הערב (שלישי) תציג מעצבת האופנה שלי אברהם מאשקלון תצוגת אופנה מיוחדת באולם האנגר 11 בתל אביב, במסגרת ערב הוקרה שמארגנת עמותת "נשים אתיופיות מעצימות" לנשים ישראליות מעוררות השראה ממוצא אתיופי. זו הפעם השנייה שבה תציג אברהם על מסלול, לאחר שהפעם הקודמת הייתה גם היא במסגרת העמותה. לצידה יציגו שתי מעצבות נוספות מהעדה האתיופית, למלם מספן ואילנה סלומון.
עד לפני שמונה שנים, אברהם (39), נשואה ואם לבת ולשלושה בנים, בכלל לא דמיינה שעיצוביה יוצגו על מסלול. למעשה, החלום להיות מעצבת אופנה היה רחוק. היא התגוררה אז יחד עם משפחתה בקיבוץ גברעם בדרום, כשהחליטה ללמד את עצמה אופנה בצורה עצמאית. "לימדתי את עצמי דרך סרטונים ביוטיוב", היא מגלה. "מדברים בסיסיים כמו איך לתפור ידנית בחוט ומחט ואיך ליצור בגד בדיגום חופשי". לבסוף, רכשה מכונת תפירה ביתית ולמדה קורס בסיסי של תפירה במשך חודשיים.
על לימודי אופנה מקצועיים במסלול אקדמי ויתרה מראש בשל קשיי תקציב. "מאוד רציתי ללכת ללמוד במוסד ללימודים גבוהים, אבל לא היה לי כסף", היא אומרת. "גם כשאתה חי בתוך קיבוץ, אתה בסוג של חממה נוחה, ואתה לא חושב על האופציות הרבות". לדבריה, על אף חוסר ההשכלה הפורמלי – אופנה, עיצוב ואמנות תמיד היו בבית, חינוך שהטמיע בה אביה, שעסק באמנות והלך לעולמו לפני כשבועיים.
"אני רוצה לעשות כאן שינוי תפיסתי באופנה"
לישראל עלתה אברהם מאתיופיה במהלך "מבצע משה" בסוף שנת 1984. היא הייתה אז רק בת שנתיים. על אף השורשים האתיופיים, את המותג הנושא את שמה היא ממתגת כ"אופנה אפריקאית" – עניין של סמנטיקה, אבל גם החלטה אסתטית של הרחבת כתב היד, הסגנון העיצובי וההדפסים, המזוהים בעיקר עם מערב ומרכז אפריקה ופחות עם הלבוש האתיופי, הנודע בזכות הבגדים הלבנים והרקמה הצבעונית.
"בחרתי את ההדפסים האפריקאים כי הם צבעוניים. אני גם לא רואה הבדל גדול בינם לבין רקמות אתיופיות. כילדה, אני זוכרת את אימא שלי לבושה בצורה מאוד צבעונית, אז זה חלק מזיכרונות הילדות שלי", היא מסבירה, "וגם אתיופיה היא חלק מאפריקה כולה".
6 צפייה בגלריה
"אני שומעת תגובות כמו 'למה את מביאה את זה לפה? מה שהיה באתיופיה צריך להישאר שם'"
(צילום: מיקי שאודר)
עד לפני כשנתיים מכרה את עיצוביה לנשים בחנות באשקלון, אשר נסגרה בעקבות הקורונה. לאחרונה החלה לעצב גם בגדי גברים, בעיקר חולצות צבעוניות בהדפסים אפריקאים. טווח המחירים הוגן לעיצוב ישראלי. מחיר של שמלה עומד על 900-500 שקל, חולצה לגברים מתומחרת בטווח שבין 180 שקל ל-220 שקל.
בתוך כך, על אף שהיא מעצבת כבר שנים רבות, שמה של אברהם אינו מוכר מחוץ לגבולות הפריפריה. "האמת שבתחילת דרכי לא הכירו אותי כל כך מחוץ לקיבוץ. באשקלון מכירים אותי היום. אני מניחה שאם לא היו לי ארבעה ילדים, יכול להיות שהייתי עוברת לתל אביב. אבל בשום שלב אני לא מצטערת על הבחירות שלי. אני מחוברת לאשקלון".
לדבריה, הסגנון האפריקאי מתקבל בארץ אט-אט. "יש פתיחות, אבל איטית", היא טוענת. "אני מאמינה שעם הזמן, אנשים יעזו יותר ואראה יותר ויותר נשים וגברים לבושים בהדפסים אפריקאים". בינתיים, היא אומרת, התגובות מעורבות. "יש תגובות חיוביות, אבל לצד זה יש גם תגובות מבני העדה האתיופית שפחות מתחברים לזה. אני שומעת תגובות כמו 'למה את מביאה את זה לפה? מה שהיה באתיופיה צריך להישאר שם'".
ומה את עונה להם?
"שאני רוצה לעשות כאן שינוי תפיסתי באופנה. שאנשים יעזו יותר. בגד צבעוני עם הדפס אפריקאי מטעין את הלקוחות שלי בביטחון. יותר מזה, יש כאן אמירה: לא להתבייש במסורת שלך, ולחגוג את האפריקאיות שבך עם עוצמה ונוכחות. בשוק קיימים מעצבים רבים, וכל אחד ואחת צריכים להביא את הייחודיות שלהם. אני מאוד מחוברת ונרגשת מכל דבר שקשור לאפריקה, ומנסה להביא את זה ואת עצמי לתוך הבגדים שאני מעצבת".
