בשנת 1954 שבה גבריאל (קוקו) שאנל לפריז לאחר גלות בת עשור בשוויץ, אליה נמלטה בתום מלחמת העולם השנייה בעקבות מערכת יחסים רומנטית שניהלה בזמן המלחמה עם קצין נאצי בכיר המקורב להיטלר בשם האנס גונטר פון דינקלאגה. היא הייתה המלכה הבלתי מעורערת של האופנה הפריזאית, אך כשחזרה לפני 70 שנה אל העיר שהשתקמה בתום המלחמה, נדרשה שאנל לסלול את דרכה מחדש בין שני הכוכבים ששלטו ביד רמה בבתי ההוט קוטור בעיר: כריסטיאן דיור, שהציג ב-1947 את קולקציית הביכורים בעיצובו שזכתה על ידי עורכת "הארפר'ס בזאר", כרמל סנואו, לכינוי "המראה החדש", וידידה הקרוב כריסטובל בלנסיאגה, מעצב ההוט קוטור הבאסקי, שנותר חברה עד ליום מותה.
8 צפייה בגלריה
"היא אישה נהדרת שיכולה לשלוט בגבר ובאימפריה". קוקו שאנל
(צילום: באדיבות 8HOT ו-yes דוקו)
אתמול (ד'), ציינו בעולם את יום השנה למותה בדירתה שבמלון ריץ' בכיכר ונדום בפריז בשנת 1971, והיום יוקרן בבכורה ב-HOT8 ו-yes דוקו, הסרט התיעודי החדש "קוקו שאנל: לא מכופתרת", שלאורך כשעה וחצי מגולל את חייה הסוערים והמהפכה האופנתית של היתומה שגדלה במנזר והפכה לאחת הנשים העשירות והמשפיעות של עולם האופנה. הסרט, שהופק על ידי ה-BBC, עובר בין תחנות חייה: מילדותה בעוני, דרך המאהבים הרבים איתם חלקה את חייה, הקמת המותג ב-1910 באמצעות הלוואה שקיבלה ממאהבה דאז, אדוארד (בוי) קאפל, הסכסוך עם שותפיה העסקיים, משפחת ורטהיימר, ועד המורשת שהותירה - כאחד מבתי האופנה המפורסמים בעולם, שם קוד ליוקרה, מודרניות, פמיניזם וטעם טוב.
"קוקו שאנל: לא מכופתרת"
(באדיבות 8HOT ו- yes דוקו.)
הסרט החדש מתפרסם במקביל לתערוכת ענק ראשונה למותג המוצגת בימים אלו במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון, ובהמשך לתצוגת האופנה האמנותית של המותג שהוצגה בתחילת החודש שעבר במנצ'סטר. בשונה מסרטים תיעודיים קודמים שנעשו על שאנל והמותג, "קוקו שאנל: לא מכופתרת", בנוי על פי פרקים קצרים וכרונולוגיים מילדותה והלאה, מלווה בקטעי ווייס-אובר מתוך ראיון שהעניקה ב-1946 לחברה הקרוב, הסופר פול מוראן, בזמן שביקרו בעיירת הסקי היוקרתית סנט מוריץ. עבור מעריציה המושבעים הסרט לא מגלה דבר חדש, אך השיחות עם דמויות רבות שהקיפו אותה וחקרו את יצירתה, ביניהן הדוגמנית והמוזה הצרפתיה בטי קטרו והיסטוריונית האופנה ואלרי סטיל, אורזים את סיפור חייה ועיצוביה בהקשרים רבים.
לדוגמה, כיצד השפיע חינוכה במנזר על עיצוביה הפשוטים ותכשיטים כמו שרשרת הפנינים שנוצרה בהשראת שרשראות תפילה, או הרומן שהפך למערכת יחסים עם יו גרוסוונור, דוכס ווסטמינסטר, שסגנון לבושו האנגלי, לרבות מקטרוני צמר טוויד, מצאו את דרכם כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת אל המלתחה הנשית בעיצובה. שאנל והדוכס הכירו בחג המולד ב-1923. הוא היה האיש העשיר ביותר באירופה, היא אחת הנשים האמידות ביותר בצרפת. לו היו מתחתנים היא הייתה הופכת לבת מלוכה בריטית, אך שאנל לא התחתנה מעולם, מאחר ובחרה לחיות את חייה באופן חופשי. באחד הקטעים בסרט מופיע ציטוט של חברם הקרוב של השניים, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ווינסטון צ'רצ'יל, שכתב עליה באחד ממכתביו: "היא אישה נהדרת שיכולה לשלוט בגבר ובאימפריה".
מלחמת העולם השנייה הייתה נקודת מפנה בקריירה של שאנל, ובמונחים רבים, חצתה את הקריירה שלה ללפני ואחרי. אם מ-1910 ועד פלישת הנאצים לצרפת ב-1940 היא ביססה את קולה כמעצבת פורצת דרך עם פריטים אייקונים כמו השמלה השחורה הקטנה מ-1926, הרי שמאז ששבה לפריז החל פרק חדש ביצירתה שנמשך עד למותה ב-1971 וממשיך לפעום ולזכות בפרשנויות מחודשות על ידי המנהלים האמנותיים בבית שאנל: קרל לגרפלד (2019-1983) ווירג'יני ויאר, שמונתה לתפקיד ב-2019 ומחזיקה בו עד היום. "הקאמבק" שלה לעולם האופנה ב-1954 לא התקבל בזרועות פתוחות. הביקורות בתקשורת היו לא חיוביות, ועבודתה כונתה "משעממת" ו"לא רלוונטית", אך בעזרת מהלכים עסקיים ופריצה לשוק האמריקני, היא קמה כעוף החול והקימה מחדש את האימפריה שנושאת את שמה.
8 צפייה בגלריה
תערוכת ענק ראשונה למותג המוצגת בימים אלו במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון
(צילום: AP)
ובכל זאת, בשנים האחרונות הפך הקשר הנאצי של שאנל לאחד הפרקים המעניינים והמסעירים בביוגרפיה שלה עם ספרים וסרטים תיעודיים שניסו לפצח את "ווסטמינסטר" - שם הקוד שלה כמרגלת בזמן מלחמת העולם השנייה. גם בסרט החדש מוקדש לסיפור פרק שלם על סיפור היכרותה את פון דינקלאגה (שזכה לכינוי "ספאץ"), אותו הכירה בצרפת עוד קודם, כשהיה סוכן גרמני סמוי. הביוגרפית ג'סטין פיקרדי, מספרת בסרט כי שאנל אמרה לצלם ססיל ביטון על סיפור האהבה ביניהם ש"כשלאישה בגילי יש הזדמנות למאהב, היא לא מבקשת לראות את הדרכון שלו". רונדה גרליק, ביוגרפית נוספת של שאנל, מציינת כי ככל הנראה, חברה שאנל לפון דינקלאגה כדי להציל ממוות את אחיינה (ויש האומרים בנה היחיד, אינפורמציה שמעולם לא אומתה, א"י) אנדרה, חייל צרפתי שנשבה על ידי הגרמנים. הוא היה יקר לליבה, והיא עשתה הכול כדי להציל את חייו.
8 צפייה בגלריה
שותפה העיסקי בשאנל, פייר ורטהיימר
(צילום: Ron Case/Keystone/Hulton Archive/Getty Images)
בתוך כך, שווה להתעכב על יחסה לפייר ורטהיימר, מי שהיה שותפה העסקי בשאנל, לאחר שחיפשה משקיע פיננסי לייצור הניחוח המפורסם של הבית: שאנל 5. השניים הכירו בשנת 1924 באמצעות ת'אופיל באדר, הבעלים של בית הכלבו גאלרי לאפייט, והשלושה חתמו על חוזה, שהותיר בידיה 10 אחוזים בלבד, 70% בידיו של ורטהיימר, שלקח על עצמו את כל הוצאות גידול הפרחים, הייצור, ההפצה והמכירות, ו-20% בידיו של באדר. שאנל קיבלה הכנסה חודשית קבועה ודיבידנדים מההכנסות, שאפשרו לה לעסוק בעיצוב בלבד ולחיות ברמת חיים גבוהה.
עם כניסת הנאצים לפריז, נקטע שיתוף הפעולה. פייר ואחיו פול נמלטו לניו יורק, ועבור שאנל היתה זו הזדמנות להשתלט על החברה באמצעות דינקלאגה. מעמדה ה"ארי" וחוקי משטר וישי איפשרו להעביר בעלות על מפעלים של בעלי בית יהודיים לידיים אריות. אלא שפייר ורטהיימר חשד בניסיון ההשתלטות של שאנל, ובטרם עזב לניו יורק העביר את זכויותיו בחברה לחברו הקרוב, איש העסקים הצרפתי פליקס אמיו, שמכר נשק ומטוסים לנאצים. בשל שיתוף הפעולה ההדוק בינו לבין הגרמנים, העסק של ורטהיימר ניצל, ובתום המלחמה השיב אמיו את הזכויות לידיו של ורטהיימר, שהמשיך לנהל את העסק עד שהועבר לנכדיו לפני למעלה מ-30 שנה.
8 צפייה בגלריה
סגנון הלבוש של מאהבה, דוכס ווסטמינסטר, מצא את דרכו אל המלתחה הנשית בעיצובה
(צילום: AP)
"היא לא הצליחה אבל היא ניסתה", אומרת בסרט ביוגרפית נוספת, ג'ודית תורמן, על האופן שבו ניסתה שאנל להעיף מדרכה את ורטהיימר. "היא לא חשה שום נאמנות כלפיהם (משפחת ורטהיימר, א"י). היא הרוויחה בעזרתם מה ששווה היום מיליארדי דולרים". פיקארדי הוסיפה: "כשהיא עשתה קאמבק ב-1954 אחרי תקופה ארוכה ללא פעילות, משפחת ורטהיימר מימנה אותה ופייר ורטהיימר עמד לצדה בנאמנות". "היא הייתה נכס יקר", מצביעה ההיסטוריונית והאוצרת ולרי סטיל על התמיכה שקיבלה ממשפחת ורטהיימר. "לכל הפחות, גם אם היא תיכשל, זה יפרסם לזמן מה את הבושם".
70 שנה מאז אותו קאמבק של שאנל לתעשיית האופנה, שמה הוא שם נרדף לעצמאות נשית, בן אם בהשראת אורח חייה המרדני כאישה לא נשואה וללא ילדים, או עיצוביה המודרנים אשר השפיעו מאז ועד היום על האופן שבו כל אישה מתלבשת. נכון, מעטות יכולות לרכוש את עיצובי המותג שמחיריו רק נוסקים מעלה משנה לשנה, אך העצמאות הכלכלית אליה שאפה מי שהגיעה מעוני כמו שאנל, היא השראה עבור נשים רבות. "חיי הם אגדה", סיפרה למוראן בפגישתם בסנט מוריץ, "ואני רוצה לחיות בהתאם".
8 צפייה בגלריה
הקימה מותג שהפך שם קוד ליוקרה, מודרניות, פמיניזם וטעם טוב. מתוך התערוכה במוזיאון ויקטוריה & אלברט
(צילום: AP)
