סינדי לאופר
סליחה, במי מדובר? מלכת הפופ של שנות ה-80, זו שהסבירה לכל הבנים של העשור ההוא שבנות רק רוצות לכייף (אבל לא איתם). אם יש מישהי שהיא ההגדרה המושלמת של איך נראו ונשמעו שנות ה-80, זו סינדי לאופר. עכשיו היא חוגגת יום הולדת 70, עם צבעי שיער, בגדים נועזים וכל האנרגיות שהיו לה אז.
הקריירה שלה נפרסת על פני ארבעה עשורים, החל באלבום הראשון שיצא ב-1983 ונקרא, באופן כל כך מדויק, She's So Unusual. האלבום הזה זיכה אותה בפרס גראמי לתגלית השנה ולשיא של ארבעה שירים מתקליט בכורה שהגיעו לחמישייה הראשונה במצעד הבילבורד האמריקאי.
משם והלאה היא לא נחה: הוציאה עוד עשרה אלבומים, כתבה והלחינה שירים למחזמר מצליח בברודווי ("קינקי בוטס"), שיחקה בקולנוע ובטלוויזיה, כתבה אוטוביוגרפיה, כיכבה בתוכנית ריאליטי על חייה, זכתה בכל פרס אפשרי בתחום המוזיקה ועדיין מצאה זמן לאקטיביזם בנושאים של זכויות אדם ותמיכה בקהילת הלהט"ב.
יש לה קול ילדותי, טקסטים פמיניסטיים, הופעה צבעונית במיוחד, וסגנון שמערבב פופ עם פאנק, רגאיי, רוק וגל חדש. השילוב הלא קונבנציונלי הזה הוא מה שהפך אותה לאייקון תרבות ולסמל של העשור הכי מבלבל של המאה ה-20, שכמו לאופר, היה בו הכול מהכול מועצם עד קצה הסקאלה.
יש לה (לפחות) שלושה להיטים שהפכו להמנונים: Girls Just Want To Have Fun, True Colors ו-Time After Time, שהוקלטו לו למעלה מ-100 גרסאות כיסוי שונות. כולם אוהבים את סינדי לאופר – להט"בים, פמיניסטיות, יפנים, נערות שרוצות לשמוח ושבורות הלב שמתרסקות ומשתקמות, וגם, בעצם, כל מי שהעביר את הנעורים המאתגרים שלו בשנות ה-80.
למה אייקון? לאופר, כאמור, היא ה-אייטיז. כל מי שלא ביקר שם בזמן אמת, יכול לנבור בפוסטרים הישנים שלה שחולקו אז עם השבועון "להיטון" ולהשתמש בה כלוח השראה למראה הנחשק של העשור – פדחת מגולחת למחצה שהחליפה צבעים בתכיפות מסחררת, איפור כבד, צמידים מרעישים ועגילי ענק, מלווים בשכבות של בגדים שמועמסים עליה כמגדל. תשכחו את המילים "איפוק" ו"מינימליזם", ותאמצו במקומן את המקבילה הטקסטילית לאיילון דרום בחמישי בצהריים.
בניגוד לכוכבות פופ עכשוויות – שנראות פעמים רבות כמו תוצר של יחצנים, מנהלים וסטייליסטים דומיננטיים – לאופר בנתה את המותג שלה בעצמה. בשנות ה-80 היא הייתה הכוהנת של הפופ-פאנק, שילוב של קשה ורך שהיה בו סקס ודרמה וחיוך וקריצה. לאופר הייתה מין תרכיז ויזואלי של MTV, שהפך להיות הגורם הכי משמעותי בתרבות הפופולרית של התקופה, צבועה ב"צבעים אמיתיים" ולא מפחדת לתת להם לזרוח. כל אלה מסונכרנים עם הנקודה הזו בהיסטוריה, רגע לפני שהקפיטליזם האמריקאי סיים להשתלט ולדרוס את הכול, וכך היא המייצגת הכי אותנטית של תקופתה, ובד בבד גם משקפת גישה אינדיבידואלית וייחודית רק לה.
הגישה של לאופר לאופנה התחילה כתרגום צבעוני וקליל למושג "אקסצנטרי", והתעדנה רק מעט עם השנים שחלפו. אם בתחילת הדרך לאופר התלבשה כמי ששפכה את תכולת הארון על המיטה, ריססה בצבע ואז פשוט לבשה את כל מה שהיה שם, בשנים האחרונות היא מציגה גרסה מתוחכמת יותר אבל שלא שוכחת מאיזה ענן של נצנצים היא הגיחה. חליפות מחויטות ושמלות מהונדסות בגזרות מפתיעות אולי החליפו את הטול והמשבצות, אבל השיער לא מפסיק להחליף צבעים והיא לא מוותרת גם על עומס התכשיטים, החיבה לעור והאיפור העז.
בגיל 70, היא לא פחות נועזת וייחודית משהייתה כשפרצה לציבור וממש לא צריכה להמציא את עצמה מחדש - היא בדיוק אותה סינדי לאופר.
למה לא? לאופר קצת הוציאה את עצמה מהמרוץ. כנראה שהייתה חסרה לה האמביציה הבלונדינית של הנמסיס הלא רשמית שלה, מדונה. כי למרות שהיא מנצחת אותה מבחינת הקול והכתיבה, מדונה נשארה בתודעה כ"גברת הראשונה של הפופ" בעוד לאופר זכתה למעמד של "אמנית מוערכת". שזה בערך כמו ההבדל בין למלא את קיסריה לבין להופיע בזאפה.
ובכל זאת: האופנה, הקליפים והקול שלה – ב-40 שנות הפעילות הציבורית של לאופר היא מצליחה להישאר רלוונטית עם הצירוף המדויק והמהפנט, אז כמו עכשיו. היא לא סתם שרה על הבנות שרוצות רק לעשות כיף, היא עושה כיף, לעצמה ולעולם. בעולם הפופ, היא "האחות" של מדונה ו"האמא" של ליידי גאגא. רק בעוד מדונה מחליפה פרסונות (ופרצופים) כמו מחוכים שהתבלו, וגאגא הפכה את עצמה לדימוי סוריאליסטי שהוא גדול מהחיים – לאופר היא החיים עצמם.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
