מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס הלכה לעולמה היום (רביעי) בגיל 79 לאחר שהתמודדה בשנה האחרונה עם מחלה קשה. ג'ונס, ילידת 1945, השאירה אחריה שתי בנות, טניה וג'ואנה, ונכד.
תמרה יובל ג'ונס הייתה ממעצבות האופנה הוותיקות שפעלו בישראל ובאיטליה. היא נולדה וגדלה בחיפה, ובשנות ה-60 השלימה את הכשרתה כמעצבת בקורס של מכון הייצוא. בהמשך עשתה סטאז' במפעל בגדי העור "תדמור" שבקיבוץ הדתי עין צורים כאסיסטנטית למעצב ז'ק למור.
לאחר ששבה מהתמחות בעיצוב תלבושות לבמה במוזיאון הילדות של V&A בלונדון, פתחה את בוטיק "מאוד" בירושלים יחד עם נירה לונדון, שפעל עד שנת 1971. הבוטיק היה חלוץ בייבוא הסגנון הבוהמייני, שיובל ג'ונס הייתה ממובילותיו. שנה לאחר מכן עברה לתל אביב והקימה בה את הסטודיו לאופנה "תמרה", ובהמשך עיצבה תלבושות לסרט "הגלולה" של דוד פרלוב וללהקת המחול בת דור.
"ב-1973 הייתי בת 27 וכבר בעלת שני בוטיקים – בתל אביב ובירושלים, לכאורה מימוש של חלום", סיפרה ב-2022 לאתר פורטפוליו, "אבל הרגשתי שאני צעירה מכדי להיות כבולה לעסק שדורש ממני את מלוא זמני. רציתי חיים חופשיים יותר. חלמתי רק לעצב. התאהבתי בצלם איטלקי שהכרתי בארץ ונסעתי לעתים תכופות לאיטליה כדי לבקר אותו. כשחזרתי מאחת הנסיעות, הודעתי לאבי שאני סוגרת את העסק. באותה התקופה (1974-1970) עיצבתי גם למשכית בניהולה של רות דיין. רות הייתה משמעותית בחיי. הערצתי אותה".
בשנת 1974 עברה יובל ג'ונס להתגורר בפירנצה, איטליה, שם עבדה במשך עשור בצמוד למעצב האופנה רוברטו קוואלי, שהלך לעולמו מוקדם יותר השנה. את קוואלי הכירה דרך חברתה הטובה, הדוגמנית חוה לוי, שהייתה מלכת היופי של ישראל לשנת 1969 ובת זוגו של המעצב דאז.
14 צפייה בגלריה
מערכות לבוש מעור בהדפס משי בעיצוב תמרה יובל ג'ונס לרוברטו קוואלי, 1980
(צילום: טים ג'ונס)
"חוה לוי ביקשה ממני למכור את בגדיי בבוטיק החדש שהיא ניהלה עבורו בפריז", סיפרה ל-ynet ב-2011. "קוואלי עיצב בזמנו רק בגדי קז'ואל עשויים עור, והיא חיפשה בגדי ערב. שלחתי בגדים מהארץ לבוטיק, עד שיום בהיר אחד הגיע ממנו מכתב עם הזמנה להגיע לבית האופנה שלו – לעבוד איתו. זאת הייתה חגיגה: יצירה עם כל האפשרויות והטכניקות החדשות ביותר, ויחד עם זאת פשוטה ומדויקת. עבדנו עם עור וג'ינס ישנים. תוך שנה המכירות הוכפלו".
יובל ג'ונס שבה לעבוד עם קוואלי בשנות ה-90 במשך שמונה שנים, במהלכן גם שידכה לבית האופנה את בן טיפוחיה, מעצב האופנה ויקטור (ויוי) בלאיש, שעבד בקוואלי כמנהל אמנותי לתקופה קצרה. בשנת 2008 היא נקראה שוב לדגל והתייצבה לעבוד עם קוואלי בפעם השלישית, לתקופה בת שנה וחצי שבמהלכה עבדו איתה בבית האופנה מעצבים מקומיים, ביניהם ליאורה טרגן ואלון ליבנה.
"קוואלי עיצב בגדים שנשים אוהבות", ספדה לו יובל ג'ונס בשיחה עם ynet. "אתה יכול לומר שזה 'פרחי', כן, אבל הוא הביא לקדמת הבמה את מראה האישה הסקסית והחושנית, כי הוא פשוט אהב נשים חושניות".
במקביל לעבודתה כמעצבת, השתלבה יובל ג'ונס גם במסדרונות האקדמיה לאופנה בישראל – תחילה כמרצה בכירה במחלקה לאופנה בשנקר, ובהמשך כראש המחלקה בשנים 2006-2004 (בתקופה שבה פרופ' לאה פרץ הייתה בשליחות בקולומביה). בשנים 2017-2014 עמדה בראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, שאותה עזבה לאחר קדנציה אחת בלבד.
שנה לאחר מכן אצרה את תערוכת האופנה ההיסטורית "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל, ירושלים, שהוקדשה לאופנה ישראלית החל בסוף המאה ה-19 ועד העשור השני של המאה ה-21. במקביל גם עיצבה רהיטים וגופי תאורה, ושימשה כמנטורית ויועצת למעצבי אופנה צעירים במטרה לסייע ולהכשיר אותם לעבודה בשוק התחרותי בישראל.
לפני כשנתיים סיכמה את עבודתה כמעצבת באלבום עב-הכרס "תמרה יובל ג'ונס" שכתבה אוצרת האופנה וההיסטוריונית יערה קידר. הספר הוא שילוב בין ספר זיכרונות בליווי אוסף תמונות מרהיב של עבודתה משנות ה-60 ועד סוף שנות ה-90, לבין ספר אופנה היסטורי המבקש דרך עבודתה להצביע על מגמות ותמורות שחלו בעולם האופנה בתקופה זו. בספר מופיעים צילומי אופנה נדירים של פיטר הרצוג, צלם האופנה הנודע שפעל בישראל בשנות ה-60, ועבודות של הצלם בן לם, שעבד בצמוד ליובל ג'ונס לכל אורך הדרך, והספר הזה הוא שלו לא פחות.
תמרה יובל ג'ונס מדברת על אופנה עם יציאת הספר על עבודתה, 2022
את יחסה לאופנה של השנים האחרונות, היטיבה לתאר באחד הראיונות האחרונים שהעניקה עם יציאת הספר. "אופנה היא סיסמוגרף של מה שקורה בעולם, והיא מתפתחת מתוך המצב הסוציאלי, הכלכלי והבריאותי. הרשתות החברתיות, ואז גם הקורונה, גמרו עלינו סופית", אמרה ל"הארץ". "מצד אחד, אין מעצב שלא עשה טרנינגים וברחוב כולם עם ג'ינס וטי שירט, אבל מצד שני התצוגות נהיות מנופחות יותר ויותר. כל ה'ווגים' והמגזינים השמרניים התחברו גם הם לווייב של הרחוב, של מידות גדולות עם בגדים צמודים ושל גיוון ושל העצמה נשית ומי טו, וכבר לא רואים סתם דוגמנית רגילה.
"הכול נעשה בהגזמה, הכול נעשה מתוך רצון להיות קול, להיות 'אין', לתקשר אג'נדות טרנדיות שקורות עכשיו", הוסיפה. "יש זוועות אופנתיות כאיזה ביטוי של פוסט-טראומה מהשנים האחרונות, וגם הפנים מופנות אל טראומה עתידית בדמות משבר האקלים. אנחנו רואים את מה שנחרב סביבנו ועומדים מול זה חסרי ישע. עולם האופנה פחות או יותר התחרפן. אנחנו בתקופת זוועה, מה לעשות? אז אני מנסה לחזור למה שהיה, להזכיר לאנשים שהיה כאן יופי, שעדיין יכול להיות יופי".
יובל ג'ונס הייתה ממעצבות האופנה החשובות שפעלו בישראל, משאירה אחריה דורות של מעצבי אופנה שגידלה וטיפחה, כמו ויקטור (ויוי) בלאיש ואלון ליבנה. דמותה הצבעונית, עם רעמת התלתלים האדומה והדפסי החיות בשילוב בגדי העור שעטתה על עצמה, היו אנטיתזה לאישה העדינה והחולמנית שהייתה.
14 צפייה בגלריה
"אמנית בנשמה, פורצת דרך, ואוהבת אדם". תמרה יובל ג'ונס ואלון ליבנה
(צילום: אלון ליבנה)
"לפני יומיים כתבתי לתמרה מכתב פרידה, כתבתי לה בדמעות כמה היא הייתה חשובה לי באופן אישי, כי את פועלה בעולם האופנה כולנו מכירים ומוקירים", אומר המעצב אלון ליבנה ל-ynet. "תמרה הייתה ראש המחלקה שלי בתקופת הלימודים בשנקר, והייתה הראשונה שהאמינה בי. היא לקחה אותי איתה יד ביד לעבוד ברוברטו קוואלי בגיל 20, ומאז ליוותה אותי לאורך כל הקריירה שלי, בכל פרויקט, בכל תצוגה ובכל קולקציה, והיוותה עבורי הרבה מעבר למורה וחברה קרובה. תמרה הייתה גורו אופנה אמיתית. אישה נדירה בכל מובן אפשרי. אמנית בנשמה, פורצת דרך, ואוהבת אדם. אני כבר מתגעגע אליה".
"תמרה ליוותה אותי ברגעים הכי חשובים בקריירה שלי וגם בחיי הפרטיים", אומר ל-ynet המעצב ויקטור (ויוי) בלאיש. "היא הנחתה אותי בשנקר, ובפרויקט הגמר שלחה אותי לפירנצה, לרוברטו קוואלי. משם הכול פשוט נפתח וזרם יחד. גם בשנים שעבדתי על הקו העצמאי שלי באיטליה, תמרה הייתה בעניינים ובהשראות ובהכול! דרך העבודה שלה שזורה בי. מורשתה של תמרה אינסופית - ילדי הפרחים של שנות ה-70, השמחה והחופש, החיבורים הלא שגרתיים, סיפורי עמים, טכניקות נשכחות, פיסול וציור, חיבור בין אמנות ואופנה, אלגנטיות לצד בוהמייניות וההרמוניה ביניהן. אפשר עוד להרחיב ולדבר על כך בלי סוף! מורשתה תמיד תהיה חלק ממני. עבורי תמרה הייתה אמא רוחנית, חברת נפש, מנחה לחיים. היא תמיד נתנה לי את העצות הכי טובות ותמיד תהיה איתי לאן שאלך".
