אוליביה רודריגו
סליחה, במי מדובר? אוליביה רודריגו נחשבת לדבר הכי חם עכשיו במוזיקה האמריקנית – מעין שילוב רענן של טיילור סוויפט וקארדי בי – ומשמשת כאלטרנטיבה הפחות מלנכולית וירוקת השיער לבילי אייליש תחת ההגדרה "קולו של דור". בעוד כמה ימים היא תגיע לטקס הגראמי עם לא פחות משבע מועמדויות לפרסים נחשבים. אלבום הבכורה שלה Sour, שיצא לפני שנה, הפך אותה לדמות נערצת על ידי כל קצוות הקהל – מבומרים שרוצים להיות בעניינים ועד לילדות שרוצות להיות נערות רוק.
בגיל 19, רודריגו היא אישה צעירה ויפה, מוכשרת ומיטיבה להתלבש, שאפילו מוצאת זמן לפעילות פוליטית (ללא שום צדדים חתרניים). בקיצור, אם זהו קולו של הדור – הביאו לנו עוד ממנו. קל להתאהב בייצוג הדורי הזה, אולי קל מדי.
רודריגו שייכת לבית הגידול המפוקפק-לפרקים של מועדון דיסני, זה שניפק לעולם כוכבות עם כישרון ענק ואישיות פצועה דוגמת בריטני ספירס ומיילי סיירוס. רודריגו, נכון לעכשיו, מצטיירת כמי שעשויה מחומרים עמידים יותר, ומדלגת על הטרפת המאפיינת את אחיותיה למועדון. ימים יגידו.
בינתיים, היא מפתחת יחסי חברות קרובים עם המלכה האם של הקאנטרי-פופ טיילור סוויפט, הופכת לאייקון אינסטגרמי עתיר עוקבים ועמודי מעריצים, ואפילו כשהיא שרה המנוני שיברון לב נוגים (בכל זאת, היא בת 19), נדמה שהחיים של רודריגו הם בהחלט בצד השמח.
למה אייקון? בניגוד לסיפורים עצובים ומוכרים רבים, רודריגו צלחה היטב את המעבר מכוכבת ילדים לכוכבת-על שמשחקת במגרש של הגדולים עם אלבום בכורה שגרף שבע מועמדויות לגראמי. את הדרך לשם היא עשתה לפי ספר הכללים הלא כתוב לכוכבות בהתהוות – שיר קליט עם פזמון מדבק שמככב בטיקטוק, משולש אהבה מתוקשר שנוצר ונשבר (או לא) בין הקולגות לסדרה "היי סקול מיוזיקל" ומראה אופנתי שמצליח להיות גם ילדותי וגם חושפני.
רודריגו נראית כמו שהיא שרה – קצת רוק משנות ה-90, קצת מתיקות טיילור סוויפטית, קצת נגיעות של פולק וקצת אלטרנטיביות (כי כולנו, הרי, פתיתי שלג ייחודיים). על השטיחים האדומים זה מתבטא במעברים בין מראה ורדרד ורומנטי לסקסיות מרומזת וחצופה. כיאה לגילה, היא קצת כועסת, קצת חולמנית, קצת מפוקחת ועדיין חושבת שלב שבור הוא סוף החיים (אבל ראוי כמובן גם לשיתוף בטיקטוק).
את בחירות הלבוש שלה היא מגבה בתדמית בלתי נסדקת של "ילדה טובה", שמחובקת על ידי תעשיית הבידור והקהל הרחב. תדמית שהפכה לפופולרית מאוד לאחרונה, לאחר שנים שבהן התמכר העולם לדרמות של "ילדות רעות". כנראה שאחרי שעייפנו מהשערוריות של כוכבות לרגע, זה הזמן לגלות את הקסם של נערות הקונצנזוס, שבמקום לעשות סמים מול צלמי פפראצי אקראיים, נפגשות עם ביידן כדי להעביר מסרים לאומה על חשיבותם של חיסונים.
למה לא? רודריגו נראית כמו הגרסה הבריאה יותר ונטולת הביברמניה של סלינה גומז. היא אומנם איט גירל בהתהוות, אבל למרות שם האלבום שלה – היא יותר מתוק מחמוץ. זה נעים, אבל לא מאוד מעניין. היא מקפידה, כמעט תמיד, להתנהל לפי מה שצריך ונכון לעשות, אבל לפעמים גם היא מחליקה ונופלת – כמו, למשל, בשיווק פריטי מרצ'נדייז אופנתיים באינסטגרם שהיו, אבוי, עלובים ויקרים בו זמנית.
ובכל זאת: רודריגו הולכת על הטיקט של "אני פשוט אוליביה", וזה עובד. היא המלכה החדשה של הכיתה, והיא מספיק דומה לקודמותיה בתפקיד – כמו טיילור סוויפט, אלאניס מוריסט ובילי אייליש – אבל גם מספיק שונה מהן כדי לייצר פרסונה משלה. היא מתוודה על חצ'קונים, מתלבשת בהתאם לגילה, מתרגשת ממפורסמים ושוברת שיאי מכירות. אין ספק שאת השנה הראשונה שלה בשפיץ של תרבות הפופ האמריקנית, היא מסיימת בציון מושלם.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
