הסרט התיעודי "ג'ון גליאנו: גאות ושפל", שיוקרן בפסטיבל דוקאביב, נפתח בשפל. "רציתי להצביע מיד על הפיל שבחדר, בלי ללכת סחור סחור", אמר במאי הסרט קווין מקדונלד בשיחה עם קהל בהקרנה מיוחדת בלונדון. הפיל או השפל הם תקריות שבהן תועד גליאנו, מעצב אופנה מהחשובים והמשפיעים בכל הזמנים, בסרטונים ויראליים שהתפוצצו ברשת: ב-2011, לפני פתיחת שבוע האופנה בפריז, כשהוא שיכור מאוד, הוא תקף מילולית חבורת נשים איטלקיות בבית קפה פריזאי, וזוג אחר באותו מקום. ביטויים כמו "אני אוהב את היטלר", "אנשים כמוכם היו מתים וההורים שלכם היו נשלחים לפאקינג תאי גזים", "אסייתי מלוכלך" ו"זונה יהודייה", שנשמעו בבירור יוצאים מפיו, הביאו להדחתו המיידית מתפקידו כמנהל האמנותי של בית האופנה דיור, להוקעתו הפומבית ולמה שנראה אז כצניחה חופשית מגובה רב.
6 צפייה בגלריה
"אני חושב שניסיתי להתאבד בהדרגה, עם כל האלכוהול והקוקאין וכדורי המרשם". ג'ון גליאנו, 1995
(צילום: AP)
אבל אם להתחיל מהסוף, הגאות המחודשת בחייו של גליאנו בן ה-63 ובקריירה שלו התרחשה זה עתה, מחוץ לסרט: המט גאלה, נשף התלבושות השנתי של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק שהתקיים לפני שבועיים, הפך למעשה ל"תצוגה של גליאנו", כפי שנכתב באחד מאתרי האופנה. שתיים מהכוכבות הבולטות של הערב – קים קרדשיאן וזנדאיה, מארחת האירוע — בחרו ללבוש שמלות שעיצב גליאנו, המכהן כיום כמנהל הקריאטיבי של בית מרג'יאלה הנחשב (זנדאיה הופיעה לא באחת, אלא בשתי תלבושות שונות שלו). כך שתיים מהנשים המפורסמות בעולם, שאחת מהן שחורה, בחרו לעטות על גופן עיצובים של מי שמזוהה אוטומטית עם אנטישמיות וגזענות בכלל. אחרי 13 שנים, נראה שהביטול של גליאנו בוטל.
רובין גיבהן, אישה שחורה ועורכת האופנה לשעבר של "הוושינגטון פוסט", מתראיינת בסרט ומעירה ביובש ש"גליאנו הוא גבר לבן ומקושר היטב", אז מה הפלא שדרכו לשיקום תדמיתי קלה מזו של אחרים? ב"מקושר היטב" הכוונה לשמות כמו אנה ווינטור, עורכת "ווג", שעל פיה יישק דבר בעולם האופנה, ובעיקר לנשים שדגמנו במשך השנים את עיצוביו, מעריצות אותו ושומרות לו אמונים. נעמי קמפבל מכריזה בסרט: "אני מכירה את ג'ון ויודעת שהוא לא גזען". גם ווינטור, שרליז ת'רון וקייט מוס רומזות שלגאונים כמוהו מגיעה חנינה על "מעידות מוסריות".
6 צפייה בגלריה
קים קרדשיאן לובשת ג'ון גליאנו למייזון מרג'יאלה בגאלה של המטרופוליטן, 2024
(צילום: רויטרס)
ומה דעתו של הבמאי מקדונלד – נכדו של התסריטאי והבמאי היהודי אמריק פרסבורגר, שברח מהונגריה עם עליית הנאצים, ומי שבעצמו זכה באוסקר על בימוי הסרט התיעודי "יום אחד בספטמבר", על רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן? "אני לא יודע מה מתרחש לגליאנו במוח", אמר לקהל בלונדון, "אבל בכל מקרה אני רוצה שכל צופה יחליט ויסיק מסקנות לפי ראות עיניו, בלי שנגיד לו מה לחשוב. אין פה תשובות של שחור ולבן, ויש הרבה אזורים אפורים".
כשמקדונלד שואל בסרט את גליאנו מפורשות מדוע התבטא אז כפי שהתבטא, ו"מאיפה זה בא לך?", גליאנו טוען בתחילה שכלל אינו זוכר את התקריות ואחר כך משיב בפשטות "אני לא יודע", וזאת גם אחרי שהורשע בהתבטאויות גזעניות ואנטישמיות, שהן פשע בצרפת, ונדרש לשלם קנס של 6,000 יורו. פיליפ וירגיטי, הגבר שלו קרא "אסייתי מלוכלך", מתראיין בסרט ומספר שגליאנו מעולם לא התנצל בפניו ולא הביע חרטה על דבריו.
השחקנית היהודייה ממוצא ישראלי נטלי פורטמן התנערה מגליאנו, ומקדונלד מספר שאנשים רבים שאליהם פנה סירבו להופיע בסרט. לעומת זאת, סידני טולדנו, שעמד בראש בית דיור בפרוץ השערורייה וראה בגליאנו חבר, הסכים לשתף פעולה ואומר בסרט שהרגיש נבגד. "ג'ון ידע כמובן שאני יהודי. הוא טוען שהוא התקשר להתנצל ושלא העבירו לי את השיחה. אבל הוא ידע איך להשיג אותי, ולא השיג. בכל זאת, אני סולח לו".
צופים בהקרנה בלונדון העירו למקדונלד, בנימה ביקורתית, שגליאנו אכן לא מביע בסרט חרטה מפורשת על מעשיו. בתגובה אמר הבמאי: "הסרט הזה לא נועד להיות מסע הגאולה של גליאנו. אותי עניין לבדוק את תרבות הביטול מהצד של מי שביטלו אותו, וגם לבחון את הצד המכוער של עולם היופי ותעשיית האופנה, שיוצרת מפלצות תהילה כאלה, הופכת אותן למכונות כסף, מעבידה אותן בפרך, מתעלמת ממצבן הנפשי — ואז מקיאה אותן מתוכה כשהן קורסות".
6 צפייה בגלריה
"לבדוק את תרבות הביטול מהצד של מי שביטלו אותו". קווין מקדונלד
(צילום: Dominique Charriau/Getty Images)
גליאנו מתאר בסרט לחץ עבודה בלתי אנושי: "כל בית דיור היה על הכתפיים שלי, כולל מחלקות האביזרים, התכשיטים, הביגוד לילדים, 32 תצוגות בשנה, אלף פגישות ביום, עם אפס שעות שינה. אני חושב שניסיתי להתאבד בהדרגה, עם כל האלכוהול והקוקאין וכדורי המרשם, ורק רציתי ללכת לישון. בן הזוג שלי הציל את חיי, בלעדיו כבר מזמן הייתי מת".
בסרט מצטייר גליאנו כבעל שיגעון גדלות המשולב ביצר הרס עצמי ונטייה להרוס אחרים, או לכל הפחות אדישות ועיוורון לסבלם. העוזר האישי שלו, סטיבן רובינסון, שהקדיש את כל כולו לגליאנו, מת בגיל 38 אחרי שהתפרק פיזית מעומס עבודה ועודף סמים.
כבן למהגרים מגיברלטר שהתעמרו בו רגשית ופיזית, הפנייה למסלול של יצירה, פנטזיה ודמיון, הייתה הדרך של גליאנו לברוח מהמציאות. "בהתחלה צדו אותו ציידי כישרונות", אומר מקדונלד, "ואז צדו אותו צלמי פפראצי והצהובונים, ציידי הסקנדלים. הפגישה איתו שינתה את ההסתכלות שלי על אנשים שהופכים לטרף קל ומוצאים להורג בכלי התקשורת. הוא הזכיר לי את מה שמאוד קל לשכוח: שמאחורי כל ניצוד מסתתר בן אדם".
בעת הצפייה בסרט, מעורר הבן אדם המסוים הזה רגשות מעורבים של משיכה ודחייה. גליאנו, שעבר לדבריו גמילה יסודית מאלכוהול וסמים, מתראיין בבית מבודד בלב יער, מעשן בשרשרת ומבצע לפחות פשע אופנתי אחד כשהוא מצולם בנעלי קרוקס. "דיברתי איתו על הכול", סיפר מקדונלד, "כולל החוויות המיניות המוקדמות שלו, אם כי הקטע הזה לא נכנס לסרט. אין לו פילטרים בכלל, וזה חלק מהקסם שלו וגם מהאסון שלו. אין לו כמעט יועצים, וזה אומר שהוא עדיין חשוף לסכנות, בהיותו האויב של עצמו, ולא נעשה זהיר יותר בעקבות כל מה שעבר. למדתי לחבב אותו ואני מקווה בשבילו שהוא יוכל להתרכז ביצירה, לחיות את חייו בשקט ולא להסתבך שוב".
