בדרך החוצה מהתצוגה של אהרון גניש אל מגרש החניה בתום יומו השני של שבוע האופנה, שלוש צעירות בשנות ה-20 לחייהן החליפו חוויות מהנעשה על המסלול. אחת מהן התקשתה להסביר לשתי האחרות מה הרגישה. "לא היה לי אוויר", אמרה נרגשת. "התפירה, הגזרות – מדגם לדגם הלב שלי לא עמד בזה. הרגשתי שאני זקוקה לדפיברילטור. הלב שלי פשוט התפוצץ". היא לא הייתה היחידה.
מעטים הרגעים שבהם מרגיש אדם שהוא שותף לחוויה חד-פעמית וראשונית. רגע מכונן, היסטורי, כזה שמטלטל ומגדיר מחדש את הפרספקטיבה שלו על כוחם של בגדים. תצוגת האופנה של המעצב הצעיר אהרון גניש, שנערכה אמש (שני), תיזכר כאחת כזו. הייתה זו תצוגת האופנה הטובה ביותר שהוצגה בישראל בשנים האחרונות, וללא ספק שיאו של שבוע האופנה קורנית תל אביב FAC עד כה. יצירת מופת. לאורך תריסר דקות פיוטיות הגיש גניש את קרביו על המסלול, באמצעות אוסף בדים, גזרות, צלליות, סריגים וצבעים, שאותם חיבר תפר אל תפר, כפתור אל כתפור, ממעמקי לבו אל הקהל שבחוץ.
עוד משבוע האופנה בתל אביב
29 צפייה בגלריה
סלל את דרכו כאחד המעצבים המקוריים הפועלים כאן. התצוגה של אהרון גניש
(צילום: Haydon Perrior)
בחמש השנים מאז סיים את לימודיו במחלקה לאופנה בוויצו חיפה, הוא סלל את דרכו כאחד המעצבים המקוריים הפועלים כאן. והוא עושה זאת בצעדים שקולים ובהתפתחות המתאימה לקצב האינטימי של יצירתו. אשתקד הציג לראשונה בשבוע האופנה במסגרת תצוגת ה-Upcoming, וכבר אז ניתן היה לראות כיצד שכלל את פרויקט הגמר המטלטל שלו, "לא תשתוק!", שהיה צוהר לסיפור חייו האישי וטיפל בעמלנות טקסטילית ועיצובית בשתי תקיפות מיניות שעבר בילדותו ובנעוריו בחברה החרדית. לא בכדי, טרם התצוגה התקיים פאנל בחסות רונית רפאל שעסק בנושא פגיעה מינית בילדים.
הקולקציה הנוכחית ממשיכה לחפור בפצע הפתוח של גניש, שנמצא בשנות ה-30 המוקדמות לחייו. היא יוצאת למסע מתוך הפסוק "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ" (ישעיהו ס"א, א'), העוסק בעליית האור על פני החושך, ובהמשך הפסוק, על העזרה המגיעה מהקב"ה ש"זרח עליך". לדברי גניש, הפסוק מתאר את המסע שממנו הגיע ואת עוצמת הניגודיות בין חושך לאור, בין טוב לרע ובין מציאות לדמיון. "הפרשנות שלי לנושא זה היא תחנות מעבר בחיים המתחברות לעלילה המתארת יציאה ממשברים שונים ומסיטואציות שונות אל גאולה פרטית, אל פריחה והתחדשות", מסר.
על רקע וידיאו-ארט אפל של להקת עורבים, פתח את התצוגה הדוגמן והאמן מוחמד טוח'י במראה שברירי של אביר מתקופת הרנסנס, לבוש מקטורן קטיפה ארוך עם כתפיים שמוטות שעליו סרוג ורד אדום ומתחתיו בצבץ צווארון מסולסל. אחר כך הגיעו שמלות מלאות ווליום עם משחקי כיסוי והסתרה, וחטיבה של פריטי לבוש שהורכבה מטוניקות ושמלות לבנות רקומות, שנוצרו על ידי גניש כאינטרפרטציה לקיטל – אותו פריט לבוש שחסידים נוהגים ללבוש בחתונה וביום הכיפורים.
הקיטל, אומר גניש, הוא סמל להתחדשות, התרגשות, ולעתים מסמל מעבר לתחנת חיים אחרת וחיובית. אך נשאלת השאלה: האם בתחנה זו יהיו אלו חיי אושר, או שמא זהו רק מעטה מפואר לאדם הנמצא בבית האסורים?
29 צפייה בגלריה
"תחנות מעבר בחיים המתחברות לעלילה המתארת יציאה ממשברים שונים אל גאולה פרטית"
(צילום: Haydon Perrior)
עולם ההשראות העשיר של גניש התפתח בהמשך לקולקציית בגדי גברים ונשים עשירה בחומרים: מחליפות סריג נהדרות בצבע אפור מלאנז', אנסמבל של מכנסי ג'ינס בגזרה רחבה מבד דנים גולמי וז'קט עור בצבע חום-חמרה, מקטורני צמר מחויטים ותפורים לעילא בגזרת אוברסייז שהחמיאו לנשים ולגברים כאחד, ושמלות רומנטיות בצללית רחוקה מהגוף העשויות בדי סאטן, כותנה ותחרה.
29 צפייה בגלריה
אנסמבל של מכנסי ג'ינס בגזרה רחבה מבד דנים גולמי וז'קט עור בצבע חום-חמרה
(צילום: Haydon Perrior)
בכולם הדגים יד עיצובית וטכנית חזקה. בסיועה של הסטייליסטית חיה וידר, שעשתה כאן עבודה מדויקת, דילג גניש בין בגדים אמנותיים לבגדים מסחריים, בין חולצות אוברסייז מקטיפה ותחרה לסווטשירטים קלילים עם קפוצ'ון בסיומת מסולסלת. לא היה בה פריט מיותר אחד.
גניש, שלאחרונה זכה בפרס אדמונד דה רוטשילד למעצב צעיר, הוכיח אמש כי הוא ראוי לכל סופרלטיב שאי פעם נכתב עליו. התצוגה הזו יכולה בקלות לקצור תשואות ושבחים על המסלול בשבוע האופנה לגברים בפריז ושם – תסלח לי העיר חיפה שבה הוא מתגורר – נמצא מקומו של גניש, שבינתיים מוכר את עיצוביו באופן עצמאי (בטלפון 050-5255514).
טוב יהיה אם נותנת החסות רונית רפאל, שדחפה – פיזית – את גניש הנבוך אל המסלול אמש בתום התצוגה, תפעל ותסייע לקידומו הן ברמה הכלכלית והן ברמה הפרסומית בקרב קשריה בעולם. ויש לה לא מעט כאלה. עליו חלה מעכשיו העבודה המאתגרת והקשה לשמור על הרמה הגבוהה שהציב בפני עצמו ובפני תעשיית האופנה.
