היעדרותה של קייט בלאנשט מפסטיבל הסרטים האחרון בקאן, השאירה את הבמה לשחקנית טילדה סווינטון, שכבשה את השטיח האדום בריביירה הצרפתית בשלל הופעות שכבר הפכו לסימן ההיכר שלה, על הגבול שבין הזר למוכר, בין היפה למכוער, בין החייזרי, ובכן, לכדור הארץ שבו היא חיה. סווינטון הגיעה לפסטיבל לקידום לא פחות מחמישה סרטים חדשים בכיכובה, ביניהם "המשלוח הצרפתי" של ווס אנדרסון; "המזכרת 2" של הבמאית ג'ואנה הוג, שבו היא מככבת לצד בתה, הונור סווינטון ביירן; ו"ממוריה" של הבמאי התאילנדי אפיצ'טפונג ויראסתקול, שקטף את פרס חבר השופטים יחד עם הסרט "הברך" של הבמאי הישראלי נדב לפיד. שני הסרטים האחרונים גם מוקרנים השבוע בפסטיבל הקולנוע בירושלים.
השחקנית בת ה-60 היא מוזה, אייקון אופנה, אישה בלי גיל, המנסחת בהופעותיה שילוב בין אנדרוגיניות חוצנית לבחירות לבוש מפתיעות. יש המאמינים כי רוחו של דיוויד בואי נכנסה בה, עם העור החיוור והשקוף, והשיער הקצר שמגולח בצדעיים. בדומה לבואי, קשה להמר או לדעת מה תבחר סווינטון ללבוש, מה שמשאיר את מעריציה דרוכים. "אני לא עוקבת אחרי אופנה וטרנדים", אמרה לאחרונה בריאיון ל-Another Magazine. "עדיין יש לי – ואני שמחה לשמור על זה – חשיבה צעירה ומרעננת".
בפסטיבל קאן האחרון הדגימה זאת סווינטון כשהחליפה במיומנות בין שמלת כפתן לבנה ובתולית של שאנל לפרמיירה של "ממוריה", לבין הופעה צבעונית בעיצובו של חברה הקרוב, המעצב הבלגי היידר אקרמן, להקרנת הבכורה של "המשלוח הצרפתי": חצאית כתומה וז'קט בגזרת פראק בעל שרוולים קצרים בצבע פוקסיה, שמתחתיו מבצבצים שרוולי פאייטים ירוקים. הופעה בלתי נשכחת נוספת בעיצובו של אקרמן הייתה חליפת מכנסיים פיסולית בגוון כחול, שרק נשים כמו סווינטון יכולות ללבוש – סגנון שמבקש להציע רוח מרדנית, ומתעלם מתכתיבים שמופנים כלפי נשים בגילה.
שתי דוגמאות נוספות מפסטיבל קאן האחרון, אשר הוכיחו כי גם בכניסתה לעשור השביעי לחייה סווינטון יכולה ללמד שחקניות צעירות על אופנה בועטת, היו אנסמבל של חולצת אוברסייז לבנה עם עיטור נוצות צבעוני של בית האופנה לואווה בעיצוב ג'ונתן אנדרסון ומכנסיים ירוקים בגזרה רחבה שמתחתיהם בצבצו נעלי שפיץ כתומות; ושמלת אוברסייז לבנה בגזרת כותונת בעיצוב בית האופנה סקיאפרלי, עם שרוולי בלון ענקיים ומכנסיים שחורים. סווינטון פירקה והרכיבה מחדש את המלתחה הגברית בהופעותיה, ונראתה כמי שמבקשת למתוח את קוד הלבוש למחוזות האוונגרד.
מבין כל המעצבים שאיתם היא עובדת, לסווינטון יש מערכת יחסים הדוקה עם היידר אקרמן, שהחלה בתחילת שנות האלפיים, כשאקרמן היה מעצב בתחילת דרכו וסווינטון החלה לבסס לעצמה שם כשחקנית. "כשראיתי תמונות של עבודות של היידר – עוד לא הייתי בתצוגה, אבל ראיתי תמונות – הם נראו לי כמו בגדים. היה בהם כבוד, ויחד עם זאת גם מראה המשדר נזילות. הרגשתי בבגדים כמו פיראט נסיכי", הסבירה לאחרונה בריאיון. בהמשך היו אלה צמד המעצבים ההולנדים ויקטור & רולף, שאימצו אותה לחיקם. סווינטון ליוותה תצוגות וקמפיינים של השניים במערכת יחסים ארוכה שהחלה כבר בשנת 2000, עם יציאת הסרט "החוף" שבו הופיעה לצד ליאונרדו דיקפריו.
לאורך השנים יצרה סווינטון מערכות יחסים הדוקות עם מעצבי אופנה נוספים, כמו סטפנו פילטי, ראף סימונס, ריק אוונס והמנוחים אלבר אלבז וקרל לגרפלד. "כדי שמישהו ידע מה נדרש בשביל ליצור עבורך בגדים נוחים, הוא צריך לדעת מי את", הסבירה בעבר בריאיון למגזין W. "המעצבים שאני עובדת איתם יוצרים עבורי בגדים כמו שפים שמכינים אוכל עבור מישהו שהם יודעים מה הוא אוהב. אנחנו מאוד נהנים מהתהליך, שכולל שאלות כמו מה האלמנטים של האירוע? היכן הוא מתקיים? מי החברה? מה צפוי בו? ולבסוף – מה אנחנו רוצים ללבוש?"
היחס של סווינטון לבגדים לא עוצר רק בשטיח האדום, אלא חודר גם לסרטים שבהם היא משחקת. לא פלא שהשאלות שהיא מציפה עם חבריה המעצבים דומות לאלה של ניתוח דמות על המסך. הופעותיה בסרטים כמו "אני אהבה", שהציג מערכות לבוש מרהיבות ומעוררות תשוקה, חיזקו את הקשר בין דמותה על המסך ובחייה.
כשחקנית, ניכרת מחשבה על כל מערכת לבוש שלה, כמו לדוגמה ב"המזכרת 2" (החלק השני של הסרט הנפלא "המזכרת" מ-2019, שעומד גם כסרט עצמאי), שבו לובשת בתה בסרט ובחיים בגדים משנות ה-80 מתוך המלתחה הפרטית של סווינטון האם. במסיבת העיתונאים שנערכה בקאן, סיפרה סווינטון כי העבודה עם הבמאית הוג היא סגירת מעגל עבורה, לאחר שבשנת 1986 שיחקה בסרטה הקצר Caprice. "הסרט שצפיתם בו היה מבוסס על הסרט הקצר של ג'ואנה, שבו שיחקתי בשנות ה-80", אמרה. "כשצילמנו חלק מהסצנות, הונור (בתה, א"י) לבשה חלק מהבגדים שלבשתי בסרט ההוא. זה היה סוג של מסע בזמן".
