מעצבת האופנה דורין פרנקפורט סוגרת את מפעל האופנה שלה ושל שותפתה מרגיט סגל, שפעל ב-40 השנים האחרונות ברחוב שוקן בדרום תל אביב. המעצבת בת ה-71 שקבעה את הסלוגן "מעוצב ומיוצר בתל אביב" שהופיע על קמפיינים וחולצות טי בעיצובה, מחשבת מסלול עם סטודיו חדש בשכונת פלורנטין בתל אביב הסמוך לדירתה, חנות הרחוב בפינת הרחובות דיזנגוף ובן גוריון בעיר ושמירה על חנות האונליין הפועלת משנת 2006. יתר חנויות המעצבת נסגרו בהדרגה בשלוש השנים האחרונות, החלטה שהתקבלה לדבריה טרום מגיפת הקורונה.
בשיחה עם ynet הבוקר (ד') היא מספרת כי סגירת המפעל הייתה החלטה מוקדמת שלה ושל שותפתה העסקית - כשיגיעו לגיל 70. "ומשכנו עוד שנה ושלושה חודשים", היא אומרת. "עכשיו הגיע הרגע שלי לבחור, כשאני עדיין בשיא ההצלחה שלי. אני מתחילה ללמד במחלקה לאופנה בוויצו חיפה כי אני מאמינה בשיתוף הידע שצברתי, ויש לי תערוכה בדרך שתציג את העשייה שלי לאורך השנים. הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו חדש ויש לי עוד מלא תכניות לעתיד. אם לא אעשה אותן עכשיו - זה לא יקרה. יכולתי למכור את השם שלי - שזה מה שאנשים בגילי לפעמים עושים, אבל בחרתי להמשיך לעבוד".
כפי שציינת, יכולת לפרוש. גדעון אוברזון עשה את זה בגיל 75 לפני כשלוש שנים, אחרים מכרו את השם.
"אני לא מוכרת את המותג, זה השם שלי, זה חותם אישי. למה לפרוש? אני אוהבת את העבודה שלי, אני נהנית מעיצוב ומיצירה. המפעל פעל לאורך ארבעים שנה שזו תקופת זמן מטורפת. נהנינו מכל רגע. אני ומרגיט הוכחנו שאפשר לעשות את זה בישראל".
את המפעל הקימו השתיים בשנת 1983 ובמשך שנים הוא עמד כמגדלור של ייצור מקומי. בזמן שמפעלי טקסטיל נסגרו ורשתות אופנה ישראליות פנו לייצור במדינות מזרח אסיה (כמו גם מעצבים בגודל בינוני שחיפשו חלופות זולות ואיכותיות יותר לייצור בשטחי הרשות הפלסטינית והמתפרות בישראל), פרנקפורט התעקשה לייצר בתל אביב, מרחק חמש דקות הליכה מדירתה שבשכונת פלורנטין. החלטה שמשלבת ייצור ועיצוב בתוך הקהילה בה היא חיה ופועלת. עכשיו, כאמור, היא תתפנה לעיצוב בלבד ותיפרד מהתואר תעשיינית מקומית. "הייצור לקח חלק גדול מאוד מהיום שלי והתפנה לי זמן לעיצוב (היא מעצבת בנוסף גם קולקציות טקסטיל לחברת ערד טקסטיל, א״י). כיום הייצור מפוזר ברחבי הארץ. המפעל שייצר לנו בצפון הלבשה תחתונה, נסגר לצערי".
הקורונה האיצה את התהליך הזה?
"התחלנו בתהליך הזה עוד לפני הקורונה, אבל היא שרטטה גם את הסוף לייצור. עובדות ותיקות היססו לחזור לעבודה, חלק מהצעירות נדרשו להישאר בבית עם הילדים. החנויות נסגרו כי הבנתי שרשת חנויות לא מעודכנת לצורת החיים הנוכחית שלי ולאיך שאני ומרגיט רואות את החיים שלנו בשלב הבא. אני אדם שאוהב חידושים ושינויים, ומבחינתי - אני נפרדת מהמפעל ועוברת לסטודיו מתוך בחירה. זה לא מובן מאליו".
את נשמעת מאוד חיובית ומאושרת בתהליך הזה, אבל עבור הרבה מעצבים ישראלים - צעירים ומבוגרים - זה נשמע כמו תמרור אזהרה. את היית המוהיקנית האחרונה שהתעקשה על מפעל בתל אביב וייצור מקומי. מעצב בתחילת דרכו שקורא את הידיעה הזאת הבוקר אומר לעצמו: אם דורין פרנקפורט סוגרת את המפעל, אז למה להתעקש כאן בכלל?
"זאת שאלה מאוד קשה אבל חשובה. אפשר לייצר פה, בפירוש, אבל לא יהיו כאן בעתיד מפעלי טקסטיל של מעצבים או חברות אופנה אם לא תהיה כאן חשיבה לעומק של הרשויות והממשלה. אני לא אומרת למעצבים - 'תפתחו מפעלים', כי אני יודעת שהמדינה לא מאפשרת רגולציה והקלות. תעשייה קטנה היא חוזק של מדינה, גם כלכלית, ולכן אנחנו חייבים לעשות בדחיפות מהלכים שיחזקו עסקים קטנים ומפעלים זעירים".