שירה פרבר ("שחקנית לא מגלה את הגיל שלה"), שחקנית, במאית, כותבת ויוצרת. אימא של עלי (22)
שירה פרבר, ספרי איך הכול התחיל.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, חיפשתי קהל. עשיתי חיקויים והצגות מגיל אפס. בחופשים מהגן, אחותי ואני היינו נוסעות לסבתא שלי שגרה באשקלון, שהיה לה בית עם גינה. הייתי העוף המוזר הזה באשקלון, שכל כמה ימים מעלה הצגה בחצר וכל הילדים וההורים באים לראות. יש לי תמונות מאז. בכיתה ה' כשעברתי ללמוד ברמת אילן, היה מצעד כישרונות בבית הספר וזכיתי במקום הראשון. מאותו רגע, בכל שיעורי החברה בימי שישי, הייתי מעלה הצגה. בכיתה ו' כבר הייתי בחוג דרמה בבית אריאלה ושיחקתי בטלוויזיה הלימודית. שנה לאחר מכן, כבר הקפיצו אותי לשיעורי הדרמה של התיכוניסטים ושם הכרתי את קרן מור. אחר כך עברתי את המסלול הקלאסי: לימודים בתלמה ילין, התקבלתי גם לתיאטרון צה"ל וגם ללהקה צבאית, ובחרתי בלהקת פיקוד צפון. ידעתי שאחר כך אלך ללמוד משחק בניסן נתיב אז היה לי נחמד לשיר בלהקה, כי זה חלק ממה שאני עושה. בשנה ב' בניסן נתיב, כבר הוחתמתי לתיאטרון באר שבע לתפקיד ראשי ב'ציד המכשפות'".
ומה קרה בהמשך?
"הרגשתי שזה לא מספיק לי, והלכתי לעשות תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. לפני שנתיים, סיימתי גם תואר שני במגמת בימוי ותסריטאות. במהלך התואר השני, עשיתי שני סרטים. סרט הגמר שלי מסתובב בפסטיבלים בעולם: בטורקיה, בברוקלין, בוושינגטון, וגם בפסטיבל נשים בירושלים. את הסרט גם ביימתי, גם הפקתי, גם כתבתי וגם אני משחקת את התפקיד הראשי. קוראים לו 'עיניים שלי', וגם הבת שלי, עלי, משחקת בו. הסרט מתרחש בזמן המחאה החברתית ב-2011 והוא מספר על אישה שבורחת מהגיל שלה. מקימה אוהל מחאה, וכשהבת שלה אומרת לה שאם היא לא חוזרת הביתה, היא תעבור לגור עם אבא שלה – היא צריכה להחליט אם היא מקבלת את הגיל שלה או ממשיכה להתנהג כמו נערה מורדת".
7 צפייה בגלריה
פרבר במרפסת ביתה. "תמיד שואלים אותי למה אני לא עושה שפתיים. מה אני, ברווז?"
(צילום: טל שחר)
נושא הגיל מטריד אותך?
"אני מאוד מתעסקת בגיל ובגילנות. גם הסרט השני שלי, ששודר בערוץ 8 ונקרא 'פרלמנט', עוסק בחמש חברות בנות 90, שגדלו יחד בתל אביב ונפגשות כל שבוע לקפה בגן העיר. עשיתי גם סרט על ניקו ניתאי, הבמאי והיוצר שנפטר לפני שנה בגיל 89. איכשהו יצא שהנושא של הגיל שזור בכל הסרטים שלי. חשוב לי להגיד שבני הדור שלי מאוד קרובים לילדים שלנו. זה לא כמו המרחק שהיה בינינו לבין ההורים שלנו, שחלקם היו מהגרים וניצולי שואה. הבת שלי ואני, שתינו נולדנו בתל אביב ואנחנו מאוד קרובות אחת לשנייה. הגיל שלי מאוד לא נתפס אצלי. אני גם לא יכולה לחשוב על משהו שעשיתי לפני 30 שנה והיום אני לא יכולה לעשות. להפך, אני יכולה לעשות היום הרבה יותר. אני לא אוהבת לציין את הגיל שלי. אני שחקנית, ולשחקן זה לא נכון להגיד בן כמה הוא. צריך לשפוט לפי המראה ולפי התפקיד. לא לפי הגיל הכרונולוגי. זה לא מעניין. אני אשמח לעשות קשת של תפקידים של צעירות ממני ושל הרבה יותר מבוגרות ממני".
מה את עושה היום?
"אני מלמדת משחק במכינה של ניסן נתיב ומקליטה ספרים בספרייה המרכזית לעיוורים. אני עושה את זה המון שנים. זו עבודה מדהימה. במשך עשור הופעתי עם 'אולי מחר אני אהיה', שזה מחזה על לאה גולדברג. עכשיו יש לי את המונודרמה שיצרתי על לאה גולדברג, שנקראת 'פגישה עם משוררת'. אני מופיעה איתה בכל הארץ. שרה את השירים שלה, קוראת מכתבים שכתבה, ויש קטע משחק מתוך היומנים שלה. זה מופע יחיד עם ליווי פסנתר של גיא דגן, שגם שר איתי. זה עובר מפה לאוזן. אנחנו מופיעים בכל מקום שמזמינים אותנו. בקורונה הופענו הרבה בזום. הזמינו אותנו גם לחצרות בתים. לא מפסיקים להזמין אותנו. חוץ מזה, אני חלק מאנסמבל של תיאטרון קרוב. אני חייבת להיות עסוקה".
7 צפייה בגלריה
"הרבה פעמים אמרתי 'לא' להצעות מתוך איזשהו פחד. הגעתי לגיל שאני קודם כול אומרת 'כן'"
(צילום: טל שחר)
מה היו רגעי השיא בקריירה שלך, לטוב ולרע?
"הרגע הכי טוב היה כשעשיתי את הסרטים שלי והעשור שאני עם מופיעה עם המונודרמה על לאה גולדברג, והקהל לא רוצה ללכת. הכי רע: בכל פעם שאני מקבלת 'לא' – זה רגע מבאס. אני גרועה באודישנים. רוב התפקידים שקיבלתי בפיצ'רים, היו בלי אודישן. לאחרונה עשיתי אודישן שהיה מדהים, ובסוף אמרו לי שאני לא מספיק מבוגרת לתפקיד. אז תוסיפו עוד קצת איפור. אלה רגעים מבאסים, כי זה תפקיד שמבחינתי היה יכול להיות גיים צ'יינג'ר".
פעם הצהרת שלעולם לא תשתתפי בריאליטי.
"תמיד אמרתי שעל הקבר שלי יהיה כתוב: 'לא שיחקה בריאליטי ובטלנובלה'. מה שקרה הוא שהייתה קורונה, וכשהיינו בבית בסגר הראשון, ראיתי בפעם הראשונה את התוכנית 'הישרדות' הישראלית ונדלקתי על הפורמט. גם הרגשתי שאני רוצה לדבר על דברים שמפריעים לי בחברה הישראלית, וזו הזדמנות. אמרתי, 'יאללה, זה מדליק'. ואפרופו המצבה שלי, הגעתי לגיל שלא אכפת לי מה יכתבו ומה יגידו עליי. כל החיים חשבתי שזה לא נאה ולא יאה. הגעתי לגיל שבו אמרתי שעשיתי כבר הכול. חוץ מזה, אימא שלי תמיד אומרת עליי, שאם אני רואה הר – אני רוצה לטפס עליו. יש בזה משהו. אני אוהבת לאתגר את עצמי ולהגיע לקצה. 'הישרדות' זה הכי קצה שיש (התוכנית משודרת בימי שני, רביעי ושבת ברשת 13)".
זה באמת כל כך קשה כמו שזה נראה?
"זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה. ממש, ממש, ממש יותר קשה. קודם כול, באמת לא אוכלים כלום. רטובים בלילה, ישנים עם ג'וקים, ועוקצים אותך מכף רגל ועד ראש. את רעבה וקר לך ורטוב לך, ואת לא עם האנשים שאת רוצה להיות איתם ברגעים קשים או בכלל. בנוסף לזה, את לא הטאלנט שם. זה מאוד קשה. מגיעים לשבירות מאוד קשות. וכמובן, את הבת שלי אני לא עזבתי אף פעם ליותר משבועיים, ופתאום עזבתי לחודשיים את הבת שלי ואת בן הזוג שלי. זה מאוד קשה. הגעגועים הורסים אותך".
7 צפייה בגלריה
"אני שוחה בכל יום בים ועם ביקיני הרבה יותר קטן מזה שלבשתי באי". שירה פרבר ב"הישרדות VIP"
(צילום: אוהד קב)
איך בעלך לני רקנאטי, שהוא איש עסקים רציני ומאופק, קיבל את זה?
"היה לו מאוד קשה ולקח לו זמן להבין אותי. ברגע שהוא הבין שכמו כל דבר בחיים, ברגע שאני מחליטה – אני עושה, אז הוא פרגן. בטח".
ואיך הרגשת עם החשיפה על המסך בבגד ים?
"הרגשתי סבבה. אני שוחה בכל יום בים ועם ביקיני הרבה יותר קטן מזה שלבשתי באי. אין לי שום בעיה עם זה שאני מופיעה ככה ב'הישרדות'".
כמה פעמים בחיים אמרו לך שאת דומה לקייט בלאנשט?
"הרבה פעמים. פעם הלכתי למופע מחול בניו יורק, והצטלבנו בשירותים. הסתכלנו אחת על השנייה, וצחקנו. לפני שלוש שנים הלכתי לראות אותה משחקת צ'כוב, ובקהל מישהו אמר לי שאני דומה לה. אני מתה עליה, אז אני מקבלת את זה כמחמאה גדולה מאוד".
מה טיפ הטיפוח הכי טוב שלך?
"הטיפ ששכחו לתת לי, והוא הכי חשוב: למרוח מסנן קרינה. חוץ מזה, להיות מאושרת במה שאת עושה, כי האנרגיה של עשייה שטוב לך איתה, משפיעה עלייך. גוף ונפש זה דברים שהולכים יחד. כשטוב לך – רואים את זה על הפנים שלך. את מתבגרת בתוך הטוב הזה. ואם את בן אדם מריר, זה ניכר בגוף ובפנים".
מה הייתה פשלת הטיפוח הכי גדולה שעברת?
"פעם הלכתי לקוסמטיקאית בנווה צדק, והיא הציעה לעשות לי טיפול עם מכשיר שעושה כוויות קלות בפנים ובחזה, כדי שהעור יתחדש. היא שרפה אותי בכוויות קשות. הייתי לפני חופשת סקי, וישבתי בבית במשך שבועיים עם טונות של ביאפין. היא שיבשה לי את החיים לשבועיים בטיפשות גדולה. מאז זה לא יקרה. אני בודקת, שואלת ובוחנת. היום אני שלמה עם המראה שלי ועם מה שיש לי. תמיד אפשר לחלום שיהיה לנו יותר. כל הצעירות היום שמשנות את עצמן – אני לא מבינה את זה. מה שיפה זה השוני. תמיד שואלים אותי למה אני לא עושה שפתיים. האיברים שלי בפנים קטנים, וזה לא נראה לי. מה אני, ברווז? עם כל השינויים שבנות עושות היום, הן נראות לא אנושיות. הן נראות כמו דראג קוון, שדראג קווין זה נפלא – אבל להיראות ככה בלי איפור? זה מאוד עצוב. יש בזה הרבה עצב".
אז את בעד הזרקות וניתוחים פלסטיים, או לא?
"אני חושבת שלכל דבר יש את הזמן שלו. אני מבינה שנשים שהיו מאוד יפות, רוצות להחזיר את מה שהיה. אני יכולה להבין את זה. אני לא אנטי. צריך למצוא את הדברים הנכונים ולעשות את זה בצורה אלגנטית, אחרת זה פתטי. אני אוהבת נשים שמתבגרות בצורה מכובדת. רואים את זה בענק אצל השחקניות האירופאיות. אני רואה את אנדי מקדואל עם השיער האפור והקמטים, וזה כל כך יפה. לעומת זאת, אני רואה את ניקול קידמן, שהפכה פשוט לפוחלץ. פעם היו לה הבעות. עכשיו יש לה הבעה אחת בלבד. זה פתטי ועצוב, ומאוד לא יפה. אישית, אני מאוד בעד מכשור מתקדם. הגעתי ל-viv clinic של ד"ר צחי וידר, אחרי הרבה בדיקות. היום מאוד חשוב לי שיהיה רופא בסביבה. לכן אני מרגישה היום כל כך מוגנת ושואלת אלף שאלות על כל דבר. אני עושה ב-viv clinic טיפולי HIFU, שזה טיפול אנטי אייג'ינג מתקדם שמבוסס על אנרגיית גלי אולטרה סאונד מדויקים, שיוצרים מיצוק עמוק ומראה מתוח יותר. הטיפול תורם לייצור מוגבר של קולגן ומותח את קו הלסת והצוואר, ומרים את הגבות. עשיתי גם סדרת טיפולים בתא חמצן, שמחדש את תאי העור. אני רואה נטפליקס שעה וחצי בזמן הזה שהכול מתחדש. יש גם טיפול גלואו שוט, שאני עושה לפני צילומים או אירועים, שמשלב פילינג עם החדרת לחות וויטמינים, ונותן לעור שלי מראה קורן. אני לא מכניסה לגוף שלי דברים אחרים. אותי זה מפחיד".
7 צפייה בגלריה
"אני מבינה שנשים שהיו מאוד יפות, רוצות להחזיר את מה שהיה". פרבר בטיפול קוסמטי
(צילום: יחצ viv clinic)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אין לי קוסמטיקאית כרגע. מאוד מבאס אותי שהן הפסיקו לנקות את הפנים. אני קובעת טיפולים לניקוי יסודי רק במלונות בחו"ל. בערב אני מנקה את הפנים עם מי הפנים פי 50 של ביולוג'יק רישרש. אני משתמשת בסדרה החדשה של חוה זינגבוים רמיקרונייזד: סרום, קרם עיניים וקרם לחות, שמחדירים חומצה היאלורונית וקולגן לעומק העור. בבוקר אני מורחת רק קרם הגנה. יש לי תמיד קרם הגנה בתיק. חשוב לי שהוא יהיה מינרלי. זה הדבר שאני הכי מקפידה עליו. איפור אני מורחת רק בהצגות ובאירועים, ומאוד מינימלי. עכשיו אני משתמשת במייק-אפ של ג'ורג'יו ארמאני, מוצר לגבות של מאק, סומק, ליפסטיק ולובלו. עשיתי ריסים במיס ריס, כדי לא לשים מסקרה".
איך את מטפחת את הגוף?
"אני מורחת קרם גוף. אוהבת חברות אורגניות עם חמאת שיאה, ושיהיה לא מבושם. יש לי בושם מאוד מיוחד, שמייצרים בנאפולי ומוכרים רק בנאפולי. הוא סוג של מאסק מאוד נקי. תמיד שואלים אותי מה זה הריח הזה. יש לי עוד שני בשמים, שמייצרים במילאנו ובוונציה. אני לא אוהבת שיש לי ריח שיש לעוד אנשים. גם הניחוחות מאוד עדינים. אני לא משאירה אחריי שובל".
מי מטפל לך בשיער?
"את הצבע עושה לי מואיש חן. אני בלונדינית טבעית במקור. במהלך החיים, פעם צבעתי לכתום ופעם לשחור. מואיש אחראי על הצבע והפן. פעם בשנה, אני נמצאת בניו יורק והולכת לספר המיתולוגי שלי שוקי זיקרי, והוא מספר אותי. כשהייתי בת 18, שוקי וגנר לקח את כל בנות הלהקה הצבאית אליו, וזו הייתה הפעם היחידה שלא בכיתי אחרי שהייתי אצל ספר. מאז רק הוא מספר אותי. יש לו מספרה על המדיסון בניו יורק והוא מאוד מצליח שם. מכיוון שאני שוחה כמעט כל יום – אני חופפת כל יום. אני משתמשת בשמפו טבעי אורגני ובמרכך טבעי. מאוד נמנעת מכימיקלים. שוקי נתן לי קרם קל, שאני מורחת והוא הופך את השיער למשי. זה משהו איטלקי. יש בסדרה אחד למראה מתולתל, אחד לפני פן ואחד למראה רטוב והדוק. יש לי את שלושתם".
ספרי על שגרת הכושר והתזונה שלך.
"'בהישרדות' מאוד לא אהבתי את זה שאיבדתי משקל ושרירים. יצאתי לשם עם קוביות בבטן, ותוך שבוע זה הפך לעור תלוי. הרגשתי שהגוף שלי תלוי עליי. אני אוהבת שיש שרירים. מאז שאני נערה, אני שחיינית. אני שמחה שזה לא עבר לי. אני שוחה מינימום ארבע פעמים בשבוע. שני ק"מ בכל פעם, או בבריכת גורדון או בים. אם אני שוחה בים, אני גם רצה קצת. יש לי מדריכה מטורפת לפילאטיס מכשירים, שמאתגרת אותי. קוראים לה גיל לוי ואני מתאמנת איתה שלוש פעמים בשבוע. אני עושה גם יוגה פעמיים בשבוע, גם בגורדון. אין יום שאני לא עושה משהו. קשה לי לא לעשות. למרות שאני לא סובלת חדרי כושר ולא סובלת מכשירים. לפעמים אני מתאמנת בבית. מזרן מספיק לי בשביל מה שאני אוהבת לעשות. בחו"ל, אני תמיד מחפשת איפה נמצאת הבריכה. מקסימום, שוכבת על השטיח ועושה תרגילים. בחו"ל גם יש את העניין של ההליכה. אני אוהבת את פריז, רומא וניו יורק, כי הולכים בהן קילומטרים בלי לשים לב. אני מאוד אוהבת ללכת, וכמובן רוכבת הרבה על האופניים בתל אביב. אני אוהבת את זה. זו התמכרות טובה, מבחינתי. תמיד ספורט היה חלק מהשגרה שלי. ככה גדלתי.
"מבחינת תזונה, אני אוכלת בכמויות של נהג משאית, אבל בכיוון הבריא. תמיד אומרים שארוחת הבוקר הכי חשובה. אבל זה אינדיבידואלי. אני בבוקר לא רעבה. בבוקר אני שותה תה ירוק וקפה, כי אחרת אני לא מתעוררת. אחרי השחייה, אני שותה שייק ירוק, שיש בו את כל הדברים הטובים: קייל, תפוח, אגס, שורש מורינגה, שורש כורכום, גרין מגמה, מאקה, גוז'י ברי, בכלל ברי. כמה שיותר אוכמניות, לימון וג'ינג'ר. בצהריים אני אוכלת חלבון, דג או עוף או קינואה עם דברים טובים וטחינה. הבעיה שלי היא בערב, כי הערב שלי לא נגמר אם אני מופיעה או מלמדת. הכול נגמר מאוחר, ואז נפתח לי התיאבון. זה בדרך כלל קורה בחוץ, כשלא יודעים כמה סוכר או שמן שמו לך בצלחת. אני גם אוהבת לשתות יין או אלכוהול אחר, וזה פותח את התיאבון לעוד מנה ועוד מנה. הלילות שלי הם הזמן המסוכן. הם החטא שלי.
"אני לוקחת גם את כל תוספי התזונה: ביוטין, יוביקווינול, אבקת קולגן, ויטמין סי ליפוזומלי, אומגה 3 ועוד שני כדורים טבעיים, שטובים לגיל המעבר. יש לי רופאה בלונדון, שמטפלת בי בפרו-אייג'ינג וזו ההתמחות שלה. יש לי גם טבעת מוזרה על היד שנקראת OURA, שנותנת לי את כל המידע על השינה שלי. היא דרגה אחת מעל השעונים. אומרת לי כמה זמן חלמתי, כמה זמן הייתי בשינה עמוקה – שזה הכי חשוב, כי אז הגוף באמת נח. היא גם מזהה למה לא ישנתי טוב ואם אכלתי או שתיתי אלכוהול, או עשיתי יותר מדי ספורט".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"לא לפחד. הרבה פעמים אמרתי 'לא' להצעות מתוך איזשהו פחד. הגעתי לגיל שאני קודם כול אומרת 'כן'. כמו שתמיד אמרתי קודם 'לא', היום אני אומרת קודם 'כן'. מהעיסוק שלי בגיל הבנתי שאנשים לא מצטערים על מה שהם עשו, אלא על מה שלא עשו. החמצה נראית לי יותר כואבת מאשר טעות. זה משהו שהבנתי בגיל מאוחר. גם לתלמידים שלי אני אומרת: 'יאללה, תיכשלו כמה שיותר'. להיכשל זה משהו שאפשר להתרומם ממנו וללמוד".
איפור לתמונות סטילס: זיוות הרשקו לאיל מקיאג' | עיצוב שיער: אבישי מסטי
