סתיו סטרשקו (30), דוגמנית ושחקנית
סתיו סטרשקו, איך הכול התחיל?
"אי אז בגיל 15, הייתי בתהליך של בריחה מהכול. לא הרגשתי שייכת בסביבה שבה גדלתי. גדלתי ברמת גן, אבל ביליתי את כל ימי ההתבגרות שלי בתל אביב. גרתי במזרח רמת גן, וזה עדיין הרגיש כמו מרחק שנות אור מתל אביב. זו סביבה אחרת לגמרי, שבה לא הרגשתי שייכת והתחלתי למרוד. הייתי מבלה בתל אביב ימים ולילות. בכל פעם מחוררת מקום אחר בגוף בפירסינג. באחד הימים, ניגש אליי בחור בשם אלעד בראון, שהיה בזמנו מאפר של איב סן לורן וסטייליסט גדול. היום הוא אמן ויז'ואל ומתעסק הרבה באופנה ובאמנות. הוא ניגש אליי ונתן לי כרטיס ביקור שלו. הגעתי אליו והצטלמתי להפקת האופנה הראשונה שלי בגיל 15. הוא הרכיב לי לוקים ויצאנו לרחוב לצלם. עשינו קליקים בכל מיני פינות מעניינות בתל אביב. אחרי זה, הגיעה הפקת אופנה עם רון קדמי, שהיה צלם האופנה הראשון בארץ שצילם אותי. ככה זה התחיל. מהר מאוד הפכתי מנערה חסרת ביטחון שמחפשת את עצמה, למישהי שמתחילה לגלות שאולי היא יפה ומעניינת בצורה מסוימת. מה שקודם לכן, ביסודי ובתיכון, לא היה. זה קרה תוך כמה חודשים, מאוד מהר. על ההתחלה גם הצטרפתי לאלינור שחר, שהיא הסוכנת שלי עד היום".
בהתחלה עוד הצגת את עצמך אחרת.
"היום אני מתייחסת לעצמי בלשון עבר כילדה, כי בתוך תוכי תמיד הייתי ילדה. כלפי חוץ הייתי בן, כי אף אחד לא הסביר לי שדברים כאלה קיימים ואפשריים. תמיד זה היה קיים בי. בתקופה ששוטטתי בתל אביב, זו הייתה התקופה הראשונה שחקרתי וגיליתי שקיימות אופציות. אז בהתחלה הייתי בדמות שהייתה הכי קרובה לדמות הנשית שדמיינתי לעצמי. לא יכולתי להרשות לעצמי יותר מזה, כדי לא למשוך אליי אש. אז הייתי ילד גותי, כי פחדתי מהתגובה של ההורים והסביבה. הארכתי את השיער, מרחתי איפור שחור והייתי נער גותי. זה היה הדבר הכי קרוב לאישה שיכולתי אז להיות. אפשר להגיד שבאותה תקופה בין לבין, הלכתי על הגבול של מה שעוד עובר בגרון אצל אנשים. לא הייתי בן, ולא הייתי בת. התחלתי לחקור את הנשיות שלי ולגלות אותה. הנשיות תמיד הייתה בי. כשהייתי קטנה זה היה לשחק, בשקט-בשקט, עם הבגדים של אימא בארון כשהיא לא בבית".
"הייתי ילד גותי, כי פחדתי מהתגובה של ההורים והסביבה. הארכתי את השיער, מרחתי איפור שחור והייתי נער גותי. זה היה הדבר הכי קרוב לאישה שיכולתי אז להיות. אפשר להגיד שבאותה תקופה בין לבין, הלכתי על הגבול של מה שעוד עובר בגרון אצל אנשים. לא הייתי בן, ולא הייתי בת"
מתי זה התחיל להשתנות?
"ההתחלה בדוגמנות נתנה לי המון ביטחון, כילדה אבודה בת 15 שלא ידעה מה היא. זה נתן לי בוסט של ביטחון. הרגשתי שוואלה, אולי יש סיכוי שיש לי מקום בעולם הזה, וזה היה מאוד כיף. היום יש יותר שיח על זה מפעם. בגלל זה, היציאה שלי מהארון כאישה קרתה מאוחר. זה היה תהליך. מגיל 23-22 כבר היה ברור לכל הסביבה שלי שאני אישה. ככה גם חייתי בחו"ל. בחו"ל זה הרבה יותר קל, כי פונים אלייך ב-you, שזה אותו דבר לגבר ולאישה, וזה לא היה עניין. בארץ עוד לא ביקשתי שיפנו אליי כאישה, למרות שמבחינה חיצונית כל הבגדים שלי היו לגמרי בגדי נשים. המראה כבר היה שם. רק את לשון הפנייה עוד לא שיניתי. לבית 'האח הגדול' נכנסתי כדוגמן-דוגמנית. לפני הכניסה, היו לי הרבה מחשבות להציג את עצמי שם כנקבה. זה משהו שמאוד רציתי לעשות. הייתי כבר בת 23, אבל הרגשתי עדיין ילדה. עדיין היה לי מאוד אכפת מה אנשים יגידו ואיך המשפחה תגיב, כי אז לא כולם ידעו עדיין. בסופו של דבר, פחדתי לעשות את היציאה מהארון ככה".
7 צפייה בגלריה
"הייתה לי ההזדמנות לפגוש בגיל 15 את האנשים הנכונים, שראו בי יופי בתקופה שאף אחד אחר לא ראה"
(צילום: טל שחר)
הצטערת על זה?
"במידה מסוימת. אחרי 'האח הגדול' הפכתי לדמות מאוד מפורסמת כסתיו הדוגמן-דוגמנית. בגלל שישראל היא מזרח תיכון, יש את העניין המאצ'ואיסטי הזה. גברים היו ניגשים אליי ולא בכוונה רעה, נותנים לי צ'פחה על הכתף וקוראים לי 'היי סתיו, אחינו'. אז הבנתי את הטעות שעשיתי, שהתפרסמתי בתור משהו שהוא לא בדיוק אני. עדיין הייתי בתהליך ההשלמה של זה. בסוף הבנתי שזהו. הלכתי לאימא שלי והודעתי לה שאני הולכת לעשות את זה עכשיו, כי אני כבר לא יכולה יותר להסתיר את עצמי, כי אני מוכרת ואני רוצה לעשות את התיקון. עשיתי את היציאה הרשמית שלי מהארון בפוסט קצר בפייסבוק, שבו ביקשתי שיפנו אליי מעכשיו רק בלשון נקבה. ככה קצר, בלי לעשות מזה ביג דיל. היה הד תקשורתי ואז התחיל התהליך האישי שלי.
"היו לי כמה שנים מורכבות נפשית, כי הייתי צריכה לחנך מחדש מדינה שלמה איך לפנות אליי ואיך להתייחס אליי. זה לא היה פשוט, אבל זה מאחוריי. זה היה הדבר הכי משחרר. אני עדיין בתהליכים עם עצמי. אבל יכולתי סוף-סוף להתחיל לבנות את החיים שלי, כמו שבאמת רציתי. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שיכולתי לעשות. עכשיו טוב לי. את התהליך ההורמונלי התחלתי לפני ארבע שנים. אני בת 30 עכשיו. רק בשנתיים האחרונות, הגעתי לדיוק של איך אני רוצה להיראות ואיך אני רוצה שיתייחסו אליי, וזה כיף. ברור שיש הרבה טרנספוביה כלפי הקהילה. אבל אני מרגישה שהתהליך שלי קל יותר. אולי כי אני פריבילגית במידה מסוימת, כי קיבלתי נתונים טבעיים כאלה. הרגע שהתחלתי לקבל מהסביבה יחס כאישה, קרה רק אחרי שהוצאתי לעצמי הרבה סרטים מהראש".
"אחרי 'האח הגדול' הפכתי לדמות מאוד מפורסמת כסתיו הדוגמן-דוגמנית. בגלל שישראל היא מזרח תיכון, יש את העניין המאצ'ואיסטי הזה. גברים היו ניגשים אליי ולא בכוונה רעה, נותנים לי צ'פחה על הכתף וקוראים לי 'היי סתיו, אחינו'. אז הבנתי את הטעות שעשיתי, שהתפרסמתי בתור משהו שהוא לא בדיוק אני"
למה את מתכוונת?
"היו לי הרבה מחשבות שליליות על עצמי, אם יקבלו אותי כאישה או לא. הייתי מורידה את עצמי. ברגע שהפנמתי את זה בראש, שנהייתי טובה לעצמי ושאמרתי לעצמי 'סתיו, את יפה, את טובה ומגיע לך' – התחילו לכבד אותי ולהתייחס אליי כאישה. מה שתשדרי זה מה שתקבלי מהעולם. בהתחלה הפסדתי הרבה דברים, כי פחדתי לצאת מהארון. רק בשנתיים האחרונות, אני חיה את החיים שלי בלי המגבלות הפסיכולוגיות ששמתי לעצמי. תמיד פחדתי מה יגידו, אז מנעתי מעצמי כל כך הרבה דברים. לדוגמה, אם פתאום הכרתי בבר גבר שמצאתי חן בעיניו, אז בחרתי לא ללכת על זה כי פחדתי מה יקרה אם הוא יגלה שאני טרנסית. זה לקח לי שנים של תהליכים, אכילות סרטים ובריחות מהסביבה.
"אם הייתי יודעת מהילדות שזה קיים וצריך לקבל את כולם, זה היה מסדר לי את הראש בגיל יותר מוקדם. אני מאושרת שזה לא חסם לי את הדרך. לא יודעת מאיפה הכוחות האלה הגיעו. היום אני כל כך אסירת תודה שככה החיים שלי קרו. הייתה לי ההזדמנות לפגוש בגיל 15 את האנשים הנכונים, שראו בי את היופי בתקופה שאף אחד אחר לא ראה. בגיל 19 קיבלתי קמפיין ראשון לטויוטה וטסתי ליפן לבד לקדם את הפרסומת. בתור ילדה בת 19, שגדלה איפה שהיא גדלה, זה היה דבר מדהים. כל הקריירה שלי הייתה מלאה ברגעים גדולים. עד היום אני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי, איזה יופי ואיזה מזל שכל הדברים האלה קרו לי. גם כשהגעתי לניו יורק בפעם הראשונה קרו לי דברים גדולים. סומנתי כתגלית של שבוע האופנה ורואיינתי למגזין Elle. זו גם הייתה גאווה גדולה להיות הטרנסג'נדרית הראשונה בארץ שקיבלה מועמדות לפרס אופיר. נתנו לי תפקיד ראשי בסרט 'הנשף', בלי שהייתה לי השכלה במשחק".
איך את מסבירה את זה?
"אם חושבים על זה טוב, זה טבעי שאהיה שחקנית. זה אולי יישמע כמו קלישאה, אבל כל החיים שלי עד שיצאתי מהארון כאישה, הייתי צריכה לשחק ולהיות מה שאני לא. גם משחק תמיד היה משהו שרציתי לעשות. אני נהנית משני התחומים, גם מדוגמנות וגם ממשחק. ברור שבמשחק יש משהו יותר מורכב ומעניין. זה תהליך. אני כל הזמן עובדת ומנסה להגיע לתפקידים, גם בחו"ל וגם בארץ. זה לוקח זמן וזה לא תחום קל. במיוחד כשאת באה מעולם הדוגמנות".
7 צפייה בגלריה
"כל החיים שלי עד שיצאתי מהארון כאישה, הייתי צריכה לשחק ולהיות מה שאני לא"
(צילום: טל שחר)
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"את הרגעים הרעים המוח שלי תמיד מוחק. אני משתדלת לחשוב רק על הרגעים הטובים. מה היה הכי טוב? אני מזל מאזניים וקשה לי לבחור רגע אחד, כי היו הרבה רגעי שיא. אני חושבת שההשתתפות שלי בפסטיבל הסרטים בטרייבקה של רוברט דה נירו בניו יורק, במסגרת 'הנשף'. שנה וחצי אחרי שהסרט יצא, קיבלתי טלפון מהבמאים שביקשו ממני לארוז תיק, כי אני מועמדת בפסטיבל לפרס השחקנית הכי טובה. לא זכיתי בסוף, אבל עצם המועמדות הייתה כבוד גדול. זה היה שבוע מאוד כיפי בניו יורק עם המון הקרנות, שטיחים אדומים וראיונות לכלי התקשורת. הכרתי הרבה אנשים מעניינים ויצירתיים בתחום והשתתפתי בפאנלים עם עוד שחקנים. אני מאוד גאה בסרט הזה ובמסרים שלו. זה היה מאוד מרגש בשבילי".
"מנעתי מעצמי כל כך הרבה דברים. לדוגמה, אם פתאום הכרתי בבר גבר שמצאתי חן בעיניו, אז בחרתי לא ללכת על זה כי פחדתי מה יקרה אם הוא יגלה שאני טרנסית. זה לקח לי שנים של תהליכים, אכילות סרטים ובריחות מהסביבה"
מה הייתה החוויה שעיצבה אותך?
"ללא ספק הפרידה בזוגיות האחרונה שלי, שקרתה בקורונה. התמודדתי עם קשיים נפשיים מאוד גדולים. אבל זה גם מאוד חיזק אותי. היום אני יודעת מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. הפרידה הזו גם גרמה לי להבין שבזוגיות הבאה אני רוצה לשמור דברים לעצמי. אני משתדלת ללמוד מכל יום ומכל סיטואציה. זה הכרחי. כל בן אדם צריך לבדוק את עצמו בסוף היום, להמשיך עם זה הלאה ולהשתפר".
גם למדת לשמור על עצמך יותר?
"אני לא מסוגלת לראות עוולות שקורות סביבי ולהישאר אדישה. פעם לא הייתה לי שליטה והיה יוצא ממני הרבה זעם. שילמתי מחירים וחטפתי, כי העזתי להגן על אחרים. חטפתי אגרוף בפנים בדיוק לפני 'האח הגדול' ונכנסתי לשם עם תפרים. היום אם אני רואה שפוגעים ומקללים נשים מבוגרות, אני קוראת לאבטחה במקום להתערב בעצמי ולחטוף. למדתי לשמור על הסביבה וגם על עצמי".
7 צפייה בגלריה
"אני לא מסוגלת לראות עוולות סביבי ולהישאר אדישה. פעם לא הייתה לי שליטה והיה יוצא ממני הרבה זעם"
(צילום: טל שחר)
את שלמה עם המראה שלך?
"היום כן. זה משהו שעבדתי עליו. היום אני מאוד שלמה עם מה שאני רואה במראה".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני חושבת שאני בעד. למה לא? אם זה גורם לך להרגיש טוב, אפילו שזה משהו שרק את רואה, אז למה לא? שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אם ארגיש פעם שבא לי משהו – אעשה. אני חושבת על שתלים והגדלת חזה. החזה שלי מאוד קטן, כי אני מאוד רזה. כשאני יורדת במשקל, הדבר הראשון שיורד זה הציצי. אבל קשה לי עם המחשבה שיהיה לי גוף זר בתוך החזה שלי. תמיד שואלים אותי אם עשיתי שפתיים ואף, אבל הכול אצלי טבעי. הכול קיבלתי מאימא כפרה עליה ומאבא".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"פעם הייתי בטיפולים במכון לייזר, שהלכתי אליו במשך חודשים ושום דבר לא עבד. בסוף ביקשתי את כל הכסף בחזרה וביטלתי שם את המנוי. אני משתמשת צ'יק-צ'ק בסכין גילוח ונגמר הסיפור. אף פעם לא הייתי שעירה, ומאז שאני על הורמונים בכלל הכול נהיה מאוד חלק".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"לשמור על רוגע נפשי. לחץ זה הדבר הראשון שגורם למראה עייף ולא טוב. כשאת לא חיה ברגע אלא עסוקה במחשבות טורדניות, זה משפיע על איך שאת נראית. כמובן, לשתות הרבה מים. זה תמיד עוזר. בארצנו עם כל האבק, הזיהום והבנייה כל הזמן מסביב, כדאי לשטוף את הפנים לפחות פעמיים ביום".
7 צפייה בגלריה
"אני חושבת על שתלים והגדלת חזה. אבל קשה לי עם המחשבה שיהיה לי גוף זר בתוך החזה שלי"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני מקפידה לנקות טוב את הפנים ומשתמשת רק במוצרים של סוטיס כבר הרבה שנים. לפעמים אני גם הולכת לטיפולי פנים בקליניקה שלהם. לרוב, אני עושה הכול בעצמי. הרבה מסכות ובעיקר לתת לעור לנוח. יש לסוטיס קרם עיניים וקרם פנים מעולים. מעליהם אני אוהבת למרוח קצת מהשמן של נוקס עם הנצנצים. זה נותן לפנים זוהר. אני לא תמיד מתאפרת מלא ביום-יום. אולי זה בגלל העבודה בדוגמנות. אני אוהבת לתת לעור לנשום. גם שמתי לב שככל שהייתי מתאפרת יותר – פחות אהבתי את עצמי בלי איפור. הרגשתי שיש שם משהו דפוק ושעדיף להתאפר כמה שפחות. אז ביום זה לרוב רק קונסילר של סוטיס, קצת סומק של איל מקיאג' שאני מאוד אוהבת, תוחם וגלוס של בובי בראון. וזהו. אם אני רוצה להתאפר יותר, אני מוסיפה גם את המייק-אפ של סוטיס, שנראה מאוד טבעי על העור, צלליות של לנקום ומסקרה. בגדול, הכול בא מבפנים. כשאת בטוב, רואים את זה גם על העור".
"אני לא תמיד מתאפרת מלא ביום-יום. אולי זה בגלל העבודה בדוגמנות. גם שמתי לב שככל שהייתי מתאפרת יותר – פחות אהבתי את עצמי בלי איפור. הרגשתי שיש שם משהו דפוק ושעדיף להתאפר כמה שפחות"
מה לגבי הגוף?
"אני מאוהבת בשמן של נוקס עם הנצנצים. בקיץ אני מורחת אותו על כל הגוף. יש לזה ריח מאוד נעים. אני בחורה מאוד חיוורת ומאוד בהירה, ושמחה למרוח עליי משהו זהוב. זה נהדר. אני מאוד אוהבת סאונות ומשתדלת לעשות כמה שיותר. זה טוב גם לגוף וגם לפנים, מוציא את כל הרעלים. אני משתדלת להסתבן עם סבונים טבעיים ולא מייבשים. הבושם שלי היה מאז ומתמיד הקלאסי של קלואה. לאחרונה גיליתי גם את הרוז מילאנו של ארמאני פריווה. יש בו נצנצים בצבע ורוד וריח וואו".
איך את מטפלת בשיער?
"השיער שלי מטפל בעצמו. אני לא עושה יותר מדי. בדרך כלל, הספרים על הסט מקצרים לי את האורך, פעם בכמה זמן. עכשיו אני מאוד מקפידה לשמור על אורך מסוים ובקו ישר, כי זה מראה יותר אלגנטי. הצבע שלי בלונדיני טבעי, וכשהשיער שומני הוא לא נראה טוב. אז אני חופפת כל יומיים ולפעמים כל יום, תלוי בעבודה. יש לי שיער טוב, אבל בעבודה משתמשים בהרבה בייביליס, פן וספריי, אז אני מקפידה לעשות מסכות לשיער פעמיים בשבוע".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"כל החיים שלי תמיד אכלתי הכול מהכול וגם ג'אנק פוד. אני לא אגיד שהיום אני לא אוכלת ג'אנק פוד, אבל אני מאוד משתדלת להכניס לארוחות שלי הרבה ירקות ירוקים והרבה אוכל אורגני. אני עדיין אוכלת מוצרים מהחי, אבל משתדלת להפחית ולאכול במהלך היום דברים שעושים לי טוב ולא בכמויות גדולות. לפעמים באמצע הלילה תוקף אותי רעב, ואם אני אוכלת בלילה, אני קמה בבוקר עם כאבי בטן שאלוהים ישמור. אני מקפידה גם לשתות הרבה מים.
"לגבי כושר, בתור ילדה הייתי רקדנית ושחיינית. אז כושר זה משהו שתמיד היה איתי. בכלל הייתי ילדה מאוד תזזיתית, תמיד בתנועה ולא במקום אחד. היום אני עושה כושר, אבל לא אוהבת ללכת למכון. אני גרה ליד הים ויוצאת עם הכלב לרוץ יחפה על החול. בבית אני אוהבת לרקוד בשביל הכיף שלי ולעשות מתיחות. כל דבר שמזיז את הגוף וכיף לי מול המראה. אני גם אוהבת לשחות בים ובבריכה, ולטפס. בתוך העיר, תמיד אעדיף ללכת ברגל מאשר לקחת מונית".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה יותר?
"הייתי יכולה לתת לעצמי הרבה עצות. אם הייתי יושבת עם עצמי הקטנה, בטח הייתי יושבת איתה כל היום. הייתי אומרת לה: 'לכי לוועדה ישר לשנות לנקבה ברשות האוכלוסין'. אני מקבלת את זה שהתהליך שלי קרה כמו שהוא קרה. אבל אולי הייתי אומרת לעצמי: 'אין לך זמן לבזבז. רוצי, רוצי'. זה היה מונע ממני הרבה כאבי ראש בהמשך. אבל זה גם מה שמחשל בסוף".
איפור לתמונות סטילס: מורן אילנברג | עיצוב שיער: ירין ששון | סטיילינג: הילה ג'רבי | בגדים: חליפה שחורה ומעיל-שמלה שחור – Bow.m by maayan | מעיל טרנץ' בצבע בז', halt studio | שמלת קומבינזון בצבע ניוד, זארה | בווידיאו: חלוק משי שחור, אוסף פרטי. צולם במלון דייב דאונטאון מקבוצת מלונות בראון, יד חרוצים 7, תל אביב, 9646*
