לירז צ'רכי, איך הכול התחיל?
"זה התחיל בגיל חמש, בגן טרום חובה, כשביקשו מהילדים לשיר את 'שלום עליכם' בקבלת השבת. כולם הרימו את היד ואני לא, כי התביישתי. הגננת פנתה אליי והציעה שאשיר במפגש עם ההורים. זו הייתה הפעם הראשונה ששרתי מול קהל ולא בבית מול המראה. אני זוכרת שהיה רעש מאוד גדול והמולה, וברגע שהתחלתי לשיר נהיה שקט. הרגשתי שהקול שלי מצליח להגיע ללבבות של האנשים. הבנתי שזה המקום שלי, שאני לא יכולה לעשות משהו אחר יותר טוב".
כבר בגיל חמש הייתה לך תובנה כל כך עמוקה?
"אמא שלי מספרת תמיד, שכבר בגיל שלוש שאלתי אותה: למה דווקא אני הגעתי לעולם ולא ילדה אחרת? היא הבינה מהשאלה שלי שידעתי בעצמי למה באתי לעולם, שיש לי משהו אחר לתת. אחר כך הלכתי במסלול הרגיל. שרתי במקהלה, בלהקת נוער, בלהקה צבאית, ולמדתי שלוש שנים משחק בבית צבי. כשסיימתי את הלימודים, קיבלתי את התפקיד ב'סוף העולם שמאלה', ששינה לי את החיים".
10 צפייה בגלריה
"כל השכבות שלי, כאישה וכאמנית, לתוך העשייה שלי, בנויות מהסיפורים של הסבתות והמשפחה"
(צילום: ערן לוי)
זה גם בגנים המשפחתיים שלך, המשחק והשירה.
"כל ה-DNA המשפחתי בנוי מאמניות. בנות, נשים. סבתא שלי שרונה היא דוגמה מאוד חיה. כל השכבות שלי, כאישה וכאמנית, לתוך העשייה שלי, בנויות מהסיפורים של הסבתות והמשפחה. סבתא שלי היא זמרת ואמנית, שהייתה צריכה להיות מושתקת באיראן ועוד בתקופה החופשית שלפני המהפכה. כילדה, הייתי רואה את סבתא שלי במסיבות משפחתיות שועטת לכיוון הבמה והמיקרופון, עולה ושרה בפרסית ופורחת, כשברקע המבט של סבא שלי, שאומר שזה לא לעניין".
זו הסיבה שאת שרה עכשיו בפרסית?
"יש לי שני אלבומים שהוצאתי בעברית, אבל הם לא באמת היו האמירה שלי. היום, כשאני שרה בפרסית, אני מרגישה שחזרתי הביתה. השכבות של המשפחה שלי מאוד עדינות ומורכבות. יש לי סבתא מהצד של אבא שלי, שהתארסה בגיל 11 ובגיל 13 התחתנה. אני מבינה שהסיפורים שגדלתי עליהם רק נתנו לי כוח להיות במקום שלי. לא לוותר על האמירה האמנותית שלי".
למרות שבכלל נולדת בארץ.
"נכון, לא נולדתי שם, אבל ההורים שלי עלו מאיראן. היה לי צורך לחקור מאיפה באתי, כדי שאוכל להתקדם. היום, כשאני שרה בפרסית, אני מרגישה הרבה יותר בנוח עם השפה. מרגישה בבית. כשהתחלתי לשיר בפרסית, הרבה אנשים, גם הקרובים אליי ביותר, הרימו גבה. הרגשתי שאני צריכה לחזור אחורה בזמן כדי להתקדם גם כאישה וגם כאמנית. כפל הזהויות הזה, לחיות בבית פרסי ולגור בארץ. בית פרסי, שמדברים איתי בפרסית ואני מתעקשת לדבר בעברית, כדי לא לפגוע באנשים שלא מבינים פרסית. ברחתי כל חיי מלהיות פרסייה ולהביא לכיתה קציצות עם שום בפיתה. גם נראיתי מאוד מוזר. הייתי פרסייה מהניילונים. ידעתי שאני צריכה להתחתן בתולה ושאני צריכה להיות ילדה טובה. בחוץ שרה ורוקדת ברמת השרון ובהרצליה, ובבית אני בשקט. הייתי צריכה לחמוק לשיעורים במקהלה. אז עכשיו זה התיקון שלי, כי כל חיי ברחתי מהשורשים שלי. לא חגגתי את זה שאני פרסייה. היום אני חוגגת. שחקנים מקבלים תפקיד וחיים את התפקיד. במוזיקה, אם אתה לא מספר את הסיפור שלך במדויק, אז הקול לא יוצא. שנים לא יצא לי הקול".
מתי הייתה נקודת המפנה?
"זה קרה תוך כדי נסיעה ללוס אנג'לס, שאני קוראת לה טהרנג'לס. גיליתי שם את המשפחה המורחבת שלי, את המסעדות הפרסיות ואת המוזיקה. פתאום הבנתי שאני צריכה לשיר בפרסית, לא בעברית. זה חלק מהעולם שלנו. אי אפשר לעבור את הגלגול הזה, בלי לחזור לשורשים. מעצבי אופנה עושים את זה, במאים עושים את זה. אי אפשר לעבור את החיים האלה ולהתקדם, אם אתה לא הולך אחורה בזמן. זו חגיגה מטורפת להיות פרסייה. גדלתי באופן מאוד מפותל ולא רגיל, ויש לי בגלל זה יותר מה לכתוב ולשיר. יש שירים של רומי המשורר ופירדוסי, שחיבר את השאהנאמה. וואלה, לא גדלתי בבית רגיל. הייתי צריכה לשבור את החומות, כדי להיות אמנית בבית פרסי".
למרות שריטה דודתך הקדימה ופרצה את המחסומים.
"קודם כול, ריטה היא אישה חזקה ונדירה. גם היא הייתה צריכה לשבור הרבה חומות. אנחנו גם גדלנו בבתים אחרים עם הורים אחרים. אמא שלי עד היום עושה הכול כדי שאתקדם קדימה. לאבא שלי היה יותר קשה. גם אני, אישיותית, הרבה יותר ביישנית. לריטה המתוקה גם היה את רמי מגיל 16".
10 צפייה בגלריה
"הייתי פרסייה מהניילונים. ידעתי שאני צריכה להתחתן בתולה ושאני צריכה להיות ילדה טובה"
(צילום: ערן לוי)
אז היום את יותר זמרת משחקנית?
"אני חיה את זה באחד. אף פעם לא הפרדתי בין מוזיקה למשחק. תמיד בחרתי את הפרויקטים שאני רוצה. חייבת שיהיה לי מה להגיד. אם לא, אני מוותרת. חייבת שזה יהיה מעניין, יפרה אותי ויבטא את האמירה שלי באמנות. מאוד קשה להפריד בין משחק לשירה. נקודת המפנה שלי הייתה כשהבנתי שאני צריכה לשיר בפרסית. אני מרגישה שאני צינור שצריך להעביר מסר דרך המוזיקה שלי. המוזיקה שלי בכלל לא שייכת אליי. קורה משהו מאוד מרגש בהופעות שלי בארץ ובחו"ל. אני מרגישה שאני מסר בפער בין המדינות שלא חיות בשלום, במטרה להביא מקום של קשר. היה לי מאוד מרגש לשחק את יעל קדוש ב'טהרן'. גם לדבר בפרסית וגם כי הסיפור שלה בנוי על כפל זהויות ותרבויות, ובסוף היא עושה בחירה מאוד מדויקת והולכת עם הרציונל שלה. זה היה כתוב מאוד יפה. הם יצרו יצירת מופת והיה לי חיבור מיידי עם התפקיד, כי היה לי מה לספר. הסיפור שלה דומה לשלי במאבק מי אני ומה שמי. אני ישראלית ואני פרסייה".
עד כמה את מצליחה בעולם עם המופע שלך?
"האלבום האחרון שלי, ZAN, היה בראש המצעדים בתחנות רדיו בחו"ל. בצרפת ובגרמניה משמיעים אותי כל הזמן ברדיו. זכיתי בתואר אמנית השנה בטקס פרסי המוזיקה סונגליינס. לא סיפרתי על זה, כי בדיוק הייתה מלחמה ונפלו פה רקטות. המוזיקה שלי היא מוזיקת נישה, שמתרחשת בעיקר בחו"ל. שם הנישה הפכה למיינסטרים. באחד הפסטיבלים שבהם הופעתי בדנמרק, השתתפו גם בוב דילן, טראוויס סקוט וליזו".
10 צפייה בגלריה
"המוזיקה שלי היא מוזיקת נישה, שמתרחשת בעיקר בחו"ל. שם הנישה הפכה למיינסטרים". ZAN
(צילום: עטיפת אלבום)
את מאמינה שתצליחי לשחזר את ההצלחה של עפרה חזה עם המוזיקה התימנית?
"אני מאוד מקווה שאגיע לממדים כאלה. המקום של לכבוש לא טמון בי. אני עושה את מה שאני אוהבת וזה כל כך מבורך. אני לא מבזבזת אנרגיות על לחשוב לאן הגעתי. ההכרה מתרחשת כשקונים את התקליטים שלי. המהדורות שלי נגמרות ואני כל הזמן מדפיסה. כל החזרה לתקליטים מדהימה. נורא כיף לשמוע תקליט בפטיפון. עשיתי את זה כי באתי לספר על עצמי, בשביל לספר סיפור. לא ידעתי שיהיו לי עשרות הופעות מתוכננות עד סוף 2022".
איך יוצאים לסיבוב הופעות עולמי כשכל העולם כמרקחה?
"יש המון בדיקות והמון שינויים של הרגע האחרון, כי לפעמים צריך להחליף צוות. למדנו לחיות עם זה, כי אין ברירה אחרת. במקום לשבת בבית ולבכות על מר גורלי, הוצאתי אלבום בקורונה ויצאתי לסיבוב הופעות עולמי, כשתוך כדי כך חברת התקליטים שהייתה צריכה להוציא אותו נסגרה. שלחתי את האלבום לחברה הגדולה בעולם למוזיקת עולם, והם לקחו את האלבום וגם החתימו אותי על שני אלבומים נוספים. מצאתי את עצמי עובדת בקורונה ללא הפסקה. שכרתי סטודיו מתחת לבניין שלנו. הייתי בשיחות זום עם 'גוד מורנינג אמריקה'. המגפה הביאה איתה דברים שאי אפשר להאמין".
10 צפייה בגלריה
"רק עכשיו הגעתי למצב שהמעברים לא חדים, אלא טבעיים יותר בין הבית לעבודה"
(צילום: ערן לוי)
מי הזמרת הפרסייה האהובה עלייך?
"גוגוש היא איידול רצינית. היא גם שחקנית וגם זמרת. כשהתחלתי להאזין לאלבומים שלה, הבנתי שיש לה משהו אחר בקול. שכבה עבה של חוצפה וגוון יותר ייחודי. לאלבום הראשון שלי בפרסית קוראים NAZ, כי יש לי הרבה מה להגיד. נאז זה חיינדלעך בפרסית. המצאתי לעצמי תיאוריה שלמה, שנאז זה בגלל שאישה איראנית לא יכולה לבקש משהו מהגבר שלה באופן ישיר, אז היא באה אליו בנאז, בחנחון כזה. לכל הזמרות שהכרתי מהילדות היה בקול משהו מאוד אחיד ונשי, כי ככה אישה הייתה צריכה לשיר באיראן. מאוד מאופק. פתאום באה גוגוש ופתחה מבערים. קראתי על הדרך שלה ואיך בשיא הקריירה שלה, פרצה המהפכה והיא הושתקה. 21 שנה היא לא יצאה מהבית, רק למכולת, עד שעזבה לארצות הברית והיא מאוד מצליחה שם. אני אוהבת את המוזיקה שלה, כי היא בנויה מהרבה שכבות. הצלחתי להשלים את הפערים של המוזיקה הפרסית דרך גוגוש. לפני ארבע שנים, כמעט הופעתי איתה על אותה במה בפסטיבל בשוודיה. בסוף לא הצלחתי לנסוע. אני בטוחה שעוד יצא לנו להופיע ביחד".
השתתפת גם בסרטים אמריקאיים עם שון פן, נעמי ווטס ופיליפ סימור הופמן. זה חסר לך?
"זה היה מרגש, מדהים ומהפנט. למדתי המון מאנשים מאוד מיוחדים. אבל גם הבנתי שלבזבז הרבה שנים על אודישנים זה פחות בשבילי. אני מעדיפה לפתח פרויקטים שלי ולהיות פחות תלויה. נלקחו ממני חלקים מאוד טובים, כשהרגשתי שאני שורפת זמן באודישנים. היה רגע שיכולתי להתפתח בהוליווד כשחקנית עובדת. הרגשתי שאם אני עושה את הפסיעה הזו, לא אשיר את המוזיקה שלי. זה היה גדול עליי ללכת לשם. אני מאמינה שעוד אעשה בעתיד תפקידים בזמן הנכון וברגע הנכון".
10 צפייה בגלריה
"פעם זה היה כמו שתי זהויות בין מה שקורה בהופעות בחו"ל למה שקורה בבית, עם הכביסות והבישולים"
(צילום: ערן לוי)
הבנות שלך עדיין קטנות, איך את מג'נגלת בין האימהות לעבודה?
"רק עכשיו הגעתי למצב שהמעברים לא חדים, אלא טבעיים יותר בין הבית לעבודה. קורה משהו מאוד טוב, שככל שאני מסופקת יותר בעבודה – יש לי הרבה יותר יכולת הכלה וגם הקירבה איתן הרבה יותר גדולה ככל שאני יותר מרוצה. פעם זה היה מורכב. כמו שתי זהויות בין מה שקורה בהופעות בחו"ל למה שקורה בבית, עם הכביסות והבישולים. אני ממש מרגישה שהמגפה הביאה איתה את ההבנה שאפשר גם וגם. זה משהו שייחלתי לו הרבה שנים, ולאחרונה אני מצליחה לעשות את זה בקלילות".
שמח אצלכם במשפחה המורחבת בארוחות חגיגיות?
"מאוד שמח. כולם תמיד מאוד לחוצים להגיע בזמן, מביאים מאכלים ויש עושר מטורף של אוכל פרסי על השולחן. אחרי האוכל, מוציאים דרבוקה ושרים. זה כיף גדול. אני מאוד אוהבת להכין אוכל פרסי. זה האוכל הכי טעים בעולם. אני אוספת מתכונים פרסיים בנסיעות שלי לחו"ל. למדתי להכין עוגיות עם מי זעפרן ומי ורדים. כל הזמן אני מנסה להחיות את העבר בתוכי, כי הוא היה מאוד מצומצם. מאוד קשה לי עם זה שאני לא יכולה לעשות טיול שורשים לאיראן".
גם לבנות שלך הענקת שמות פרסיים.
"נכון. ג'ון בפרסית זה נשמה ונור זה אור".
מה היה הרגע הכי טוב בקריירה שלך?
"כשהדפסתי את האלבום האחרון שלי ZAN, שכתבתי עם אמנים באיראן דרך האינטרנט. הקלטנו אותו במחתרת. היה אולפן בטהרן ואולפן בתל אביב, ועבדנו במחתרת. הרבה אמנים נעלמו בדרך והרבה נשארו. התרגשתי כשזה קרה, כשהצלחתי להחזיק את האלבום ביד ולהגיד – יש את זה".
והרגע הכי קשה?
"כשהחלטתי לעזוב הכול ולשיר בפרסית. הייתי כל הזמן צריכה להפיח בעצמי את האמונה שזה לא בזבוז זמן, שאני הולכת על זה למרות כל הקשיים. זו הייתה נקודה מאוד קשה בקריירה שלי, להחזיק את האמונה הזו. תוך כדי, היו גם הריונות ולידות והיה מאוד מאתגר".
מה דעתך על תעשיית ההזרקות והניתוחים הפלסטיים: בעד או נגד?
"באופן אישי, אני משתדלת לעשות הכול כדי לא להגיע לזה. להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות, במכשור, בשיטת הערפד, שזה מדהים. זה מה שעושה לי טוב. אני מאוד מתחזקת את עור הפנים והגוף. אבל אם הזרקות וניתוחים עושים טוב לנשים, זה מדהים בעיניי. אני יותר בעד המראה הטבעי".
ספרי על שגרת טיפוח הפנים שלך.
"יש לי את ביופור, שאני הפרזנטורית שלהם, ואת ליאורה, שהיא הקוסמטיקאית שלי. לפעמים אני שולחת לה תמונות שלי והיא מאבחנת אותי. אני משתמשת עכשיו במוצרים שלהם וזה מוכיח את עצמו גם בנסיעות ואחרי טיסות. מי שמטפחת את העור שלה עם מוצרים טובים, זה עובד. נקודה. הגיל הוא גיל ואני מקבלת אותו באהבה. מאוד חשוב לי הטקס מול המראה: סרום, קרם עיניים והקרם החדש שהתאימו לי עם האמפולות שלי. אני גם עושה מסכות בבית עם הבנות. אני מאוד משקיעה בעור הפנים שלי. אני נזהרת מהשמש, שותה מים – כל הסיפור, כי זה גם חלק מהעבודה שלי. אני מורחת לפני כל יציאה כמות נדיבה מקרם ההגנה של ביופור, שיש בו קצת גוון והוא עושה לי ליטוש אחרון. שמה את הקונסילר של טוש אקלה של סן לורן, שאני מכורה לו. קצת אודם של סן לורן בגוון טבעי, גם על השפתיים וגם על הלחיים. הפֶטיש שלי זה מסרק לגבות, שתמיד יש לי בתיק, ומעגל ריסים. אני לא שמה מסקרה, כי יש לי ריסים די ארוכים. רק על הבמה ובצילומים. בימים שאני לא חייבת, אני כמעט לא מתאפרת. בערב אשדרג את המראה עם שפתון אדום של ארמאני, ששוב אני מורחת אותו גם כסומק, ולפעמים עם האייליינר של טום פורד".
איך את מטפלת בגוף?
"אחרי האמבטיה אני מורחת שמן שומשום או שמן שקדים. אני אוהבת את המוצרים של וולדה, ל'אוקסיטן וניוטרוג'ינה. כל פעם משנה. מקפידה תמיד למרוח קרם רגליים וקרם ידיים לפני השינה. ברור. זה חשוב-חשוב. אחרי הופעות, או אחרי מאמץ מוגבר, כשהרגליים עייפות, אני לוקחת ארניקה או טראומיל ומעסה את הרגליים. זה פצצה. עובד כמו קסם. את הבושם שאני אוהבת, אני קונה בצרפת. הוא של חברת סבונים שנמכרת בבתי מרקחת. אפילו לא זוכרת את השם שלו. גיליתי אותו לפני כמה שנים ומאז אני לא עוזבת אותו".
איך את מטפלת בשיער?
"יש לי מספרה מדהימה מתחת לבית ביפו, קטס פור יו. נועה מלכה, שעובדת איתי בצילומים, מספרת אותי. אני חופפת כבר שנים עם שמפו סרפד קמילוטרקט, שקונים בסופר-פארם, וזה שמר לי על השיער מהנשירות אחרי הלידות. אני אוהבת את המברשת של מון פלטין, שפותחת לי את כל הקשרים. קניתי אותה גם לבנות שלי. עכשיו הסתפרתי קצר יותר ויש לי פוני. כדי לתחזק את התספורת, אני לא זזה בלי המברשת החשמלית של אמיקה, שגם מחליקה את השיער".
מה לגבי תזונה וכושר?
"אני עושה פילאטיס פעמיים-שלוש בשבוע ומשתדלת לעשות הליכות ליד הים, כשאני יכולה. אני רוקדת Just Dance עם הבנות שלי. זה כמו קריוקי של ריקודים. זה מדהים. אני משתדלת לאכול הרבה ירקות ופירות. מאוד אוהבת אורז. כרגע אני בהפסקה עם בשר וזה עושה לי טוב. בעיקר לאכול מה שעושה לי טוב ולא בהגזמה".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"להקשיב לעצמי יותר".
צילום סטילס: ערן לוי | איפור לתמונות סטילס: לי ברכר | עיצוב שיער: נועה מלכה | סטיילינג: קורין סוויד | צילום וידאו: אריק מרמור | הפקה: ערן רחמני | צולם במלון דברה בראון מקבוצת מלונות בראון, בן יהודה 87, תל אביב
