ג'ניפר לורנס
סליחה, במי מדובר? השחקנית האמריקנית ג'ניפר לורנס בת ה-32, שבעשור האחרון הפכה לאחד השמות הידועים על המסך. היא מחזיקה ברזומה מקצועי ארוך, שכולל פרס אוסקר על "אופטימיות היא שם המשחק", לצד לא מעט סרטים מסדרת "אקס מן" שחצבו לה הכרה כמי שיכולה לזגזג בין תצוגות של משחק איכותי לבעלות על "פרצוף יפה" שנוהג לרפד שוברי קופות. אבל לא משנה מה היא כבר עשתה ומה היא עוד תעשה, לורנס היא לנצח קטניס אוורדין מ"משחקי הרעב" – הנערה עם הצמה, החץ והקשת, אייקון פמיניסטי לאלפי בני (ובעיקר בנות) נוער שפעם העריצו נסיכות במצוקה וכעת עברו להזדהות עם לוחמות מורעבות.
החודש היא מככבת על שער גיליון אוקטובר של מגזין ווג, מדברת בשבחי המודעות הפוליטית ונראית יפה ואופנתית מתמיד, כך שאי אפשר להימנע מסיכום-ביניים של כבוד: היא צעירה, מוערכת, עשירה ומסוגננת, ומלווה את כל אלה בכמויות לא הגיוניות של חן וקסם. כל כך הרבה חן, שהיא מצליחה להפוך מעידה על המדרגות בטקס האוסקר מפיאסקו מביך לתמונת ניצחון אייקונית (וגם להגיב במשפט "אתם עומדים כי אני נפלתי, זה מביך").
בכלל, יש ללורנס כישרון לצאת מנצחת מכל בור שלתוכו היא מועדת – דליפת צילומי עירום שלה לרשת, התנהגות של דיווה על סט צילומים, פפראצי עם בקבוק יין וג'וינט בהוואי, או פליטות פה בראיונות טלוויזיוניים. היא מנצחת כי אנחנו, מראש, בעדה – כי היופי שלה הוא מהסוג הנגיש, והאישיות שלה היא מהסוג שלא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי. היא לא משחקת על הכרטיס הסקסי, היא אחת מהחבר'ה (רק קצת יותר מוצלחת), והמיתוג הזה משאיר אותה נאהבת על ידי גברים ונשים גם יחד.
למה אייקון? חוץ מלשדרג את מודל אלילת הנוער אל המחוזות היותר פמיניסטיים מהמקובל עד כה בנישה, לורנס גם מספקת נראות חדשה לאייקוני אופנה עכשוויים שמגיעים מהקולנוע מצוידים בסט ערכים "נכונים". היא מדברת על שכר שווה לגברים ולנשים בתעשייה, דואגת לתרום לגופים שנלחמים בעוני וברעב, תומכת בזכות של נשים על גופן, מתנגדת לשחיתות, להומופוביה ולהטרדות מיניות. בקיצור, לורנס היא נערת הפוסטר האולטימטיבית של הדיבור הפרוגרסיבי העכשווי באמריקה, שמסמן וי ליד כל מטרה צודקת. זה נהדר ומשעמם בעת ובעונה אחת.
16 צפייה בגלריה
אייקון לבני (ובעיקר בנות) נוער שפעם העריצו נסיכות במצוקה ועברו להזדהות עם לוחמות מורעבות
(צילום: Getty Images)
היא אומנם לא השחקנית הכי מדגמנת בהוליווד – יש רבות ויפות שממנפות את התואר הכפול הזה בהצלחה גדולה יותר – אבל היא בהחלט יודעת לשלב היטב בין קולנוע לאופנה. היא הייתה הפרזנטורית הראשית של בית האופנה דיור ושימשה כשגרירה של מוצרי האיפור, תיקי היד, מכנסי הג'ינס והתכשיטים של המותג, ושומרת על מקום של כבוד בשורה הראשונה בכל תצוגה שלו.
ב-2018 היא מונתה לפנים של הבושם Joy והשלימה את המהפך מטום-בוי מרדנית לכוכבת מגזינים זוהרת. ואם בדרך היא התבקשה לחשוף קצת חזה, כמו שקרה בצילומים למגזין "אסקווייר", לורנס לא היססה לעשות זאת והשאירה לאחרים את הוויכוח על מידת הפמיניזם שבחשיפה כזו.
אם צריך להגדיר את הקסם הלורנסי במילה אחת, המילה הזו תהיה "קוּלית". ככה היא מתלבשת, ככה היא משחקת וככה היא מדברת על החיים שלה בלי לעשות חשבון. או לפחות ככה היא מצליחה להישמע, וזה לא מעט.
למה לא? כמו כל כוכבת הוליוודית שהוגדרה כ"יפה", גם לורנס לא ניצלה מהחיטוט בממדי גופה המצטמצמים ומהביקורת על המאמץ שהיא עושה כדי להתאים את עצמה למודל היופי הרווח (אפשר רק לדמיין את הביקורת שהייתה מקבלת במקרה ההפוך, כי לצביעות ההוליוודית אין תחתית).
אז לורנס דואגת לשדר צפירות הרגעה – היא לא עושה דיאטות, היא אוכלת כשהיא רעבה, היא משתפת פעולה עם צילומי שער וחיוכים על השטיח האדום אבל מעדיפה לברור תסריטים עם עומק כשהיא לבושה בג'ינס וטריקו. זה אמין בערך כמו הדר מוכתר שלא גומרת את החודש, אבל, כאמור, החן של לורנס מחפה על הכול.
ובכל זאת: כולם אוהבים את לורנס, וזה באמת מאוד מובן. בראש ובראשונה, היא שחקנית נהדרת שמטעינה גם את הדמויות הקרטוניות ביותר בעומק רגשי, יש לה הומור עצמי, והיא מצד אחד גברת ומצד שני פה גדול של נערה מתבגרת. ובמקום "משהו עצוב בעיניים", יש לה מבט חולמני שקשה לעמוד בפניו.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
