כשהייתה תלמידה ביסודי, החליטה נועה סול מתן שהיא לא משתתפת יותר בשיעורי ספורט. הנכות שאיתה נולדה, ושגרמה לה לרוץ באופן שונה משאר הילדים, הובילה לתקרית משפילה שהיא לא שוכחת גם היום, בגיל 23. "בשיעור ספורט היה מבחן ריצה שבו כל ילד היה צריך לרוץ מסביב למגרש, כשהכיתה מעודדת מהספסלים. כשהגיע תורי לרוץ, הריצה שלי נראתה כמו דהירה של סוס. כל השכבה ישבה מסביבי וצעקה לי 'סוס, סוס, סוס'. נפגעתי מזה ממש ולא השתתפתי בספורט מאז, הוצאתי פטור עד סוף התיכון. אז המילה סוס הייתה מילת גנאי, אבל סוס זו חיה שדוהרת קדימה, עוצמתית, חזקה. וזו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל".
היום היא אחת מאמניות האיפור הבולטות בארץ. "נולדתי עם נכות", היא אומרת בפשטות, בצידי עיניה משורטט פס שחור עבה, סימן ההיכר שלה. "בתור ילדה לא הצלחתי לדרוך על הרגל. פיזית לא יכולה להניח את הרגל על הרצפה, בלתי אפשרי. לאט-לאט, בעזרת טיפולים והרבה רופאים, הצליחו באופן יחסי לטשטש לי את הכאבים והצלחתי להניח את הרגל בכל פעם קצת יותר על הרצפה. כמו קסם.
"עקרונית, זו נכות שקופה. לא רואים או מבינים אותה, והיום מה שנשאר מהנכות הזו זה כאבי הרגליים, שבלי מטשטשים ממש מחריפים, והעובדה שאני צולעת. אפשר לראות את זה בזמן הליכה. כשגדלתי והייתי ביסודי, הילדים בבית הספר מאוד נתפסו על הצליעה שלי ונידו אותי. לא התנגדתי, הייתי ילדה שקטה, ביישנית, והחברה סוג של גרמה לי להרגיש לא שייכת, לא חשובה ו'הכי טוב שתהיי בשקט'. לא התווכחתי, ידעתי שאני לא מקובלת, שלא אוהבים אותי, שאני שונה מכולם, שאני לא יכולה לעשות הכול כמו כולם".
הצלקת משיעור הספורט עדיין שם, לצד צלקות מאינספור תקריות אחרות, אבל אף אחת מהן לא יכולה לקחת ממנה את ההישגים וההצלחה. "כשאתה ילד קטן, כולם שובבים, קופצים, רצים, ואתה לא יכול לרוץ למרחקים, לקפוץ גבוה", היא אומרת. "זה גרם לי להרגיש שונה ועד היום זה מה שאני מרגישה. כשאני רצה אני נראית מוזר, כולם מסתכלים עליי, שריטה שנשארה איתי. הגעתי ממש למצב שלא היו לי חברים. הייתי הולכת לשחק עם השכבות המאוד נמוכות כי לא היו לי חברים בגיל שלי. והיו גם דברים גרועים יותר מזה.
"כל הבנות תמיד היו מנסות להיתפס עליי. יום אחד נכנסתי לבית הספר בבוקר, ואיך שאני פותחת את הדלת של הכיתה, כל הבנים מסתכלים עליי ושרים 'נועה בת זונה, נועה בת זונה'. ואני הכי מופנמת, לא עונה, נעלמת לתוך עצמי. התקשרו אליי בערב לטלפון הנייד שלי ואיימו שאם אבוא בבוקר יזרקו עליי ביצים. ועדיין הייתי כמו דג, לא מדברת".
נועה סול מתן ונועה קירל
ולא היה אף אחד בכיתה שעזר לך?
"היו לי חברות, אבל הן נגררו אחרי שאר הילדים. אז בצהריים הן היו נפגשות איתי – אבל בבית הספר לא מדברות איתי. לא שיתפתי את ההורים שלי, כי הייתי ביישנית. יום אחד אימא שלי גילתה על זה. הבינה שאני מסתובבת עם ילדים קטנים כי אין לי חברים ואין לי עם מי להיות. בתור אימא לביאה, היא ניסתה לדבר עם המנהלת והמורים, אבל שום דבר לא יכול להשפיע על ילדים. זה לא שינה משהו. התמודדתי. עד שבחטיבה הסתדרו העניינים מעצמם. כולם נהיו בוגרים יותר, החרם הפסיק והמצב החברתי הסתדר מעצמו.
"בכיתה ח' הרגשתי שאני נפתחת וממש מצאתי את עצמי. צברתי ביטחון ושם נגמר הקטע של הבריונות. עד סוף התיכון היה לי בן זוג, הייתי מלאה בביטחון, הרבה חברות, למדתי בכיתת מצטיינים. אהבתי ללמוד, עד היום אני אוהבת ללמוד. בתיכון נהניתי מרגעים של חברי אמת והייתה לי תקופה כיפית. אני מרגישה שכל החוויה הזו שעברתי עשתה אותי כל כך הרבה יותר בוגרת. תמיד אמרו לי שאני בוגרת לגילי, בכל מסגרת. אני יכולה היום להתמודד עם דברים בצורה טובה כי אחרי מה שעברתי בילדות, הכול נראה לי הרבה יותר קל".
"כשמאפרים מישהו זו אינטימיות מיוחדת שיש רק במקום הזה"
כילדה, היא שנאה להתאפר. כל מה שרצתה היה להיחבא אל הכלים. עד שבגיל 15 התחילה לצייר, ודרך הציור התאהבה גם בתחום האיפור. היום, עם 80 אלף עוקבים באינסטגרם וסרטוני איפור של נועה קירל, אנה זק וטל מוסרי בטיקטוק, היא יכולה להגיד שהאיפור הציל את חייה.
עם אלה לי להב
"באתי מרקע של ציור. איפור שנאתי, ברמות", היא אומרת בכנות. "בתור ילדה לא הסכמתי להתאפר, אפילו בצחוק. אפילו לא בפורים, כלום. הייתי בוכה כשאימא שלי הייתה מנסה לאפר אותי, לא רציתי שזה ייגע בי. ואז, בחטיבה, כשכולם התחילו לגדול וגם קצת השתחרר הנושא החברתי שלי, התחלתי לצייר. פתאום, דרך הציור, מצאתי את עצמי מנסה לצייר על הפנים שלי דברים. בגיל 15 החלטתי שאני שמה אייליינר, מה שעד היום מאפיין אותי. ותוך כדי שהתחלתי להיכנס עוד לעולם האיפור דרך הציור, גיליתי שאפשר, דרך שימוש נכון במייק-אפ, לפסל את הפנים. לאט-לאט הבנתי שהטכניקות של האיפור דומות לציור. והתאהבתי. אחרי שסיימתי תיכון, התעמקתי בעולם הזה והבנתי שאני ממש יכולה להפוך את עצמי למה שאני רוצה. כל דמות שקיימת, כל חלום שאני רואה בראש, הופך דרך עבודה קשה ומיומנות למציאות של ממש. כך בעצם נוצר מה שאני עושה היום".
עם טל מוסרי
את המקצוע שלה, מסבירה סול מתן, היא מכנה אמנית איפור. "יש הבדל בין מאפרת, שהמקצוע שלה הוא לאפר לקוחות, לאפר כלות, לבין מישהי שבאמת רואה את העבודה שלה כיצירת אמנות של ממש. האיפור שאני עושה מתחיל מסקיצה על נייר ובסוף הופך ליצירת אמנות שלמה, שכוללת פאות ואביזרים. איפור שלוקח לפעמים עד 10 שעות אחרי הרבה-הרבה מחשבה ועומק.
"להיות אמנית איפור דורש ממני כל הזמן להיות עם ראש יצירתי, כל הזמן להמציא את עצמי מחדש. הכול מתחיל מאיזשהו רעיון שצץ לי בראש. אני לוקחת השראה מכל דבר — זה יכול להיות שיר, זה יכול להיות ציור שראיתי, משהו שאכלתי. ואז, אחרי שיש לי איזשהו רעיון בראש, אני מגבשת סקיצה במחברת שלי. אחרי שאני מכינה הכול מראש, אני יושבת ומציירת. מאפרת את עצמי. וזה נע בין שש ל-10 שעות. אז, כמובן, מתחיל כל התהליך של הצילום, יצירת התוכן לרשתות, שזה בכלל סיפור בפני עצמו. ככה באמת איפור אחד יכול לקחת לפעמים יומיים של עבודה".
ההשקעה, מתברר, משתלמת. מגיל 18 היא הפכה לכוכבת רשת שמתפרנסת יפה מהמקצוע. "החלטתי שאני רוצה להתחיל להעלות סרטוני הדרכה לאינסטגרם", היא מסבירה, ועל פניה מנצנצים יהלומים. "ממש התביישתי בהתחלה, אבל ידעתי שזה משהו שאני חייבת לנסות לעשות בשביל לחשוף את האמנות שלי לעולם. העליתי סרטון אחד והוא לא הצליח. אבל הבנתי מהסרטון הזה שזה משהו שאני ממש רוצה להתעסק בו. למשפחה שלי היה קצת קשה לשמוע את זה. הם רצו שאלך ללמוד, להוציא תואר. אמרו לי, 'מה זה השטויות האלה, כוכבת רשת?' אבל עם הזמן זה פשוט הצליח. היום יש לי 80 אלף עוקבים באינסטגרם, חצי מיליון עוקבים בטיקטוק ואני מקווה להגיע ליותר".
איפור בנושא הטרדות מיניות
כעת היא אוחזת בתואר המאפרת הראשית של חברת סקארה, זו שאחראית גם לאיפור של הפרזנטורית אנה זק, וברזומה שלה נמצאים שיתופי פעולה עם מפורסמים כמו נועה קירל, נטע ברזילי, עדן פינס ומה שהיא מגדירה כ"רשימה שלא נגמרת. כשעושים איפור שלוקח שעות למפורסם, קודם כל מכירים את האדם שיושב מולך. זו אינטימיות מיוחדת שיש רק במקום הזה, על שולחן האיפור, וזה מה שאני הכי אוהבת בעבודה".
"כשרואים איפור עם מסר, זה הרבה יותר חזק מכל הסבר במילים"
אחת הסיבות להצלחה של סול מתן ברשתות החברתיות היא החיבור לנושאים חברתיים. "אחד האיפורים הכי משמעותיים שעשיתי היה על ההתחממות הגלובלית. זה נושא שיושב אצלי ממש חזק בראש, ואני חושבת שלכל אדם שמתהלך על כדור הארץ צריך להיות אכפת ממנו. כשעשיתי את האיפור הזה, באתי לבטא מחאה על הזיהום של האוקיינוסים ועל פליטות הגז. באיפור אני צבועה כולי בכחול, בעין אחת מצויר כדור הארץ והעין ממש מדממת. על המצח שלי יש המון בניינים שפולטים עשן וגז. העין הימנית בוכה ו'נשפכת' לאזור הגוף, שבו יש ים והמון חיות שנמצאו באוקיינוס לצד זבל שנשפך אליו".
איפור בנושא ההתחממות הגלובלית
העבודה הזו עוררה תגובות נלהבות. "אנשים אמרו לי שממש גרמתי להם להתחיל למחזר, לחלק זה גרם לעבור לצמחונות. אני חושבת שכשרואים איפור כזה עם מסר, זה הרבה יותר חזק מכל כתבה שמסבירה במילים מרחוק על התחממות גלובלית. כשאת רואה את זה פתאום בום בפנים, את חייבת איכשהו להגיב לזה. עשיתי גם איפור על חרמות בבתי ספר, נושא שגם מדבר על מה שאני עברתי. חשוב לי לתת השראה לילדים שנמצאים במצב שלי אז. אני יודעת איך זה מרגיש ואני גם יכולה להגיד, מניסיון, שכל קושי כזה רק מחזק ומעצים. הזמן עושה את שלו. הכול בסוף מסתדר כמו שצריך, ככה אני מאמינה".
4 צפייה בגלריה
"היום אני לגמרי יכולה לבטא את עצמי, לצעוק לעולם את מה שאני רוצה מתי שאני רוצה"
(צילום: טל שחר)
את מוצאת קשר בין הילדה שהיית לבין מי שאת היום?
"לגמרי. בגלל שהייתי כל כך מופנמת, שמרתי תמיד את הכול לעצמי. התאפקתי כל כך הרבה זמן, ילדות שלמה. היום אני לגמרי יכולה לבטא את עצמי בצורה הכי מדהימה שיש, לצעוק לעולם את מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, להראות את הכישרון שלי לכולם. כל כך הרבה אנשים מתחברים לאמנות שלי וזה הכי כיף בעולם".
