תחת לשונית הביוגרפיה באתר של המעצבת ברית שקד מופיעה תמונת דיוקן שלה בשחור-לבן, רוכנת מעל מכונת תפירה. על צווארה תלוי סרט מדידה ובידיה יריעת בד הנמתחת מתחת למחט הדוקרנית. בפועל, שקד מטיילת מזמן בעולמות דיגיטליים, פועלת בזירות טכנולוגיות של טקסטיל ועיצוב עם התמחות בבינה מלאכותית וזיהוי קול בבגדים. בשיחת זום מדירתה בניו יורק, שם היא מתגוררת בשש השנים האחרונות, היא מופתעת מההבחנה בין האנלוגי לדיגיטלי, עולמות שמרכיבים את העשייה שלה. "אני רוצה להביא את העבר לעתיד", היא אומרת בריאיון ראשון וממשיכה בפרפראזה על הציטוט הנודע של יגאל אלון: "מעצב שלא עובד עם בסיס היסטורי של טקסטיל – אין לו עתיד".
10 צפייה בגלריה
"אין כבר את הווייב של 'אני מעצבת אופנה ומלאה בעצמי'. די, זה נגמר, אנחנו ב-2022". ברית שקד
(צילום: Franklin)
בשנה האחרונה סומנה שקד (30) כדבר החם הבא. במגזין האופנה האמריקני Paper היא קיבלה כתבת שער עם הכותרת "ברית שקד משנה את הדרך שבה אנו חושבים על פרסונליזציה", בעוד אתר האופנה של המגזין הבריטי I-d סימן את עבודת הגמר שלה בתואר השני במחלקה לאופנה ב-FIT כ"פורצת דרך". פרויקט זה זכה לחשיפה והכרה במגזינים רבים בעולם, דוגמת הרפר'ס בזאר, ובמידה כזו או אחרת הגדיר מחדש את היחסים שלנו עם בגדים והעלה שאלה מורכבת יותר: האם לבגדים יש רגשות?
"איך יכול להיות שהחולצה שאתה לובש לא מתקשרת איתך כמו אייפון?"
Shape of Voice, פרויקט הגמר של שקד בתוכנית לתואר שני באופנה ב-FIT, בחן את שאלת הפרסונליזציה, כלומר, התאמה אישית של בגדים ללובש. בעוד בתי אופנה ותיקים מנסים לפתות את הקהל הרחב באמצעות דרכים כמו בחירה של צבע, שילוב ראשי תיבות או התאמה אישית (Made-To-Order) – שקד גייסה לעזרתה בינה מלאכותית וטכנולוגיה של זיהוי קול, שבאמצעותה יצרה תנועות וצורות חדשות. אחת ממטרות הקולקציה הייתה ליצור בגדים ובדים שיכולים להתאים את עצמם למצבי הרוח ולרגשות המשתנים של הלובש. בכל זאת, איך תדעו אם החולצה שלכם עצובה היום או לא?
(פרויקט הגמר של ברית שקד)
"ממה בנויים אנשים? רגשות, תחושות, זיכרונות, מיליון ואחד דברים", אומרת שקד, "ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שכל מה שאנחנו משתמשים בו היום – ממכוניות ועד טלפון נייד – מעוצבים עבורך באופן אישי; ואיך יכול להיות שנטפליקס יודעים במה אני רוצה לצפות, אבל הבגד שלי לא? איך יכול להיות שהחולצה שאתה לובש לא מתקשרת איתך כמו אייפון? הבנתי שבגדים מותאמים אישית הם העתיד של האופנה. כבני אדם, אנחנו ממשיכים להשתנות פיזית ורגשית, אז למה הבגדים שלנו לא יכולים?"
אנחנו מבצעים בחירות אופנתיות מול ארון הבגדים מדי בוקר, שזו כבר התאמה אישית, וגם חברות אופנה רבות מציעות "התאמה אישית" של עיצוב הבגד לפי טעמו של הלקוח.
"זה 'פייק פרסונליזציה' שתעשיית האופנה מוכרת לך. כשאתה נכנס לחנות בגדים ועושים לך פאץ' על הגב בצורת לב או בחירה של צבע או חוט לחולצה ואומרים לך שזו פרסונליזציה – זו לא. התאמה אישית היא השליטה שלך כיצד ייראה הבגד, לא בחירה שלך מתוך בנק של רעיונות. אז איך אני יכולה לבטא פרסונליזציה? בני אדם שונים אחד מהשני, אבל יש לנו גם צדדים דומים. גוון עור או מבנה גוף יכולים להיות דומים, אבל לעולם לא תהיה לך טביעת אצבע כמו של בן אדם אחר. כך גם הקול שייחודי לך. לא משנה כמה תחקה אחרים או תדבר בטון מסוים – קול הוא סימן הזיהוי שלך. לכן החלטתי להתמקד בקול ובגלי קול שיש להם צורה. אתה יכול לקחת קול ולמצוא את הצורה שלו".
10 צפייה בגלריה
"היה לי חשוב שאנשים לא יפשיטו אחד את השני, אז רק הקול שלך יכול לתת פקודות". Shape of Voice
(צילום: Virginia Kluiters)
איך עושים את זה?
"בצורה הכי מטומטמת", היא צוחקת. "פתחתי פחית שימורים של תירס משני צדדיה: על צד אחד הנחתי מראה עם בלון שרגיש לרעידות וכיוונתי עליה לייזר שחזר לקיר, והפעלתי בחוזקה מוזיקה של עומר אדם שגרמה לבלון לזוז וליצור צורות פסיכיות שמהן יצרתי הדפסי תלת-ממד. מתוך הניסוי הזה הבנתי שאני יכולה לעשות אינטרפרטציה של קול אישי לצורה. כשההדפס והצורה של הבגד בנויים מהקול שלך, אתה גם יכול פיזית לשלוט בבגד".
מה זה אומר?
"תחשוב אם יכולת לדבר לבגד שלך ולומר לו: 'אני מרגיש לא טוב, בא לי בגד משוחרר על הגוף'. או שהיום אתה כועס או מפחד, והבגד יקשיב ויעשה אינטרפרטציה לרגשות שלך. ורק שלך".
איך הבגד מגיב? על ידי חיישנים?
"אתה מדבר אליו כמו שאתה מדבר אליי: חם לי, קר לי, עצוב לי, שמח לי. יש לזה ממש מיקרופון ששומע אותך ומתחבר למכשיר הטלפון הנייד. אתה יכול לשלוט בזה דרך הקול או באופן ידני. היה לי חשוב שאנשים לא יפשיטו אחד את השני, אז לצורך העניין רק הקול שלך יכול לתת פקודות".
ומה יוצא לי מזה?
"בעתיד יהיה לך ארון עם שלושה פריטי לבוש שמשנים את עצמם לפי חום גוף, זמן, צורה, טעם, עונות השנה. פחות בגדים, יותר קיימות. זה עדיין בשלב הפיתוח, אבל אנחנו מדברים על העתיד. רוב האנשים שמסתכלים על העבודות שלי, בטח בישראל, לא יבינו אותי. ישאלו מה יוצא לך מזה, הרי את לא יכולה ללכת עם זה לסופר. מי צריך את זה? יש לזה כסף? כן, יש לזה נישה. קטנה, אבל יש".
10 צפייה בגלריה
"בעתיד יהיה לך ארון עם שלושה פריטים שמשנים את עצמם לפי חום גוף, זמן, צורה, טעם"
(צילום: Virginia Kluiters)
"הדור שלי לא מחפש תחרות, אלא שיתופי פעולה"
טכנולוגיה אינה זרה לשקד. למען האמת, העיסוק באופנה ובטכנולוגיה הוא סגירת מעגל של מי שבחרה להפנות עורף לעיסוקם של הוריה ולפנות לטקסטיל ואופנה. "זה לא היה בית עם קשר לאופנה", היא מספרת, "אבל אמרו לי: את רוצה להיות קוף בג'ונגל? לכי תהיי קוף, אבל הקוף הכי טוב". אימהּ היא ד"ר לבינה מלאכותית (וראש בית הספר ללימודים רב-תחומיים במכון הטכנולוגי חולון), אביה, ד"ר גם הוא, עוסק באבטחת סייבר בסינגפור.
היא נולדה בארצות הברית כשהוריה השלימו שם לימודים, גדלה ברמת אפעל, וכל החיים ניסתה להתרחק לכיוון אומנות מסורתית כמו סריגה, אריגה ותפירה. כיום היא מעוניינת לשפר את העולם באמצעות טכנולוגיה וחדשנות עיצובית. בנוסף הקימה לאחרונה סטארט-אפ בשם Tech-Couture יחד עם שותפתה, ירדן אלה, לפיתוח רקמה דיגיטלית בשילוב שיבוץ חרוזים ואבני חן אשר, לדבריה, צפויה להעצים את העבודה הידנית ולא לבוא על חשבון העשייה של הרוקמים.
10 צפייה בגלריה
"התאמה אישית היא השליטה שלך כיצד ייראה הבגד, לא בחירה שלך מתוך בנק של רעיונות"
(צילום: Virginia Kluiters)
את המהלך הראשון שהחלה עם זיהוי קול שיכללה לניסיונות של בדים, דפוסים וחיבורם יחד לקולקציה צבעונית ומרהיבה שיצירתה נמשכה שלוש שנים. גם לצילומי הקולקציה גייסה את הקסם האישי, וכל העוסקים במלאכה התנדבו: דוגמניות ודוגמנים, צוות צילום וסטיילינג, מעצבי סט ועוד. "זה כבר לא 'קוּל' להיות מגעיל לאנשים. הדור שלי לא מחפש תחרות, אלא שיתופי פעולה. אין כבר את הווייב של 'אני מעצבת אופנה ומלאה בעצמי'. די, זה נגמר, אנחנו כבר ב-2022. אם אתה לא נחמד, בטח באמריקה, אתה אף אחד". לדבריה, התפיסה הזו הגיעה לאחר שחוותה בעצמה יחס מעליב. "ב-FIT הורידו אותי למטה, ובמקום לקבל ביקורת בונה אמרו לי כל הזמן כמה אני לא טובה. כשאתה צעיר ומחפש את הדרך, אלו דברים שרוצחים לך את הנפש".
10 צפייה בגלריה
תצוגת אביב-קיץ 2022 של threeASFOUR בשיתוף פעולה עם קורנית דיגיטל
(צילום: Elisabet Davidsdottir)
לניו יורק הגיעה בסיום לימודיה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, שבה הציגה פרויקט גמר שכלל קולקציית בגדי ילדים עשויה דנים, תוך שילוב בין ג'ינס לטקסטיל צבעוני. עם הגעתה לניו יורק עבדה בעיצוב טקסטיל אצל אלי טהרי ובהמשך בחברת הג'ינס ג'ורדאש של האחים נקאש, שם עיצבה למותג הפרטי של וולמארט. "מכל דגם של ג'ינס מייצרים היקפים בלתי נתפסים של שתי מיליון חתיכות. כל יום שאלתי את עצמי שם מי לובש ג'ינס עם אפליקציה מכוערת של פרפר, וגיליתי ש-90 אחוז מאמריקה קונה את זה. הם קונים בוולמארט בגדים יחד עם ביצים ונשק".
ואת חלק מעשרת האחוזים הנותרים.
"בניו יורק אנשים מתלבשים בסגנון יותר אירופאי, כמו בישראל. אנחנו כתיירים או זרים, פחות מכירים אמריקנים שחיים באוהיו ויש להם רק וולמארט. אין זארה, אין H&M".
עם פרוץ הקורונה סיימה את לימודיה והחלה לעבוד במותג האופנה הנודע threeASFOUR, שבו היא אחראית על עיצוב, עיצוב טקסטיל, ניהול עסקי וקשר עם סלבריטאים הלובשים את בגדי המותג, ביניהם ביורק, רוסאליה, DAWN, Sylvanesso ואחרים. המותג שהוקם בשנת 1998 על ידי ארבעה מעצבים: עדי גיל הישראלית, גבי עספור הפלסטיני (יליד לבנון), אנג'לה דונהאוזר הגרמנייה וקאי קונה שפרש בשנת 2005 ומאז הם שלושה, משמש כמגדל בבל של שפות (בסטודיו מדברים אנגלית, עברית וערבית), רעיונות, דעות והשפעות הדדיות. "אתה מכיר את המוזיקאית מרדית מונק שצועקת? זה מה ששומעים בסטודיו. אסור לי לשמוע פופ", היא מחייכת.
10 צפייה בגלריה
"בגדים שהם גם ברי-קיימא וגם יפים". קולקציית Kundalini של threeASFOUR בשיתוף פעולה עם קורנית דיגיטל
(צילום: Shervin)
"התחלתי בייצור הדפסים לקולקציות וגיליתי שיש בי צד יזמי ועסקי שהתכחשתי אליו", היא אומרת בלחש. "תמיד חשבתי שאהיה מעצבת מאחורי הקלעים, לא מנהלת עסקית של חברת אופנה. כמי שלא סיימה שלוש יחידות במתמטיקה, גיליתי יכולת לתקשר רעיונות בצורה עסקית וכלכלית, לנהל משא ומתן מול אנשי עסקים, גברים כולם. זה לא תמיד יושב להם טוב שאני נראית בת 15 ויודעת לתמחר אופנה. בשנתיים האחרונות החברה צמחה וגדלה. כל הדבר הזה שגבי, אנג'לה ועדי יצרו ב-20 השנים האחרונות פתאום מקבל גמול כלכלי. הרי אתה יכול להיות סופר מפורסם ולהלביש את ליידי גאגא ועדיין רעב ללחם".
כסף זאת מילה גסה?
"ממש לא. אני יודעת שהיצירה שלי שווה כסף, השירות שלי שווה כסף, וזה לא בא לכולם בטוב לפעמים. אני תמיד אומרת לאנשים – אני לא עמותה ללא מטרות רווח. על כרטיס הביקור שלי יהיה כתוב מתרגמת. אני יודעת לתרגם רעיונות לעיצוב, לכסף, לשיווק. אני מאוד טובה בלהביא אנשים לשולחן ולעבוד יחד. זה הכוח שלי. מתי אני מספיקה הכול? אני לא. אני במרוץ אחרי הזמן".
ועם זאת, העשייה שלך מאוד בשוליים: threeASFOUR הוא מותג נישה, הפיתוח הטכנולוגי שלך הוא עדיין מדע בדיוני עבור רוב האוכלוסייה. לא מדגדג לך לעבוד בבית אופנה גדול?
"אני חושבת שאם אלך לעבוד בתאגיד, אני איעלם ולא אצליח לבטא את עצמי. יש לי הרבה יותר מקום להשפיע ולשנות איפה שאני נמצאת. היום אנחנו עובדים כדי להנגיש את threeASFOUR כמותג. אני מבינה שאנחנו לא יורדים לכולם בגרון והמטרה שלי היא להביא את זה לקהל רחב יותר. חנות האונליין שלנו עובדת מאוד חזק, כולל בגדים שהם Made-To-Order. יש לקוחות, יש נישה. ביורק, לדוגמה, לובשת אותנו רבות לסיבובי הופעות. היא ממש אוהבת את הבגדים. יש לנו בסטודיו ארון עם קופסאות עם כל החומרים עבורה. כל הסטייל שלה מתכתב עם זה של threeASFOUR".
10 צפייה בגלריה
"אני מבינה שאנחנו לא יורדים לכולם בגרון". ביורק בעיצוב של threeASFOUR
(צילום: Santiago Felipe)
עד כמה עולמות של אופנה דיגיטלית מעניינים אותך?
"אופנה דיגיטלית היא שקר. מייצרים בגדים מאוד יפים אבל אין דרך ללבוש אותם, כי אין אפליקציה או תוכנה ששמה עליך את הבגד וצריך מעצב נוסף שיסדר את זה. הפער הזה ייסגר בקרוב, אבל אנשים חושבים שהם קנו בגד וכל מה שהם צריכים זה רק 'להדביק' אותו על הגוף. זה לא עובד ככה. אני עובדת עכשיו על קולקציה דיגיטלית ל-threeASFOUR כשהמטרה היא ליצור קולקציית פיג'יקל – פיזיקלי ודיגיטלי. הפיזי לא ייעלם מהר מאוד כפי שחושבים".
הוא לא ייעלם אף פעם.
"כי תמיד נצטרך לכסות את עצמנו. אולי זה ישנה צורה, אולי נרכוש פחות, אבל מהר מדי קברו את הבגדים הרגילים. זה לא יקרה – כי כולם זקוקים לבגדים. תעשיית האופנה היא במקום השני הכי רווחית אחרי מזון, אבל גם הכי מזהמת שיש. לא מזמן עשינו שיתוף פעולה עם חברת קורנית דיגיטל בשבוע האופנה בניו יורק והצגנו קולקציה יפה ובת-קיימא. זה כמו אנשים שאומרים שלאכול בריא זה לא טעים, בשיתוף הפעולה עם קורנית הוכחנו שאפשר לעשות בגדים שהם גם ברי-קיימא וגם יפים".
10 צפייה בגלריה
אביב-קיץ 2022 של threeASFOUR בשיתוף פעולה עם קורנית דיגיטל בשבוע האופנה בניו יורק
(צילום: Elisabet Davidsdottir)
