מעצב האופנה דוד וקסלר פתח את שבוע האופנה אשתקד באחת התצוגות הצבעוניות, המקוריות והפוליטיות שנראו כאן, עם פסקול שכלל את "ארץ זבת חלב ודבש" בביצוע נינה סימון ושיר הסיום האקטואלי לאנדרלמוסיה הבלתי נגמרת בישראל: "הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז. מה שהחל כפרפורמנס אמנותי, המשיך לתצוגה בועטת ותמונת סיום שלא הפרידה בין ההפגנות שנערכו באותם ימים לדוגמניות והדוגמנים על המסלול, שאחזו בשלטי מחאה כמו "דמוקרטיה או מרד", "זכויות להט"ב הן זכויות אדם", "לא לדיקטטורה" ואחרים.
בקולקציה החדשה בעיצובו, "מה יהיה בסופנו?", ממשיך וקסלר לעסוק באקטואלי ובפוליטי. העבודה עליה החלה קודם למלחמה, והיא הייתה צפויה להיחשף באירוע פרפורמנס המציג את תהליך העבודה במסגרת התערוכה "מלאכה ובטלה" (אוצרת: גלית גאון) במוזיאון העיר תל אביב -יפו. "רצינו ליצור חוויה טקסית שמדברת על העיר תל אביב עד ה-6 באוקטובר, לרבות הפגנות המחאה והמאבק סביב התפילות שנערכו בכיכר דיזנגוף", מספר וקסלר, "התצוגה תתקיים בעתיד, ולנושאים שעסקתי בהם התווספו רבדים נוספים בעקבות המלחמה. אני מרגיש שכל הנושאים שמעסיקים אותי הגיעו ל'היפר' בעקבות המלחמה, וצריך להמשיך ולהדהד אותם בעצימות גבוהה".
"מה יהיה בסופנו?", שירה המהורהר ושובר הלב של לאה גולדברג, התגלגל על הלשון של וקסלר בנסיעות ארוכות בחודשי המלחמה בין הלוויות של חברים שנרצחו במסיבת הנובה, בבתי החולים, ובביקורי שבעה. "בן זוגי הכניס את השיר לפלייליסט ויצא שהוא התנגן לאורך כל הזמן הזה", הוא אומר. החיבור למוזיקה, כפי שהשתקף גם בקולקציה הקודמת שלו בשבוע האופנה, "שובו של דוד: בגדים מהעתיד", מטעין את הבגדים ברובד נוסף. "השורה שהכי מטלטלת בשיר היא: 'אני אתפלל שתהיה זו נורית צהובה'", הוא ממשיך, "מה שמעלה שאלות על המקום הקשוח שבו אנחנו חיים: מה יישאר אחריי? מה יהיה איתנו? מה יהיה איתי?".
וקסלר, בוגר המחלקה לאופנה בשנקר ותואר שני בסנטרל סנט מרטינס, הוא מהבודדים שלא חוששים מלאתגר את הקהל בשאלות גיאו-פוליטיות לצד שאלות על מגדר וגבריות רעילה - אבל לא רק. וקסלר הוא מעצב אקולוגי העושה שימוש מחודש בטקסטיל קיים, מפרק ותופר מחדש בגדים ישנים, עליהם הוא מדפיס את הלוגו שלו והדפסים מקוריים אחרים. בחודשיים האחרונים, מתוך רצון להניע מחדש את המכירות, השתתף ביריד האופנה Front Row בתל אביב ובנוסף גם הפעיל חנות פופ אפ בעזריאלי שרונה. "אנשים הגיעו אלי ביריד ואמרו לי 'תודה שגרמת לנו לצאת מהבית' ובחנות בשרונה נחשפתי לקהל שלא הכיר אותי", הוא מספר. "זה ריגש אותי מאוד. הלקוחות שלי אנשים מדהימים".
איפה אנחנו תופסים אותך עכשיו?
"בסטודיו-בית שלי ביפו".
מה צפויות הלקוחות למצוא בקולקציה החדשה?
"אני קורא לה 'הקולקציה בשחור' למרות שחברים שלי צחקו עליי שהיא צבעונית. הקולקציה מורכבת מפריטים שנוצרו מהכלאות של בגדים שעליהם הדפס ידני גרפי (לא דיגיטלי כפי שיצרתי עם קורנית בתצוגה בשבוע האופנה או הדפס רשת) בשחור ולבן ששובר את המבנה של הבגד ומעניק לו מראה מחוספס".
מן הסתם, הקולקציה עוצבה לפני המלחמה. האם, לדעתך, היא תואמת את המצב?
"אני מטפל דרך הבגדים בחומרים מאוד ישראליים - החל מפסולת של טקסטיל מקומי שאני עושה ממנה שימוש מחודש ועד מדים צבאיים. פתאום במלחמה ההדפס השחור-לבן בקולקציה הוביל אותי למחשבות על אפר ודברים שנשארים לאחר שריפה".
האם נעשו התאמות מחודשות לקולקציה בעקבות המלחמה?
"הקולקציה נוצרה לאירוע הפרפורמנס שנדחה, ופריטים רבים ממנה נמכרו בחודשיים האחרונים. כשהאירוע יתקיים היא תיוולד מחדש כפרק ב' עם פריטי לבוש חדשים מאותם עולמות".
פריט מפתח בקולקציה:
"מעילים צבאיים רחבים עם הדפס גרפי שמעניק להם מראה של אנדרטה או פסל".
האם, לדעתך, המלחמה תשפיע על הקולקציה הבאה בעיצובך?
"ישנן מחשבות על הקולקציה הבאה. אני מתעסק בתמה של 'שבעה' ואיך יראה כאן 'היום שאחרי' לאחר שהממשלה המזעזעת הזאת תלך. במקביל גם עובד על פרויקטים שנדחו, ביניהם תערוכת יחיד בגלריה רוזן לעיצוב בשנקר שתלווה בקולקציה נוספת".
כולם קוראים עכשיו לקנות כחול-לבן. איזה מעצבים או מותגים ישראלים אתה אוהב במיוחד?
"המותג Matnas (מתנ"ס) של גל יעקובוביץ ו-HAR של הילה ברודי. לצד זה אני אוהב שני מותגים של צעירים מלאי אנרגיה: תודה (של הארי לוי) ועומר אעש".
מידות: XXL-S לצד פריטי וואן אוף א קינד שהם לדברי וקסלר "במידה שהם".
מחירים: 1,200-120 שקל