וינונה ריידר
סליחה, במי מדובר? וינונה ריידר, מי שאחזה במראה של בובת החרסינה הכי קוּלית בסביבה ושרטטה בהופעותיה, מחוץ ועל המסך, את קווי דמותה של נערת דור ה-X. היא הייתה השם הכי חם בעולם הסטייל והתרבות, מאז שהופיעה כילדה העצובה ב"ביטלג'וס" ב-1988 ועד שנת 2000, שאז הפכה לדודה של עצמה בתפקיד מביך בסרט המיותר "סתיו בניו יורק" עם ריצ'רד גיר.
החודש היא חוגגת יום הולדת 50 עגול, כשאת שני העשורים האחרונים היא בילתה בעיקר עם שערוריות, סחיבה מחנויות ובחירת תפקידים לא מחמיאים – כן, כולל דמות האמא ההיסטרית בסדרת הנטפליקס המקסימה כשלעצמה "דברים מוזרים".
אפשר לטעון בעצב כי המראה והילת המגניבות שאפיינו אותה דעכו עם השנים, אך אם יש מישהי שראויה למושג "חסד נעורים", הרי שזו ריידר – האישה שהיא הניינטיז, לא פחות, ואחת הסיבות לכך שאותו עשור בעייתי מבחינה סגנונית עדיין מעורר געגועים.
וינונה ריידר
למה אייקון? היא קרויה על שם עיר וזמר רוק, בהתאמה, הסנדק שלה הוא כוהן ה-LSD טימותי לירי, ובזיכרונות הילדות שלה מככב פרק בקומונה בקליפורניה בשם ריינבו. עם נתוני פתיחה כאלה, אין לך הרבה ברירות אלא להיות וינונה ריידר.
את הקריירה הקולנועית שלה היא התחילה בגיל 15, ומשם והלאה ניתן למפות את האבולוציה האופנתית והסגנונית של הניינטיז בהתבסס על הופעותיה האייקוניות של ריידר בפילמוגרפיה הכי משמעותית של העשור ההוא.
ב"ביטלג'וס" מ-1988 היא הייתה הילדה הגותית והמורבידית שלובשת רק שחור בתוך התפוצצות הצבע שהוא לב לבו של הסרט הכה מאפיין הזה של טים ברטון. בסרט "מלכות הכיתה" ב-1989 היא יצקה את התבנית המחייבת למראה הקולנועי של הנערה הפרועה והמגניבה שמתעמתת עם מלכות הכיתה הבלונדיניות ומנצחת אותן במגרש שלהן.
שנה מאוחר יותר היא כיכבה לצד שר בסרט "בתולות הים" כנערה אובססיבית שאיבוד בתוליה כמעט עולה בחייה של אחותה הקטנה, וכבשה לבבות כמושא אהבתו של ג'וני דפ באגדה המעוצבת להפליא "המספריים של אדוארד". דפ, שהיה גם בן זוגה באותה עת, שימש כחותמת האולטימטיבית למעמד אייקון הנעורים שבו זכתה.
עם כריסטיאן סלייטר ב"מלכות הכיתה"
עם ג'וני דפ בסרט "המספריים של אדוארד"
משם ועד סוף שנות ה-90, היא שכללה את האפיונים הססגוניים של דור האיקס בגרסה הנשית. המראה הזה הגיע לשיאו בסרט "מציאות נושכת" בשנת 1994, שהיה בעת ובעונה אחת גם הכרזה על הולדתו של דור וגם על מותו.
ריידר ב"מציאות נושכת"
באותה שנה היא הפכה לפוסטר כפול של נשים שונות-אך-דומות שמייצגות תקופות שונות – ג'ו המרדנית שנלחמת בדעות הקדומות של התרבות שבה היא חיה ב"נשים קטנות", ולליינה שמתבוננת דרך המצלמה על החיים בשולי החברה ב"מציאות נושכת". דמויות הרחוקות זו מזו תקופתית, אך הופכות שתיהן להיות אותה "וינונה" – שברירית וחזקה, נוכחת ונפקדת, ותמיד יפה בדרך כה מענגת.
את השרביט של "נערת הניינטיז" היא העבירה באופן סימבולי לאנג'לינה ג'ולי בסרט שבו כיכבו יחד ב-1999, "נערה בהפרעה". החילוף הזה לקח בעצם את הסגנון המאפיין של ריידר – פני הפורצלן, השיער הקצר, היופי המופנם, הרזון והפגיעות, ועשו לו "אנג'ליזה" כשסובבו עד למקסימום את כפתור הווליום. להתראות נעורים, שלום מילניום.
למה לא? נכון, כולם זוכרים שריידר נתפסה גונבת בגדי מעצבים ואביזרים מבית כלבו, וזו אכן פדיחה לא קטנה, אבל בהחלט נסלחת ואפילו מעוררת רחמים. ואם כבר לגנוב מחנות, היא לא הסתפקה במועט ובחרה בפריטי יוקרה שמחיריהם אסטרונומיים.
מה שאולי פחות קל לקבל, היא העובדה שב-20 השנים האחרונות איבדה ריידר את הקסם שלה. זו לא רק שורה של סרטים כושלים ומשעממים שהיא בחרה (או נבחרה) לעשות, זה בעיקר אובדנו של אותו מרכיב עלום שהבדיל בינה לבין כל כוכבת אחרת של תקופתה וגרם לצופים לרצות לקחת אותה בזרועותיהם ולדאוג לה מכאן ולעולם. זה כבר לא נמצא שם יותר.
ובכל זאת: מעט מאוד נשים יכולות לשאת על גבן את הייצוג של דור שלם בצמתים מרכזיים של התרבות. וינונה ריידר היא אחת מהן. היא עשתה זאת באופן כל כך מדויק, כל כך שובה לב ועם כל כך הרבה סגנון ויופי, שאפילו עוד עשרה תפקידים נוראיים כמו בת' מקנטייר ב"ברבור שחור" (הו, האימה) לא ימחקו את הזיכרון החשוב הזה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
