מעצב האופנה היפני איסי מיאקי הלך לעולמו בגיל 84, כך דווח היום (שלישי) בתקשורת היפנית. המעצב המשפיע ופורץ הדרך מת מסרטן הכבד בבית חולים בטוקיו ב-5 באוגוסט, כך הודיעה בהצהרה קבוצת איסי מיאקי העולמית. לפי רצונו של מיאקי, לא יתקיימו הלוויה או טקס אזכרה.
מיאקי נולד בשנת 1938 בעיר הירושימה ביפן, וניצל שבע שנים לאחר מכן מהפצצה הגרעינית שהטילה ארצות הברית על העיר באוגוסט 1945. מההפצצה ההיא הוא נותר עם צליעה בולטת ברגליו. אימו מתה מחשיפה לקרינה שלוש שנים לאחר הפצצה. מיאקי לא דיבר על הנושא בהרחבה, אך ב-2009 הוא כתב על כך מאמר ב"ניו יורק טיימס" כדי לתמוך בהזמנה של אובמה לבקר בהירושימה לרגל יום השנה לפצצת האטום הראשונה.
"הנשיא אובמה התחייב לפעול לשלום וביטחון בעולם ללא נשק גרעיני", כתב. "הוא קרא לא רק לצמצום, אלא לביטול. דבריו עוררו משהו שקבור עמוק בתוכי, משהו שעד עכשיו לא רציתי לדבר עליו". בהמשך סיפר לעיתון היפני Yomiuri Shimbun כיצד שמע את הבום כשנכנס לכיתה בשעות הבוקר המוקדמות, ולאחר שמצא את אימו בבית, היא אמרה לו לצאת לכפר.
עם תום לימודי עיצוב גרפי באוניברסיטת טאמה לאמנות בטוקיו, ייסד בשנת 1970 את הסטודיו לעיצוב בבירת יפן. ענף האופנה הבינלאומי נחשף לעיצוביו במהלך אותו עשור, כשהגיע מיאקי לפריז להציג את עבודותיו החדשניות לצד מעצבים יפנים נוספים שהגיעו מאוחר יותר כמו קנזו טקאדה, יוז'י יאממוטו וריי קוואקובו, בעלת המותג קום דה גרסון. מיאקי פיתח חברות קרובה עם לא מעט אמנים ואנשי חזון, כמו המעצב הישראלי רון ארד וכן עם מייסד אפל סטיב ג'ובס. מיאקי אחראי על סריגי הגולף השחורים שנהג ג'ובס ללבוש ושהפכו למזוהים איתו. "ביקשתי מאיסי שיכין לי כמה מסריגי הגולף השחורים האלה שאהבתי", סיפר ג'ובס בביוגרפיה שפורסמה בשנת 2011, "אז הוא הכין לי איזה מאה מהם".
כילד בכלל חלם מיאקי להיות ספורטאי, מה שמסביר את התנועה שיש בבגדיו ואת תצוגות האופנה שלו, שתמיד היו מעין מופע ריקוד כשהבגדים הם שחקנים משניים. בשנת 1992, לדוגמה, הוא גם נבחר לעצב את המדים הרשמיים עבור משלחת הספורטאים של ליטא (שיצאה בדיוק לעצמאות) לאולימפיאדת ברצלונה. עם סיום לימודי העיצוב הגרפי, נרשם מיאקי לבית הספר להוט קוטור (שמברה סינדיקל דה לה הוט קוטור פריזיאן) בפריז, ומשם המשיך לעבוד בסטודיו של הובר דה ז'יבנשי. בהמשך עבד עם גי לארוש ולאחר מכן עם ג'פרי בין בניו יורק. כאמור, בשנת 1970 הקים את הסטודיו לעיצוב בטוקיו ושנה לאחר מכן הציג לראשונה בניו יורק.
עיצוביו של מיאקי נודעים למרחקים, שילוב בין מסורת יפנית עתיקת יומין לבין טכניקות חדשות וחדשניות אשר סייעו לשמר את בית האופנה שלו בחזית מותגי האופנה הבינלאומיים. מיאקי היה שם נרדף למקוריות ולאיכות. בגדי הפליסה האייקוניים בעיצובו מקו Pleats Please שהושק בשנת 1993 היו קלילים, חסרי גיל ומגדר, חוצי עונות. אחת המעריצות הגדולות שלו הייתה זאהה חדיד המנוחה, שאהבה ללבוש את בגדיו. מדובר בבגדים העשויים מפוליאסטר שניתן לכבס במכונה, לגלגל אותם במזוודה ולפרוק אותם כשהם נראים רעננים וקפיציים כפי שנראו לפני האריזה.
חידוש אמנותי ועיצובי נוסף יצר מיאקי חמש שנים לאחר מכן עם פרויקט A-POC, ראשי תיבות של A Piece Cloth of Cloth. מיאקי פיתח את הפרויקט בשנת 1998 עם מעצב הטקסטיל דאי פוג'יווארה, לשעבר המנהל האמנותי של בית האופנה. בטכניקה זו מוכנסים למחשב נתונים של גזרה ומידה, שנסרגים או נארגים במיוחד על גליל בד. לאחר מכן ניתן לגזור את הבגד ישירות מהגליל, דבר שחוסך נפולת בד. בסרטון וידיאו שהציג את התצוגה הראשונה של הקולקציה בפריז נשמעו קריאות התפעלות מהקהל הצרפתי המעונב.
בשנת 1994 העביר מיאקי את המושכות לקו האופנה הראשי שלו לגברים, וחמש שנים לאחר מכן גם את האחריות לקו הנשים, ליד ימינו, המעצב נאוקי טקיזאווה. הוא המשיך לפקח מהצד על כל האוספים שהוצגו עד כה, תוך שהוא מתפנה לפיתוח מוצרים ורעיונות נוספים, ובהם גם קו הקוסמטיקה והבישום הנודע שלו, שחביב על לא מעט ישראלים. אחד הבשמים הנודעים ביותר שלו היה L'Eau D'Issey, המעוצב כחרוט.
7 צפייה בגלריה
אלמנטים של ריקוד בלטו בתצוגות. קולקציית סתיו-חורף 2020-21 של בית האופנה איסי מיאקי
(צילום: Getty Images)
מיאקי ייזכר כאחד מממציאי האופנה הפוריים ביותר, חדשן של ממש, שהתייחס בענווה לעשייתו. "אני עושה דברים", היה אומר, לא בגדים. למעשה, הרעיון מאחוריו עיצובי האופנה שלו היה להתאים אותם לצרכים המודרניים של לקוחותיו. כבר ב-1983, במניפסט רב-תובנות שפורסם במונוגרפיה המכוננת Bodyworks, קבע מיאקי: "אני לא סופר ולא תיאורטיקן. עבור אדם שיוצר דברים, לבטא יותר מדי מילים זה לווסת את עצמו". דברים דומים אמר בריאיון, אחד האחרונים שהעניק, בשנת 2016 לעיתון "הגרדיאן" הבריטי. "ייתכן כי נצטרך ללמוד לצרוך פחות", ניבא. "בפריז אנחנו קוראים לאנשים שמייצרים בגדים 'קוטוריירים', מעצבים שמפתחים פריטי לבוש חדשים, אבל בעצם העבודה של עיצוב היא ליצור משהו שעובד בחיים האמיתיים. עיצוב צריך להציע פתרון".
