הקיץ הישראלי הופך לחם ולח יותר משנה לשנה, מה שגורם לנו להזיע לא מעט, ביום ובלילה. כעת מתברר כי סוג אחד של חולצה נהיה מסריח יותר מזיעה בהשוואה לחולצה העשויה מחומר שונה. מה הסיבה לכך, ומה סוג הבד המועדף ללבישה בימים החמים?
ניתוח של סיבים שונים שהושרו בתמיסה של זיעה מדומה, הראה כי כותנה וויסקוזה, בדים העשויים מסיבי תאית ומקורם בצומח, ספגו – ובעקבות כך שחררו – כמויות קטנות יותר של תרכובות הגורמות ריח, זאת בהשוואה לפוליאסטר, ניילון וצמר. הממצא העיקרי מהמחקר – שאותו ערך צוות מטעם אוניברסיטת אלברטה בקנדה, ושפורסם בכתב העת Textile Research Journal – מסביר מדוע חלק מהחומרים שמהם עשויים הבגדים שאנו לובשים מדי יום מסריחים יותר מאחרים כאשר אנחנו מזיעים.
"למרות שאנו יודעים כי בגד מפוליאסטר מסריח יותר לאחר שנלבש על ידי אדם מיוזע, בהשוואה לחולצות טריקו מכותנה למשל, לא ממש ידענו מה הסיבה לכך. כעת יש לנו הבנה טובה יותר בנושא", אומרת ד"ר רייצ'ל מקווין, חוקרת ביגוד וטקסטיל בפקולטה למדעי החקלאות, החיים והסביבה באוניברסיטת אלברטה, שערכה את המחקר יחד עם עמיתים מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד.
"ריחות גוף בדרך כלל עוברים לבגדים באמצעות זיעה נוזלית, אך עד כה עיקר ההתמקדות היה באופן שבו ריח נספג מהאוויר בבגד. כעת, התמקדנו במגע ישיר בין הזיעה לסוג החומר שממנו עשוי הבגד, כאשר במידה שאדם הזיע מבית השחי אבל לא נוצר מגע בין הזיעה לבגד שלבש, הרי שהריח של הבגד לא היה מאוד מסריח בהשוואה למה שהיה קורה במגע ישיר", מסבירה ד"ר מקווין, כשלדבריה השימוש בתמיסת זיעה נוזלית סיפק תובנות מציאותיות יותר לאופן שבו התרכובות המסריחות הללו נספגות בבגדים.
החוקרים השרו את הסיבים בתמיסת הזיעה לפרקי זמן שונים, ולאחר מכן בדקו את שחרורן של תרכובות שונות שגורמות ריח מאותם סיבים באמצעות ציוד אנליטי שיכול לזהות חומרי ריח באוויר בזמן אמת – בדומה לאף האנושי. מהמחקר עולה כי סיבי התאית סופגים כמויות קטנות יותר של התרכובות כשהן מועברות דרך תמיסת הזיעה, בהשוואה לטקסטיל עשוי צמר, ניילון וסיבי פוליאסטר, ששחררו כמויות גבוהות יותר של התרכובות המסריחות.
בזיעה, המורכבת ברובה ממים, יש גם תרכובות שומניות שחיידקים ממירים עד ליצירת ריחות. "תרכובות שומניות וחומרי ריח אלו בזיעה המימית יכולים לקיים אינטראקציה שונה עם טקסטיל, בהתאם לכימיה של הסיבים. בעוד שסיבי תאית כמו כותנה וויסקוזה סופגים יותר מהזיעה המימית, פוליאסטר לא סופג את המים בזיעה, אלא יותר את התרכובות השומניות שמפורקות בהמשך והופכות מסריחות יותר", מסבירה ד"ר מקווין.
ממצאי המחקר עוזרים להסביר מדוע בגדים העשויים מסיבי תאית נוטים להיות פחות מסריחים מבגדים סינתטיים לאחר לבישה. עוד נמצא כי למרות שניילון וצמר ספגו בתחילה הרבה מחומרי הריח מהזיעה, הם פלטו אותם מהר יותר מאשר פוליאסטר. לאחר 24 שעות, לצמר ולניילון היו עוצמות נמוכות בהרבה של פליטת חומרי הריח, ברמות שהתקרבו לאלו של סיבי התאית. "בעוד שבגדים העשויים פוליאסטר מחייבים כביסה כדי להיפטר מהריח המסריח, בגדי ניילון וצמר לא מחייבים כביסה לשם כך אלא אוורור של הבגד", אומרת ד"ר מקווין.
הרחבת הידע על הסיבה שבגינה הזיעה גורמת לסיבים מסוימים להסריח, עשויה לעזור לצרכנים לעשות בחירות מושכלות יותר בעת רכישות בגדים. לדבריה של ד"ר מקווין, המידע חשוב ורלוונטי לא רק בקניית ביגוד לפעילות ספורטיבית, אלא גם ללבוש היומיומי שלנו. "מומלץ למי שמודאג מכך שבגדיו יסריחו מזיעה, להתרחק מפוליאסטר. גם אם מדובר בחומר אנטי-מיקרוביאלי, זה עלול לא להועיל במיוחד לנטרול הריחות הלא נעימים, מכיוון שיש קשר לכימיה של הסיבים והאינטראקציה עם חומרי הריח בזיעה", מסבירה ד"ר מקווין, בתקווה כי ממצאי המחקר שלה ושל עמיתיה ישמשו חוקרי ויצרני טקסטיל בניסיון לפתח פוליאסטר שיספוג את המים בזיעה ופחות תרכובות שומניות שעתידות להתפרק לריח המסריח.
