חמש שנים לאחר שהלך לעולמו בעלה, המוזיקאי דיוויד בואי, הדוגמנית אימאן מדברת לראשונה על מותו בהרחבה. סדרת הראיונות שהעניקה בשבועות האחרונים לתקשורת האמריקנית נוצלה לקידום בושם ראשון, Love Memoir, אשר נוצר בהשראת סיפור האהבה הגדול בין השניים, שנגדע עם מותו של בואי בגיל 69 ממחלת הסרטן. לדבריה, לאחר 20 שנה שבהן השתמשה בבושם הנודע פראקס של המעצב הצרפתי רוברט פיגה, היא התנחמה בריחו של בואי: ריח יבש, אדמתי ועצי עם תו חזק של טיבר, עשב נפוץ שמקורו בדרום אסיה. "זאת הייתה הדרך שלי לעבד את האבל על דיוויד ולהשלים עם הזיכרונות שלי", אמרה לניו יורק טיימס.
את תקופת האבל העבירה בביתם שבהרי קטסקיל בניו יורק. היא לא פגשה אנשים, למעט בתה אלכסנדריה (לקסי) זארה ג'ונס, האקטיביסטית בת'ן הרדיסון, ועוד שכנה קרובה וחברה ותיקה. את הזמן ניצלה לבישול ולטיולים יומיים ביער הסמוך. "במנהטן לא היה לי מקום להתפרק", סיפרה לטיימס, והוסיפה כי אנשים זרים היו עוצרים כדי לנחם אותה, אבל על הדרך גם התעקשו לצלם סלפי. "ביער יכולתי לבכות ולשחרר את הצער", הודתה. "התחלתי לחוות את הזיכרונות בשמחה רבה יותר, ולאט-לאט זה היה כואב פחות לראות את השקיעות היפות האלה שבעלי אהב, בלי לחשוב 'אני חייבת להראות את זה לדיוויד'".
הבושם הראשון של מי שכבר בשנת 1994 הקימה אימפריית קוסמטיקה שיועדה לנשים שחורות, מגיע בתקופת פריחה של הדוגמנית בת ה-66. לאחר שהורידה פרופיל והתמקדה בגידול בתה המשותפת עם בואי, בשנים האחרונות זוכה אימאן לעדנה מחודשת. מאז מותו של בואי היא נמצאת בווליום גבוה של חשיפה על השטיח האדום ובאירועי אופנה: מפסטיבל הסרטים בוונציה ועד טקס פרסי האופנה האמריקנית בחודש שעבר. בגאלה של מוזיאון המטרופוליטן שהתקיימה בספטמבר בניו יורק, לדוגמה, היא הרהיבה בשמלת זהב גרנדיוזית בעיצובו של הבריטי הצעיר האריס ריד. תחת התמה של היסטוריית האופנה האמריקנית, הייתה זו דווקא הדוגמנית שהיגרה לאמריקה מסומליה בצעירותה, שהפכה לשיחת היום.
את הפריחה הנוכחית אפשר לזקוף לשיתוף הפעולה ההדוק שלה עם בית האופנה ולנטינו והמנהל האמנותי פייר פאולו פיקולי, שמלביש אותה בשמלות גרנדיוזיות אשר על גופה הגבעולי של אימאן הופכות לענני בד מרחפים. החיבור בין השניים הגיע לשיאו בפסטיבל הקולנוע של ונציה ב-2019, שאליו הגיעה אימאן בשמלת מקסי בגווני כחול, לבן ואדום מעוטרת נוצות, שבמרכזה הדפס של קקדו לבן. באותה שנה היא כיכבה באירוע של יומון האופנה WWD, לבושה בשמלת מקסי גדולה בצבע זהב עם שרוולים נפוחים ושובל ארוך.
הופעותיה אלו זכו לאיזון באמצעות מערכות לבוש אלגנטיות ומינימליסטיות, כמו שמלת טוקסידו שחורה עם צווארון לבן בעיצוב דונה קארן שלבשה לערב הגאלה של amfAR או שמלת הקולר השחורה שבה הופיעה החודש, כשהעניקה את פרס אייקון האופנה לזנדאיה על במת טקס פרסי האופנה האמריקנית, 11 שנה לאחר שזכתה בעצמה בתואר הנכסף. "אני רואה בזה בסך הכול העברת שרביט לאייקון אופנה אחר", אמרה למגזין פיפל. "מה שאני אוהבת בזנדאיה ובדור הצעיר זה שהם חסרי פחד, ניסיוניים, לא חוששים ללבוש מעצבים צעירים ולקחת סיכונים. וגם לא מזיק להיראות כמו זנדאיה".
"העברת השרביט" בין שתי הכוכבות לא מצביעה רק על חילופי דורות, אלא גם על בחירה לחזק את עולם האופנה הלבן במפורסמות שחורות. זנדאיה ואימאן אינן רק נשים שחורות יפות הידועות בשם פרטי ממותג – הן גם דוברות חשובות לשינוי מודל היופי באמריקה: זנדאיה היא מודל לחיקוי עבור נערות שחורות, אימאן עושה זאת באמצעות נאומים בנושא על כל במה שניתנת לה ופרסום משפטים מעצימים בעמוד האינסטגרם שלה. עובדה שהיא גם בחרה לא לגנוב לזנדאיה את הפוקוס על הבמה ולבשה שמלה שחורה ומינימליסטית מהארון, בלי תג של מעצב מוביל או שלל תיוגים ברשתות החברתיות.
בכלל, אימאן אף פעם לא עשתה עניין גדול מעצמה, קל וחומר מפרסים ותארים. "הייתי במכונית בחזרה משדה התעופה כשדיאן פון פירסטנברג (שהייתה אז יו"ר מועצת מעצבי האופנה, תפקיד שאותו ממלא כיום טום פורד – א"י) התקשרה אליי ואמרה: 'יקירתי, ה-CFDA בחרו בך'. מופתעת, שאלתי 'עבור מה? אני לא מעצבת". והיא ענתה: 'פרס אייקון האופנה. זה היה פה אחד'. אמרתי שלכבוד הוא לי, ואוטומטית חשבתי מה לעזאזל אני אלבש", נזכרה אימאן לקראת הטקס שנערך מוקדם יותר החודש. "ידעתי שאני רוצה משהו שיתעלה מעבר לזמן, שאף אחד לא יוכל להצביע עליו ולומר מאיזו שנה הוא, שיהיה קוטור ובעל נוכחות, אבל גם ירגיש נצחי ואייקוני. ובצבע אחיד, כדי שאם יסתכלו על תמונה בשחור-לבן, זה יכול להיות גם משנת 1950".
הפור נפל על שמלת סטרפלס שחורה בעיצוב ג'יאמבטיסטה ואלי, שחלקה העליון צמוד אל הגוף ובחלקה התחתון שובל נוצות. "אני לא אוהבת שמלות גדולות", הסבירה. "יש לי מבנה גוף סומלי: אנחנו מאוד קטנים, אז דברים יכולים להסתיר אותי. ואני גם לא רוצה ללבוש משהו שאהיה מוטרדת מאיך אתהלך בו במהלך כל הערב". את השמלה קישטה בעגילי יהלומים ומספר צמידים. "תמיד הייתי אנטי טרנדים", הוסיפה. "אני לא מעוניינת ללבוש את האורך האחרון או את המעצב הלוהט. כשאני נכנסת לחדר, אני רוצה שאנשים יזכרו אותי ולא מה אני לובשת".
את הנאום שנשאה עם קבלת הפרס למדה בעל פה, לאחר שבואי הכריח אותה לעשות חזרות. "זה הנאום שלך! את אמורה ללמוד אותו", חזר ואמר, מסרב שהיא תקריא את מילות התודה מטלפרומפטר. היא התרגשה מהמעמד, שכחה חצי מהנאום, אבל סיימה אותו כמנצחת כשקיבלה את הפסלון מידי חברתה הטובה, השחקנית איזבלה רוסליני. בואי שמע את הנאום לראשונה על הבמה.
"עכשיו אני סוף-סוף יכולה להגיד לבעלי, 'תתקדם, אתה לא אייקון האופנה היחיד בבית'", סיימה את נאומה. "הוא אמר לי שזו הייתה סיומת מושלמת, ובשבילי זה היה ערב מושלם לבלות איתו וללבוש את השמלה ששמורה אצלי בארכיון עד היום". פסלון הוקרה שקיבל בואי לאחר מותו מאותו ארגון, מונח לצד הפסלון שלה.