לפני 24 שנה יצאה גלית גוטמן מחדר הלידה כשבחיקה הבת הבכורה שלה ושל בעלה דאז, זיו קורן. בתעודת הלידה הופיע שמה – שירה קורן. "שבועיים אחרי זה, בטיפת חלב, האחות קראה שלוש פעמים 'שירה קורן' ואמא לא קמה", מספרת התינוקת שגדלה, "ומשם, הדרך למשרד הפנים הייתה קצרה. מגיל שבועיים אני שירה גוטמן-קורן. עם אחותי אמה (19) הם לא חזרו על הטעות שעשו איתי. היא נולדה עם שני שמות משפחה".
שירה גוטמן קורן בריאיון
(צילום ראיון ועריכה: מיכל עמר שוורץ)
כמה פעמים נשאלת "את רוצה להיות דוגמנית כמו אמא או צלמת כמו אבא"?
"המון, ואין משהו ששנאתי יותר מהשאלה הזאת. היא תמיד גרמה לי להתפתל, מפני שבאמת לא היה לי מושג. בכל עבודה שבה עבדתי – ואני עובדת מהיום שבו הגעתי לגיל שזה חוקי – לקחתי את עצמי נורא ברצינות. ליום הולדתי ה-20 אבא עשה לי מתנה, מפה אסטרולוגית לפי התאריך ושעת הלידה, ונדהמתי. האסטרולוגית שמעולם לא פגשה אותי רשמה שם דברים אישיים, שאפילו אני לא העזתי להודות בקיומם. היא חזרה הרבה פעמים על המילים אסתטיקה ויופי, ושאלתי את עצמי, 'מה היא חושבת שאני הולכת להיות? קוסמטיקאית? בונת ציפורניים?' אחרי שפתחתי את 'סטודיו סי קולקשן', ובמיוחד מאז שהתחלתי לעצב תכשיטים, הבנתי כמה חוכמה יש באסטרולוגיה, שמסמנת לך את הנתיב באופן כללי ומשאירה לך את הזכות לחפש ולמצוא את המיקום המדויק".
"תמיד הייתי בחברת מבוגרים"
בית משפחת גוטמן בשכונת תל ברוך מצטייר בעיניי כמו אי של שלווה. על שער הברזל שבחזית תלויים סרטים צהובים ("זה מיצג של אמא ואמה") ודלת הכניסה נראית לי עירומה. זכרתי שבביקור הקודם התנוסס עליה השלט "גוטמן אימפריה", ושירה מספרת שהוא הוסר בשיפוץ האחרון, מפני שכבר לא התאים לדלת החומה שנצבעה בשחור. הזכר היחיד שגר בבית גוטמן הוא תומאס, כלב פומרניאן מג'ונג'ן, שנובח עליי בנימוס מאופק. "אמא עדיין ישנה", שירה מצביעה על הקומה השנייה ומפעילה את מכונת האספרסו שבמטבח.
בשכונה הזאת, לדבריה, אף אחד לא התרגש מעובדת היותה הבת-של, מפני ש"יש כאן הרבה ילדים-של ולא הייתי חריגה. ביסודי למדתי עם סער הדר, הבן של צביקה, ויונתן טופז, הבן של דודו ז"ל, ונועם קלינשטיין המושלמת, הבת של ריטה ורמי, למדה שנה מתחתיי.
"הפעם הראשונה שהסתכלו עליי בתור הבת-של הייתה ביום הגיוס, כשצלם פפראצי הגיע לבקו"ם. אחרי כמה ימים, בטירונות, עליתי במדרגות ושמעתי שתי בנות מתלחשות 'היא הבת של גלית גוטמן'. המשכתי לעלות במדרגות בשקט, כאילו שלא שמעתי דבר, בתקווה שזה ימזער את החשיפה".
גם אחותה הקטנה נולדה למציאות שבה שני ההורים מפורסמים. "אמה היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים האלה", אומרת שירה, "היא החברה הכי טובה שלי, למרות שיש בינינו פער של חמש שנים וחודשיים. היא בוגרת ברמות. כשבא לנו להסתלבט עליה אמא ואני אומרות שאמה נולדה גרושה בת 40. היא עשתה תפקיד מהמם בסדרת הנוער 'זיגי' ואז התגייסה".
כשהייתה בת 13, הוריה התגרשו – והארץ געשה. מלכת הדוגמניות ומלך הצילום היו הפאוור-קאפל הישראלי, התגלמות הזוהר. "זה נפל עליי בגיל ההתבגרות, שממילא הוא קשה ומעצבן, וברור שהיו דמעות, אבל עכשיו, 11 שנה אחרי, זה לא זכור לי כמשהו טראומטי, בזכותם. הם הצליחו לעשות את הפרידה בדרך הכי חלקה. אבא עבר לגור שתי דקות הליכה מאיתנו והמשרד שלו, שתמיד היה במרתף, נשאר כאן וזה הקל עלינו, לפחות בהתחלה. לא חוויתי ניתוק. ביומיום שלי אבא עבד במרחק של כמה מדרגות, במרתף, כמו שהייתי רגילה. איזה מזל שבעת תכנון הבית הזה הם סידרו כניסה נפרדת למרתף, שעכשיו הוא הסטודיו שלי. השתלטתי עליו. הלקוחות שלי, מבנות גילי ועד לנשים בגיל של אמא פלוס, מגיעות לכאן".
סליחה, קיבלת קמפיין לעמותת "גירושים זה פיקניק"?
"לא, זה היה קשה. רציתי להישאר במצב האידיאלי של המשפחה המושלמת, הורים פלוס שתיים וכלב, אבל הבנתי שההורים שלי לא היו מאושרים ועכשיו הם כן, אז מה יכול להיות יותר טוב מזה? כשההורים מאושרים, אנחנו מאושרות. מהר מאוד כל אחד מהם נכנס לזוגיות ואני מרגישה שהרווחתי את ההורים שלי מחדש. אני מאוד שמחה שזה קרה. לאבא יש עוד בת, אור (8), ילדה חדה ומטריפה. כשיש לי זמן אני לוקחת אותה לגוד-טיים כאן, היא מאוד אוהבת את אמא".
אם אחותך אמה "נולדה גרושה בת 40", בת כמה את?
"תמיד אמרו לי שאני בוגרת לגילי, וזה בזכות הדרך שבה גידלו אותי. אמא לקחה אותי בעגלה לכל מקום שאליו הלכה. לעבודה, לנסיעות, לחברים. הבית השני שלי היה 'אורנה ואלה' בשינקין, תמיד הייתי בחברת מבוגרים ואני מניחה שזה השפיע עליי".
היא מתאמצת לשחזר מריבות ועונשים במשפחה ונכשלת. "לא זכורה לי אף סצנה של כעס, וזה לא בגלל שהייתי מתבגרת קלה. נולדתי במזל גדי, מגיל צעיר הייתי מאוד דעתנית ובכל עניין היה לי מה לומר, ואמרתי, אבל אף פעם לא ניסיתי למרוד בהורים ולא נתתי להם סיבה לכעוס עליי. לא התפרעתי, לא עשיתי דברים אסורים, וכשלא אומרים לך כל היום 'אל תעשי ואל תעשי' את לא מחפשת לעשות דווקא".
הם יותר הורים או יותר חברים?
"הם חברים עם גבולות של הורים. יש דבר כזה. מעולם לא הסתרתי מהם משהו. בגיל 14 היה לי חבר ראשון, וזה לא אומר שבערב השני הוא כבר נשאר לישון. הייתי קטנה, זה לקח זמן, אבל אמא ואני מדברות על הכול. ה-כול".
גם על אפס במבחן אמא לא כעסה?
"לא נכשלתי במבחנים. במתמטיקה, בעצם, כן. בליידי דיוויס הייתי בשלוש יחידות מתמטיקה, בכיתה של 40 תלמידים, ולא הצלחתי. בכיתה י"א עברתי לאקסטרני של רועי קריב ברמת החייל כדי למקסם את היכולות שלי ואמא זרמה איתי. נראה לי שכל אמא תשמח אם הבת שלה תודיע לה, 'החלטתי להתרכז בבגרויות ולא בבילויים'. באקסטרני עליתי לארבע יחידות מתמטיקה ולא הייתי מצטיינת – אני הכי לא ריאלית ויש לי איזו הפרעת קשב – אבל ידעתי שאני עושה את הכי טוב שלי. חוץ מזה, אמא ואבא לא יכולים לכעוס עליי בגלל ציונים. זה לא שהם היו מי יודע מה שקדנים".
יש לכם קבוצת ווטסאפ משותפת?
"יש לנו שתי קבוצות. אמא, אמה ואני חברות ב'הגוטמניות' ולשתינו גם יש קבוצה עם אבא. כשפתחתי אותה באתי לרשום 'אבא חיים שלי' והטלפון תיקן לי ל'אבא חייל שלי' וככה זה נשאר. ברור לך ש'הגוטמניות' הרבה יותר פעילה".
"אילנית לוי הייתה הלקוחה הראשונה שלי"
בשירותה הצבאי, בתל השומר, היא הפיקה טקסים ואירועים, "עד שהגיעה הקורונה והייתי יוזלס לחלוטין, מפני שאסרו להתקהל. מהמקום העצוב הזה, קצת לפני שהשתחררתי, הקמתי את הסטודיו יחד עם חברה טובה. בסגרים הארוכים, כשכולם חלמו לנשום קצת אוויר, החלטנו לייבא פריטים לחופשת הקיץ המושלמת. ליקטנו בגדי חוף, תיקים וכובעים. הלקוחות התחילו לרדת במדרגות של הכניסה הנפרדת והתחלנו לחשוב קדימה עד שדרכינו נפרדו בנסיבות משמחות. היא התקבלה ללימודי עיצוב אופנה בשנקר".
ואת לא רצית ללמוד?
"לקחתי בשנקר קורס אחד, בסטיילינג, וקיבלתי תגובות טובות על הצילומים שעשיתי. זה נתן לי המון ביטחון ומשם התחילו להגיע שיתופי הפעולה באינסטגרם. אני מייצרת תוכן ללקוחות מדהימים כמו רזילי, עמנואל, דיור ביוטי ואיב סן לורן ביוטי. כשאני לובשת את הלקוחות שלי, בן זוגי מצלם את ה-172 סנטימטרים שלי, ובמקרים אחרים אני מצלמת חברה. חוות הדעת של אבא מאוד חשובה לי, למרות שאני לא מסכימה איתו כשהוא טוען שזה קריפי לצלם בן אדם בלי ראש".
המעבר לתכשיטים לא היה מתוכנן. "יום אחד דיגדג לי באצבעות ולא היה לי כלום בבית, אז הלכתי לחנויות, הסתובבתי, הסתכלתי, וכשחזרתי הביתה עם שקיות של אלף ואחד חלקים, הרגשתי כמו ילדה בחנות ממתקים. פיזרתי את החלקים על השולחן הארוך בסלון והתחלתי לשחק איתם וליצור כל מיני חיבורים. זו הייתה תרפיה נורא גדולה. עד היום אני עושה הכול עם הידיים, במו אצבעותיי. לא למדתי תכשיטנות, לימדתי את עצמי מסרטונים ביוטיוב, והרבה פעמים אני מתייעצת עם המוכרים בחנויות.
"האתר שלי מוכר תכשיטים במגוון מידות והם נמכרים גם בטרמינל X ובסניפים של משכית. לקראת ט"ו באב ייחדתי צמיד מהקולקציה שלי לשיתוף פעולה עם מותג הטיפוח הבינלאומי SABON. אני עובדת רק עם כסף ופנינים, ויש לי את הפנינים הכי מהממות, אני בוררת אותן אחת-אחת. כשיש עומס בהזמנות אני מזעיקה לסטודיו את סבתא זהבית, אמא של אמא. היא תקתקנית והיא עומדת בדרישות הגבוהות של בקרת האיכות שלי".
גם אמא עונדת אותך?
"כן! וזה הכי לא מובן מאליו. עכשיו, כשאני כבר לא גרה כאן, היא יורדת למרתף ואורזת לעצמה את מה שיתאים לבגד שתלבש. אילנית לוי הייתה הלקוחה הראשונה שלי, היא ראתה את התמונות הראשונות שהעליתי לאינסטגרם ואמרה לאמא, 'אני רוצה לקנות משירה את זה וזה וזה'. שתיהן עושות לי שיווק נהדר. תוך כדי שידור אני מקבלת הודעות של 'אני רוצה את מה שעל אילנית', ומסמסת לה 'צלמי לי מה את עונדת'. האסטרולוגית צדקה. נולדתי להורים שכל אחד מהם מוצלח בתחומו, לא ידעתי מה אני רוצה להיות כשאגדל, עד שלקחתי קצת מפה וקצת משם והפכתי את זה למשהו שהוא מאוד שלי ואני מתה עליו. בגיל צעיר החלטתי שלא משנה מה אעשה בחיים – העיקר שתהיה לי תשוקה למקצוע כמו שיש להם".
"אהבתי את החוצפה"
בחמש השנים האחרונות היא צמודה לרום פיאניקה (28), שהוכתר בתואר הגבר הראשון שהתחיל איתה פנים אל פנים. "זה נדיר", היא מתלהבת, "גם לפני חמש שנים שלחו הודעות באינסטגרם במקום לגשת לבחורה. כל כך הופתעתי כשהוא נעמד מולי בבר עד שלרגע חשבתי 'מי זה החצוף הזה', אבל אהבתי את החוצפה. כשהכרנו, הייתי חיילת ורום התחיל תואר בכלכלה ומינהל עסקים. היום הוא עובד בחברת גיימינג, אבל אל תשאלי אותי מה הוא עושה שם, מבחינתי זה ג'יבריש".
חתונה? לא בוער לה. "אפילו הירקן בשכונה שואל אותי, 'מה קורה? את רוצה שאני אדבר עם רום?' אז לא, תודה. אני ממש לא ממהרת. כל עוד אני לא רוצה להיות אמא, אין סיבה להתחתן. לפני שנה עברנו לגור ביחד. קבענו מועד לחנוכת בית. ביום שישי, 6 באוקטובר, מילאתי את הבית בפרחים ופוצצתי את המקרר באוכל. ולמחרת בבוקר רום ואני קפצנו מהמיטה וטסנו לכאן. לא רצינו להיות לבד, פתחנו חמ"ל אצל אמא".
בחמ"ל שירה ואמה חיפשו בנרות את אביהן, מפני שלא האמינו להודעה שהוא שלח בקבוצת "אבא חייל שלי" ולפיה "בנות, אני לא עובר את אשקלון", במקביל לחיפושים אחרי שלושה מחבריהן הטובים שנמלטו מנובה ברכב אחד ונרצחו: ליאם שרם ("הבן של סימונה, שהיא חברה של אמא"), יונתן זיידמן ("חבר קרוב של רום") ועילי ברעם, אחיינו של גיא זוארץ. "כולם מהשכונה", היא נושכת שפתיים, "הבחורים הכי אלייב בעולם".
לאחרונה היא ואחותה לקחו את אבא לרומא, לרגל יום הולדתו ה-54. "לפני שנה, כשקנינו את הכרטיסים לקולדפליי, מי חשב על מלחמה. מאז 7 באוקטובר הוא עובד מסביב לשעון, ברמה שאני מזכירה לו ללכת לישון. שתינו גם הצטרפנו אליו למדריד, לפתיחה של אחת מהתערוכות הרבות שהוא הציג בעולם בשנה האחרונה. בתערוכות בחו"ל ראינו צילומים הרבה יותר מחרידים מאלה שהוא מציג בארץ. אמה ואני חטפנו הלם. אחר כך בלענו את הרוק ועמדנו לצידו בגאווה".
