זה היה קצת יותר משנה אחרי שהשיקה את קולקציית ההוט קוטור שלה. הטלפון הנייד היבהב, והמעצבת שחר אבנט הציצה בצג ותוך שניות זינקה על המיטה הזוגית בחדר השינה שלה בפלורנטין בצרחות "ישששששש". בצילום נראתה הזמרת ביונסה לבושה באחת מחמש השמלות שאבנט עיצבה עבורה, כאשר את התמונה שעלתה לחשבון האינסטגרם של הכוכבת ליוותה הכותרת: "פרפקשן" (שלמות). איך מגיעה בוגרת שנקר מתל־אביב להלביש את אחת מכוכבות הפופ הגדולות בעולם?
"אני בנאדם מאמין – בעולם, באלוהים, לא משנה איך תקראי לזה. ביקשתי יפה מאלוהים, שמתי מטרה וכוונה להלביש את ביונסה, וזה הגיע. אבל אני גם עקשנית נורא ומקצועית נורא, והעבודה הקשה שלי הביאה לי את הלקוחות המפורסמות. זה הכל הבגדים ולא שום דבר אחר, לא קשרים ולא חנופה", אומרת אבנט (34) כשאנחנו משוחחות רגע לפני שהיא עומדת לפתוח את חנות המותג שלה ברחוב שינקין בתל־אביב, עניין שמרגש אותה לא פחות מלהלביש כוכבות כמו ביונסה, כריסטינה אגילרה, זנדאיה (כוכבת "אופוריה"), קמילה קביו, קלי רולנד (מלהקת דסטיניז צ'יילד), הראפרית איגי אזליה, ובארץ את נטע ברזילי עם הקימונו הפסיכדלי והמושלם בקליפ של "טוי" לאירוויזיון, וגם את נועה קירל, קרן מור, תום יער, שני כהן, שביט ויזל ואת מיה לנדסמן, כוכבת "שעת אפס".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
תקראו לזה חוצפה ישראלית, תקראו לזה יד האלוהים שמסובבת את גלגלי האינסטגרם, אבל התוצאה היא שהסטייליסטים באל־איי כבר מגלגלים על הלשון את השם שחר אבנט, שרק לפני חמש שנים הקימה את העסק, ולא רק הם.
הכול התחיל כאשר הסטייליסטית של ביונסה, שראתה את העיצובים שלה, יצרה קשר יום אחד וביקשה מאבנט לעצב שמלות לזמרות החימום של הכוכבת. "וככה על הדרך היא שאלה אם יש לי משהו מתאים גם לביונסה, ושהיא מחפשת שמלה אדומה. מיד עניתי שברור, יש לי שמלה אדומה מושלמת, והיא אמרה — 'תשלחי'".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
וברור שלא הייתה לך.
"ברור. עיצבתי בשבילה במיוחד, ושלחתי. אני יודעת שהיא לבשה את השמלה, אבל זה לא התפרסם. רק שמאז, בכל שלושה שבועות שלחתי בגד, ולא לקחו. ושוב שלחתי ושוב לא לקחו".
הרבה סבלנות צריך.
"כן, אבל היא משתלמת כי יום אחד הסטייליסטית שלה יוצרת קשר ומזמינה ממני שמלה לאחד הקליפים שלה. ידעתי שיש עוד שני מעצבים שמגישים שמלות לפרויקט, וגם אנחנו הגשנו סקיצות והתחלנו לתפור. אחרי שבוע אני מקבלת מייל: 'תעצרו הכול, יש לנו בגד אחר שנסגרנו עליו, תודה רבה'. ארבעה ימים אחרי זה, אני בארוחת שישי אצל המשפחה של בעלי והם שומרי שבת, והטלפון סגור. רק כשיצאנו משם, אני פותחת את הנייד ורואה עשר שיחות שלא נענו מכל הצוות של ביונסה: איפה אני, ולמה אני לא זמינה ושאחזור בהקדם".
"ראיתי עשר שיחות שלא נענו מהצוות של ביונסה. נבהלתי. ואז אני מתקשרת ואומרים לי, 'ביונסה הפסיקה את המדידות של דגמי המעצבים ושאלה, 'אבל איפה השמלה של שחר אבנט?'"
איזה לחץ.
"את אומרת לי? נבהלתי. לא הבנתי מה קרה. אולי שכחתי לשלוח לה שמלה? אבל הם הרי ביטלו. ואז אני מתקשרת והם אומרים לי, 'נכון שעצרנו אותך עם הפרויקט, אבל קרה דבר שלא קורה הרבה פעמים. ביונסה הפסיקה את המדידות של הדגמים ששלחו לה המעצבים האחרים ושאלה, 'אבל איפה השמלה של שחר אבנט, למה אין את השמלה של שחר?'".
היא מכירה את השם שלך?
"את קולטת? זה בדיוק מה שהם אומרים לי, 'ביונסה יודעת את השם שלך, והיא רוצה את השמלות שלך, יש סיכוי שתספיקי?'"
איך זה עובד, את מייצרת מה שבא לך ושולחת?
"כן. תלוי לאיזה פרויקט, כי על קליפ עובדים בצורה אחרת מאשר על בגד להופעה או על בגד למסיבה. הצוות שלה מוציא לכל המעצבים בריף של מה הם צריכים — למשל 'שמלה בצבע ירוק למסיבה של האוסקר, לתאריך כזה וכזה, נא לשלוח את הדגם למדידות', ואת מעדכנת האם תספיקי לשלוח. אחרי המדידות הסטייליסטית שלה מעדכנת האם היא תלבש את הבגד או לא. כשזה קורה, השמחה כמובן ענקית. כל אחד מבין מה המשמעות כשמישהי כמו ביונסה לובשת שמלה שלך. הערצתי אותה גם לפני שהתחלתי להלביש אותה, אבל יש משהו בביונסה שהיא לא רק מייצגת פמיניזם אלא גם מיישמת. היא מעסיקה המון נשים, הצוות שלה אדיב ומפרגן ומכבד, ויש תקשורת פתוחה ומכילה, ודווקא מהמקום הזה של הטופ הרי הכי קל לזלזל, אבל נוצרו כאלה יחסים טובים, עד שבאיזשהו שלב הם פשוט נתנו לי לעשות איזה בגד שאני רוצה, ולשלוח להם, וזו אסמכתא מקצועית מטורפת. ביונסה לא רק מובילה טרנדים, היא בעיקר מייצרת טרנדים שנתיים לפני שהם קורים, אז להיות במרחב הזה שלה — זו במה עולמית מקצועית הכי גדולה שיכולתי לחלום עליה, שנה אחרי שסיימתי שנקר".
והיא מן הסתם שילמה על השמלות.
"כן בטח, אלה שמלות בהזמנה אישית שעשינו במיוחד בשבילה. גם בשמלות שאני מעצבת ולא נבחרות בסוף, אני מקבלת כיסוי הוצאות והבגד חוזר אליי".
ומה המשמעות הכלכלית?
"זה שהלבשתי אותה, לא אומר שהפכתי להיות מיליונרית תוך יום וחשבון הבנק שלי מפוצץ. זה לא שהיא לבשה חולצת טריקו שעיצבתי, ואני מוכרת ממנה אלפי יחידות למעריצים. זו שמלה אחת, קסטום מייד, שעולה עשרת־אלפים שקל, וכמה נשים קונות שמלות בכזה מחיר? אבל זה פותח דלתות, זה עוזר למכור את הבגדים שלך לקניינים, בטח בתקופה כזו שבה בתי הכלבו מצמצמים הזמנות, וגם מגיעים אליי עוד סטייליסטים ועוד כוכבות, תיק העיתונות שלי מאוד מוצלח. אבל אם הייתי חיה ועובדת בלונדון, היה לי הרבה יותר קל", היא אומרת לאחר מחשבה קצרה.
אבל אבנט לא חיה בלונדון, והיא מגדירה את עצמה ציונית נלהבת שרוצה לעשות את האמנות שלה בישראל, רק שסטירת הלחי שקיבלה מהמדינה כעצמאית קטנה בקורונה גורמת לה לחשב מסלול מחדש. "בדיוק חבר שלח לי שהמדינה הורידה את המס על גומי ועל כפתורים, כדי לעזור ליצרנים המקומיים. כשראיתי את זה חשבתי שזו בדיחה, כי זה הדבר הכי זול בבגד. יש כל כך הרבה דברים לעשות כדי לעזור ליצרן מקומי, כמו למשל להטיל יותר מס על אופנה מיובאת. אז מורידים מס על גומי? פשוט לאף אחד לא באמת אכפת ממעצבי האופנה ומהעסקים הקטנים. אכפת כאן רק מההייטק, שבא על חשבון הרבה תחומים ערכיים ויצירתיים. מדינה שלא תשמור על העסקים הקטנים והבינוניים שלה אין לה זכות קיום, כי לא תהיה פה פרנסה", היא אומרת בכאב, וממשיכה: "זה לא פשוט להמשיך לעבוד כשמשתינים עלייך בקשת, וסליחה על הביטוי. אני מרגישה מנוצלת, נפגעת, בלי שום גב שדואג לי, נשארת בלי כלום ביד, ובכל התופת צריכה לחשוב על פרנסה. אנשים לא מבינים מה זה עבור עצמאים העצירה של הקורונה. אני עסק נורא צעיר, בן חמש, שנתיים מהן היו עצירה, וזה אומר לקחת מאה צעדים אחורה".
"התחלתי כעצמאית ציונית שרוצה לייצר מקומות עבודה, אבל הרגשתי שזורקים אותי. איך זה שאחרי שאני משלמת ביטוח לאומי כל חודש אני לא זכאית כמעט לכלום? זו תחושה קשה שהמדינה לא רוצה לואו–טק"
מה עשית כדי להחזיק מעמד בקורונה?
"הכול. נכנסתי למוד הישרדותי ובחודש אחד צימצמתי 90% מההוצאות שלי, כעסק יצרני שמעסיק אנשים ועובד גם עם ספקים חיצוניים. לפני הקורונה העסקתי חמש עובדות, ונשארתי לעבוד לבד. אחרי הקורונה לאט־לאט עלינו בחזרה והיום אני מעסיקה שלוש עובדות. אנחנו מייצרות חלק בתל־אביב בסטודיו שלנו וחלק בטולכרם במתפרות שהן ספקים חיצוניים. בקורונה חתכתי בבת אחת, ואז גם הבנתי כמה הייתי יכולה לחתוך עוד לפני הקורונה, והיום אלה דברים שאני מיישמת. היום אני קודם כל דואגת לעסק שלי וחושבת קודם כל על עצמי, ואם בעבר הייתי ממהרת להעסיק אנשים, היום ברור לי שרגע, אני לא כל כך מהר מעסיקה, כי זה סיכון שאני לוקחת, והמדינה בכלל לא מעודדת אותי לעשות. התחלתי את דרכי כעצמאית ציונית שרוצה לייצר פה מקומות עבודה לאנשים, אבל הרגשתי שזורקים אותי. איך יכול להיות שאחרי שאני משלמת ביטוח לאומי לי ולעובדות שלי כל חודש, אני לא זכאית כמעט לכלום? איך זה יכול להיות בדיעבד שעכשיו מחייבים במס על המענקים? זו תחושה קשה שהמדינה לא רוצה לואו־טק. יש כאן החלטה מאוד ברורה להשקיע בהייטק, אבל מדינה מפותחת חייבת שיהיו בה הרבה מקצועות, ושלא נהיה רק מדינה של טכנולוגיה. יש לזה גם ערך תרבותי חשוב ובטח שערך אקולוגי כי כשהייצור נעשה בארץ נגרם פחות זיהום סביבתי".
7 צפייה בגלריה
''אם הייתי חיה ועובדת בלונדון, היה לי הרבה יותר קל''. כריסטינה אגילרה בבגד של שחר אבנט
(צילום: יח"צ)
עוד רגע אנחנו הייטק שיש לו מדינה?
"אנחנו בדרך לשם, כי כשאני מחפשת עובדים, הם שואלים מה השכר ויש כאלה שמשווים להייטק ורוצים תנאים כמו שם. משהו בדור של הצעירים מתחיל להשתנות לא לטובה מבחינת התפיסה. סבתא וסבא שלי היו ממקימי הארץ, הקיבוץ, אני התחנכתי על עבודה קשה, והיום זה לא המצב וזה מדאיג. יש הרבה בעלי מקצוע שייעלמו תוך כמה שנים, ייתכן שבכלל לא תהיה אפשרות לייצר פה. ומנגד יש מהלכים טובים כמו דיבור מאוד חזק על NFT, שגם אני מתחילה לפעול בו, וחיבור של טכנולוגיה שתומכת בלואו־טק. אבל צריך להבין שכל הסטארט־אפים שמפתחים אפליקציות, אחרי זה צריך שיהיו עסקים ועובדים שישתמשו בזה. אם מפתחים אפליקציה להזמנת מקומות במסעדה, צריך גם לדאוג שיהיו טבחים, ומלצרים ומנהלי משמרת כדי שתהיה בכלל הצדקה לאפליקציה שלכם".
ובגלל זה היא חוזרת לשטח, לבייסיק – לחנות פיזית שהיא פותחת ברחוב שינקין המתחדש, ולמגע הבלתי אמצעי עם הלקוחות, שאחרי שנתיים משוגעות של רכישות באונליין, אבנט בטוחה שהן מתגעגעות למשש את השמלות בחנות.
"זו חנות מהממת שאני מחכה שתיפתח ותכיל את כל העיצובים שלי – גם את הרדי־טו־וור (מוכן ללבישה), טי־שירט, צעיף, בגד ים שאפשר פשוט להיכנס ולקנות, וגם הקוטור יהיה שם, ומי שתתלהב מהדגמים תעבור למדידות בסטודיו, ויש גם קומה שלמה של מחלקת כלות. נכון שאף פעם לא היה לי חלום לפתוח חנות פיזית, אבל כשאני עושה את זה – אני מבינה כמה כוח יש לדבר".
זה לא מסוכן אחרי שכולם גילו את האונליין?
"הקורונה איתנו כבר יותר משנתיים וגם האונליין עבר שינוי. מי ששולטים בו עכשיו הם העסקים הגדולים באמת, שאוכלים את הקטנים והבינוניים עם תקציבי ענק ולא משאירים להם שטחי פרסום באינסטגרם. מה שקורה במקביל זה חזרה לרחוב. אנשים רוצים שוב ללכת לשופינג, למדוד, להתנסות. אז האונליין ימשיך לפעול, אבל יש ערך למדידה, לראות את הבגד במציאות, וגם רחוב שינקין חוזר לימים היפים שלו, וזה גם כיף לקחת קצת סיכונים שמרגשים אותי. בתור בעלת עסק לומדים לחיות עם זה, ומקסימום זו הייתה טעות, לא נורא. אני פועלת מהאינטואיציה וזה מהלך חכם כרגע".
לתחום שמלות הכלה היא נכנסה לאחר שתפרה לעצמה וגם לחברות את שמלות החופה שלהן, והבינה שהיא נהנית וגם מצליחה לקלוע לטעמן. "הבנתי שזה מאוד כיף לי. יש משהו שמרגש אותי בללוות כלה בחתונה שלה. בגד הוא מקדש של הגוף, אז להכין בגד לרגע קדוש שהוא חגיגה של אהבה? זה שיר שאני אוהבת לכתוב אותו. ואם כבר אני עושה קוטור שעשוי ממשי וטולים, אז למה לא לעשות לכלות?"
ויש בזה צד כלכלי חזק.
"נכון כי יש פה הרבה כלות שרוצות שמלות, וזה ז'אנר חשוב וטוב".
וזה היום מחזיק לך את העסק?
"לא הייתי אומרת. בכל פעם שאני מנסה להבין מה רווחי יותר, אין לי תשובה. המכלול הוא אני".
עכשיו את נכנסת גם לשוק החרדי. ביונסה בבית הכנסת?
"תמיד היו לי בסטודיו לקוחות חרדיות, ומי שהסגנון שלי מתאים לה מוזמנת גם לחנות בשינקין. אחי דתי, והוא תמיד אומר לי שהבגדים שלי צנועים, וזה נכון. אני אוהבת לכסות את הגוף".
איך הצניעות מסתדרת עם הצבעוניות התוססת?
"יש גם דתיות וחרדיות שאוהבות צבעוניות, והן הלקוחות שלי".
מה זה אומר למכור לשוק החרדי?
"קודם כל לבדוק את המגבלות של הלקוחה — מה מבחינתה נחשב צנוע, מה מידת החשיפה, השקיפות, מנעד הצבעים והגזרות. זו קשת רחבה מאוד של תפיסות ושל נשים, אבל זה לא יוצא דופן מבחינתי, זו מהות העבודה מול הלקוחות שלי".
ואבנט אוהבת את הלקוחות שלה. "כמעט כל מי שלובשת אותי, אני מתחברת אליה ברמה האישית", היא אומרת.
7 צפייה בגלריה
נטע ברזילי בתמונה הרשמית לעטיפת הקליפ לאירוויזיון. ''הייתי גאה בזה גם ברמה הציונית והאזרחית''
(צילום: יח"צ)
הלבשת את מיה לנדסמן, זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, ואת נטע ברזילי זוכת האירוויזיון. חתיכת כבוד.
"אני כל כך אוהבת את איך שמיה משחקת ואת מי שהיא. גם דקלה קידר, היוצרת של 'שעת אפס', לבשה שמלה שלי בפסטיבל קאן וזה תענוג. אני לא בנאדם שמעריץ, אבל אני מעריכה אמנות ועבודה מושקעת, וזו זכות לפגוש את יסמין מועלם ולהגיד לה שאני מעריצה את המוזיקה שלה, או לראות את נטע ברזילי בבגד שלי. בכלל, לנטע יש תפקיד חשוב מאוד גם באופנה וגם בתרבות הישראלית. היא אישה עוצמתית, כריזמטית וכל מה שקרה איתה מעיד על שינוי חברתי חשוב שמתרחש בעולם, ונטע מחבקת את הדבר הזה ומייצגת אותו בצורה מדהימה. וזה גם היה הרגע שלי, כשהיא לבשה בגד מתוך הקולקציה הראשונה שלי, שבסוף הפך להיות התמונה שמייצגת את ישראל באירוויזיון. והייתי גאה בזה גם ברמה הציונית והאזרחית".
היא נשואה לאייל רז, הייטקיסט שעובד בחברת וויקס. "הוא החיים שלי", היא אומרת. הם נישאו לפני שנה, ורז לא מעורב כבעל תפקיד בעסק של אשתו, "אבל הוא מאוד תומך בי, גם ברמה האישית והרגשית וגם ברמה העסקית, ושותף לתכנון ולמחשבות. הוא גם עוזר לי להתגבר על הפחד הגדול שלי מטכנולוגיה ומאתרי אינטרנט, וגם היה עצמאי פעם אז זכיתי בבעל מפרגן ואוהב וחכם, שמבין המון דברים ממה שאני עוברת".
ועכשיו השניים עובדים גם על הרחבת המשפחה, עניין שיסייע לאבנט לרפא את הלב השבור שלה, לאחר שלפני חמישה חודשים נפרדה מאימה האהובה, דורית, שהלכה לעולמה בעקבות מאבק במחלת הסרטן. את תצוגת האופנה בשבוע האופנה קורנית תל־אביב שהתקיים באחרונה הקדישה אבנט לאימה ז"ל, ולדבריה, היא יצרה את הדגמים בהשראת המסע של אימה אל מחוץ לחיים, שאותו כמובן ליוותה מקרוב.
"אמא שלי תמיד תהיה הכוח המניע שלי. היינו בקשר מאוד קרוב זכיתי שהייתה לי אמא כזו. אני מרגישה שהיא עדיין איתי בכל מקום. מהמפגש הקרוב עם המוות שלה הבנתי שבעולם המערבי מתכחשים לשלב הזה בחיים. אנחנו לא רוצים לחשוב על הזיקנה ולא על המוות, אלא מתעסקים רק ביופי ורק בנעורים. רק כשהתקרבתי עם אמא שלי למוות שלה, הבנתי פתאום עד כמה זה מהלך טבעי, כי אלה הם החיים וכי אנחנו לא בני אלמוות, אנחנו באים לפה, נולדים ואז מתים. ולכן כמו שמדברים על לידה, צריך לדבר על מוות, וככל שנדבר יותר נפחד פחות".
מי שהיא דיברה איתו על זה הרבה מאוד הוא המוזיקאי דניאל ורטהיימר, שעבד לצידה על הצד המוזיקלי של תצוגת האופנה שתיכננה בהשראת מעגל החיים והמוות. בדיוק בזמן שבו ליוותה אבנט את אימה בשלבי חייה האחרונים, גם דניאל התמודד עם הפרידה מאביו, התעשיין איתן ורטהיימר, והשניים מצאו תווים מקבילים להישען עליהם.
"בפגישה הראשונה סיפרתי לדניאל שהתצוגה נקראת 'על החיים ועל המוות' ונוגעת בכל שלבי החיים, כולל הגסיסה והמוות, וגם החיים שאחרי. כל המעגל. ואז דניאל שיתף אותי שהוא בדיוק נמצא בתהליך הזה עם אבא שלו, שבסופו של דבר נפטר בלילה שבו התקיימה התצוגה".
עכשיו היא רוצה לנער את הכנפיים ולכבוש את העולם. "רציתי את ביונסה, והלבשתי את ביונסה. עכשיו אני מכוונת לתקרה שמאוד ברורה לי: להיות עסק בינלאומי משגשג".
איך תעשי את זה?
"לאט ובזהירות".
פורסם לראשונה: 07:22, 15.04.22
