תצוגת הביכורים של המעצבת צ'מינה קמאלי בבית האופנה קלואה, תיזכר בזכות מחווה אחת קטנה שיצרה עולם שלם. כשעלתה קמאלי להשתחוות לקהל בתום התצוגה, רץ אליה בנה הצעיר כשידיו פרושות לחיבוק. היה זה רגע שאימהות רבות ודאי הזילו מולו דמעות התרגשות, שתיאר את האתגרים של ניהול קריירה תובענית, הקמת משפחה, ולחץ של קולקציית ביכורים לאחד המותגים המפורסמים בעולם. לא פלא שהאישה הכי חזקה בפוליטיקה העולמית כיום, המועמדת לנשיאות ארצות הברית קמלה האריס, סימנה את קלואה כמותג הבית שלה.
על אף שבעמודי הסושיאל של קלואה ושל קמאלי אין זכר לחיבור עם האריס – בשבוע האחרון בחרה המועמדת הדמוקרטית בשתי חליפות מכנסיים מפתיעות שעוצבו עבורה במיוחד על ידי בית האופנה. הראשונה, חליפה בצבע קאמל שהורכבה מז'קט מחויט ומכנסיים בגזרה רחבה ומשוחררת, נלבשה על ידי האריס לכנס המפלגה הדמוקרטית. ימים ספורים לאחר מכן, לנאום החשוב ביותר בחייה, בחרה האריס בחליפת מכנסיים בצבע כחול נייבי עם כתפיים בולטות וחולצת משי עם קשירת פרפר, "פוסי" בעגה המקצועית.
17 צפייה בגלריה
קמלה האריס לובשת קלואה לנאום בכנס המפלגה הדמוקרטית, 2024
(צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
בגדיה של האריס, שכאמור, עוצבו עבורה במיוחד על ידי קלואה, הציפו שלל פרשנויות למסרים אותם היא מבקשת להעביר. בין היתר, הוזכר כי כחול הוא צבע בגדי המפקד העליון של הצבא האמריקני, וצבע הקאמל מרפרר למדים צבאיים. בכך, הם מבקשים להצביע על דמות של מנהיגה חזקה ואסרטיבית, בניגוד לגווני הלבן ששאר משתתפות הוועידה הדמוקרטית בחרו, כמו גם לבדל את האריס מהילרי קלינטון, שלנאומיה לפני שמונה שנים בחרה בחליפות מכנסיים לבנות של ראלף לורן, במטרה להתכתב עם תנועת הסופרג'יסטיות – אותן נשים שהובילו מהפכה פמיניסטית בתחילת המאה ה-20.
17 צפייה בגלריה
הבחירה המפתיעה של האריס בקלואה - מותג צרפתי ולא אמריקני
(צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
בחירתה של קמלה האריס בקמאלי מפתיעה. מועמדים ומועמדות לנשיאות ארצות הברית, לרבות הגברות הראשונות של ארצות הברית, הקפידו לאורך השנים לבחור בבתי אופנה ומעצבים אמריקנים מתוך רצון לגלות פטריוטיות וסולידריות עם תעשיית האופנה המקומית. יוצאת דופן הייתה הגברת הראשונה לשעבר מלניה טראמפ, שהעשירה את המלתחה שלה במעצבים אירופאים כמו דיור ודולצ'ה & גבאנה, אבל היא עשתה זאת מתוך נקמה, בתגובה לקולות של מעצבים אמריקנים שהחרימו אותה וסירבו להלביש אותה לאירועים פומביים.
"פקידת הקבלה חשבה שאני משוגעת"
קמאלי (42) נולדה וגדלה בדורטמונד שבמערב גרמניה, ואת דרכה בקלואה (בית האופנה נמצא כיום בבעלות תאגיד היוקרה ריצ'מונט) החלה כמתמחה צעירה לפני 20 שנה, לאחר שסיימה את לימודיה בתואר הראשון לאופנה באוניברסיטת טריר שבגרמניה. לאחר מכן השלימה תואר שני בתוכנית היוקרתית לאופנה בסנטרל סנט מרטינס בלונדון. בריאיון לווג ארצות הברית בפברואר השנה, סיפרה כי את עבודתה כמתמחה בבית האופנה השיגה בכוחות עצמה, בלי קשרים או עזרה.
17 צפייה בגלריה
"קלואה הוא מותג רגשי". צ'מינה קמאלי
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images for Vogue)
"לקחתי את תיק העבודות שלי ועליתי על רכבת מדיסלדורף לפריז", אמרה. "לא הייתה לי פגישה, לא היה לי שם – רק ידעתי איפה המטה של קלואה. פקידת הקבלה חשבה שאני משוגעת: 'יש לך פגישה? את מי באת לפגוש?' היא שאלה, ואני, בתגובה, עניתי שבאתי להראות את תיק העבודות שלי, אולי למנהל הסטודיו, כי אני רוצה להגיש מועמדות להתמחות. היא אמרה שאני צריכה לקבוע פגישה ושלאף אחד אין זמן לראות אותי. המתנתי שם כמה שעות, ובסוף היום היא נתנה לי לראות את מנהלת הסטודיו. עברתי ריאיון והראיתי לה את תיק העבודות שלי, וכעבור שבועיים התקשרו אליי ואמרו שאני יכולה להתחיל".
במשחקי הכיסאות האופנתיים של התקופה האחרונה, קמאלי היא אחת המעצבות הנשים הבודדות בעולם גברי. במשך 20 שנה בקלואה עבדה קמאלי תחת שלוש מנהלות קריאטיביות בולטות – פיבי פילו, האנה מקגיבון וקלייר ווייט קלר, עד שבשנת 2016 הצטרפה לבית סן לורן, שם עבדה לצד המנהל האמנותי אנתוני וקארלו. אבל היה זה בכלל המעצב המנוח קרל לגרפלד שגרם לה לרצות להיכנס בשערי קלואה, כך שכאשר נקראה לדגל באוקטובר 2023, היא לא היססה וחזרה עם משפחתה מביתם בלגונה ביץ', קליפורניה, היישר אל פריז.
"כשגדלת בגרמניה בשנות ה-90, קרל לגרפלד היה אייקון, גיבור לאומי, וממש נמשכתי למה שהוא עשה בקלואה", אמרה לווג. "כחלק מהלימודים לתואר הראשון, נדרשתי לעשות התמחות. כל שאר הסטודנטים שלחו 20 פניות לכל הבתים הגדולים בפריז, במילאנו, בלונדון, ואני לא שלחתי אף פנייה. רק רציתי ללכת לקלואה – בגלל קרל, וגם כי זו הייתה תחילת התקופה של פיבי שם. כשהגעתי לקלואה, הרגשתי שהעולם נפתח לפניי, שלשם אני שייכת. זה היה אחד מהרגעים המכריעים האלה, שבהם אתה מתחבר למשהו שאתה מרגיש שהוא נכון אינטואיטיבית".
את החיבור המיידי הזה קשה שלא היה לחוש בתצוגת הביכורים שלה בסוף פברואר בפריז, שנוצרה בהשראת עיצוביו של לגרפלד למותג בשנות ה-70. סגנונו מתקופה זו הופיע לאחרונה גם בסדרת הדרמה "להיות קרל לגרפלד" שעלתה ביוני השנה. קמאלי הרכיבה אוסף נגיש, מסחרי ברובו, כזה שנשים רבות היו בוחרות לאמץ ליום ולערב, לצד טרנדים כמו שמלות מקסי עשויות תחרה לבנה שהמשיכו את המגמה השקופה של העונה, וצלליות רחבות שקיבלו נפח בזכות מעילי פרווה מלאכותית גדולים. יש להניח כי בעונה הבאה היא תשכלל את כתב היד שלה, ותפרמט את הדי.אן.איי של המותג האהוב.
17 צפייה בגלריה
"התאהבתי ברוחה של האישה של בית האופנה". קלואה, קמפיין סתיו-חורף 2024-25
(צילום: David Sims)
"אני רוצה להחזיר את ההרגשה שהייתה לי כשנכנסתי לקלואה לראשונה לפני 20 שנה והתאהבתי ברוחה של האישה של בית האופנה", כתבה קמאלי בדף ההסבר לקולקציה, שהונח על כיסאות האורחים. "אני רוצה להרגיש את הנוכחות שלה שוב: הקצב שלה, היופי הטבעי שלה, תחושת החופש והחסרונות שלה. היא אמיתית. היא עצמה". רוח זו הוטענה גם בתמונות הקמפיין החדשות בכיכובן של חמש דוגמניות, ביניהן קאיה גרבר האמריקנית, דיאן צ'ו האסייתית וריאן ון רומפי אדומת השיער, שיחד מרכיבות צייטגייסט של מודל היופי הנוכחי: נגיש, על-זמני, רב-תרבותי.
עושה כבוד לחולצה הנשית
את קלואה הקימה המעצבת היהודייה גבי אגיון בשנת 1952, והוא היה אחד הראשונים להציע אופנה מוכנה ללבישה ולא תפירה עילית כפי שיצרו בתי אופנה אחרים כמו דיור ושאנל. אגיון, ילידת העיר אלכסנדריה שבמצרים, נולדה בשנת 1921 תחת השם גבריאל חנוכה למשפחה אמידה ממוצא יווני-איטלקי. אל פריז הגיעה בתום מלחמת העולם השנייה עם בעלה, ריימונד אגיון, בן למשפחת יצואני כותנה איטלקית, ושם עשתה את צעדיה הראשונים בתעשיית האופנה.
לאחר נישואיה הקימה את בית קלואה, ששם לו למטרה לייצר בגדים יומיומיים מחומרים איכותיים ויוקרתיים. במהלך השנים החלו את דרכם במותג מעצבי אופנה ידועים, כמו קרל לגרפלד, שהיה מעצב החברה בשנים 1988-1966; מרטין סיטבון (1988-1992), ושוב לגרפלד, שהוחלף ב-1997 על ידי סטלה מקרטני, שהחזיקה מעמד במותג ארבע שנים, עד שקידמה לתפקיד המעצבת הראשית את יד ימינה, המעצבת פיבי פילו, שעזבה שבע שנים לאחר מכן.
באוקטובר 2014 הלכה לעולמה אגיון, בת 93 במותה, יום לפני תצוגת האופנה של קלואה, שהתקיימה כמתוכנן. השנה, עשור למותה, הוקדש לה סרט תיעודי חדש, Looking for Chloé, ותערוכת המחווה Mood of the Moment: Gaby Aghion and the House of Chloé במוזיאון היהודי בניו יורק, שהציגה את סיפורה האישי לצד פועלה האופנתי. האחרון, כאמור, זוכה כעת לתחייה מחודשת באמצעות עבודתה המרהיבה של קמאלי. מאז מקרטני, את תפקיד המנהלת האמנותית בבית האופנה איישו נשים בלבד.
כמו אגיון, גם קמאלי אובססיבית לחולצות כפריט מפתח במלתחה הנשית. בריאיון לווג היא סיפרה כי יש לה אוסף של למעלה מ-600 חולצות וינטג', רובן הגדול של יצרנים אנונימיים. בקולקציית הביכורים שלה, עמדה החולצה בבסיס כמעט כל מערכת לבוש ששוגרה אל המסלול, בין אם זו חולצת תחרה שצוותה למכנסי ג'ינס בגזרה רחבה, או פרשנות שהעניקה לטוניקת משי בוהמיינית שהופיעה עם מגפי עור גבוהים ונראתה כמו בייבי-דול סקסי ומלא עוצמה בו-זמנית. לצד אלו, נשטף המסלול בשמלות מקסי צבעוניות, שריחפו כמו ענני בד מוסלין.
קמאלי עצמה הסבירה כי הרעיון בבסיס הקולקציה היה להחזיר את תחושת ההתאהבות הראשונה במותג משנות ה-70 והלאה. "כאשר היו לי את השיחות הראשונות עם קלואה על מה שאני רוצה לעשות, אמרתי שאני מאמינה כי יש הרבה נשים בחוץ, ברחבי העולם, שיש להן את הגעגוע הזה, שזוכרות את הימים ההם ורוצות להרגיש את זה שוב, כי קלואה הוא מותג רגשי. לנשים – זו יכולה להיות צעירה בת 25 או אמא שלי, בת 72 ועדיין לובשת קלואה – יש זיכרונות מזה ואני רוצה לחזור לאותו חיבור רגשי, לנתב ולנווט מחדש את קלואה בחזרה למהות הזו ולנשמה הזו, כי יש פה נשמה מאוד חמה. כשעבדתי בסן לורן, לפעמים הייתי מציעה לאנתוני וקארלו עיצוב מסוים, והוא היה אומר 'הו, לא – זה פשוט נשי מדי, זה רך מדי. תשמרי את זה לקלואה!'"
