מעצב האופנה ויוי בלאיש סיפק אמש (שלישי) רגע של אסקפיזם למאות המוזמנים שהגיעו לתצוגת האופנה שלו. אל מול המציאות הכאוטית ברחובות, שעה שהופעלה אלימות כלפי מפגינים שמחו מול ביתו של חבר הכנסת משה גפני בבני ברק, הציג בלאיש, בכיר מעצבי האופנה הישראלים, את אחת הקולקציות היפות בעיצובו – 15 דקות פיוטיות עם שמלות ערב מרוממות רוח, שהוכיחו שוב כי לבלאיש יש כתב יד מובחן ויכולת לברוא עולם עשיר בדימויים, בדים וסאב-טקסט באמצעות שמלת משי גזורה באלכסון אחת.
אבל המציאות שבחוץ חצתה גם את חומות השקט והעולם הפנימי של בלאיש, פוערת סדק קל. בחטיבה הראשונה שהוצגה על המסלול, עם פריטים "מוכנים ללבישה" שיצר לראשונה לקהל הישראלי, הופיעה המחאה השקטה שלו – פעולה שמעצבים רבים מתקשים לעשות, כל אחד מסיבותיו. על המסלול פסעה דוגמנית לבושה במכנסיים שחורים וחולצת טי לבנה שעליה הכיתוב If You Tolerate This Your Children Will Be Next, הלקוח משיר בעל אותו שם של להקת מאניק סטריט פריצ'רז.
(השיר של להקת מאניק סטריט פריצ'רז)
השיר, שיצא בשנת 1998, הוא המנון מחאה אנטי-פשיסטי שנוצר בהשראת מלחמת האזרחים בספרד, כשמתנדבים מהעולם הצטרפו לבריגדות השמאלניות שנלחמו למען הרפובליקה הספרדית נגד המורדים הצבאיים של הרודן פרנקו בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ציטוט זה הופיע על כרזה מאותן שנים ובמרכזה תצלום של ילד שנהרג על ידי הלאומנים הספרדים, מתחת לשמיים מלאים במטוסים מפציצים.
"אני לא אדם שמתבטא פוליטית וחברתית, אבל הרגשתי שהפעם אני חייב לומר משהו", אמר בלאיש ל-ynet בתום התצוגה, "המצב הנוכחי כיום הצריך סוג של תגובה". לגבי בחירת הציטוט, הוא מסביר כי התלבט בין כמה ציטוטים, אך הוא אוהב מאוד את השיר הזה.
התצוגה של בלאיש, שהתקיימה בשיתוף חברת התכשיטים ה.שטרן, נערכה ימים ספורים לפני שבוע האופנה של תל אביב – וכבר רשמה שיא לשבוע. היא נפתחה בחטיבה של בגדים בסגנון "קז'ואל דה-לוקס", שכללה מכנסיים בצבעוניות של שחור ולבן אשר צוותו לחולצות מקושטות סרטי מלמלה וכתפיים מודגשות, לצד מקטורנים שנתלו בנונשלנטיות על שמלות ערב בסגנון קומבינזון והדגימו אפשרויות לבוש אלגנטיות ומאווררות לנשים מקומיות שמעוניינות להתלבש במראה משוחרר התואם לאקלים הים-תיכוני – הפיזי והסגנוני.
יותר מכל, היו אלה השמלות היפהפיות שהציג, אשר למרות התאורה הגרועה באולם, הוציאו מהמפורסמות שהצטופפו בשורה הראשונה – ביניהן יעל בר זוהר, נינט טייב, אחינועם ניני, נלי תגר, מיכל אנסקי, חן יאני, יעל רייך, סנדרה רינגלר, מיקי ממון ושלי גפני – קריאות התפעלות. והיה קשה לא להתפעל בקול רם.
לדוגמה: שמלת ערב ארוכה בשחור ולבן עם כתפיות עור דקות, שנראתה כמו דרישת שלום של זוהר הוליוודי משנות ה-50 – מופת של מינימליזם שמנוגד לאופי העשיר בעיצוביו של בלאיש. לצדה נכחו גם גרסאות חדשות לכל הלהיטים שהביאו לפרסומו הגדול ולאהבת הלקוחות בשנים האחרונות – משמלות כלה צחורות שריחפו על המסלול ועד חטיבת שמלות קוקטייל שחורות עם אלמנטים הלקוחים מתקופת הבל-אפוק של שנות ה-20, שאובזרו בשרשראות פנינים שנתלו על צווארן של הדוגמניות וחתמו אותן בסטיילינג משלים. את הקולקציה השלימו מגוון של שמלות מודפסות וצבועות בעבודות יד, סימן ההיכר של המעצב, שמשכלל את כתב ידו מאוסף לאוסף.
הקולקציה שהציג בלאיש על המסלול זכתה בשם "חדר חושך משלך", משחק מילים בין ספרה של וירג'יניה וולף "חדר משלך" לחדר החושך של הצלמת ליליאן בסמן. ההשראה לעיצובים, הוא מספר, הגיעה מעבודותיה של בסמן, מצלמות האופנה החשובות של המאה ה-20. עבודותיה התאפיינו בניגודים בין אור לחושך, ובדרמטיות שבה לכדה את מצולמיה. היא בחרה לעבוד בחדר חושך ויצרה מניפולציות ישירות על התשלילים במגוון טכניקות: צריבה בסיגריות, שימוש בעשן ושימוש במקבע כדי להאיר חלקים בצילום או להפוך אותם ללבנים לגמרי.
"בסמן הייתה פורצת דרך בתקופתה, צלמת שמתחה את גבולות היצירה שלה לרמה שאי אפשר היה לדמיין לפניה, התמסרות מוחלטת לחופש ולחיפוש אחר הלא-נודע", אומר בלאיש. "הדימויים שיצרה הקדימו את זמנם: העצמה וזקיפות קומה לצד עידון ורכות. היא ציירה בצילום, העצימה את המצולמות ועוררה חיות שמדברת אלינו מתוך הצילום".
