הפרמיירה של סרט הקולנוע המדובר "ברבי" העמידה את כוכב הסרט ראיין גוסלינג לבוש ורוד על השטיח האדום בלוס אנג'לס. גוסלינג, המגלם את דמותו המצועצעת של קן, לבש חליפת מכנסיים בגוון ורוד מעושן (Petal) וחולצה בצבע לילך בהיר בעיצוב בית האופנה גוצ'י. המתקפה הוויזואלית של הסרט הכי ורוד של השנה, שטפה גם את יתר הגברים שהתייצבו לפרמיירה, כמו השחקנים מייקל סרה וסקוט אוונס, שבחרו כל אחד בחליפה בגוון ורוד שונה: סרה בחליפת פשתן בוורוד אפרסק, אוונס בפוקסיה – צבע שליווה גם את הפקת האופנה שהופיעה לצד ריאיון איתו במגזין Out האמריקני.
בשנתיים האחרונות שוטף הוורוד את קולקציות הנשים והגברים בזכות המרוץ היחצני לקידום הסרט שהחל לפני כשנה, ובעיקר בזכותו של מעצב האופנה פייר פאולו פיקולי שהשיק קולקציה ורודה בעיצובו לבית ולנטינו לפני כשנתיים – מהלך שהוביל לנוכחותו של הצבע על כוכבים ומשפיעניות משני המינים. כולם רצו לקחת חלק בגוון ה-PPP הנכון של התקופה, שכבר מראה סימני דעיכה בשבועות האחרונים, כפי שניתן ללמוד משתי תצוגות האופנה של בית ולנטינו: תצוגת הגברים במילאנו שהוצגה ביוני ותצוגת ההוט קוטור שנערכה חודש לאחר מכן בפריז.
עוד ורוד:
לחזית הוורודה הוצמד שם חדש: Pinkcocking – הטווסים הוורודים – הלחם של המילים Pink ו-Peacock, שמפורסמים רבים כבר תויגו בו, ובהם סת' רוגן, בראד ביט, אידריס אלבה, פאט ג'ו ואחרים. למרות הסברה שוורוד הוא צבע של נשים וילדות, היסטורית הוא זוהה במשך שנים ארוכות עם גברים. למעשה, עד תחילת המאה ה-20, ורוד היה צבע שמזוהה עם מפגני עושר, יוקרה, תעוזה ובגדי גברים (מלכים, קרדינלים ואפיפיורים), כפי שאפשר ללמוד גם מציורים מתקופת הרנסנס. רק במהלך המהפכה התעשייתית במאה ה-19, גווני פסטל הפכו לשם נרדף לנשיות, ובמהלך המאה ה-20 הוורוד הפך למזוהה יותר ויותר עם נשים והחלוקה הדיכוטומית בין המינים.
כך או כך, גברים אמיתיים מעולם לא חששו ללבוש בגדים בצבע ורוד, למרות דימוי הג'יגולו שהוצמד להם. אלביס לבש מקטורנים בוורוד בהיר, שון קונרי כג'יימס בונד לבש ורוד בכמה הזדמנויות, כמו חולצה מכופתרת בצבע ורוד פלמינגו בסרט הקולנוע "אתה חי רק פעמיים" מ-1967 או חליפת קרם בהירה עם עניבה בוורוד בייבי ואקדח בסרט "יהלומים לנצח". אחר כך היו מארק רונסון, שב-2011 כבר תועד בחליפת מכנסיים שכולה בצבע פוקסיה, הארי סטיילס שלא חושש ללבוש ורוד, שון "דידי" קומבס וסטורמזי, ושורה ארוכה של כוכבי היפ-הופ שלובשים בגאווה ורוד.
בישראל נוכחותו של הוורוד במלתחה הגברית נמוכה עד כמעט לא קיימת. פה ושם ניתן לראות חתנים לבושים חליפות בוורוד בהיר, ובקולקציה של DARE בשבוע האופנה האחרון ניתן היה לזהות שלושה פריטים בוורוד מג'נטה, לרבות סווטשירט עם הכיתוב Marked by the Wild שהופיע גם על תיק שאחז דוגמן לבוש חולצה שקופה בצבע לילך. "כל הסיפור הצבעוני בתצוגה נרקם בין האירוס ללב, אז הוורוד יושב באמצע", מסביר המעצב טל שטרן. "יש הרבה גוונים של ורוד, וחולצת פולו ראלף לורן בצבע ורוד בהיר, לדוגמה, היא הכי גברית שיש".
לדעתו, הסרט "ברבי" לא יוביל גברים רבים להתלבש בוורוד. "אני חושב שהבאזז ייעלם כמו שבא", הוא טוען. "אולי הוא יהפוך לקאלט, אבל זה לא ישנה את הרגלי הלבוש של גברים. גם בסרט, ברבי עוברת לעולם האמיתי ויוצאת מהוורוד, כי היא מבינה שהיא לא יכולה לחיות בקופסה. בכלל, בעיניי, מערכת לבוש מלאה בוורוד לגבר יכולה להתאים רק בתצוגת אופנה. אם לא מעדנים אותו ומדללים מבחינה צבעונית, זה נראה לא אותנטי, אלא מתאמץ, מצועצע, ריק מתוכן ומלא פוזה".
"בסטודיו שלי יש מספר חליפות ורודות, אבל גברים כמעט לא קונים אותן. הן בעיקר משמשות סטייליסטים להפקות אופנה. לצערי, זה לא תפס", אומר מעצב האופנה הוותיק דורון אשכנזי. "לאורך השנים עיצבתי חליפות בכל הגוונים: ורוד בייבי, ורוד עתיק, ורוד כהה עם פסי סיכה באפור בהיר – לא תפס. אפילו בחנויות בגדי הגברים ברחוב העלייה אתה כבר לא רואה את הוורוד בוויטרינות", הוא מציין ומתייחס לחנויות החליפות המצועצעות שבדרום תל אביב.
לתפיסתו, הגבר הישראלי עדיין חושש מוורוד, למעט מוזיקאים שמשתמשים בצבע כדי ליצור בולטות. "אולי זה קצת מערער את הגבריות של הגבר הישראלי", מוסיף אשכנזי. "כשאני מציע בגדים בוורוד כחלק מקולקציה, כמעט אין לקוחות לזה. אני מזהה פתיחות רק כשאני מייצר ללקוחות פרטיים שמוכנים לקחת סיכון ולבחור בדים בצבע ורוד. אבל אני לא מוותר. לא על הוורוד ולא על בד הקורדרוי. אלו שני הפטישים שלי. ולמרות שהגבר הישראלי פחות מתחבר לשניהם – אמשיך להציע אותם עונה אחר עונה".