כשבנותיה של שונית חמד מקניטות אותה ב"את נולדת ארבעה חודשים לפני אבא! את זקנה!" היא מחייכת. והיא אוהבת לחייך. בגיל 37, אחרי ארבע לידות, היא מחייכת ללא אף קמט, וכשאני מחמיאה לה על עורה המשובח היא מניחה את כף היד עם היהלום על הגבעה שכבר קופצת לה מחולצת הבטן.
חודש חמישי. "העליתי במשקל, וזה מה שקצת ממלא את הקמטים שמעל האף". היריון חמישי. "מתוכנן, בטח שמתוכנן, מוזר, הרבה שואלים אותי אם באמת רצינו משפחה כזאת גדולה או בתקווה שהפעם, בסיבוב החמישי, נביא לעולם בן זכר שיעלה עם אבא שלו למגרש".
התשובה – בהמשך.
"כשנכנסנו לסופר בלונדון פחדתי שהקטנה תקרא לי אמא"
חמד הצטרפה לאגף הסלבס במאה שעברה (ליתר דיוק, לפני 16 שנה) כשעוד נשאה את שם המשפחה פרג'י. אביה הימאי קרא לבנו אלמוג ולה שונית, "שם נדיר שעשה לי המון צרות בילדותי. תמיד שאלו אותי 'שולמית? שונמית?' מצד שני, תמיד הייתי השונית היחידה בסביבה".
היא הייתה חיילת בקבע ששירתה בשלישות ליד אום אל-פחם כשחברתה רשמה אותה לתחרות מלכת היופי, שבה קטפה את המקום השני (המלכה הייתה תמר זיסקינד, בהווה רופאת שיניים) וייצגה את ישראל בתחרות מיס תבל בווייטנאם. במהלך 12 שנות שהותה ב"גולה", כהגדרתה, (ספרד, אנגליה ואוסטרליה) כאישה שהולכת אחרי בעלה וכדורו, היא ילדה ארבע בנות, צברה תארים, הרחיבה אופקים ונשרפה מגעגועים למשפחה. שניהם ידעו שמתישהו יחזרו לארץ חלב ודבש, אבל הפיתויים היו גדולים ("תומר עשה קריירה מדהימה, גם מקצועית וגם כלכלית, אצלנו יש תקרת שכר, ואילו בחו"ל אפילו השמיים הם לא הגבול") ושניהם רצו לטעום עוד ועוד.
ביוני לפני שנתיים הם הגיעו ארצה בהרכב מלא, שכבר כלל את היילי בת החודש. כל ביקורי המולדת שלהם היו ביוני, בפגרה מאימונים ("אני גם מתזמנת את ההיריון כדי שהלידה תהיה ביוני") אלא שהפעם זה היה בנסיבות פחות משמחות. הסרטן חזר לקנן בריאותיו של אליהו חמד, אביו של תומר.
"לא תיכננו להישאר, אבל תומר קיבל הצעה מהפועל באר-שבע והחלטנו ללכת על זה. עוד הרפתקה. ביקשו מתומר לגור בדרום כדי לחזק את הזיקה שלו לקבוצה, אז שכרנו בית בעומר. תומר ואני גדלנו בעמק יזרעאל, אנחנו אנשי הצפון, בפעם הראשונה בחיי הכרתי את הדרום ואת הדרומיים, אנשים חמים מאוד. בדיעבד, אנחנו שמחים שזכינו ללוות את אבא של תומר במשך חצי שנה, עד שנפטר".
ואז הגיע 7 באוקטובר. "מוקדם בבוקר נכנסנו לממ"ד", היא מספרת, "והסתגרנו בו במשך 30 שעות בגלל אזעקות ברצף. המון. ברגעי ההפוגה רצתי למטבח להביא קורנפלקס לילדות. הרגשתי שהמלחמה מתרחשת מאחורי הבית שלי. בארי זה 35 דקות מעומר, לקחתי את הבנות לסדנאות קרמיקה בבארי, טיילנו הרבה בעוטף, ופתאום נפלה עלינו מלחמה".
לא רק עליכם.
"נכון, אבל ארבע בנותיי גדלו כל חייהן בחו"ל, הן מעולם לא שמעו אזעקה, הן לא יודעות מה זה טילים ומה זה בומים של יירוטים. אחרי 30 שעות בממ"ד נסענו להוריי, בקריית טבעון. אפילו לא ארזתי מזוודה, הילדות היו בפיג'מות וכל אחת הצטיידה באיזה דובי. לקחנו בקבוקי מים, יצאנו לדרך וזו הייתה הנסיעה הכי מפחידה שעברתי בחיים. כשהגענו אליהם חזרתי לנשום, ומיום ליום קלטנו את גודל האסון. החברות מעומר סיפרו לי שכבר שבוע הן לא יוצאות מהבית בגלל שעוד לא סיימו לטהר את כל יישובי האזור. אחרי שבוע אצל הוריי נשמעה האזעקה הראשונה בקריית טבעון. היינו 12 איש בממ"ד של מטר על מטר ונדרשנו להישאר בו שעתיים בגלל חדירת כלי טיס. מהממ"ד סימסתי לסוכן שלי וביקשתי שימצא לנו טיסה".
לאן?
"ללונדון, גרנו שם חמש שנים עד שהקורונה הבריחה אותנו לאוסטרליה. יש לנו תושבות בריטית, יש לנו שם בית, בתי ספר, חברים, מבחינתי זה היה לחזור לבית השני שלי עד יעבור זעם. הרגשתי שאני חייבת להציל את הילדות שלי שלא מבינות מה קורה סביבן. זכותי להגן עליהן וחובתי לעשות להן הכנה למציאות של חיים במלחמה. בארץ, בין האזעקות, לא יכולתי לשבת ולהסביר להן ברוגע מה קורה במדינה. אמרתי לתומר, 'אם אתה לא יכול לבוא איתנו, אל תבוא' והתחלתי לארוז".
ואז, בסערת הרגשות המטלטלת, עשתה חמד את מה שאולי ייחשב כטעות חייה. כמשפיענית רשת היא צילמה סרטון לאינסטגרם. את הדמעות הראשונות היא מחתה ובתוך דקות פרצה בבכי עז. "אני חייבת להציל את הבנות שלי", היא התייפחה, "וכיוון שגם בעולם המצב הנוכחי לא בטוח, לא אגיד לאן אנחנו נוסעים, אבל זה מקום שבו אוכל לתת לילדות שלנו חיים רגילים".
אחרי שלושה ימים בלונדון, הפועל באר-שבע קראה לתומר לחזור. "אמרו לו שמתחילים שגרה של אימונים בצל המלחמה, כשיש אזעקה יורדים לממ"ד, וזה שיגע אותי. מה הלחץ? במילא אין ליגה, אז למה להתאמן ולמה להסתכן בדרכים? תומר חזר ארצה, אני והבנות נשארנו בלונדון חודש".
ואחרי חודש חזרתן מפני שהמלחמה הסתיימה?
"לא", הפעם חמד לא מחייכת, "אבל הבנתי שהיא תהיה הרבה יותר ארוכה ממה ששיערנו. במקביל, ככל שהשהות שלנו בלונדון התארכה הרגשתי שישראל היא המקום הכי בטוח ליהודים. אמנם לא נתקלתי בגילויי אנטישמיות, אבל מחוץ לבית אסרתי על הילדות לדבר עברית, רק אנגלית, וכשנכנסנו לסופר פחדתי שהקטנה תקרא לי אמא. בשבוע השלישי כבר לא יכולתי לחכות עד שנחזור ארצה. זה לא פשוט להיות עם ארבע ילדות קטנות לבד, בלי אבא שלהן. וקשה מאוד לחוות מלחמה מרחוק, מחוץ לגבולות ישראל".
היה רגע שבו שאלת את עצמך אם לא עדיף לגדל את הבנות מחוץ לגבולות ישראל?
"זה – לא. נכון לעכשיו אנחנו גרים בשכירות מפני שאת בית החלומות שלנו נרצה לבנות בצפון, ליד ההורים, אבל אין לי ספק בזה שמקומנו בישראל. בזמני היה שיר ילדים ידוע, שלאגר. 'זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד'. לאף אחד לא פשוט לחיות בישראל, אבל הקשיים הם אלה שהופכים אותנו למי שאנחנו, לעם חזק שעומד בכל המשברים. גם הפעם נתגבר".
"צלבו אותי מכל עבר"
קבלת הפנים שציפתה לה בשובה ארצה לא הייתה מלבבת. חמד, שמעולם לא התקרבה לצהוב ומעולם לא הייתה מעורבת בסנסציות, חטפה מטחים של אש. "תגובות מאוד לא נעימות, ביקורת נוקבת, צלבו אותי מכל עבר, ועל מה? על זה שרציתי להרחיק את הבנות שלי מהזוועות? כל הטיסות היו מלאות, חצי מדינה לא הייתה פה, השמות הכי גדולים לא היו כאן, אבל הם ברחו בלי להודיע ובלי לספר ובלי לבכות בסרטון".
את מתחרטת על הסרטון?
"ברור שאני מצטערת על הסערה שקמה ברשת, אבל אני בן אדם אותנטי ולא יכולתי להתמודד עם השקר. שלושה שבועות אחרי 7 באוקטובר אנשים חזרו לעבוד ברשת בצורה רגישה ומבוקרת ואני, כשגרירה של חברות ישראליות ובינלאומיות, הרגשתי שאני לא מסוגלת לצלם סרטון לקופת חולים מסוימת, שפתחה מערך של תמיכה נפשית, ולהסתיר מהקהל שלי את העובדה שאני לא בארץ. זה לא שקר? זה הכי שקר. יכול להיות שהבעתי את עצמי בצורה יותר מדי אמוציונלית, על זה אני מתחרטת, אבל את מכירה מישהו שלא חטא באמוציונליות יתר אחרי 7 באוקטובר?"
"ברור שאני מצטערת על הסערה שקמה ברשת, אבל אני בן אדם אותנטי ולא יכולתי להתמודד עם השקר. שלושה שבועות אחרי 7 באוקטובר אנשים חזרו לעבוד ברשת בצורה רגישה ומבוקרת ואני, כשגרירה של חברות ישראליות ובינלאומיות, הרגשתי שאני לא מסוגלת לצלם סרטון ולהסתיר מהקהל שלי את העובדה שאני לא בארץ. זה לא שקר? זה הכי שקר"
רק בשלב הזה של השיחה אני מבינה שהחיוכים הנעימים ונטולי הקמטים של חמד מעידים על השקט שאחרי הסערה. בנובמבר היא והבנות חזרו ארצה, בדצמבר היא ותומר נכנסו להיריון ועכשיו היא מחזירה למקומן את החתיכות שנפלו מהפוסטר של חיים באושר ועושר.
הבכורה שלהן, מיה (9) נולדה בספרד, "היא עברה את כל המסלול שלנו בחו"ל, נדדה בין מדינות ובתי ספר וזה עיצב את האישיות שלה. באופי היא כמוני, אנרגטית, בניגוד לאחותה אמי (6.5) שקיבלה את הרוגע של תומר. טסתי ארצה בשבוע האחרון שבו מותר להריונית לטוס, לפני שתומר יצא לפגרת אימונים, כדי ללדת אותה בישראל".
לנה (4.5) נולדה בלונדון, "חשבתי שבילד השלישי אקבל פטור ממסיבות יום הולדת מוגזמות, אבל היא עקשנית ומצחיקה ויודעת בדיוק מה היא רוצה". האחרונה-חביבה, עד להודעה חדשה, היא היילי (כמעט שנתיים) שנולדה באוסטרליה, "חתיכת ממתק, חייכנית".
הלכתם על שמות בינלאומיים.
"נכון. תמיד ידענו שנחזור ארצה, אבל כולן נולדו במהלך החיים שלנו בחו"ל וחיפשנו שמות שיהיו קלים להיגוי. מה שחשוב הרבה יותר זה שהשמות שלהן קשורים לאלוהים. מיה זה 'מי לאלוהים'. אמי זה ראשי תיבות של 'אלוהים מלך ישראל'. לנה זה 'לי נתן השם'. והיילי זה 'אלוהים לי'. החיבור שלי למסורת נוצר בזכות תומר, שהוא מאוד מסורתי. בבית שלי לא היה אפילו גרם אחד של מסורת, מפני שסבא וסבתא שלי הם ניצולי שואה שאצלם כבר אין אלוהים".
כבר מצאתם שמות בינלאומיים-אך-יהודיים-למהדרין גם לבת וגם לבן?
"עוד לא התחלנו לחפש מפני שאנחנו לא יודעים, ולא רוצים לדעת, מה יש לנו ברחם. בסקירה הראשונה עוד לא ראו, בסקירה השנייה, אוטוטו, נבקש שלא יראו לנו את המסך או שלא יגלו לנו מה רואים. גם עם היילי, הרביעית שלנו, לא ידענו ואלמנט ההפתעה היה מרתק.
"שבועיים לפני הלידה ערכנו את המסיבה של 'גלה את מין העובר'. באוסטרליה זה חזק. עשיתי אולטרסאונד, והטכנאית נתנה לי מעטפה עם פתק, שאותו העברתי לקונדיטוריה. כשתומר חתך את העוגה ופרץ ממנה קרם בצבע ורוד כולם צעקו 'זאת בת'. שמחה גדולה. גם בת חמישית תתקבל בשמחה גדולה. נשבעת לך, תומר לא בקריז לבן. כאדם מאמין הוא אומר, 'מה שיהיה זה מה שצריך להיות'".
ואת? בא לך בן?
"כן. בא לי לגדל ילדים משני המינים. לפעמים אני אומרת לתומר 'כל כך מתבקש שיהיה לך בן', מרגיש לי שהסביבה, הציבור, כולם, רוצים שייוולד לו בן הרבה יותר ממה שהוא רוצה".
"תמיד ידענו שנחזור ארצה, אבל כל הבנות נולדו במהלך החיים שלנו בחו"ל וחיפשנו שמות שיהיו קלים להיגוי. מה שחשוב הרבה יותר זה שהשמות שלהן קשורים לאלוהים. מיה זה 'מי לאלוהים'. אמי זה ראשי תיבות של 'אלוהים מלך ישראל'. לנה זה 'לי נתן השם'. והיילי זה 'אלוהים לי'"
והיא גם מרובת תארים. לפני שהלכה בעקבות בעלה, למדה בארץ ראיית חשבון, בספרד למדה ספרדית באוניברסיטה במשך שלוש שנים, המשיכה לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה ובשנה הבאה היא תסיים את המסלול הייעודי להנחיית הורים במכון אדלר ("בחרתי ללמוד הורות אחרי הילדה השלישית כי חיפשתי את הדרך הנכונה לחינוכן") ובעקבותיו תנסה להרים, עם שותפה, מיזם שמיועד לנשים שרוצות להיות גם וגם וגם. "אני מסרבת לשמוע את המשפט 'אני רק אמא'. באימהות אין 'רק'. ניהול נכון יעזור לך לשלב בין קריירה למשפחה".
4 צפייה בגלריה
"תמיד הייתי מחוברת לאופנה, ספגתי אופנה ברחבי העולם". בקמפיין לטרמינל X
(צילום: יח"צ, באדיבות טרמינל X)
גם המצלמה קורצת לה. בשבוע הבא חמד תדגמן את קולקציית הג'ינס (טופים, ז'קטים, אוברולים) שעיצבה עבור טרמינל איקס. "תמיד הייתי מחוברת לאופנה, ספגתי אופנה ברחבי העולם, וגיליתי על עצמי שדווקא בהיריון נעים ונוח ללבוש ג'ינס, שהוא משהו על-זמני".
איפה הכי נהנית ללדת?
"בארץ. בהיריון הראשון הכנתי לי פתקים עם כל מונחי הלידה בספרדית. עכשיו אני רוצה לצעוק ולצרוח וגם לקלל בעברית".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.24
