בכניסה הראשית לאקדמיה של בצלאל, לאחר שגומעים את גרמי המדרגות הארוכים, מקבל את פני הבאים פרויקט הגמר BEKU – GA של בוגרת המחלקה צגה גברזגי, ולצדו סרטון ארוך שנוצר בשיתוף המחלקה לאמנויות המסך, שבוגריה (בימוי ועריכה: אלה מוסרי; צילום: רן בן סימון, בוריס חיימוב) תיעדו את הפרויקטים של המחלקה לאופנה וצורפות. הבחירה בפרויקט אופנה בכניסה לבצלאל מרמזת על אמון במחלקה, אבל גם על רצון ללכוד את עיני הצופים, בדומה לתערוכות אופנה במוזיאונים בארץ ובעולם, שהפכו לבלוקבסטר.
הפרויקט של גברזני מרשים ומזכך את הרעיונות והתמות שמבקשת לחדד ראש המחלקה שלי סתת קומבור, שסוגרת קדנציה ראשונה של ארבע שנים: חומריות, מלאכות יד, רעיונות אישיים וחברתיים. עולם ומלואו. גברזני יצרה שש מערכות לבוש בצבעוניות שנעה בין לבן לשנהב, שנראות כשילוב בין גזרות ארכיטקטוניות של חולצה מכופתרת ומכנסיים – שמהם יצאה לדרך במחקר לפרויקט – לבין בגדים של כהני דת אתיופים (קייסים) ורקמה שמלווה כיסוי מיטה שהגיע מאתיופיה, שמלווים את ההיסטוריה האישית שלה כבת העדה. לפרנסתה, אגב, היא עוסקת כמתורגמנית מאמהרית לעברית בבתי כלא ובבתי משפט, ובנוסף עובדת עם נוער בסיכון.
33 בוגרים ובוגרות סיימו השנה את לימודיהם במחלקה, כשמתוך ארבע שנות הלימוד שלהם, שנה וחצי העבירו תחת מגפה עולמית שהקרינה לא רק על אופי הלימודים (הרבה שעות בזום), אלא גם על חייהם, מצב הרוח, הפרנסה ועוד. בתוך כך, קשה לומר שהמציאות הזו חלחלה לעבודותיהם של הבוגרים באופן גורף. רבים מהם המשיכו לעסוק בנושאים אישיים כמו יציאה מהארון, סוגיות של קיימות, התכתבות עם אתגרים פוליטיים, מעמד האישה בחברה המוסלמית ועוד.
בניגוד למגמות האופנה של ויצו חיפה ושל שנקר, בבצלאל מאפשרים מרחב ניסויי וניסיוני לסטודנטים, במטרה שירחיבו את גבולות השפה העיצובית שלהם. לדוגמה, הפרויקט המסקרן והיפהפה "יריעות של המאה ה-21" שיצר אסף כץ, המציג בגדים דו-ממדיים בדגש על בגדי עבודה כמו חלוקים ומעיל טרנץ', העשויים בד גולמי ומוצגים בתוך מסגרות עץ. "תחושת השמחה שבאחדות ובהשתייכות לקבוצה גדולה, תחושה שחוויתי בשירותי הצבאי ובעבודתי במפעל, הביאה עמה גם חוויות סותרות של סלידה מהניצול שבהגבלת החירות ומהדיכוי של האינדיבידואל", הוא מסביר. "בגדי עבודה, מדים ולבוש מחויט מגלמים, בעיניי, את המתח הזה: בין החזקה, הגנה ושייכות לבין משטור והגבלה".
פרויקט חשיבתי מעניין נוסף המציב שאלות על יופי, טעם וחופש מתכתיבים, מציגה אפרת אישטו תחת השם "פגרה". בגדים שמצאה ברחוב ובגדים מהארון הפרטי שלה, נאספו ונזרקו בחופשיות על הרצפה. את הצורניות שנוצרה תרגמה למערכת לבוש. "במשך כל התהליך אני בדיאלוג בלתי פוסק עם עצמי בחיפוש אחרי החופשי האמיתי", היא מסבירה. על אף הרוח החופשית, לא כל מערכות הלבוש מדויקות או יוצרות עניין מספיק, אך לדברי אישטו, התהליך הוא עיקר הפעולה, וכך גם היחס של הצופה כלפי העבודה משוחרר מביקורת.
לצד הפרויקטים הקונספטואליים, בתערוכת הגמר של בצלאל נמצאים גם בגדים ללבישה. שם, באופן מפתיע, ניתן לזהות איך חלחלה הקורונה לתוך העבודות. קורל ארביב יצרה מעיל מקסי שחור עם בטנת משי כחולה, שעוצב בהשראת חלוק בית, לצד פריטי הלבשה תחתונה שקיבלו אדפטציה אלגנטית.
גבריאלה ג'ייז רכשה חומרים מחנויות מקס סטוק, ויצרה שמלת ערב זוהרת וכסופה שממרחק נראית כשמלת נשף חגיגית, אך ככל שמתקרבים אליה נחשפת "התרמית": השמלה עשויה גזירי נייר דמויי מראה. עבודה יפה ופיוטית הציגה גם אלינה ז'רסקי, עם שמלות לבנות ושקופות העשויות בדי אורגנזה, שהתנופפו ברוח המזגן ודימו את התחושה האישית שלה במהלך התקופה האחרונה: בין חוסר יציבות לשחרור והרפיה.
עדינות, גולמיות ותשוקה
המסלול לצורפות הוא מהוותיקים בבצלאל, ואפשר למצוא בו, בדומה למחלקה לעיצוב קרמיקה וזכוכית, שימוש נרחב במלאכות יד מסורתיות לצד חדשניות. צביה שדיאל יצרה בפרויקט הגמר Human–Nature סדרת תכשיטים יפהפייה וצבעונית שנראית כמו אלמוגי ים, ומורכבת מחמישה אובייקטים בהשראת עיקרון פרקטל (צורה שחוזרת על עצמה), שנוצרו בטכניקה של הדפסת תלת ממד. התכשיטים מייצרים דיאלוג עם הגוף ו"נתלים" עליו. בתערוכה בבצלאל הם מוצגים לצד דגמים נוספים בצבעוניות אפורה, אשר מוסיפה פרשנות אחרת לתכשיטים.
התייחסות לגוף ויצירה של המשכיות נזילה וגמישה לו אפשר למצוא גם בפרויקט הפיוטי "התערבות בחלל" של יעל כאן, עם סדרת תכשיטי כסף הנתלים על הצוואר, הראש והחזה.
אל מול העדינות של שני הפרויקטים האלה, אפשר לזהות חספוס, גולמיות והרבה תשוקה בפרויקטים של עידו ברנשטיין וסתיו קובי. האחרונה לקחה גולגולות ועצמות של בעלי חיים, שעליהן הוסיפה גבישי ביסמוט (סוג של מתכת המשנה את צבעה לאחר שהיא מותכת) בפרויקט המסמל עבורה את החיבור בין חיים למוות. התוצאה היא אובייקטים מרהיבים המייצרים בצופה תחושה דואלית של היקסמות וגועל בו-זמנית.
ברנשטיין, לעומתה, בחר בחיים ויצר אובייקטים ותכשיטים העשויים ברזל, שעלולים לקרוע בבשר החי כשענודים אותם. "היצירה שלי מושפעת מתחושות לגבי המציאות רוויית העוולות בכלל, ובזמן האחרון בפרט", מסביר ברנשטיין. "ברזל נחשב בתרבויות רבות לחומר בעל ערך סגולי ושימושי רב, ובפן הרוחני הוא נחשב מצד אחד לחומר מגן, ומהצד האחר משמש לכלי נשק ולכליאה של בני אדם ובעלי חיים. יצרתי את האובייקטים בטכניקות צורפות שאינן מתאימות לברזל, מתוך רצון להמחיש איך אני מאלף את הברזל כמו שהתודעה האנושית מאולפת ומקבלת את הגזרות בלי להטיל ספק".
13 צפייה בגלריה
"היצירה שלי מושפעת מתחושות לגבי המציאות רוויית העוולות". פרויקט הגמר של עידו ברנשטיין
(צילום: הילה חן)
