לפני הקורונה נסע אלישע בנאי לטיול של חודש במקסיקו עם בת זוגו דאז, השחקנית סיון מסט. ליד הגבול עם גוואטמלה, פנה אליו ילד, הצביע עליו ואמר: 'אתה נמר!' יכול להיות שהוא התכוון לאריה בגלל רעמת השיער האדומה, אך אז הוא שלף בובה של יגואר בצבעים ירוק ולבן עם לשון אדומה. "תכלס, הוא רצה למכור לי אותה", מושך בנאי בכתפיו.
לפני שבעה חודשים, נפרדו בנאי ומסט לאחר עשור. לאחרונה, הוא מספר, הרגיש צורך בהגנה. הוא נכנס לסטודיו לקעקועים של חברו הטוב אור קנטור, ויצא ממנו עם יגואר מקועקע על זרועו השמאלית. "היה רגע שהייתי זקוק לחיית קסם שתשמור עליי", הוא מודה בטון מהורהר ושברירי שמלווה את כל הריאיון, ושמגיע בהפתעה ממי שהכריז על עצמו לא אחת שהוא "מאדרפאקר".
אתמול (שלישי) השיק בנאי את "שביל אופניים", בלדת אצטדיונים חדשה מ-EP שצפוי לצאת בחודש הבא ונושא את שמו. את "40 השודדים" שליוו אותו מתחילת הדרך לפני כעשור, הותיר מאחור. הקליפ הקולנועי בכיכובם של תום אבני, דב נבון וליר כץ, בוים על ידי רפאל קדישון בהשראת סצנת המעלית הגרפית מסרט הקולנוע "דרייב" בכיכובו של ראיין גוסלינג - נקודת שיא של אלימות פיוטית בסיפור האהבה בין הנהג עלום השם לשכנתו איירין, רגע של נשיקה מלאת רוך שמתפתחת למרחץ דמים.
(הקליפ ל"שביל אופניים" של אלישע בנאי)
"זה שיר על מערכת יחסים", הוא בורר מילים בקפידה, מעדיף לתת לשיר לדבר בעד עצמו ללא הסברים או פרשנויות. "החיים שלי נקטעו ברגע. כל התוכניות שהיו לי אי פעם השתנו, ועכשיו אני כמו תינוק בעולם, לומד ללכת מחדש". את השיר כתב בנאי טרם פרידתו ממסט, פרידה שעליה הוא מסרב להרחיב. "בבקשה רק תנשקי אותי כמו פעם בשדרה", הוא שר וכמעט מתחנן, עולה גבוה, מזכיר בגוון קולו את אביו, יובל בנאי. "אמרת שתאהבי אותי, אמרת שתזכרי אותי תמיד".
האפיל הקולנועי והסוף האלים מ"דרייב" מלווים גם את סצנת הפרידה ופרץ האלימות המפתיע של "שביל אופניים". "לא תמיד אפשר להציל מערכת יחסים, ודב נבון מגלם בקליפ את היצר הרע, את הדבר שאי אפשר להימנע ממנו", מוסיף בנאי. "השיר נכתב לפני הפרידה והוא מקבל משמעות בגלל החיים עצמם. כנראה שהתת מודע שלנו כבני אדם עובד יותר חזק".
לדבריו, הפרידה לא העירה בו את זיכרון הגירושים של הוריו, שנפרדו כשהיה בן 17. "זה היה אחרת, זה לא דומה", הוא אומר. "כל תקופה והחרא שלה: זה לא היה מפנק, וזה לא היה מפנק. אבל החיים יפים, אתה מגלה דברים חדשים בדרך".
"ברוק הישראלי לא מתלבשים"
הדרך שעשה בנאי (33) בשנה החולפת, מסמנת אותו כאיש רנסנס, כשהוא מדלג בגמישות של פנתר בין אוכל, אופנה, מוזיקה וקולנוע. רגע אחד הוא חושף את מערכת היחסים המשפחתית עם אימו, השחקנית אורלי זילברשץ, בתוכנית הבישול MKR שבה קטפו את המקום הראשון ואת אהבת הקהל, ורגע אחרי הוא משחרר חומרים מוזיקליים ומופיע על מסך הבד, תחילה בסרטה של טליה לביא "אחד בלב" וממחר (חמישי) ב"תמונת הניצחון" של אבי נשר.
10 צפייה בגלריה
"כל התוכניות שהיו לי אי פעם השתנו, ועכשיו אני כמו תינוק בעולם, לומד ללכת מחדש"
(צילום: ענבל מרמרי)
הנוכחות שלו במגוון תחומי יצירה, מקבלת ביטוי אחר בכל זירה אמנותית. "באופן כללי, בעולם האמנות יש קסם", אומר בנאי, "כבני אדם, אנחנו נמצאים במודעות רוב הזמן, אבל יש את הרגע האלוהי והקסום של האמנות ואני מאוד נמשך אליו".
מתי הקסם הזה קורה בעצם?
"לפלי מלהקת הרד הוט צ'ילי פפרס יש נאום (משנת 2012, א"י) בהיכל התהילה של הרוקנרול, שבו הוא אומר שכשהוא מנגן יש את הרגע שהוא נעלם. הוא נהיה אבוד. 'וברגע שאני אבוד, אני מרגיש חופשי', הוא אומר. ובתוך האבדון הזה נמצא הקסם, והוא יכול להופיע כשאני כותב שיר, מקליט באולפן או כשאני על הבמה בהופעה".
כמו בילי אליוט בסצנת האודישן, כשהוא מסביר שבריקוד הוא מרגיש שהוא נעלם והופך לחשמל.
"כשהייתי ילד, אימא שלי קראה לי בילי אליוט".
גם מעצב האופנה דורון אשכנזי סיפר שאתה רקדן מדהים.
"אף פעם לא רקדתי בצורה מקצועית, אבל אני אוהב לרקוד. עם כל הכבוד למוזיקה ולמשחק – ריקוד הוא הדבר העילאי. ברגע שאני רואה עבודת מחול על במה או בכלל, אני מזהה את הקסם והאבדון שאני נמשך אליו בצורה מטורפת".
בינתיים, הוא מגיע למסך בסרט "תמונת הניצחון" כאליקים, חבר קיבוץ ניצנים, בן זוגה לשעבר של הכוכבת הראשית מירה בן ארי (ג'וי ריגר) . "אני ממקימי הקיבוץ והיא עושה בלגנים ומזדיינת מהצד", הוא מסביר, "יש לנו ילד משותף בן שש, והדמות שלי כל הזמן תוהה למה מירה לא אוהבת אותו יותר, למה היא בוגדת בו". סרטו התקופתי של נשר הכניס את בנאי לחאקי. על דמותו של אליקים, עבד בצמוד למעצבת התלבושות חן כרמי, זוכת פרס אופיר על עבודתה בסרט. "אני משתדל לקחת מסטים הכול, לשדוד כל מה שאני יכול", הוא עונה מחויך לשאלה האם פריטי לבוש ואביזרים מצילומים מוצאים את דרכם לחדר הארונות שלו.
בנאי גר עם הכלב בבר בן ה-10 בדירה משופצת ב"בית מוגרבי" בתל אביב, שנבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי האדריכל הנודע יוסף ברלין. הדירה שטופת אור יום ומסוגננת בריהוט וינטג', שמשתלב נהדר עם פריטי הלבוש הייחודיים התלויים בחדר הארונות מעץ של בנאי, כזה שקארי ברדשאו יכולה להתקנא בו. הבגדים ניצבים ממושמעים, כמו במסדר לפני דקת קריאה. בנאי שולף מקטורן קטיפה שחור שרכש בחנות וינטג', חליפה בצבע חציל שעוצבה עבורו במיוחד על ידי בית האופנה הוגו בוס וז'קט שחור יפהפה שקיבל במתנה מאביו.
בארון הנעליים, שוכנות זו לצד זו נעלי סניקרס של ואנס ונעלי אוקספורד אלגנטיות, מרכיבות את מנעד הסגנונות שהוא מערבב ביד אמן לסטייל עכשווי. את הדעתנות בלבוש הוא סוחב מילדות, כשהיה לובש כילד לגן מכנסי טייטס הדוקים בדוגמת טרטן משובצת. "זה היה לי נוח לאללה, וברגע שנוח לי, קנית אותי", הוא מסביר. "איך הילדים הגיבו בגן ובבית הספר? לא היה אכפת לי. כל חיי לא עניינה אותי תגובת הסביבה ללבוש שלי. לבשתי מה שרציתי. אז לבשתי טייטס, היום כולם הולכים לבושים במכנסי סקיני, שזה כמעט אותו הדבר. אבל כבר שלוש שנים שאסור ללבוש סקיני. זה מביך ממש. אני במכנסי דיקיס".
עם פריצתו בסערה לרוק הישראלי לפני כעשור, הצליח בנאי לנסח לעצמו סגנון אישי: החל בקעקועים המכסים את גופו החיוור ("אני לא אוהב לדבר על הקעקועים שלי כי הם כבדים, הם מסמלים מוות, גירושים, צלקות בלב. לכל קעקוע יש את הרגע שלו ואני משאיר את הפרשנות שלהם לעצמי"), דרך הבגדים שמגיעים מעולמות הסקייטרים והפאנק. לפרמיירה בליל הסערה בשני בערב, הוא הגיע במערכת לבוש שנבחרה במהלך הריאיון לכתבה זו והחצין את עצמו בזכות נעלי אוקספורד בדוגמת זברה, שאותן נעל גם לצילומים שנערכו השבוע.
כשהוא נשאל האם הסגנון הטווסי שהוא מתהדר בו נולד כתגובת-נגד למראה הג'ינס וחולצת הטי השחורים שמזוהים עם אביו יובל ועם הרוק הישראלי בכלל, הוא מתחמק. "לא ניסיתי לייצר נבדלות מאבא שלי. האמת שלא חשבתי על זה אף פעם", הוא אומר, "ברוק הישראלי לא מתלבשים. אבל בניגוד להרבה מוזיקאים – אני אוהב להתלבש להופעות. אני מאוד אוהב שהלבוש ספציפי, שיש סגנון, וייב. אני חושב שהסגנון האישי שלי התחיל להתעצב בכיתה ד', כשהקשבתי ללהקות פאנק-רוק אמריקניות כמו בלינק 182, נופקס, והושפעתי מהלבוש: מכנסיים של דיקיס, מכנסי ג'ינס, נעלי סקייטרים וחולצת טי של להקה. אבל אני גם אוהב להיות טווס לפעמים, ללבוש חליפה כמו ג'וני רוטן בסקס פיסטולס, להביא אמירה אופנתית. למזלי, יש לי את ההזדמנות לעשות את זה בפרמיירות ובהופעות, להיות חד קרן".
מאיפה בא הצורך הטווסי הזה להתלבש?
"אני נהנה להיראות טוב, להרגיש כמו טווס. מאיפה מגיע הצורך? אני לא יודע. היום בצהריים דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על דברים אחרים, על הרים מושלגים, על השקט, על ההפך מלהיות טווס. אני לא מתלבש כדי שישימו לב אליי, כמו שאני אוהב יופי ולייצר עניין".
אין לך מחסור בתשומת לב?
"תשומת לב אף פעם לא הייתה הבעיה שלי, להפך. היו רגעים ששמתי מגננות ורציתי להיות פחות מפורסם, רגעים שרציתי להקטין את עצמי ולהיות פחות שם, מסיבות אישיות. היום אני במקום פתוח לעולם בצורה מטורפת, במקום הכי זורם שראית אותי אי פעם בחיים".
גרסה משופרת של אלישע בנאי?
"וואו, לגמרי. ואני לומד לאהוב את זה".
ומה גילינו בארונו?
"אבא שלי הוזמן לחתונה של חבר, שהוא המהרג'ה של ג'איסלמר בהודו. הם כנראה לא הבינו את הקונספט של קוד הלבוש לחתונה, אז הביאו להם בגדים, כולל הצעיף הזה מבד קשמיר אמיתי".
"לקחתי את המשקפיים האלה מהסרט 'תמונת הניצחון'. יש לי מספר יחסית גדול במשקפיים, שעושה צרות למלבישות בסרטים. חן כרמי יצרה לי במיוחד לסרט את המשקפיים האלה, שהם שיחזור מטורף של דגם משנות ה-40".
"מעיל זה הפריט הכי יקר במלתחה אחרי מגפיים, ומגפיים אין לי. המעיל הזה מלווה אותי כבר 16 שנה. קניתי אותו במילאנו כשנסעתי להופעה של מיוז. הוא המעיל הכי טוב בעולם".
"בתום צילומי הסדרה 'פול מון' בתאילנד, המשכתי לטייל במזרח הרחוק. בווייטנאם פגשתי סנדלר שיוצר דברים מדהימים. הוא יצר לי את נעלי האוקספורד האלה בהתאמה לכף הרגל שלי, והן עלו רק 19 שקל".
