פריס הילטון
סליחה, במי מדובר? מלכת הבלינג, נסיכת הטראש, יורשת הנדל"ן והאימא הרוחנית של מי שהפכו את הטעם הרע לסמל סטטוס נחשק. אם קים קרדשיאן היא המודל האולטימטיבי בתרבות הנוכחית של המושג "סלב", פריס הילטון היא מי שיצקה את התבנית למודל הזה.
הראשונה שבתחילת שנות האלפיים החזירה לאופנה את הרעיון שכל מה שצריך בשביל להיות מפורסם זה פשוט להיות מפורסם, ואף התגברה בגאון על קלטת סקס שלה שפרסם בן זוגה לשעבר תחת השם "לילה אחד בפריס". הילטון היא סוללת הדרך, התמרור הראשי בהפיכת סקנדל מהסוג ש-50 שנה קודם לכן היה קובר את הקריירה שלך לנצח נצחים, אל נתיב מהיר לכסף, פרסום והצלחה.
פריס הילטון היא מה שמתכוונים אליו כשמשתמשים במושג החמקמק "אשת חברה". יש לה את כל הנתונים הבסיסיים הנדרשים – היא בלונדינית, רזה, מצוידת בהרבה כסף ובהרבה קשרים, ואין לה שום מקצוע רשמי. היא קצת שיחקה, קצת שרה וקצת דגמנה, כששום דבר מאלה היא לא עשתה בכישרון מיוחד. בשפע הזמן הפנוי שנותר לה היא כיכבה בתוכנית ריאליטי אייקונית אחת, בשלל טורי רכילות, חגגה, שתתה, נעצרה, בילתה עם שחקניות הוליוודיות צעירות, עם כלבת צ'יוואווה ועם בני זוג מפורסמים פחות ממנה, והעבירה 23 ימים בכלא.
למה אייקון? הילטון שכללה את ז'אנר הריאליטי-טראש והמחישה את המשפט שטוען כי עולה הרבה מאוד כסף להיראות כל כך זול. היא לא עצרה בהופעות נטולות תחתונים, מכנסיים נמוכים ומחשופים עמוקים, ובשנים האחרונות היא עסוקה בלהפוך למולטי-מיליונרית בזכות עצמה.
מאז הפריצה הגדולה ולמרות הלעג שליווה אותה לא מעט, היא מינפה את התדמית המפוקפקת שלה כדי להפוך את עצמה לאימפריה של אופנה, יופי וכל גאדג'ט אחר שמישהו אולי ירצה לקנות. יש לה חנויות שנושאות את שמה ברחבי העולם ומוכרות הכול – לקים לציפורניים, בשמים, תיקים, שעונים, בגדים תואמים לנשים ולכלבים. חוץ מזה, היא גם מנהלת עסקים משל עצמה בתחום המלונאות, מתחזקת דפי אינסטגרם וטוויטר הפונים למיליוני לקוחות פוטנציאליים, מתקלטת במועדונים היוקרתיים בעולם ומקשטת בנוכחותה אירועים בתמורה לסכומים המוערכים במאות אלפי דולרים לערב.
הילטון, חייבים להודות, לא רק עושה כסף מאופנה, היא אישה אופנתית באמת – כזו שיודעת מה ללבוש, לאן ואיך, כשעל הדרך היא יוצרת זהות בין התדמית הנדרשת לבין הבגדים שהיא בוחרת: מחליפות הטרנינג של ג'וסי קוטור בתחילת שנות האלפיים ועד שמלת פאייטים ורודה על המסלול של ורסאצ'ה במילאנו בחודש שעבר. היא ה"ריץ' ביץ'" האולטימטיבית, ויש לה 500 כפפות די ג'יי של שאנל כדי להוכיח את זה. עם הקאמבק של אופנת תחילת המילניום, שהפכה לחביבה במיוחד על דור ה-Z, גם הסגנון שפרסם אותה זוכה לעוד ועוד אזכורים ומחוות.
כתוצר הכי קרוב לאצולה שיש לתרבות האמריקנית להציע, הילטון מאשררת בסגנון חייה את כל הסטריאוטיפים המתבקשים: היא עושה מה שבא לה, וזה בסדר וזה מותר. כי היא "הילטון", שחילקה את ילדותה בין בוורלי הילס לסוויטה המלכותית של מלון וולדורף אסטוריה במנהטן, ויחד עם אחותה ניקי (לא פחות בלונדינית וקצת פחות קולנית) שימשה כאיט גירל הרשמית של ניו יורק.
20 שנה עברו מאז "החיים הפשוטים" – הסדרה שהפגישה את העשירות המפונקות מהוליווד פריס הילטון וניקול ריצ'י עם חיי החווה של "האנשים האמיתיים באמריקה" והוכיחה כי טרלול וניתוק מוחלט מהמציאות הם בדיוק המרכיבים הנחוצים לתוכנית ריאליטי מנצחת. הילטון וריצ'י היו גסות, קולניות, בוטות ואגוצנטריות, עם מקסימום כסף ומינימום קלאס. תכונות שעובדות, גם היום, כלחם והחמאה של כל ליהוק לאחת מאלף תוכניות הריאליטי שנבראו כדי שנקנא ונבוז בעת ובעונה אחת.
הילטון יצרה את המראה האייקוני של היורשת שמתגלגלת בערמות של כסף שלא היא הרוויחה. זה מראה שמלווה אותנו – אם כמושא לחיקוי ואם מתוך התבוננות אירונית – כבר 20 שנות אופנה.
למה לא? יש משהו כמעט לא מוסרי במקום שהילטון תופסת בנוף האנושי של התרבות הפופולרית העכשווית. אישה שהיא מותג שבנוי על אובססיה לחיים הטובים שכסף יכול לקנות. אם אנחנו מעריצים מישהי שתהילתה נשענת על ייחוס משפחתי ותדמית של נהנתנית שחיה מהשקה להשקה – מה זה בעצם אומר עלינו ועל הפרמטרים שלפיהם אנחנו מגדירים את גיבורי התרבות של תקופתנו?
ובכל זאת: הילטון טוענת שהתדמית של "היורשת המפונקת" היא בכלל בדיחה שהיא שותפה לה, וש"הבלונדינית הטיפשה" היא פיקציה. אולי זה נכון, אולי לא, אבל כשעוקבים אחר המסע הממושך שלה בגולדן רינג של העין התקשורתית, מה שברור הוא שהילטון לקחה את המושג "נערת מסיבות" והפכה אותו למנוע – חברתי, כלכלי, תרבותי. עם הצלחה קשה להתווכח, והיא אשת עסקים שעושה כסף עם מראה שהפך למודל לחיקוי. אפילו הטראשיות שאפיינה אותה התעדנה מעט עם הזמן. או שאולי פשוט התרגלנו.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.