ביום שישי האחרון הגיע לסיומו שבוע האופנה קורנית שנערך לאורך ארבעה ימי תצוגות בלוס אנג'לס ביוזמת המפיק מוטי רייף. לוח התצוגות אירח שמות מוכרים כמו קובי הלפרין, ויקטור (ויוי) בלאיש והמותג הניו יורקי threeasfour לצד שמות חדשים בענף, כמו מותג האופנה הדיגיטלית Placebo. המייסד והמנהל האמנותי רועי דרהי (33), בוגר המחלקה לאופנה בשנקר, חי ופועל בחמש השנים האחרונות בשטוקהולם, שם הוא מעצב לקו הגברים של H&M. דרהי הציג קולקציית הוט קוטור דיגיטלית בשם Meta-Genesis עם פסקול שיצר יוסי מזרחי (שאחראי גם על הפסקול של תצוגת הגמר האחרונה של שנקר) וציטוטים בקולו של ההיסטוריון פרופ' יובל נח הררי, המשובצים לאורך התצוגה שנראית כמו משחק מחשב בווידיאו המסתיים לאחר חמש דקות.
תצוגת האופנה של פלסבו בלוס אנג'לס
(Placebo DFH)
הבגדים שמעצב דרהי תחת המטרייה של פלסבו אינם ממשיים. אלו פיקסלים, בגדים וירטואליים, מגמה שתופסת תאוצה בשנים האחרונות בזירות של גיימינג ואצל צעירים. על המותג עובד דרהי כבר מ-2019, ובחודש מרץ האחרון השיק את קולקציית ה-ready to wear הראשונה. כעת הוא מבקש לאתגר את עולם האופנה ומכריז על קולקציית הוט קוטור דיגיטלית ראשונה. הוט קוטור, תפירה עילית בצרפתית, הוא שם קוד לאופנה גבוהה ואקסקלוסיבית. רק בתי אופנה בודדים בפריז ראויים להיקרא כך. על פי הפדרציה לאופנה בפריז, כדי שבית אופנה יזכה בחותמת היוקרתית הוא נדרש ליצור באטלייה פריזאי עם מינימום של 15 עובדים במשרה מלאה, מבדים ברמה גבוהה ובתפירה בעבודת יד.
8 צפייה בגלריה
"אני מאפשר ללקוחות שלי ללבוש בגד גדול מהחיים בלי לבזבז 2,700 ליטר מים על טי שירט"
(צילום: Placebo DFH)
"הרבה מההגדרות שאנחנו נשענים עליהן היום ישתנו בהמשך", מכריז דרהי בתגובה לשאלה איך עושים תפירה עילית דיגיטלית. "אני יודע לעשות אופנה, אבל אני גם חנון מחשבים. אנחנו לא מתיימרים לעשות הוט קוטור לפי הסטנדרטים, אבל יש חוקיות מסוימת איך בית אופנה יכול לעשות הוט קוטור דיגיטלי, כמו גודל הקובץ וכמות הפוליגונים (חיתוכי מצולעים), שלא בהכרח תמצא בכל קולקציית בגדים דיגיטלית".
הכרזת שהמשימה שלך היא לשנות פרספקטיבה ורעיונות ישנים בעולם האופנה, אך אתה בוחר לקרוא לזה הוט קוטור מתוך רצון, בוודאי, להשתייך למילייה יוקרתי וז'אנר גבוה באופנה. למה לא לקרוא לזה, בעצם, בשם אחר?
"חשוב לי לייצר שינוי במקום שזקוק לשינוי", הוא מתחמק מלענות לשאלה. "תעשיית האופנה לא השתנתה בשנים האחרונות והיא לא מתקדמת הלאה. יש הרבה טכנולוגיה בתעשייה שמפחדת מטכנולוגיה ולא מאפשרת לשלב את זה. בהוט קוטור אני מאפשר ללקוחות שלי ללבוש בגד גדול מהחיים בלי לבזבז 2,700 ליטר מים על טי שירט אחת, ומייצר דמוקרטיזציה לאנשים להביע את עצמם, מספק לאנשים פנטזיות. אין יותר כיף מלראות לקוחות לבושים בבגדים גדולים מהחיים".
8 צפייה בגלריה
"אנחנו יכולים לראות על הדף שוק חדש שנפתח: NFT, גיימינג, זה לא מנותק מהמציאות"
(צילום: Placebo DFH)
הבגדים בתצוגה של פלסבו פונים לדור הצעיר לא רק בשפה של המדיום הדיגיטלי, אלא גם בשפה העיצובית – עם מחווה לבגדי רייב עמוסי רוכסנים וכיסים, מהסוג שבסוף שנות ה-90 עיצבו ומכרו בחנות סייבר דוג בקמדן טאון בלונדון. האם המדיום הכתיב עבור דרהי גם את הסגנון?
"אופנה משקפת הווה מסוים, אבל בתור מעצב אני רוצה לשקף כיצד ייראה העתיד, וזה בהחלט פוגש אופנה דיגיטלית", הוא מנבא. "יכול להיות שנקום בעוד שנה בלי סמארטפון ביד, ובמקום זה נרכיב משקפי AR (מציאות רבודה, א"י) וזה לא ייראה לנו מוזר. להפך, זה ישחרר אנשים ללבוש אש, עשן, דברים מרחפים. חלק מהאקטיביזם שלי הוא לשחרר אנשים מפטריארכליות עם בגדים ללא מגדר, ללא גיל וללא מידה. אין רלוונטיות לגודל הגוף שלך, הבגד יתאים את עצמו אליך".
ההיסטוריה מלמדת אותנו כי תחזיות על סגנון עתידני לא בהכרח התממשו. בשנות ה-60 מעצבי אופנה כמו פייר קרדן ואנדרה קוראז' דמיינו איך נתלבש בעולם חדש עם חברות חדשות, ויצרו בגדים בגזרות פוטוריסטיות וחומרים כמו PVC. אבל דבר מזה לא קרה. מה שלבשו כאן לבסוף במילניום זה שאריות מינימליזם מהניינטיז ומכנסי ג'ינס בגזרה נמוכה. בסופו של דבר, אנשים קונים ולובשים את מה שמוכרים להם ברשתות האופנה.
"חשוב לי להדגיש שאני אוהב בגדים פיזיים, ובעתיד אני מאמין שבגדים פיזיים יהיו לצד אופנה דיגיטלית. אנחנו יכולים לראות על הדף, שחור על גבי לבן, שוק חדש שנפתח: NFT, גיימינג, זה לא מנותק מהמציאות. אבל אני לא נביא, אני מעצב אופנה. אני לא מתיימר לדעת מה יקרה מחר, אבל אני מתרגש ממה שיקרה מחר. אולי אני אופטימי, אבל העתיד הולך להיות מהמם".
השפה העיצובית של אופנה דיגיטלית מאוד מנוכרת, או לפחות מרגישה כזאת. כשהקורונה החלה, דיברו על חזרה למקום טבעי, אמא אדמה, חיבוק עצים, לבישה של בדים טבעיים. זה שינה משהו בתפיסה שלך כמעצב? חידד לך דברים?
"אי אפשר להחזיר אחורה את המהפכה הדיגיטלית. האם חסר לי להרגיש בדים כשאני מעצב? ברור, אבל זה לא בהכרח אחד על חשבון השני".
יש מחשבות לצאת בעתיד מהאונליין לבגדים פיזיים?
"יש מחשבות, ואנחנו הולכים להביא דברים מאוד מעניינים לשוק הפיזי".
ובעיניך זו הצלחה או כישלון?
"נביא מוצר מאוד חדשני, פיזי אבל שיתממשק לעולם דיגיטלי. המקום ששני העולמות האלו ייפגשו יהיה מעניין מאוד".
"ישראל היא מקום מצוין לאופנה דיגיטלית"
דרהי נולד וגדל למשפחה דתית מקריית אונו. לאחר שנת שירות ושירות צבאי בנח"ל, פנה ללימודי אופנה בשנקר. בשנת 2016 סיים את לימודיו במחלקה עם קולקציית בגדי גברים מדוברת של גמדי גינה. לאחר מפגש בישראל עם מריה אולופסגאד ייגוס, שפועלת לגיוס מעצבים וכישרונות חדשים למותג, נקטף מיד לעבודה במטה H&M בשוודיה. "סיימתי את שנקר וביקשו ממני לעלות על מטוס. זה הרגיש לא אמיתי", הוא נזכר השבוע. "מאז אני פה. חברים שלי צוחקים עליי שכבר נעשיתי עדין לישראל, אבל אני ישראלי בדרכי".
השתלבת בשטוקהולם?
"לא בהכרח", הוא צוחק. "מאוד קשה להשתלב בתרבות השוודית, במרחק הפיזי אחד מהשני, ובתקשורת המאוד לא ישירה בהשוואה לישראל. אם, לדוגמה, עיצבתי מכנסיים ומישהו רוצה לומר לי שהכפתור לא יפה, בישראל הוא היה אומר: 'זה מכוער, תעיף אותו'. בשוודיה יציעו לך בנימוס להחליף את הכפתור".
8 צפייה בגלריה
"מאוד קשה להשתלב בתרבות השוודית, במרחק הפיזי אחד מהשני". רועי דרהי
(צילום: אושרי ירימי)
למרות הישראליות שטבועה בו, להגדרתו, הוא לא רואה את עצמו מקים בעתיד הקרוב מותג אופנה בישראל. "יש כל הזמן מחשבות על זה, אבל כרגע העסק בשוודיה", הוא אומר. "עם זאת, ישראל היא מקום מצוין לאופנה דיגיטלית, כי כמדינה צעירה אין בה מורשת אופנתית. ישראלים פתוחים יותר לרעיונות חדשים, ויש בה גם גישה להיי-טק. אין באוכלוסייה הישראלית חשש משינויים טכנולוגיים. להפך, יש פתיחות וגאווה".
אחד היתרונות שאופנה דיגיטלית רושמת לזכותה הוא נושא הקיימות. במקום לבזבז מים ואנרגיה על גידולי כותנה ויצירת בגדים – אפשר ללבוש פיקסלים. יתרה מזאת, בעידן שבו אנשים רבים משתמשים בבגד רק ללבישה אחת ותמונה באינסטגרם, אופנה דיגיטלית מאפשרת להם לדלג מעל המשוכה של רכישה והחזרה של בגד לחנות לאחר שמצטלמים בו (תופעה מגונה, ולא מהיום) וגם מציעה להם שפה ייחודית יותר. המחיר, אפעס, לא בהכרח זול יותר. באתר של פלסבו נמכרים הבגדים במחיר 70-30 דולר (218-94 שקל) ללבישה חד פעמית. לדברי דרהי, חלק מהדגמים נמכרים כ-NFT (יצירות אמנות דיגיטליות) ומחירם יהיה, מן הסתם, גבוה יותר.
8 צפייה בגלריה
"אין באוכלוסייה הישראלית חשש משינויים טכנולוגיים. להפך, יש פתיחות וגאווה"
(צילום: Placebo DFH)
כשדרהי מדבר על קיימות, מתבקש לשאול כיצד הדבר משתלב עם עבודתו כמעצב בענקית האופנה השוודית H&M, מהחברות הגדולות בעולם, שם קוד לאופנה מהירה וזולה. על אף שבמותג מניעים תהליכים ברי-קיימא ואף משווקים קולקציות בעלות סדר יום אקולוגי, בשורה התחתונה דרהי ממשיך לייצר כמויות אינסופיות של בגדים, אשר חלקם ימצאו את עצמם לבסוף מוטמנים.
"אני לא יכול להכחיש את זה: אני עובד בחברה שמייצרת כמויות אדירות של בגדים", הוא אומר וממהר להוסיף: "אני לא מייצג את H&M, אלא את עצמי בלבד. ועם זאת, בהשוואה לחברות אחרות, H&M עושה את המיטב: מחומרי הגלם ועד ההדפסים".
8 צפייה בגלריה
"האם חסר לי להרגיש בדים כשאני מעצב? ברור, אבל זה לא בהכרח אחד על חשבון השני"
(צילום: Placebo DFH)
"קיימות היא כבר חלק בלתי נפרד ממותגי אופנה, ואחד הדברים היפים שקורים זו האופציה להשתמש בכלים של אופנה דיגיטלית לייצור של אופנה רגילה, כמו הדמיה של איך הבגד ייראה על הגוף בזמן הליכה, ובאמצעות זה גם לייצר בזבוז מופחת של בגדים", הוא ממשיך. "באופן אישי, הדיסוננס קיים. אני כל הזמן שואל את עצמי שאלות וחופר לעצמי בראש. אני ממחזר וגם טבעוני, וחשוב לי מאוד להימנע ממוצרי עור, עד שזה מגיע לנעליים של מרג'יאלה".
עד מרג'יאלה?
"כן, זה הדבר היחיד שאני רוכש מעור. בתקווה שיתפקחו בחברה ויעשו מגפיים מעור טבעוני".
