אילנה שושן, מפיקת סרטים ועורכת דין, מלכת היופי של ישראל לשנת 1980, נבחרה למלכת המלכות ב-2010. אימא של מיכאל (30) ואלינור (29)
אילנה שושן, איך הכול התחיל?
"בגיל 17 קיבלתי זימון לתחרות היופי של שבועון העבר 'להיטון'. אחת השכנות של הוריי בכפר סבא שלחה את השם שלי וזכתה בפרס. הלכתי לתחרות מתוך סקרנות. הגעתי רק בשלבים האחרונים, וזכיתי במקום הראשון. זו הייתה חוויה, כי בתחרות בחו"ל נבחרתי כסגנית ראשונה ואיליין פורד, שהייתה אחת השופטות, הציעה לי חוזה דוגמנות ומגורים בדירה שלה בניו יורק. אמרתי לה שאני צריכה לסיים את הלימודים ואחר כך יש לי צבא, וחזרתי לכפר הנוער בן שמן. אפילו לא שקלתי את זה לרגע. גם לא ידעתי להעריך את גודל ההצעה. הערכים שלי היו אז מאוד ברורים: לימודים, צבא ואוניברסיטה. בצבא הייתי צפ"טית בקריה, כשפנו אליי מתחרות מלכת היופי. ברגע האחרון נפלה להם מועמדת וביקשו ממני להשתתף. היססתי, והחבר שהיה לי אז דחף אותי. גם הייתה נסיעה לחו"ל לכל הבנות, בתקופה שלא נסעו הרבה לחו"ל. הגעתי ישר לשלב המועמדות האחרונות, נבחרתי למלכת היופי וכל השאר היסטוריה. אומנם לא זכיתי באוטו, כי בדיוק הייתה בארץ תקופה קשה מבחינה כלכלית. הייתה אינפלציה קשה. הבטחתי לעצמי שאת האוטו אקנה לבד. תוך חצי שנה, היה לי אוטו. התחלתי לדגמן לספונסרים של התחרות והחיים שלי היו צבא, צילומים ותצוגות בערב".
את זכורה כאחת ממלכות היופי הכי אייקוניות בישראל.
"לקח לי הרבה זמן להבין את זה. אני חושבת שזה בגלל שהרקע שלי לא היה מהאליטה. אבי ממרוקו ואימי מעיראק, ואני באה ממשפחה דלת אמצעים ומרובת ילדים. אז מבחינה חברתית הייתה לזה משמעות. לא הייתי מודעת לזה כל כך, כי גדלתי בבן שמן ולא הרגשתי את האפליה. רק שנים אחר כך גיליתי את כל השיטה של הפנקס האדום של החברות במפלגת העבודה, שבה ההורים שלי היו שבויים, מופלים ומנוצלים. יש הרבה נשים יפות בתחרויות, אבל הייתה תחושה שבדרך כלל המזרחית הייתה זוכה בתואר מלכת החן והאשכנזייה הייתה נבחרת למלכת היופי. בשנה שלי זה התחלף. אירית אלטמן, שחברה שלי עד היום, נבחרה למלכת החן ואני למלכת היופי. זו הייתה שנת המהפך. לנערת ישראל נבחרה ענת זמיר".
שסיפור חייה היה טרגי.
"עולם הציידים והטורפים היה קיים גם אז. אספר לך סיפור. שבועיים אחרי שנבחרתי למלכת היופי, ארנון מילצ'ן אירח פה את רוברט דה נירו. התקשרו והזמינו אותי לארוחת הערב, כדי לקשט את השולחן. אמרתי למי שהתקשרה: 'לפני שבועיים לא היית מתקשרת, נכון? אני לא קישוט' וסגרתי את הטלפון. שנים אחר כך, הגעתי עם המפיק הנודע ארט לינסון לפגישה עם רוברט דה נירו, כדי לדבר איתו על פרויקט לסרט. סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שאני מעדיפה לפגוש אותו על רקע כזה ולא כקישוט. זו הייתה סגירת מעגל וצחקנו".
"שבועיים אחרי שנבחרתי למלכת היופי, ארנון מילצ'ן אירח פה את רוברט דה נירו. התקשרו והזמינו אותי לארוחת הערב, כדי לקשט את השולחן. אמרתי למי שהתקשרה: 'לפני שבועיים לא היית מתקשרת, נכון? אני לא קישוט' וסגרתי את הטלפון"
מה קרה איתך אחרי הזכייה במלכת היופי?
"קיבלתי הזמנה מסוכנות דוגמנות במילאנו. שם סידרו לי בוק ושלחו אותי לפגישות עם צלמים ולאודישנים. עבדתי עם ארמאני והייתי אחת מדוגמניות הבית שלו. הייתי היחידה אז שעבדה בחו"ל. פתחתי את הדלת לכולן. זה היה גם שדרוג לעבוד עם סוכנות שעושה בשבילך הכול. אחר כך עבדתי לתקופה בפריז עם סוכנות עילית, דגמנתי בתצוגות של ז'יבנשי והייתה לי שם גם אהבה גדולה. עבדתי גם במינכן. בזמנו הראיתי לבטי רוקאווי איך השיטה עובדת, כי בארץ עוד לא ידעו. לא היה ניסיון עם דוגמניות שעבדו בחו"ל".
9 צפייה בגלריה
"אני בשנים של מסעות, אחרי שנים של משפחה, נישואים, עבודה וטרנס של לימודים". אילנה שושן
(צילום: עדי סגל)
ואז עברת לניו יורק, כדי ללמוד משחק.
"נסעתי ללמוד אצל לי שטרסברג והלך לי קלף שם. תוך שבוע מצאתי דירה במקום הכי טוב, סוכנות עילית לקחו אותי ועשיתי מיד סרטון פרסומת. אמרתי לעצמי שכנראה פה אני צריכה להיות. עדיין המשכתי לנסוע הלוך ושוב לאירופה לצילומים. נסעתי ללוס אנג'לס, כי הזמינו אותי לצילומים והבנתי שאני רוצה להישאר שם. באמצע חזרתי לארץ והכנתי קלטת וידיאו לטיפוח שקראו לה 'היופי שלך תלוי רק בך', שהפכה לסיפור הצלחה. בלוס אנג'לס שיחקתי בסרט 'מצור אווירי' עם ניקולס קייג' וטומי לי ג'ונס, אבל מהר מאוד הבנתי שאני רוצה ללכת לכיוון של הפקה והתחלתי ללמוד פיתוח תוכן והפקה.
"מה מפיק עושה? קודם כל, מזהה תסריט טוב ומתחיל להתגלגל. יום אחד הגעתי לאודישן דרך משה (המפיק הישראלי ובעלה לשעבר משה דיאמנט, א"ט), כי הישראלים בחו"ל תמיד עוזרים אחד לשני. יוקי שרוני, הספר שלי, הוא מי שחיבר בינינו. באודישן השני, נפגשים גם עם הבמאי והמפיקים. אחרי האודישן, משה התקשר להגיד לי שהם מאוד התרשמו ממני ורוצים שאקרא ארבעה תסריטים. הרגשתי שזה קצת גדול עליי, אבל משה אמר: 'מה אכפת לך לנסות?' ככה הצטרפתי לצוות הפיתוח שלהם והתסריט שהמלצתי עליו הפך לסרט. זה קרה מאוד מהר.
"היה תסריט אחר שלא התאים להם לתקציב והצעתי שאקח אותו בעצמי. התקשרתי ליוקי ושאלתי אותו מתי משה בא להסתפר אצלו. הלכתי לשם וניסיתי למכור לו את התסריט בשלוש דקות. הוא שלח אותי לחברה של מייקל דאגלס והם החליטו לאמץ את הסרט והכריזו עליו בקאן. הגיבור היה אנטי-גיבור וזה היה מאוד חדשני ל-1990. לסרט קראו 'העץ יהושע' ובסוף גייסתי 10 מיליון דולר ועשיתי את הסרט לבד, בלי מייקל דאגלס. מיד לאחר מכן, משה הציע שנפתח יחד חברת הפקה וככה גם התאהבנו והתחתנו".
"החברה שלנו מצפה מנשים לא להתבגר. אבל מה לעשות, כולנו מתבגרים. תמיד הפרדתי בין הפרסונה אילנה שושן הדוגמנית לבין מי שאני. אם את לא נופלת לזה – את בסדר. אחת הטעויות של נשים שנמצאות באור הזרקורים היא שהן מאמינות ליחסי הציבור שלהן, ואז זה אסון"
בשנים האחרונות את חיה על קו לוס אנג'לס-תל אביב.
"ב-2011, כשהילדים שלי יצאו ללימודים, חזרתי לארץ לתשע שנים. באתי להגשים חלום: לעשות תואר שני במשפטים. יש לי תואר ראשון במדעי החברה, ומשפטים תמיד היה החלום שלי. בסוף עשיתי גם תואר ראשון במשפטים, עברתי את בחינות הלשכה והוסמכתי כעורכת דין. חייתי פה עד הקורונה, ואז הבנתי שאני רוצה להיות ליד הילדים שלי לפני שהם מתחתנים והולכים לחיים שלהם. חזרתי ללוס אנג'לס וגויסתי לעבוד בסניף האמריקני של נוסטרומו אנרגיה, כמנהלת הפעילות בחוף המערבי. בקרוב אתחיל לעבוד בחברת היי-טק ואני ממשיכה לפתח גם פרויקטים בתחום הקולנוע.
"אני חברת ועד בקרן גשר לקולנוע רב-תרבותי בארץ. לא הפסקתי את הפעילות שלי בארץ גם כשמרכז החיים שלי עבר בחזרה ללוס אנג'לס. אני מעורבת פה בפעילות למען נשים וגם בפעילות עסקית. נמצאת איפה שאני צריכה להיות. החודש הייתי באיטליה, אחר כך בכנס בדובאי, ובאתי לישראל לשבוע האופנה ולצילומים לכתבה הזו. אני גם שומרת על קשרים ונפגשת עם נשים בפוליטיקה ובחברה. אני מאוד מעורבת במה שקורה פה מבחינה חברתית".
9 צפייה בגלריה
"יש לי חיבור רוחני לצפת. רכשתי בה בית וכשאני מגיעה לשם, היא מקרקעת אותי"
(צילום: עדי סגל)
ומה הסיפור שלך עם צפת, שבה את גרה לסירוגין?
"יש לי חיבור רוחני לצפת. רכשתי בה בית וכשאני מגיעה לשם, היא מקרקעת אותי. אני אוהבת את השקט, את הרוחניות והפשטות. לא פלא שאמנים, סופרים ואנשי רוח נמשכו אליה. היא כמו הילינג. לפעמים אני עולה אליה עם חברות, משפחה ואפילו לבד".
איך הגבת כשנבחרת ב-2010 למלכת המלכות של תחרות מלכת היופי?
"מאוד הופתעתי, כי חייתי בלוס אנג'לס 20 שנה. תמיד שמרתי על הקשר עם הארץ ובאתי הרבה, אבל לא הופעתי בקמפיינים. אני חושבת שבחרו בי לא רק בגלל היופי. הייתי הקול של הדור שלי, שביקש יותר. היינו נערות ונשים שרצו יותר. לא רצינו רק להתחתן ולהביא ילדים. רצינו להרוויח כסף ולא להיות תלויות במשכורת של הבעל. מגיל 14 אני עובדת. כל קיץ הרווחתי כסף. כשרציתי לקנות מצלמה או מכנסי ג'ינס או כל דבר אחר – היה לי את הכסף שלי. ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית כלכלית. אמרתי את זה גם בתחרות מלכת היופי. יש כל כך הרבה נשים יפות. החותם שלי הוא שהלכתי אחרי החלומות שלי, לא רק בדיבורים. הייתי השראה לנשים להעז ולא לפחד. כולנו צריכות דמויות לחיקוי. לגברים יש כל כך הרבה דמויות ולנו לא היו הרבה".
מה קורה איתך עכשיו?
"אני בשנים של מסעות, אחרי שנים שהייתי במשפחה, בנישואים, בעבודה ובטרנס של לימודים. היה לי חלום לטפס על האוורסט. רציתי לעשות את זה כל עוד הברכיים שלי עוד יכולות. אני מאוד אוהבת לעשות הייקינג, גם בלוס אנג'לס וגם במדבר יהודה ובגליל. זה טוב לנשמה. בראש השנה עשיתי את זה ונסעתי לאוורסט. זה מסע של שבועיים. זה לוקח שמונה ימים לעלות וארבעה ימים לרדת. מאוד מאתגר, כי גם יצאתי למסע הזה לבד וזה אתגר בפני עצמו. קשה גם פיזית, גם נפשית. וגם בגלל התנאים האובייקטיבים של החמצן, השינה בבקתת עץ בלי חימום, בלי קירות מבודדים ובלי חשמל במינוס 27 מעלות בלילה. בימים האחרונים ממש הרגשתי את מחלת הגבהים. היא פוגשת אותך בכמה צורות. פשוט נחלשתי ולא יכולתי לאכול, אבל המשכתי, כי את לא מגיעה כל כך רחוק ומוותרת. איך שהגעתי למעלה, ביקשתי לרדת. 10 מאיתנו פונו בהליקופטר. הלילה האחרון היה מאוד קשה. ברגע שירדתי, ההקלה הייתה מיידית. הייתי עכשיו גם בספארי סקי באיטליה. שבעה ימים שבהם ישנו על ההר בבקתות פאר שנקראות רפיוג'י ועברנו ממקום למקום. כמו הייקינג, רק בסקי, כשהשיא היה סקי על קרחון מרמולדה מגובה של 3,400 מטר, שבגלל הרוח קפא כולו והיה מאתגר במיוחד. ירדתי בלי ליפול".
מה היו רגעי השיא שלך עד כה, לטוב ולרע?
"הרגעים הכי טובים היו כשהבן והבת שלי נולדו. זה פלא ליצור יש מאין. את מביאה ילד לעולם וזה הקסם הכי גדול. אין קוסמות גדולה יותר. זה הדבר הכי מדהים בעולם לגדל ילד וילדה. הרגע הכי פחות טוב היה כשאבא שלי נפטר בגיל 68. המחשבה שלא תראי אותו יותר לעולם מאוד קשה. זה ריסק אותי. זה חותך אותך מהשורש.
"שאר הרגעים היו אולי לא טובים לאותו רגע. בדיעבד, את מבינה שהסיבה שדלת נסגרת היא כדי לפתוח לך דלת אחרת. רגעים כאלה היו לי הרבה. ואז זזים והמציאות משתנה. אובדן של הורה זה משהו שלא משתנה".
הייתה חוויה שעיצבה אותך?
"אין רק משהו אחד שמעצב אותנו. כל חוויה עושה לך משהו. מגיל צעיר היה לי דרייב. הייתי תלמידה מצטיינת, נבחרתי ללימודים בפנימיית בן שמן, במסגרת המחלקה לקידום מחוננים במשרד החינוך. בכיתה י' השתתפתי בתחרות ארצית לכתיבת עבודות מחקר בהיסטוריה ברמה סמינריונית של אוניברסיטה וזכיתי במקום הראשון עם מלוא הניקוד – 100 נקודות. היה לי דרייב גדול להצליח וזה עיצב אותי. גם החיים בגיל צעיר בארצות שונות עיצבו אותי. תחרות מלכת היופי לא עיצבה אותי. היא רק לקחה אותי למסלול אחר, כי אם לא הזכייה הייתי הולכת לאוניברסיטה ויוצאת אחרי כמה שנים עם דוקטורט.
"עוד משהו שעיצב אותי זה שראיתי את החיים של אימא שלי שגידלה שבעה ילדים, מתוכם שלושה חולים, מהמשכורת של אבי שהיה פועל, וידעתי שאני לא רוצה לחיות ככה. ראיתי איך כל החיים היא מג'נגלת בין הכול, שאין לה חיים משלה ואין לה יכולת לבחור את היום שלה. הייתי שואלת את עצמי, ממה היא נהנית? משם בא הדרייב שלי לחיות את החיים שאני רוצה. בתקופה ההיא, לכל העולים החדשים לא הייתה בחירה. הם היו צריכים רק לשרוד. רציתי שתהיה לי את האפשרות לבחור מה אני רוצה ללמוד, עם מי אני רוצה להיות ומה אני רוצה לאכול.
"בכל מקום שאני נמצאת, אם אני מרגישה שהפכתי לעבד של משהו – אני משחררת והולכת. היה לי בית מהמם בלוס אנג'לס והרגשתי שאני כל הזמן צריכה לשמור עליו, כי הכול עדין ויפה. לא רציתי להעביר את החיים שלי בלשמור על חפצים. עכשיו בפסח בחג החירות, אנחנו צריכים לחשוב למה אנחנו משתעבדים? לסוכרים, לקפה, לחפצים. את צריכה להרגיש שאת רוצה משהו ולא שאת צריכה אותו".
"ראיתי את החיים של אימא שלי שגידלה שבעה ילדים, מתוכם שלושה חולים, מהמשכורת של אבי שהיה פועל. משם בא הדרייב שלי לחיות את החיים שאני רוצה. בתקופה ההיא, לכל העולים החדשים לא הייתה בחירה. הם היו צריכים רק לשרוד. רציתי שתהיה לי את האפשרות לבחור מה אני רוצה ללמוד, עם מי אני רוצה להיות ומה אני רוצה לאכול"
את שלמה עם המראה שלך?
"אני שלמה עם המראה שלי, מאוד שלמה. קשה להתבגר מול המצלמות. דגמנתי בצעירותי ואחר כך עשיתי הפסקה של 20 שנה, וחזרתי לעשות קמפיין של קרייזי ליין וקמפיין של ג'יג'י בגיל 50. זה היה מפחיד, כי יש רמת ציפיות ממך. אבל כשראיתי שהתמונות טובות, חייכתי והרגשתי שזה נראה לא רע בסך הכול. אני מרגישה הודיה על כל ההזדמנויות שניתנו לי. על האהבה והחיבה שאני מקבלת בכל מקום. מזהים אותי הרבה. מאוד מחמיא לי שנשים ניגשות אליי ואומרות לי שהן העריצו אותי וגרמתי להן לרצות דברים ולשאוף גבוה. אני מבסוטה מזה שהצלחתי להעביר את התכנים שלי".
הצלחת לשמור על המראה הצעיר שלך. מה הסוד?
"תודה על המחמאה. תמיד הייתה לי מודעות עצמית לשמור על הגזרה. אני מיישמת עד היום את ההמלצות שנתתי בקלטת שלי מסוף שנות ה-80. תמיד נזהרתי מהשמש ותמיד חיפשתי ידע בספרים. השמש גורמת לפירוק של מולקולות בעור וגורמת לנזקים. למדתי מה נכון לגוף שלנו לאכול ושמשקאות מוגזים גורמים לחורים בעצמות. קראתי פעם ריאיון עם גולדי הון, שאמרה שהיא לא משנה את התספורת שלה וככה היא תמיד נראית אותו הדבר. המראה נשאר אותו מראה. אז אימצתי את זה. סגנון הלבוש האהוב עליי הוא מכנסי ג'ינס עם חולצת טי לבנה וז'קט שחור. תמיד יש לי את זה במזוודה. זה תמיד עדכני ונערי".
למלכות יופי קשה יותר להתבגר?
"החברה שלנו בכלל מצפה מנשים לא להתבגר. אבל מה לעשות, כולנו מתבגרים. תמיד הפרדתי בין הפרסונה אילנה שושן הדוגמנית לבין מי שאני. אם את לא נופלת לזה – את בסדר. אחת הטעויות של נשים שנמצאות באור הזרקורים היא שהן מאמינות ליחסי הציבור שלהן, ואז זה אסון. מה זה מלכת היופי? מלכה של מי היא בדיוק? בסך הכול, הייתה תחרות שהיו מעורבים בה כל מיני גופים והם בחרו במישהי. זה לא שהיא באמת מלכת יופי. בסוף היום זה אירוע שאת רק אחד האובייקטים בו. מה את עושה עם התואר כבר תלוי בך. אני בחרתי להרוויח כסף ולזכות בחירות כלכלית, וגם השתמשתי בזה כדי להציף נושאים שהיו חשובים לבנות הדור שלי. הבנתי שאלה כללי המשחק וקניתי בכסף רכב, דירה לי ודירה להורים שלי".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה. זה הפך להיות מאוד מסחרי. דוחפים לך את זה בפרצוף בכל מקום. נשים צריכות לחשוב טוב מה מתאים להן, ולא לעשות משהו רק כי אמרו להן. כמובן שכמו בכל דבר, צריך לעשות במידה, כי יש הרבה עיוותים. גם חשוב לבחור אצל מי עושים. אני לא עושה הזרקות, כי זה מעוות. הדבר העצוב הוא שיש כל כך הרבה עבודות רעות וצריך להיזהר. הכול צריך להיות במידתיות ולא באקסטרים, כמו שאוכלים ושותים. חשוב לתחזק את עצמך מבפנים. מה שאת אוכלת משפיע גם על העור שלך, וגם המצב הנפשי משפיע. לא הכול מבחוץ".
"בכל מקום שאני נמצאת, אם אני מרגישה שהפכתי לעבד של משהו – אני משחררת והולכת. היה לי בית מהמם בלוס אנג'לס והרגשתי שאני כל הזמן צריכה לשמור עליו, כי הכול עדין ויפה. לא רציתי להעביר את החיים שלי בלשמור על חפצים"
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"ממש בקטנה. בלוס אנג'לס עשו לי גוונים בשיער בכמה צבעים, וזה לא היה מוצלח. זה קרה רק פעם אחת, אבל מאז אני לא לוקחת צ'אנסים ומגיעה לארץ לעשות גוונים".
יש לך טיפ טיפוח?
"לשתות מים ולישון. הכי חשוב זה לישון. תמיד הקפדתי לישון שבע-שמונה שעות בלילה. לפני ימי צילום, זה חובה. אבל גם עכשיו, אם אני לא ישנה מספיק אני נהיית חולה. שינה זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למען הגוף שלך. בשינה הגוף מתחדש ומייצר תאים חדשים. זה אל"ף-בי"ת. כשאנחנו לא ישנות מספיק וחיות על קפה כדי להישאר ערות, אז הגוף תחת הרגשת דחק מפריש הורמון כדי להשאיר אותנו ערות, לוקח אנרגיה ולא עושה פעולות אחרות של ניקוי וייצור תאים חדשים. פה מתחילה ההתדרדרות. משטר של שינה זה הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת. גם כשהילדים שלי היו קטנים, אם לא ישנתי מספיק, הייתי מגיעה לאסוף אותם מבית הספר מוקדם יותר וחוטפת תנומה של חצי שעה באוטו. כמובן שחובה לוותר גם על משקאות מוגזים ולזכור ששמונה כוסות קפה ביום זה רעל לגוף. אני שותה קפה הפוך בבוקר עם שתי מנות אספרסו ואחר הצהריים אף פעם לא".
9 צפייה בגלריה
"סגנון הלבוש האהוב עליי הוא מכנסי ג'ינס עם חולצת טי לבנה וז'קט שחור. זה תמיד עדכני ונערי"
(צילום: עדי סגל)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"פעם בכמה זמן אני הולכת לטיפולי פנים לניקוי העור, כדי לפתוח את הנקבוביות. בארץ לאלישבע חיימובסקי ובלוס אנג'לס בכל פעם למקום אחר. התחזוקה הקוסמטית שלי מאוד בסיסית. אני לא מאמינה בלהעמיס על העור. מאוד אוהבת את סבון המוס של Caudalie. יש לי גם קרם לילה מעולה שלהם. אני משתמשת בקרם עיניים של נוקס וגם בקרם הפנים שלהם, שנקרא קרם פרש והוא תמיד נותן לי מראה כל כך מדהים שחברות שואלות אותי אם עשיתי משהו בפנים. לקרם צוואר אני משתמשת בקלרינס – אין לקרם שלהם תחליף. אני משתמשת בו כבר 35 שנה ואין טוב ממנו.
"אני מקפידה מאוד על מסנן הגנה של לה רוש פוזה בכל יום. יש לי בתיק גם סטיק הגנה של סרווה, לתוספת הגנה במהלך היום. כל הקרמים, הבסיס שלהם אותו דבר. חקרתי את הנושא. קרם של 200 דולר לא עושה עבודה טובה יותר מקרם של 20 דולר. ביום-יום, האיפור שלי מאוד קל. אני מאמינה שככל שאנחנו מתבגרות – פחות זה יותר. ביום-יום אני מורחת קונסילר ומייק-אפ נוזלי דק של חברה שנקראת ILIA. אני משתמשת בעיפרון השפתיים ספייס של מאק, ובשפתון שמוסיף קצת נפח לשפתיים. מסקרה היא חובה, כי אני לא אוהבת ריסים מלאכותיים".
מה לגבי הגוף?
"אני משתמשת בקרם גוף של לה רוש פוזה, כי יש לי עור רגיש והוא טוב לי. הבושם שלי הוא הרוז של סנטה מריה נובלה".
מי מטפל לך בשיער?
"יוקי שרוני. הוא היה בלוס אנג'לס הרבה שנים וחזר לארץ קצת אחרי שחזרתי. היה לי כיף שהוא חזר לארץ. גוונים אני עושה אצל יפה, שעבדה אצל ז'קלין ליכטנשטיין ז"ל ולמדה ממנה את השיטה המיוחדת שלה. אני מאוד נאמנה. יש דברים שאני לא לוקחת בהם סיכון. מה שטוב – אני שומרת".
9 צפייה בגלריה
"כשאת מרגישה לא טוב באיזשהו מקום – תזוזי מהר ככל האפשר. אל תנסי להיות נחמדה"
(צילום: עדי סגל)
יש לך שגרת כושר ותזונה?
"אני עושה הליכות כל יום. בלוס אנג'לס זה הייקינג בעלייה על ההר, ואז אני הולכת חמישה ק"מ. בארץ אני הולכת 10 ק"מ. ככה לפחות חמש פעמים בשבוע. ההליכה בשבילי היא מדיטציה. אני גם עושה שיעורי פילאטיס ויוגה שלוש פעמים בשבוע. התזונה שלי מגוונת. אני אוכלת כמעט הכול, חוץ מחזיר ופירות ים. אבל קצת מכל דבר. לא אוכלת מטוגן, אלא אם כן זה שניצל. התזונה שלי עשירה בסלטים, בביצים, בדגים ומדי פעם גם בשר, כשאני מרגישה שהגוף שלי צריך B12. המפתח הוא לאכול קצת מכל דבר, ולא לאכול אוכל שומני. עכשיו חזרתי משבוע סקי מטורף באיטליה עם אוכל גורמה, אז ברור שאכלתי מהכול. אחר כך אני מאזנת את זה בדיאטה. כשאני שם, אני איהנה".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"כשאת מרגישה לא טוב באיזשהו מקום – תזוזי מהר ככל האפשר. אל תנסי להיות נחמדה".
איפור לתמונות סטילס: הילה דן | עיצוב שיער: יוקי שרוני | סטיילינג: לימור ריחאנה | בגדים: חליפת פאייטים, סבינה מוסייב ן חליפת פסים ושמלה ארוכה – מאיה נגרי ן ז'קט שחור, הילי ארי ן טי שירט לבנה, גבירה עיצובים | מכנסי ג'ינס, אוסף פרטי ן סנדלים, זארה | בווידיאו: טוניקה לבנה, גבירה עיצובים
