות ולעוקבות ברשתות החברתיות – כי היא עדיין משפיענית מובילה בזירה האופנתית.
"הדי.אן.איי של המותג השתנה לאורך השנים. נהיה לי ברור יותר איך אני רוצה לעשות את הבגדים", מסבירה בלילתי, 25, בתה של מעצבת שמלות הכלה והערב הוותיקה ברטה בלילתי. "הקולקציה הראשונה היתה פנטזיה, ואז נתקלתי במציאות. כמובן שבבית תמיד דיברו על עלויות ייצור ובדים, אבל הייתי מנותקת, חשבתי שבסוף אסתדר ולא חישבתי עלויות ייצור גבוהות. קניתי בד פאייטים מוגזם העשוי בעבודת יד, ועיצבתי שמלות שרציתי ללבוש. בקולקציה השנייה הבנתי שאני צריכה להיות מסחרית יותר. בכל זאת, שמלה ב-5,000 שקל זה לא זול. בכלל. הבנתי שאני צריכה לרדת טיפה אל הקרקע".
שמלת ערב ב-5,000 שקל או טרנינג ב-330 שקל. אופנה מול סחורה. מה מושך אותך יותר כמעצבת?
"אני גם וגם, טרנינג עם מחוך. אני עושה בגדים שנשים ילבשו וירגישו כוסיות, ירגישו אש".
היה רגע ששאלת את עצמך למה את צריכה את כל הבלגן של מותג משלך, במקום ללכת לעבוד לצד אמא?
"יכולתי ללכת במסלול הזה ובאמת בתחילת הדרך זה מה שהיה. כשהשתחררתי מהצבא, עבדתי במחלקה הבינלאומית של המותג, אבל אמא אמרה שאני צריכה לעבוד מחוץ לחברה המשפחתית. התחלתי לעבוד בעדיקה ביצירת תוכן, ואז הייתי ב-It Girls (דוקו-ריאליטי שעקב אחר משפיעניות רשת צעירות, א"י), ולכל אורך הדרך דגדג לי לעשות משהו שהוא שלי. בקולקציה הראשונה היא הציעה שנלמד את הנושא יחד ואפשרה לי לתפור אצלה, אבל מהקולקציה השנייה עברתי למתפרות אחרות. הרגשתי שאני רוצה לעשות את זה בדרך שלי".
יש מחשבה להמשיך את אמא כיורשת?
"ברטה בת 55, עוד צעירה. אבל אני מאמינה שזה יבוא ביום מן הימים, תלוי איך החיים יובילו אותנו. יש בינינו קווי דמיון: שתינו וורקוהוליקיות. אם היא לא עובדת, היא משתגעת".
היא לובשת את העיצובים שלך?
"כן, וזה מאוד מרגש אותי. היא לא לובשת את השמלות, כי זה מיני, אבל את המחוכים והטרנינג היא אוהבת".
אופנה נשמה מילדות בבית. אמהּ, ברטה, היא אימפריה של שמלות כלה. אביה סימון גם עובד בעסק. את ילדותה באשדוד היא מתארת כטובה, למרות שבבית הספר השעו אותה יותר מפעם אחת. מגיל צעיר ניתבה את דרכה לפרסום. לפני כשלוש שנים השתתפה בתוכנית הריאליטי It Girls לצד עדן פינס, אולי המפורסמת ביותר מאותה עונה, ומאז היא גם מתחזקת עמוד אינסטגרם עם כמעט 90 אלף עוקבים.
סגנון הלבוש שלה צעיר וטרנדי, תוך שהיא משלבת בין מותגי יוקרה לרשתות. "אני קניינית טובה", היא מעידה. "אעדיף להשקיע בתיק או בנעליים. לא אכנס לבארניס ואקנה חולצות טי של בלנסיאגה. עכשיו, למשל, אני ממש קרובה לקנות תיק של בוטגה ונטה (מותג יוקרה איטלקי, א"י). יש לי תכף יום הולדת ומגיעה לי מתנה לעצמי: תיק בוטגה קטן ירוק מעור עם שתי וערב. או איזה פראדה. אבל בא לי תיק צבעוני, ותיק זה השקעה כיפית, מתנה יפה לעצמך".
12 צפייה בגלריה
"כשהייתי נערה, הייתי הכי שטוחה בעולם". בגד ים לטוונטיפורסבן
(צילום מתוך האתר www.twentyfourseven.co.il)
במקביל, היא משמשת כשגרירה של רשת האופנה לצעירות twentyfourseven, עבורה גם עיצבה הקיץ קולקציית קפסולה של בגדי ים עם דגמי ביקיני ושלמים, שהחזירו אותה לזיכרונות שלה כנערה. מבין הדגמים שעיצבה, אחד המוצלחים הוא בגד ים שלם בצבע ורוד בייבי עם כיווצים באזור החזה. "כשהייתי נערה, הייתי הכי שטוחה בעולם, ובכל פעם הייתי מהנדסת את בגדי הים שלי בחוט ומחט. עם השנים חשבתי להקים מותג בגדי ים, אבל כל בחורה שנייה פותחת היום מותג בגדי ים. הייתי הולכת בנחלת בנימין ורואה שכפולים של נטע אלחמיסטר מחפשות בדים. היום בננהוט (המותג של אלחמיסטר ושותפתה נועה בני, א"י) הן היחידות שמצליחות בתחום. אז גם הבנתי שאני צריכה לעשות משהו אחר".
היום כולן מציעות מוצרי איפור.
"אני עשיתי נרות ומפיצי ריח".
את רק בת 25: הופעת בטלוויזיה, יש לך מותג עצמאי, במקביל את גם מתחזקת עמוד אינסטגרם שוקק. לא מתחשק לך ללכת להתמקצע בתחום אחד? או לעשות תואר ראשון בנושא שמעניין אותך?
"תואר אקדמי אף פעם לא נצנץ לי בעיניים. אני כן אוהבת ללמוד קורסים כמו תדמיתנות ועיצוב, ביזנס של אופנה, אבל לפני מספר חודשים ישבתי עם יאן בן זוגי ודיברנו. הבנתי שאני אשת עסקים. יש לי מותג אופנה שבו אני אחראית על העיצוב, הייצור והשיווק, ועמוד אינסטגרם שהוא עסק לכל דבר. זה אולי נשמע מוזר שאני מנסה מוצרים וממליצה עליהם – אבל זה לוקח המון זמן. יש ימים שאני לא עוזבת את המחשב עד שתיים בלילה. עם זאת, לא מזמן היתה בלוגרית שעובדת ללא הפסקה שהעלתה לאינסטגרם סדרה של סטוריז ואמרה שאנחנו עובדות קשה. אני מסכימה באופן חלקי, אבל זה עורר הרבה אנטגוניזם".
היתה על זה הרבה ביקורת. קצת פרופורציות: אתן לא עובדות במפעל עופות.
"אני מסכימה. אבל זאת עבודה שהיא מסביב לשעון ויש בה גם צורך לחשוף צדדים פחות זוהרים".
ומה גילינו בארונה?
"לפני עשר שנים קיבלתי ממנו את המשקפיים. זה פריט וינטג' שלו עוד מהחיים במצרים. שמרתי אותם בבית של ההורים, ולפני חצי שנה, כשהוא נפטר, מצאתי אותם שוב. מאז הם עליי, ומלבד המשמעות הרגשית, הם כל כך שיק".
"זאת השמלה הראשונה שעיצבתי ללה פי. You'll Always be My First הוא שמה. היא 'פיס'. מרגישה כמו פריט הוט קוטור".
"קניתי אותן במילאנו והן ממש נצצו אליי מחלון הראווה. זה שיתוף פעולה בין ג'ימי צ'ו וסברובסקי, והן היו יקרות בצורה מזעזעת, אבל הרגשתי שהן צריכות להיות שלי. אני לובשת אותן מדי פעם לצילומים, אבל לא מנצלת אותן כפי שהייתי רוצה: הן לא הדבר הכי נוח שיש וכשאני נועלת אותן, אני נראית ענקית מעל כולם".
