תאמ;לק לי: השנה הוסיפה בילי אייליש עוד פרס אוסקר ועוד גראמי לרזומה שלה עם שיר הנושא מתוך הסרט "ברבי" ואלבום חדש, רגיש ומרגש, הגורר אחריו מחמאות מקיר לקיר. היא אמנית מתפתחת, והיא כבר לא רק "לחשנית". מתברר שהיא יודעת לצעוק וגם לעשות שמח – לא בהרמות סטייל עומר אדם, אבל בהחלט באופן שמרחיק את הדימוי שלה מ"עגמומית", מוזיקלית ואישיותית.
אייליש (יחד עם אחיה פיניאס) חתומה על שפה פופית חדשה וייחודית שנשענת על מלודיות מכשפות וטקסטים חכמים שמדברים על נשיות, דימוי גוף, ביקורת חברתית, וגם על התאהבות, על אוננות ועל אקסים מעצבנים. בכל זאת, מדובר בבחורה בת 22.
אייליש היא נערת הפוסטר של דור ה-Z. היא לא מתחייבת ולא מתמגדרת, אוהבת בנים ואוהבת בנות, היא גם אותנטית וגם ממוסחרת, נאבקת בנושאים של דימוי גוף ובריאות נפש ו"מאמצת את המוזרויות שלה". בקיצור, אייליש כבר סימנה וי וכתבה שיר על כל קלישאה שנקשרה בשכבת הגיל שלה.
בעזרת יחסי ציבור מסיביים, אילייש הפכה את עצמה לאייקון של אינדיבידואליזם. האם היא עדיין "קולו של דור"? התשובה כנראה חיובית, אבל לא בטוח שמדובר בבשורות טובות לדור לו היא תרמה את קולה. היא מוכשרת ביותר, זה ברור, אבל גם מתאמצת מדי, מכורה לפוזה של "הבחורה המיוחדת הזו", ואי אפשר לדלג על הסיכה ל"הפסקת אש בעזה" שענדה בטקס האוסקר. בורות, אתם יודעים, היא לא תירוץ לכלום.
איך היא מתלבשת? בין חבורת הפלמינגוס שמרכיבה את הפופ הנשי העכשווי, אייליש היא עוף מוזר. בלי עירום חלקי, בלי רזון מופרז, היא נראית כמו התלמידה הדחויה שלא הוזמנה לנשף הפרום שבו מככבות טיילור סוויפט ואריאנה גרנדה.
מבחינה סגנונית היא יצרה לעצמה פרסונה אופנתית שהיא כולה שלה. היא לא מצומצמת למגירה אחת, אפילו לא אחת שמותאמת למידותיה. היא מזוהה מאוד, אבל מצליחה להפתיע.
הבסיס הוא, כמעט תמיד, לבוש שמגיע ממחוזות האוברסייז, יוצר נפח אלטרנטיבי לגוף הכמוס, שמיטיב להסתתר ממה שנדמה כאובדן הפרטיות הגורף שמציעה הטכנולוגיה העכשווית. אבל הגוף שלה, על סממניו הנשיים, נרמז מדי פעם – אם במחוך שנלבש מעל החולצה גדולת המידות, או בקו מותן מהודק, ואפילו שולח דרישת שלום משוליו של מחשוף רחב.
היא לא "מתלבשת סקסי", אבל גם לא מוותרת על המגדר הנשי. למרות מה שנהוג לחשוב עליה, אייליש לא נראית גברית. הבגדים שלה הם לא "בגדים של בנים", והיא לא באמת שייכת לזרם הא-בינארי שנדמה כי כובש את תרבות הזהויות ואת עולם האופנה גם יחד. מצד שני, איש לא יטען שהיא מתלבשת כמו נערה בגילה. יותר מדי פעמים היא נראית כמו הדודה שיושבת לידך בסדר פסח ושואלת בקול גדול למה את לא מתחתנת.
האופנה שלה מתעתעת – היא מתחבאת מתחת לשכבות על שכבות, אבל גם לא שוכחת להיזכר ולהזכיר שיש שם אישה מתחת, אישה שמוכנה לחשוף פיסות עור מדי פעם, ואפילו בנדיבות. לפעמים היא לובשת חולצות בייסבול וז'קטים שנראים כמו של לואי ויטון אבל לא באמת – משחקת עם הדימוי של עברייני צעצוע שמלחיצים עוברים ושבים ברחוב.
ובאותה נשימה, היא גם מאוד אוהבת מותגים, מהסוג שעולה הרבה כסף. למשל, חליפת שאנל שלבשה לטקס האוסקר הראשון שלה ב-2020, וגם גוצ'י שליוו אותה לטקס הגראמי ולערב הגאלה האחרון של המטרופוליטן, ברברי שהלבישו אותה במחוך ובמעיל טרנץ' על השער של מגזין ווג הבריטי, ובית אוסקר דה לה רנטה שהפך אותה למרילין מונרו ליום אחד בגאלה של המטרופוליטן ב-2021.
לאחרונה חזרה אייליש לצבעים בשיער (אדום במקום ירוק) והתאבזרה במשקפי ראייה. היא גם מגלה חיבה לחליפות מחויטות בשלל מידות ולעניבות. כדי לאזן את כל הטסטוסטרון הזה, היא מגניבה פריטים שמתכתבים עם אצולה ויקטוריאנית ועם קצת "ברידג'רטון" עדכני. חייבים להודות שעליה זה נראה לא רע.
כל הקרנבל הזה יוצר תמהיל לא לגמרי בלתי מסקרן, של מורה לתושב"ע, נערת אימו שנמלטה משנות ה-90, ראפר חובב בלינג, וקצת גלאם של הוליווד הישנה.
עתידות: כרגע היא רק בת 22, יש לה אלבום מצליח בטירוף, אמנותית ומסחרית, ויש לה 53 מיליון דולר בבנק. הפוזה של נערה עשירה ועצובה כבר קצת חורקת. יכול להיות שבקרוב נתוודע אל שינוי כיוון, אולי אפילו התבגרות סגנונית, כזו שתמצב אותה בנישה – איך לנסח זאת בעדינות – פחות מעצבנת.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? גם וגם. מחיאות כפיים על הבריחה מהבנאלי, על האפיון האישי, ועל נקיטת העמדה האופנתית בעניין דימוי גוף ואידיאל יופי. מטח עגבניות על הבורות ההיסטורית ועל הצורך להיות מגניבה בכל מחיר, כי די, עייפנו.