השקופיות הרבות בארכיון של צלם האופנה בן לם (81) מספרות את סיפורה של תעשיית האופנה הישראלית משנות ה-60 ואילך. רגעים, פנים ובגדים צרובים על סרטי צלולואיד: מהפקות למגזיני אופנה ובידור ועד קטלוגים מפוארים שצילם למעצבים ובתי אופנה מקומיים, ובראשם מותג בגדי הים גוטקס, שעבורו צילם במשך כשני עשורים. לפני חמש שנים זכה לם לכבוד שמקבלים מעטים מצלמי האופנה בישראל: תערוכת יחיד מעבודותיו במוזיאון הרצליה לאמנות – הישג אישי עבורו, תעודת עניות לזירת התרבות הישראלית שעדיין ממעטת להציב תצלומי אופנה במוזיאונים.
בחרנו בלם לפתוח את המדור החדש "סרט צילום", המתמקד בצילום אופנה ישראלי דרך יוצרים בולטים שמכניסים אותנו אל ארכיון העבודות שלהם ומגלים את הסיפורים מאחורי התמונות הבלתי נשכחות. "האוסף שאני בוחר להציג כאן הם תצלומים מתחילת דרכי כצלם אופנה ופרסום, רובם משנות ה-70 וה-80", אומר לם. "תמונות שבהן חיפשתי דרכים חדשות לספר סיפור, שילוב של טכנולוגיות וניסיונות של אמצעי מבע שלא נוסו קודם".
זהו סיפורו של אחד ממנסחיה הוויזואליים של האופנה הישראלית.
חום הגוף בבגד ים
"ההפקה הזאת צולמה בפילם אינפרה-אדום, שייחודו בכך שהוא לא קולט את האור מהאובייקט המצולם או מהנוף, אלא קולט את חום הגוף. כשניסיתי בשנות ה-70 את הפילם של חברת קודאק – שכלל לא נמכר אז בישראל וקיבלתי אותו מחבר דייל שהיה נוסע לחו"ל – הירוק הפך לסגול, הכחול הפך לאדום, והיו שינויי צבע שסיקרנו אותי מאוד. כשצילמתי איתם גוף, מצאתי שגוון העור הופך להיות בצבע ברונזה, מה שנתן לי רעיון לצלם הפקת בגדי ים, שבה הגוף האנושי הופך לפסל ברונזה".
בוהמה ישראלית
"בתצלום מופיעות מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס, הפזמונאית שמרית אור והדוגמנית והציירת עדית קמחי, שהצילומים נערכו בביתה. כל אחת מהן לבשה בגדים בסגנון בוהמייני שהיא עיצבה (לשמרית היה בוטיק של בגדים ישנים שהיא הייתה קונה ומשפצת, עדית הייתה לובשת וינטג'). באותה תקופה עשיתי ניסיונות בפילטרים מרככים, כי מאוד אהבתי את האפקט הצילומי שנוצר. זה נראה כמו ציור".
12 צפייה בגלריה
"תמרה יובל ג'ונס, שמרית אור ועדית קמחי לבשו בגדים בסגנון בוהמייני שהן עיצבו"
(צילום: בן לם)
אופנה ישראלית בקניה
"בשנות ה-70 ארגן משרד התיירות של קניה משלחת של עיתונאים מישראל. דבורה לוין ז"ל, שהייתה עורכת האופנה של מגזין 'את', הזמינה אותי לצלם כתבת אופנה יחד עם הדוגמנית קיטי ממון. הצטרפנו לבני שבט המסאי מארה בשמורה שבדרום מערב קניה, וצילמנו כתבת אופנה עם בגדים של מעצבים ישראלים. בחרתי את הצילום הזה של קיטי, בשמלה צהובה של רוז'י בן יוסף, עם קבוצה של נשים ונערות. הן הלכו שוב ושוב על השביל, כשעמדתי וצילמתי אותן בתנועה. היו צילומים נוספים מתוך הסדרה, אך הצילום הספציפי הזה הוא זיכרון לאחד הימים הנהדרים בחיי, כיוון שהרגשתי שאני מביים סרט ולא מצלם צילום סטילס" (התמונה מופיעה בראש הכתבה).
נורת ניאון במקום חולצה
"הרעיון מאחורי צילומי השער האלו (מאי 1983) היה להשתמש בנורת ניאון אחת כתאורה על הסט, שאותה החזיקה הדוגמנית ביד. זה היה סכנת נפשות", צוחק לם. באחת התמונות מכסה הנורה את החזה של הדוגמנית האמריקנית, שהגיעה לארץ כדי לעבוד כאן במשך תקופה קצרה. "זה היה נחשב אז נועז לצלם דוגמנית טופלס ועוד כתמונת שער, ודוגמניות ישראליות בתעשייה המקומית סירבו להצטלם כך".
תיירת ודוגמנית בחולות ראשון לציון
"בתחילת שנות ה-70 מאוד אהבתי לצלם שתי דוגמניות בעלות מראה דומה עם תסרוקת ואיפור תואמים, ולאורך השנים יצרתי תמונות רבות בסגנון זה. להפקה שצולמה בחולות ראשון לציון עם הדוגמנית קיטי ממון, שהייתה בזמנו עם שיער קצר, חיפשתי דוגמנית נוספת שדומה לה, עד שלבסוף נמצאה תיירת מחו"ל שהגיעה לארץ והייתה מסופרת גם היא בשיער קצר".
12 צפייה בגלריה
"בתחילת שנות ה-70 מאוד אהבתי לצלם שתי דוגמניות בעלות מראה דומה עם תסרוקת ואיפור תואמים"
(צילום: בן לם)
עדיה מאירצ'ק בשני צבעים
"בשנות ה-80 צילמתי סדרה שלמה של תמונות למעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס עם הדוגמנית עדיה מאירצ'ק. הקונספט היה שכל צילום בסדרה ייעשה בתאורה שונה, על ידי כיסוי פילטרים בצבעים שונים על הפלאש. זה היה ניסיון ליצור משהו שלא נעשה קודם בהפקות אחרות בארץ".
לפני הפוטושופ
"הרבה לפני המצאת הפוטושופ, שזה דבר נפלא, היינו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים. בהפקה הזו בהשראת עבודותיו של האמן רנה מגריט, צילמנו כל חלק בנפרד, גזרנו, הדבקנו מחדש ואז צילמתי את הקומפוזיציה. הגדר, לדוגמה, צולמה בעכו, הדוגמנית קיטי ממון והיונה שנרכשה בשוק הכרמל צולמו בסטודיו שלי, והשמיים צולמו בהרצליה. לאחר מכן, המעצב הגרפי גזר והדביק כל חלק בנפרד. היום אפשר לעשות את זה בלחיצת כפתור במחשב".
אילנה שושן ומאי בריט באווירה קולנועית
"בסדרת התצלומים עם הדוגמניות אילנה שושן (משמאל) ומאי בריט (שכיכבה במדורי הרכילות בשנות ה-80 כבת זוגו של ספר הצמרת גילי גמליאלי, א"י) עשיתי שימוש בשלושה-ארבעה ספוטים של תאורה מעולם הקולנוע. הם מאירים בנקודות מסוימות, כל אחת בנפרד. בזמנו זה היה חדשני".
אופנוע, דוגמנית באדום ותחנת כוח
"התבקשתי לצלם כתבת אופנה על בגדים בצבע אדום, אז החלטתי שאני מצמיד את הדוגמנית לרקע שחור ומצלם אותה עם אביזרים שחורים. את הצילומים קיימנו בתחנת הכוח של חברת החשמל באשדוד, כשברקע ערמות פחמים גדולות. כל השטח היה שחור. הבאתי לצילומים גם אופנוע הארלי דוידסון ומכונית שחורה, ולצידם צילמתי את הדוגמנית".
12 צפייה בגלריה
"את הצילומים קיימנו בתחנת הכוח של חברת החשמל באשדוד, כשברקע ערמות פחמים גדולות"
(צילום: בן לם)
סיפור של פיקניק
"המיוחד בתמונה הזאת הוא הצילום האנסמבלי של הדוגמניות", מסביר לם על התמונה בכיכובן של ארבע דוגמניות, ביניהן כוכבות התקופה: בתיה דיסנצ'יק וקיטי ממון, אימהּ של הדוגמנית מיקי ממון. "זה די מסובך לצלם קבוצה של דוגמניות, מאחר שאתה צריך לייצר סיפור ואינטראקציה ביניהן. אי אפשר היה סתם לצלם בין העצים ארבע דוגמניות ללא סיפור, אז הרכבתי כאן סיפור של פיקניק בהשראת סרטי קולנוע שאהבתי משנות ה-50".
12 צפייה בגלריה
"זה די מסובך לצלם קבוצה של דוגמניות, מאחר שאתה צריך לייצר סיפור ואינטראקציה ביניהן"
(צילום: בן לם)
החדר ההפוך
"כשהייתי בן תשע או עשר ראיתי את סרט הקולנוע "חתונה מלכותית" עם פרד אסטר, ויש שם סצנה שבה הוא רוקד על הקירות והתקרה. זה הקסים אותי. בסוף שנות ה-70 יצרתי את הפקת האופנה הזו בהשראת אותו זיכרון עם חדר הפוך, שנבנה כולו בתוך הסטודיו באמצעים מאוד פרימיטיביים, כמו דלת שפורקה מחדר האיפור ודיקטים שצבענו והפכו לקירות. אני חושב שהצילום הזה משלב את החלום הגנוז שלי להיות קולנוען. כילד הייתי צופה מדי שבוע בשלושה סרטים בקולנוע, וכשהגעתי ללונדון בשנות ה-60 חלמתי ללמוד קולנוע ולהיות צלם בסרטים. אז גיליתי שמתאים לי יותר ללמוד צילום פרסום ואופנה, אבל מעולם לא הפסקתי לנסות ולייצר בתצלומים שלי פריימים קולנועיים".
12 צפייה בגלריה
"החדר נבנה כולו בתוך הסטודיו באמצעים מאוד פרימיטיביים, כמו דלת שפורקה מחדר האיפור"
(צילום: בן לם)
- המדור "סרט צילום" צולל אל תיקי העבודות של צלמי האופנה הישראלים, שמגלים לנו את הסיפורים מאחורי הדימויים הבולטים בגוף העבודה שלהם. דרך התמונות נוצר ארכיב היסטורי של אופנה מקומית ושל צילום אופנה ישראלי, השב אל דוגמניות התקופה, צלליות הבגדים והשיח התרבותי-חברתי-פוליטי שתיעד כל צלם דרך העדשה.
