שתי בנותיה הגדולות של אשלי וקסמן-בקשי – ליה (10) ואריה (8) – אומרות "אמא שלנו עובדת בלהחזיר את החטופים", והיא מצטטת אותן בגאווה. אומנם אימפריית האיפור שלה עדיין קיימת ונושמת, ויש לה מוצרים חדשים בקנה ומדי פעם אפילו בא לה לפתוח מצלמה, אבל בתשעת החודשים האחרונים היא לא העלתה אף סרטון של מסקרה-ליפסטיק-קוד קופון. וגם לא הכניסה אף שקל לבנק. מבחינתה, היא ניצבת בחוד החנית, לוחמת נטולת מדים ודרגה בחיל ההסברה. הצעד הבא, קחו אוויר – פוליטיקה.
צפו: אשלי וקסמן בקשי בצילומים ל"זמנים+"
"למזלי, יש לי יכולת כלכלית לשרוד", היא אומרת. "יש לי מותג, אני נשואה, במובן שהמשכורת שלי היא לא המשכורת היחידה, גם היו לי שנים טובות, חסכונות, מפה לשם אני מסתדרת. במקביל, אני אחת שמהר מאוד משתעממת, ולכן זה נראה לי טבעי לפתוח ערוץ חדש".
בגיל 38 התאהבת בסלט של מזנון הכנסת?
"ממש לא, 7 באוקטובר לא שינה את היחס שלי לפוליטיקה. אני עדיין חושבת שהיא מקום אפור ולא מרתק שבו לא מעריכים אותך, הכי לא כיף, אבל אם לא אלך לפוליטיקה אז מי ילך? בחודשיים-שלושה הראשונים של המלחמה הייתי בטוחה שיקום כאן דור חדש, צעיר ונמרץ, שייקח לידיו את המושכות, אבל זה לא קורה. כל הלוחמים הגיבורים והאנשים הטובים שבזכותם אנחנו עדיין כאן, בורחים מפוליטיקה מסיבות טובות".
החלום הרטוב שלך הוא כיסא ראש הממשלה?
"יש לי מספיק יושרה ומודעות עצמית כדי להגיד שכרגע אני לא יכולה להיות ראש הממשלה, שר הביטחון או שר החוץ. בתפקידים האלה צריכים לכהן אנשי מקצוע שמבינים בהם יותר ממני, אבל מתאים לי להיות שרת התפוצות, זה יושב עליי כמו כפפה. גם בתפקיד שרת התיירות אחולל מהפכות. מאז ומתמיד, המוטו שלי בחיים היה 'אני רוצה יותר' והיום, יותר מתמיד, אני רוצה לתרום למדינה שלי בכל הדרכים הקיימות. עם כל החרדה והדיכאון, מעולם לא הייתי כל כך בטוחה במי שאני ולמה אני פה".
מאות סרטוני הסברה
ב-7 באוקטובר היא הייתה בבית, בהרצליה, במיטה. "ישנתי עמוק, עד שהטלפון צילצל ועידן, בעלי, ענה. שאלתי 'מי?' והוא ענה, 'אמא שלי אומרת שיש מלחמה'. הנחתי שזה עוד סבב בדרום אז הסתובבתי וחזרתי לישון. רק אחרי שעה, כשהתעוררתי, וצעקתי לעידן מלמעלה 'השגת כרטיסים לברונו מארס?' הוא אמר לי, 'אשלי, לא נראה לי שהערב תהיה הופעה'. נכנסתי לקבוצת הווטסאפ של המשפיענים הישראלים וראיתי סרטון של הטנדרים בשדרות. מה??? על המקום ערכתי סרטון והעליתי אותו טיק-טק. יריית הפתיחה".
בעלה, שעובד בעסק של משפחתו, לא גויס. "הוא לא שירת בצבא בגלל פטור רפואי, והתבאסתי מאוד שלא קראו לי למילואים. הייתי מ"כית טירונים בחיל האוויר, אני יודעת לתפעל נשק. האם אני כשירה ללחימה? לא, אבל באחת השלוחות של דובר צה"ל הייתי יכולה לתרום רבות. כבר בהתחלה המשפחה שלי ספגה מכות. בן דוד של בעלי נרצח בנובה. אחיין של אבא שלי היה בנובה וביממה הראשונה חיפשנו אותו. אמא שלי, שהייתה אז בארץ, ובפברואר נפטרה, צילצלה כל יום עם עוד שם של חייל מהמשפחה שנפל.
"בעומס האירועים אני כבר לא זוכרת מתי בדיוק נודע לי על אגם ברגר, תצפיתנית שנחטפה מנחל עוז. אמא שלי ואבא שלה הם בני דודים. כשהעריכו את מספר החטופים אמרתי לעידן, 'נרגעתי. זה לא מקרה גלעד שליט, מדובר במאות חטופים, זה ייפתר מהר'. ואני בן אדם פרקטי, ישר נדרכת ומתחילה לחפש מה אפשר לעשות".
מה עשית?
"בשבוע הראשון ישבתי בבית עם ארבעת הילדים, צילמתי מאות סרטוני הסברה בעברית ובאנגלית, ומיום ליום הרגשתי שכולנו מתחילים להתערער. עמנואל, הבן שלי, היה אז בן חמש, עדיין מתאושש מניתוח לב, והאזעקות עשו לו רע. גם סופיה, שהייתה אז בת שלוש, הביעה פחדים. כעסתי על עצמי 'שוב את תקועה בבית?' והבנתי שאת התרומה האמיתית שלי צריך לעשות בחו"ל. אז ארזתי את הילדים וטסתי איתם לבית הוריי בקנדה.
"עליתי למטוס בדמעות, הרגשתי כמו בוגדת, שאלתי את עצמי איזה ערכים אני מעבירה לילדיי אם בעת מלחמה אני בורחת מהארץ, אבל בדיעבד, למרות הגעגועים לאבא שלהם, זאת הייתה החלטה נכונה. רשמתי את הילדים לבית ספר יהודי, מה שאיפשר להם סוג של ניתוק, ואיפשר לי להתפנות פול טיים לעבודה. בהתנדבות, כמובן".
עסקה שראויה למדינה
את רשימת ההספקים שלה תקצר היריעה מלפרט. "כתבתי מסמך של שאלות ותשובות על הסברה, שעכשיו אני שוקלת לעבד אותו לספר. יצאתי להרצאות מטעם כל מי שגייס אותי – משרד החוץ, מטה החטופים, ארגונים לזכויות אדם. ביקשו אותי בז'נבה – הגעתי. הכול על חשבוני. חברתי לארווין קוטלר ממונטריאול, מי שהיה שר המשפטים של קנדה, והקים עמותה שמייצגת נפגעי זכויות אדם בכל העולם, לא רק יהודים. מאז 7 באוקטובר העמותה שלו מייצגת את המשפחות הקנדיות שנחטפו, ואני השתבצתי בה בתור קנדית שבת דודתה חטופה.
"כשחזרתי ארצה נסעתי לחולון, להוריה של אגם, והם, שחרדים לפרטיותם, ביקשו ממני עזרה. רק בשלב הזה נכנסתי לתמונה. נפגשתי עם המשפחות של כל התצפיתניות שבשבי וקיבלתי תגובות כמו 'לירי עקבה אחרייך' ו'דניאל תהיה בשוק כשתגלה כמה נלחמת בשבילה'. גם אגם גדלה על הסרטונים שלי. כולן עקבו אחריי בדרך כלשהי ולכן הרגשתי שזה יותר מצירוף מקרים, שבאיזשהו אופן רוחני או קוסמי נבחרתי להיות הקול של הבנות האלה".
העבודה נושאת פרי?
"צעד-צעד. דרך העמותה נפגשתי עם ראש ממשלת קנדה, עסקנו בקידום סנקציות, ולפני חודש קנדה הגדירה את משמרות המהפכה של איראן כארגון טרור. זה לא רק הסברה וסרטונים ותכנים, זו עבודה אמיתית, הכול פרו-בונו. אבל בשבוע שעבר, כשמשרד החוץ אירגן בניו-יורק כנס בנושא האנטישמיות בהשתתפות 250 משפיענים מקומיים, אני הייתי היחידה שיצאה בכל הכוח נגד העובדה שלא הזמינו אף משפיען ישראלי שמבין בזה הרבה יותר מהם.
"כל המשפיענים הישראלים תמכו בי, אבל כולם פחדו לפתוח חזית מול משרד החוץ. רק אני פתחתי, כי אין לי מה להפסיד. קחו אותי, אני חיה את הרשת כבר יותר מעשור, ואני לא מחפשת שום תפקיד. יותר מזה, לדעתי משרד החוץ צריך לקחת את האנשים שעושים הסברה טובה הרבה לפני 7 באוקטובר ולשלם להם משכורת. שכר מינימום. פינאטס. חמאס עושה את זה. רק אנחנו, עם הטייטל של אור לגויים, נמנעים".
3 צפייה בגלריה
"כל המשפיענים הישראלים תמכו בי, אבל כולם פחדו לפתוח חזית מול משרד החוץ"
(צילום: טל שחר)
היא שוטחת את משנתה כמו הר געש שמשתוקק להתפוצץ. "כל הורה של חטוף רשאי לעשות מה ואיך שהוא רוצה. אם אתה חושב שזה נכון להפגין – צא להפגין, ואם אתה חושב שהישועה תגיע מקברי צדיקים – צא להשתטח. מי אנחנו שנגיד משהו להורים ולבני המשפחות שחיים כבר תשעה חודשים בסיוט יומיומי.
"אבל אני מתחלחלת לנוכח השימוש הציני בחטופים לקידום אג'נדה פוליטית. מעצבן אותי שבמקום לצעוק 'לך' מחזיקים שלט עם הפרצוף של הבת דודה שלי. לדעתי, כל ההפגנות בעד ונגד רק מרחיקות עסקה. סינוואר אומר, 'למה שאבוא לשולחן כשהם אוכלים אחד את השני? אחכה עד שהם יגמרו לחסל זה את זה'. וואלה, צודק".
מה את מציעה?
"הדרך היחידה להביא את כולם הביתה היא בעסקה שראויה למדינת ישראל. לא להגיש לחמאס את מפתחות המדינה, חלילה וחס, אלא בעסקה שמבוססת על ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. אם זה לא יקרה, אנחנו צריכים להביא את סינוואר למצב שהוא יורד על הברכיים ומתחנן לעסקה. אנחנו חייבים להיות בעלי הכוח ובעלי המילה האחרונה. אם החלטנו שהאסטרטגיה שלנו היא לחץ צבאי, אז בכל הכוח. נכון לעכשיו אנחנו אומרים 'לחץ צבאי' ולא באמת עושים את זה. מה פתאום שיחררו את מנהל בית החולים בעזה ומחבלים אחרים? למה אין מספיק מקומות כליאה? חסר שטח במדבר? תשלחו אותם לשם!"
"יאשימו אותי בהדתה"
בפעם הקודמת שבה חלקנו סלט לצורך ריאיון למוסף הזה, וקסמן-בקשי סיפרה שהחיקוי שלה ב"ארץ נהדרת", בתור אשלי בקשי-דקשי, לא שרט אותה במילימטר. נהפוך הוא. "אנשים שלא יודעים לצחוק על עצמם הם אנשים עצובים", אמרה. וכששאלתי מה כן מצליח להעליב אותה, היא ירתה: "כשחושבים שאני רדודה. זה שאני מתעסקת בביוטי לא אומר שבראש שלי אין כלום". עכשיו, כשהציפורניים שלה (עם לק צהוב-לימון) נעות על מפת השולחן, היא יורה בצרורות.
"בתואר השני שלי, ממשל ולוחמה בטרור ברייכמן, היה לנו קורס שלם על משא ומתן עם מחבלים. הדבר הכי בסיסי במשא ומתן כזה הוא אף פעם לא לחשוף את הקו האדום שלך לצד השני. וזו הטעות הגדולה שעשינו מההתחלה, כשפתחנו את הקלפים שלנו, חטופים תמורת הפסקת לחימה. למה לדבר? תסתמו! יש לי המון ביקורת על כל הגנרלים לשעבר שיושבים כל היום באולפנים וחושפים הכול וגם פוגעים במורל הלאומי. 'לא נצליח בלבנון, לא יהיה חשמל', חבר'ה, למה להפחיד? החיילים שלנו מלאי מוטיבציה, למה להוריד להם?"
זה לא נקרא להוריד, זה להיות מציאותי.
"המציאות הרבה יותר מעודדת. במלחמת השחרור בכלל לא היה לנו צבא. סבא שלי הגיע מהשואה ולא ידע מילה עברית, אז נתנו לו פקודות ביידיש. אחרי המחדל של יום כיפור הוריי היגרו לקנדה, ובמלחמת לבנון השנייה, כשאמרתי לאבא שלי שאני רוצה לעשות עלייה, הוא שאל, 'זה הצבא שאליו את רוצה להתגייס? יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה'. והנה, עברו 17 שנה ושום דבר לא השתנה ואנחנו עדיין כאן. כדי להתרומם מהדיכאון ולנטרל הרהורי הגירה, אני קוראת תורה בלילות. ליתר דיוק, מקשיבה לתורה באנגלית. אני לא דתייה, אבל התנ"ך, שמרתק אותי מבחינה היסטורית, מסביר לי למה קיבלנו את 7 באוקטובר".
למה?
"בגלל המחלוקות והפילוגים. במשך 3,000 שנה העם היהודי נלחם על הזכות להתפלל ביום כיפור – וביום כיפור האחרון, יהודים בארץ הקודש, בתל אביב, היו אלה שמנעו את התפילה. ההיסטוריה חוזרת. את שני הקטנים רשמתי לגן ממלכתי-דתי כדי שיקבלו ערכים שלא מקבלים בממלכתי הרגיל, ועכשיו, אחרי שאמרתי את זה, יאשימו אותי בהדתה".
ארבעת ילדיה אוחזים גם באזרחות קנדית ("למרות שהמלחמה הוכיחה שהיא לא ממש עוזרת"), גדלים בבית דו-לשוני ("אני מתכננת להתחיל ללמוד ערבית. אנחנו חיים באשליה שאנחנו המערב, אבל אנחנו הכי מזרח תיכון, הכי ערבים") ובנסיעות משפחתיות כולם שרים את "ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת". אך היא לא מסוגלת לדמיין את בנה, עמנואל, כחייל קרבי.
"בתור אמא רגילה שרוצה לראות בהצלחת ילדיה, אני רואה אותם אך ורק כישראלים. עם כל הכבוד, הסיפור האמיתי הוא לא האנטישמיות בקמפוסים, אלא ארץ ישראל והתמיכה בקיומה, אז בואו נבנה את הסיפור הישראלי בצורה נכונה. בשלב הראשון, תפסיקו לקרוא לזה 'ווסט בנק', זה יהודה ושומרון".
מה יקרה, לדעתך, בבחירות הבאות?
"אילו הבחירות היו נערכות מחר בבוקר, היינו מקבלים את אותה ממשלה, ואולי אפילו הרבה יותר ימנית. ברור שביבי חייב להתפטר, כמו שגולדה עשתה אחרי מחדל יום כיפור. תמיד חשבתי שזה לא בריא שמישהו בשלטון כל כך הרבה שנים. אבל אני לא שוללת אותו כאדם וגם לא חושבת שהוא מוכן להחריב את המדינה כדי להתחמק ממשפט. לדעתי, הוא כבר מנותק ולא מבין שהוא כבר לא הכי טוב למדינה".
מה הכי טוב למדינה?
"שבנט, גדעון סער, יוסי כהן, ניר ברקת, גנץ ולפיד ילכו ביחד, הרי ממילא כולם מרכז, ושהם יפזרו ביניהם גם כמה נשים".
למי תצביעי בבחירות הבאות?
"לי".
smadarshirs@gmail.com
