ג'נט ג'קסון
סליחה, במי מדובר? הבת הצעירה במשפחה הכי מפורסמת בתולדות הפופ. ג'נט ג'קסון, עד כה לפחות, היא הכי פחות מטורללת מבני משפחתה, והיחידה – חוץ מאחיה מייקל – שעשתה קריירה מפוארת משל עצמה. היא גם זו שפדיחת האופנה הגדולה בכל הזמנים, חשיפת החזה בהופעת המחצית של הסופרבול, רשומה על שמה לדיראון עולם.
את ההופעה הראשונה שלה עם הג'קסונים היא ביצעה בגיל שמונה. משם המשיכה בקריירה מפוצלת של שירה ומשחק לאורך שנים, שבהן יישרה קו עם המנטרה המשפחתית שנושאת את הכותרת "מה שאבא אומר". הסידור הכפוי הזה הגיע אל קיצו ב-1987 – השנה שבה היא התחילה להצליח בליגה של הגדולים, שינתה כיוון תדמיתי מטום בוי לסמל סקס, ופיטרה את אבא מתפקיד המנהל האישי שלה.
משם והלאה היא ייצרה להיטים גדולים, אספה פרסים מוזיקליים, ניהלה מסעות הופעות מהמצליחים בעולם, ושיחקה עם תווי הפנים שלה. לא ברמת האובססיביות של אחיה, אבל מספיק כדי שלקראת סוף חייו של מייקל הם כבר נראו כמו אחים תאומים (ובהירים).
עם מייקל ג'קסון היא גם שיתפה פעולה ב-1996 בדואט Scream (עם קליפ שעלה שבעה מיליון דולר) והמשיכה לגרוף פרסים וכספים. עם זאת, לתוך שנות האלפיים, ובעיקר לאחר תקרית המלתחה המפורסמת, נדמה היה שהיא איבדה את מגע הזהב שלה. האלבומים שהוציאה לא ממש הצליחו, הסרטים שהשתתפה בהם עוד פחות. לכך תוסיפו גירושים שלישיים, הופעת אורח ב"אמריקן איידול" – המקום שאליו קריירות עבר מפוארות מגיעות כדי למות – ותחושה כללית כי לחישות סקסיות ודיסקו בטעם של פעם כבר לא מספקים את הרלוונטיות הנדרשת מכוכבי פופ שהתבגרו.
למה אייקון? למרות צלו הגדול של מייקל ג'קסון, בחייו ובמותו, ג'נט היא היחידה מהתשיעייה המקורית שהשכילה להישאר בהיכל התהילה של הפופ האמריקאי וגם לייצר פרסונה נפרדת, מצליחה בדרכה, שלא קשורה לאח שהפך לאגדה.
נכון, בראיונות איתה היא לא מסתמנת כמרקר הכי זוהר בקלמר, ונדמה שעולמות התוכן התרבותיים שלה מתאימים יותר לתיכוניסטים שמבלים בקניון מאשר לאישה בשלה שעברה דבר או שניים בחייה. עם זאת, לפחות חיצונית, היא השכילה להיפרד בזמן ממראות הדיסקו-טראש החשופים שאפיינו אותה בעבר, ואימצה תדמית מחויטת יותר, כמעט "קוטוריסטית", שנשענת על חיבה פתאומית לאופנת שנות ה-40 ולמעצבים עכשוויים אך קלאסיים שנבחרים בקפידה.
לעתים נדמה שהטרגדיה המשפחתית הוסיפה לדמותה עומק שלא היה בה קודם. יחד עם העידון שיצרה הבחירה במראות מינימליסטיים בשחור ולבן, והימנעות מהאופן המביך שבו מנסים שאר בני המשפחה לקושש אהדה ודולרים על חשבון הייחוס המשפחתי (כן, לה טויה ג'קסון, הכוונה אלייך) – הפכה ג'נט ג'קסון, אט-אט, ליהלום אופנתי.
ייתכן שגם המגורים שלה בלונדון בשנים האחרונות, עוזרים להפוך אותה לקצת יותר גווינת' פאלטרו וקצת פחות פריס הילטון. גם כשמתחת לאיפוק הבריטי המושאל מבצבצת פתאום הפרובוקציה הסקסית הישנה, כמו חזייה שמתגלה בטעות מתחת למקטורן המהודר, אנחנו סולחים לה. זה חלק מהקסם הלא-מושלם של להיות ג'נט ג'קסון.
בגיליון פברואר החדש של מגזין "אלור", היא מוכיחה כי בגיל 55 היא עדיין שולטת בעניינים. בצילומים למגזין היא נראית אופנתית, אצילית וזוהרת (ומנותחת בקפידה). בריאיון היא מדקלמת את כל המשפטים הנכונים על הקשיים של נשים ושל שחורים, ומנווטת בבטחה הרחק ממלכודות ופחים אפשריים. כמעט 40 שנות קריירה ואור זרקורים, מאמנים אותך היטב.
למה לא? תקרית חשיפת השד שהתקיימה בשיא הפריים-טיים הטלוויזיוני של ארצות הברית, פגעה אנושות בתדמיתה של ג'קסון ובקריירה המוזיקלית שלה. היא נשלחה בבושת פנים אל תחתית עולם המוזיקה ונאלצה להתמודד עם התעלמות מסחרית וביוש חברתי. ככה, הרי, מענישים באמריקה נשים סוררות. לשותף (הפעיל) שלה לתקלת המלתחה, ג'סטין טימברלייק, כל האירוע לא היה אפילו בגדר "מכה קלה בכנף". הסיפור כולו, והיחס הכל כך שונה אל השניים, חשף את אמריקה בשיא צביעותה הבוטה. התחסדות וסקסיזם, טבולים אולי גם בשמץ של גזענות, הם המורשת שדבקה, שלא באשמתה, בג'נט ג'קסון.
ובכל זאת: לא קל להיות ג'נט ג'קסון. חיים שלמים באור הזרקורים, אב כוחני, בעל מתעלל, ואח שנחשב פעם למלאך והיום למפלצת. ההתנהלות שלה מתחת למטריית שם המשפחה שהפך לענן של חשדנות ובדיקה, היא כמעט מופתית. ג'קסון לא רק נראית מלכה בצילומים האחרונים שלה ל"אלור", היא באמת מלכה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.