תצוגות גמר של מחלקות לעיצוב אופנה הן כמעט תמיד זירה מחקרית המציגה את זרעי העתיד, רעיונות מקוריים ופורצי דרך, צלליות מעניינות, שפה חדשנית, ליבידו עיצובי ויכולת לזקק רעיונות מורכבים לחמש מערכות לבוש. אלא שכל אלו לא התקיימו אמש (א') בתצוגת הגמר של המחלקה לאופנה בשנקר שנערכה במתחם אקספו תל אביב. למעשה, 31 בוגרות ובוגרי המחלקה, הציגו את אחת התצוגות החלשות ביותר שנראו בשנים האחרונות, שהורכבה, ברובה, מאוסף של מערכות לבוש עמוסות קלישאות עיצוביות, רעיונות ממוחזרים ויכולת טכנית נמוכה. "סגנון הוא הדבר היחיד שאתה לא יכול לקנות", ציטט בפתח הערב נשיא שנקר, פרופ' שיזף רפאלי, את אחת מאמירותיו המפורסמות של בוגר המחלקה המנוח, מעצב האופנה אלבר אלבז. הייתה זו נבואה לשוטים.
סוגיות במגדר, מיניות מעורפלת, ישבנים חשופים, גבריות אנטי-מצ'ואיסטית, כיסוי והסתרה, הומור, ספיחי קורונה, ולא מעט עבודות טקסטיל מסקרנות שלא זכו להנחייה נכונה, היו חלק מהנושאים בהם עסקו בוגרי שנקר. יותר מהכל, נדמה כי הייתה זו בחינה של "טעם רע", אותה מגמה עכשווית באופנה שמעצבים צעירים רבים בוחרים לפלרטט איתה. על פניו, "טעם רע הוא קונספט מעניין יותר מטעם טוב", כפי שאמרה בעבר מעצבת האופנה ריי קוואקובו ממותג האופנה היפני "קום דה גרסון". ניתן לנסות ולראות את הבחירה בערך זה כתגובת נגד, ניהיליזם, התרסה, סדר יום המבקש למרוד בבורגנות, בסדר הטוב, בדור המעצבים הקודם. אבל האם זה מספיק?
יותר מזה, אחת השאלות שצפו ועלו לאורך צפייה בתצוגה היא האם 31 הפרויקטים שהוצגו באנדרלמוסיה - לפעמים עד כי לא היה ברור מתי מסתיים פרויקט אחד ושני מתחיל - הם תמונת ראי למציאות של 2022, ימים של שיסוע ועתיד לא קוהרנטי? או שזוהי בסך הכל גחמה עיצובית של מחזור שלא ידע את יוסף. המעצב. בתוך כך, הדבר שבלט לכל אורך התצוגה הוא רעיונות סופר-טרנדיים שראינו לאחרונה על מסלולי התצוגות לגברים ונשים, ואין דבר נורא יותר מלראות סקיאפרלי משונמך - מייד אין רמת גן. במקום למתוח את קו המחשבה ולהמציא לעצמם שפה, אג'נדה וקול אישי - בוגרי המחלקה עיצבו בגדים שיצטלמו נהדר בטיקטוק. סווייפ וגמרנו.
התצוגה נפתחה בפרויקט הגברים "אלקסיתימיה" של גל בנימין, שביקשה לשבור סטריאוטיפים גבריים. מערכות הלבוש שיצר בנימין ביקשו לערער, לכאורה, על מודלים של גבריות מצ'ואיסטית, תוך שהוא עושה זאת עם מכנסיים בגזרה נמוכה חושפות חריץ (שמסתמנים כאחד הטרנדים החזקים של הרגע), שימוש בעור וסריגים, ופריטי לבוש עשירים ברוכסנים ש"חתכו" בבשר ויצרו משחקי כיסוי והסתרה של הגוף.
בכלל, תריסר מבין 31 הפרויקטים שעלו על המסלול אמש, הציגו בגדי גברים - מספר שיא של למעלה משליש. המספר הגואה מצביע על התחזקות המגמה במחלקות לאופנה בישראל באופן כללי, ויותר מכך, על העניין הגובר שיוצרים בשנים האחרונות שבועות האופנה הבינלאומיים לגברים, שבעבר היו קטנים ונחשבים פחות. זו מגמה מעודדת במדינה בה שוק בגדי הגברים זניח, ולאחרונה ניתן היה לראות את הפירות של בוגרים כמו דוד וקסלר בשבוע האופנה תל אביב.
עוד בגברים: גל יוסף הרכיב קולקציית מחוייטים שבמרכזה מעיל צמר ארוך שבלט על המסלול. בדומה לכלל הפרוייקטים, סטיילינג טוב היה מסייע להידוק העבודה שלו. הפרויקט "מערבולת מקרית" של דולב אלרון יצר אוסף יפה של פריטי מפתח מהמלתחה הגברית - ג׳ינס חמישה כיסים, חולצת טי, ג׳קט פרפקטו, גופיית סבא, חולצת משבצות - והציג בגרות מחשבתית. פרויקט בגדי גברים נוסף הציג טל מסלבי, עם נעלי העוגה האכולות והמקוריות בעיצובו, שזיכו אותו החודש במקום הראשון בקטגוריית האביזרים בתחרות העיצוב הבינלאומית BIAAF. כאמור וללא יוצא מן הכלל - הנחייה מדויקת של הפרויקטים הייתה מקפיצה אותם גבוה יותר.
ביטוי נוסף על המסלול השנקריסטי היו עבודות יד רבות, כמו בפרויקט "מה אם?" של אליענה פריימן שטיפל בנושא האימוץ שלה כילדה מוויטנאם. פריימן שילבה עבודות יד מקומיות והרכיבה צעיפי ענק מגוננים שנראו כמו שכפ"צים רכים על הגוף. עבודות יד מסקרנות וקישוטיות בסגנון מיכל נגרין על גבול הקיטש הציגה גם שביט לקח בפרויקט "מנקר עיניים", וסוף סולצינר יצרה בפרויקט "פָסָדָת החופה" בגדי חתן שהציגו סריגים בצבעוניות מלאת חיות, ואוברול סרוג ויפהפה בגוון סגלגל עם הכיתוב "איי דו".
יותר מלעצב בגדים - 31 הבוגרים עסקו ביצירת קונספט. ניתן היה לראות זאת בפרויקטים שיצרו אובייקטים לבישים, מעין "אקסטנשן" של הגוף, כמו לדוגמה, אובייקט עיצובי של שיניים גדולות שנתלו על בגד גוף ורוד בעיצובה של יובל אלרואי, הפרויקט שחתם את התצוגה; השריון הוורוד ומכנסי הג'ינס "העומדים" בעבודה של טל מסלבי; או הלוחות שנתלו על גבי הדוגמניות בפרויקט של ליאור ויינברג. כך או כך, בתום ארבע שנות לימודים ומגיפה עולמית אחת, 31 בוגרות ובוגרי המחלקה לאופנה בשנקר יצטרכו לעבוד קשה מאוד בשוק האמיתי - שמתחיל ממש עכשיו.
