רומי פרנקל יודעת שאין דבר שיכול לעמוד בפני החיוך הקסום שלה, עם הרווח הזעיר בין השיניים, והיא מחייכת בכל הזדמנות אפשרית. גם כשהיא מספרת על האקס שלה, ברק שמיר, שריסק לה את הלב לרסיסים, וגם כשהיא מספרת על רומנים לוהטים שמדביקים לה כל שני וחמישי – כי "ככה זה אצלנו. כשאין מה לחדש אז ממציאים. למה כל ההמצאות קשורות לגברים?"
רומי פרנקל בצילומים
(ראיון ועריכה: מיכל עמר שוורץ)
אבל שעה וחצי לתוך הסלט פלוס חביתה, שכבר הספיקה להתקרר ("אני לא בדיאטה, אבל בבוקר אני לא מסוגלת להכניס לפה כל כך הרבה") משהו בחיוך שלה משתנה. זה קורה כשהיא אומרת ש-2024 היא השנה הכי טובה שהייתה לה בחיים.
"מבחינה אגואיסטית", היא מתנצלת, "רק מבחינה אישית ומקצועית. בכל המובנים האחרים זו הייתה השנה הכי מזעזעת והלוואי שהיא סוף-סוף תיגמר".
מותר לך לשמוח בהצלחה שלך, מותר לך לחיות וליהנות.
"אני יודעת", היא ממלמלת במבוכה, "אבל אולי עדיף להגיד שהשנה הזאת, מגיל 21 לגיל 22, היא הכי משמעותית בחיים שלי. עד כה, כמובן. מגיל קטן היו לי שני חלומות, 'רוקדים עם כוכבים' ופסטיגל. בתור ילדה ראיתי את העונות של 'רוקדים' בחו"ל ואמרתי לעצמי: 'וואו, שם אני רוצה להיות'. שומר המסך של הסלולרי שלי היה ה'וויש ליסט' שהכנתי לשנה החדשה עם תמונה מ'רוקדים'. שיגעתי את הסוכנים שלי ולא נרגעתי עד שהזמינו אותי לאודישן. באתי כמו שאני, נקייה, בלי שום ניסיון בריקוד חוץ מחוג בלט בגיל חמש, והיה לי הכי כיף בעולם".
עד להדחה. "דווקא באותו היום לא ציפיתי שזה יקרה, כי היינו טובים והיו לנו תוכניות להמשך. בכיתי, הרגשתי החמצה, אבל אחרי כמה ימים, כשיצאתי מהבית, נדהמתי מרמת החשיפה. בעבר, רק ילדות זיהו אותי ברחוב ו'רוקדים' הביאה אותי לכל המשפחה. אחר כך נכנסתי למוד של נפילת מתח. כל האוויר יצא מהבלון, פתאום התפנו לי המון שעות ביממה. מה עושים עם כל הטוב הזה?"
4 צפייה בגלריה
"הכי כיף זה לשחק את הדמות הרעה. זה יותר מאתגר מדמות של נסיכה משעממת שהיא רק יפה"
(צילום: שי תמיר)
עוברים לחלום הבא – הפסטיגל.
"עוד לא, זאת קפיצה יותר מדי גדולה. חסרה לי מדרגה. בשלב הראשון אני מתחילה חזרות להצגת חנוכה, 'המכבים', מחזמר עם רינת גבאי והראל מויאל. אני בתפקיד נמסיס, בתו של אנטיוכוס, נסיכה יוונייה שנלחמת ביהודים. לדעתי, הכי כיף זה לשחק את הדמות הרעה. זה יותר מאתגר מדמות של נסיכה משעממת שהיא רק יפה".
את יודעת לשיר?
"כשאני רוצה ומתאמצת זה יוצא בסדר, אבל בואי, אגם בוחבוט לא צריכה לחשוש למעמדה".
כבר שנים הן בסטיז. "נפגשנו בכל מיני אירועים של 'ילדי התעשייה'. לא בהשקות, אלא בימי הולדת שאורגנו לילדים, כשבאנו לשמח אותם. היא מדהימה. ואני מתה על הזוגיות של אגם עם בר (ברימר), הם זוג חזק".
כשאת רואה אותם ביחד, את מאחלת לעצמך "בקרוב אצלי"?
"נראה לך שאני אגנוב מהחברה הכי טובה שלי את החבר שלה?" היא מצחקקת ומיד מרצינה. במשך שלוש שנים ("ברוטו, עם פרידות וחזרות") היא והדוגמן ברק שמיר היו הזוג הכי פוטוגני, חלומו הרטוב של כל פפראצי. לפני שנתיים זה נגמר.
"פתאום יצאה כותרת 'רומי וברק במשבר ביחסים' ולא הבנתי מי הדליף ולמה. התביישתי לצאת מהבית, חששתי ממבטים של רחמים על 'המסכנה'. כאילו זה לא מספיק נורא שהוא עוזב אותי? זה גם חייב להתנהל לעיני כל המדינה?"
"ראיתי את זה מתקרב", היא מספרת בגילוי לב. "בשבועות האחרונים, לפני שברק נפרד ממני, הרגשתי שמיצינו את הקשר ושאנחנו נלחמים על משהו שכבר אי-אפשר להחיות. פתאום יצאה כותרת 'רומי וברק במשבר ביחסים' ולא הבנתי מי הדליף ולמה. התביישתי לצאת מהבית, חששתי ממבטים של רחמים על 'המסכנה'. כאילו זה לא מספיק נורא שהוא עוזב אותי? זה גם חייב להתנהל לעיני כל המדינה? נורא. אף פעם לא קל להיפרד, אבל אם זה לא זה אז אין טעם למשוך".
ים של דמעות?
"אמא שלי לא זזה ממני בלילות, חברות שלי עשו ביניהן תורנות טישו, לקח לי זמן לקבל, להשלים ולהפנים. היום, שנתיים אחרי, אני בנאדם שונה לגמרי ממה שהייתי אז".
באיזה מובן?
"עם ברק הייתי ילדה קטנה ומאוהבת. יש יופי בפשטות ובתמימות, אבל הרגשתי שמה שחוויתי עם ברק זו לא הזוגיות שאליה אני מכוונת. הפרידה ממנו עזרה לי לחצות את הכביש ולהפוך מילדה לבוגרת. היום אני כבר מסוגלת לומר שלא הייתי מוותרת על מערכת היחסים עם ברק גם אילו ידעתי מראש שהיא לא תוביל אותנו לעתיד משותף. הקשר איתו היה בדיוק כמו שהוא היה צריך להיות ולימד אותי המון. תמיד אזכור לו את זה".
הפרידה, היא מספרת, הייתה לא רק ממנו. "הוא היה כל עולמי במשך שלוש שנים, החברים שלו היו גם החברים שלי ופתאום הם כבר לא. אבל מהמשפחה שלו, שהייתה הבית השני שלי, לא התנתקתי. שלחתי מזל טוב לאחותו כשילדה, ואמא של ברק עקבה אחריי ב'רוקדים' ובסוף כל פרק שלחה לי הודעה".
יצא לכם להצטלב?
"פה ושם אנחנו מתראים באירועים ויש לנו פרגון מלא אחד לשני. תמיד יהיה כבוד בינינו. כשמספרים לי שראו אותו עם מישהי, אני שמחה בשבילו. החיים נמשכים, והיום אני הרבה יותר מדויקת. היום אני כבר יודעת מה אני רוצה ומה אני מחפשת בגבר".
הוא יהיה מהתעשייה?
"זה פחות פקטור בשבילי. במערכת היחסים עם ברק אהבתי את זה שאנחנו מאותו התחום. כשחזרנו הביתה, כל אחד הכיר והרגיש מה עבר על השני. מצד שני, אני רוצה שהבית שלי יהיה מקום המפלט שלי מהעבודה. יותר חשוב לי למצוא את זה שמכוון, כמוני, למשפחה ולחיים פשוטים וצנועים. וחשוב לי שהוא באמת יאהב אותי. הרבה פעמים הרגשתי לא רצויה".
הוא יהיה מבוגר ממך?
"לא בהכרח. למרות שאני מאוד בוגרת, לא נראה לי שאמצא שפה משותפת עם בן 40. עדיף מישהו שיעבור איתי, בפעם הראשונה, את התהליך של בניית משפחה. אני רוצה להתחתן בגיל צעיר, והמטרה הכי גדולה בחיי היא להיות אמא. נכון, יש לי עוד כמה חלומות להגשים, אבל מי קבע שילדים חייבים לעצור את העשייה?"
"אני אדם חרדתי"
הביטחון שהיא מקרינה ("בא לי לפרוץ את הגבולות של עצמי ולטרוף את העולם") נשען על קבלות. אחרי שנתיים שחונות של קורונה, היא מצטלמת בלי הפסקה. "אומנם אני רק 1.65 מ', אבל מראש כיוונתי יותר לביוטי ופחות לתצוגות, והיום אני עובדת עם האנשים הכי טובים בעולם. אני הפרזנטורית של פיקס ורובי ריי וסטרונגפול ואולייר פריז, חברת שיער חדשה, ישראלית ואיכותית. כל המוצרים שלה מבוססים על חומרים טבעיים שמשקמים את השיער. ניסיתי אותם. לא הייתה לי ברירה. לפני שנה, בתחילת המלחמה, הייתה לי אנמיה קשה ונשר לי המון שיער. עשיתי כל טיפול אפשרי, כולל הזרקות לקרקפת, ובסוף לא היה מנוס מתוספות, רק בחלק התחתון. נכון שלא רואים?"
4 צפייה בגלריה
"בשומר החומות, כשישבנו בממ"ד, נפל טיל על הבניין שלנו ומאז אני מטופלת". בקמפיין לרובי ביי
(צילום: אור דנון)
תגידי, לא בא לך לצאת לחופשה? לטיול של אחרי צבא?
"אני אדם חרדתי", החיוך של פרנקל מתחיל להתענן. "בשומר החומות, כשישבנו בממ"ד, נפל טיל על הבניין שלנו ומאז אני מטופלת. אז אף פעם לא התחשק לי לצאת אל הלא-נודע וגם קשה לי להתרחק מהמשפחה. זו הסיבה ביקשתי לשרת קל"ב, בתל השומר. השירות שלי לא היה משמעותי, אני מודה ומתוודה, החוויה הכי צבאית שלי הייתה בטירונות. נהניתי מכל דקה, אפילו מהשינה באוהל עם בנות שכל אחת מהן תקועה בתחת של השנייה. ברור שבגלגול אחר הייתי מחפשת תפקיד שתורם יותר למדינה, אבל החיים הובילו אותי לעבוד מגיל צעיר. חלום חיי הוא לקנות דירה. אני חוסכת".
"לא הייתי משנה שום דבר בחיים שלי, אפילו לא פסיק. אנחנו גרים בשכירות, כנראה נמשיך לגור בשכירות וזה מה שנתן לי דרייב. למזלי, אני אוהבת את העבודה שלי. כשאני לא עובדת, אני משתעממת. מגיל צעיר רציתי להרוויח בכוחות עצמי כדי שבבוא היום, כשאקים משפחה, תהיה לי דירה במובן של גג מעל הראש"
המציאות הכלכלית נושפת בעורפה מפני שהיא באה מבית שיש בו הכול, חוץ מעודף כסף. "אף פעם לא חייתי את החוסר, ובארוחות ערב לא ניהלנו דיון על התקציב, אבל תמיד ידעתי שאני לא אבזבז ללא הכרה כמו החברות שלי מהכיתה בגלל הלחץ של איך נגמור את החודש. מגיל 12 לא לקחתי מהוריי כסף, אפילו לא שקל, והחיים שלנו מאוד-מאוד צנועים. אמא שלי, קרן, שבעבר עבדה בשיווק מופעים, היא המזכירה של שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות לכדורגל. ואבא שלי, ניר, עובד בתור שליח על אופנוע. היה לו עסק של אופניים חשמליים שנסגר בתחילת הקורונה וזה חייב אותי להיכנס לתמונה. עזרתי להורים מבחינה כלכלית, בכמה שהיה צריך".
וזה היה...?
"שיהיה ברור!" היא מתפרצת וחוסמת אותי בתנועת חומה, "לא הייתי משנה שום דבר בחיים שלי, אפילו לא פסיק. אנחנו גרים בשכירות, כנראה נמשיך לגור בשכירות וזה מה שנתן לי דרייב. למזלי, אני אוהבת את העבודה שלי. כשאני לא עובדת, אני משתעממת. מגיל צעיר רציתי להרוויח בכוחות עצמי כדי שבבוא היום, כשאקים משפחה, תהיה לי דירה במובן של גג מעל הראש, כדי שאוכל לחיות בשקט, עד כמה שאפשר בארצנו, בלי חששות. אבל התקופות הפחות טובות, והיו לא מעט כאלה, גם עשו לי טוב".
איך?
"קיבלתי פרופורציות לחיים, פיתחתי מוסר עבודה בלתי רגיל, ולמדתי ששום דבר לא מובן מאליו. מאז 7 באוקטובר אני מסתכלת על אנשים בגילי ושואלת איך הם עוד לא הבינו שהחיים יכולים להתהפך ברגע. טוקבק מרושע כבר לא מזיז לי. בשבילי זה צ'יפס. אמא שלי היא ההשראה שלי. היא איבדה את אמא שלה בגיל צעיר ומתוך הקושי היא צמחה להיות האמא הכי מעורבת והכי מגניבה. אני מאמינה בצמיחה שמתחילה דווקא מתוך הרגעים הכי נמוכים. הקושי מחסן ומחשל. אי-אפשר שכל הזמן יהיה רק טוב-טוב-טוב. כשהטוב ייגמר, נתמודד עם מה שיהיה".
את חזקה?
"מה נעשה? אנחנו גרים במדינה שאין בה שום אופציה חוץ מלהיות חזקים".
"יש משפחות מיליונריות שאין להן גרם מהאהבה שיש אצלנו"
היום, לדבריה, משפחת פרנקל מסתדרת ("בצניעות ובפשטות ובשמחה!") ללא עזרתה. "חמסה-חמסה, הוריי עובדים וברוך השם, יש מספיק עבודה. אנחנו מנהלים חיים רגילים של משפחה רגילה, וזה מה שאני אוהבת. בדיוק על זה אני חולמת. יש משפחות מיליונריות, מיליארדריות, שאין להן גרם מהאהבה שיש אצלנו. אני מכורה למשפחה שלי, מ-כו-רה".
עוד לא בא לך לפרוש כנפיים?
"להפך! כיף ונעים לי בבית, עם הוריי ועם אמה, אחותי הקטנה. עכשיו חגגנו לה בת מצווה. היא קופי-פייסט שלי, ממש מיני-מי, כולל הרווח בשיניים. בגילה כבר עבדתי, אבל אמה עוד לא החליטה אם בא לה להצטלם. בבוקר, כשאמא יוצאת לעבודה ואני עוד בבית, אני סופרת כמה שעות יעברו עד שהיא תחזור. לכן החלטתי לצאת לעצמאות רק כשיהיה לי בן זוג, גם מבחינה כלכלית עדיף שיש שניים לשכר דירה".
מי מנהל אותך?
"יש לי רואה חשבון, ואני מקפידה להגיש את החשבוניות לפני ה-15 בחודש, ומעבר לזה אני אדון לעצמי. איזה כיף זה לשלם ביטוח לאומי ו-17 אחוז מע"מ. המדינה שלנו מטורפת, אבל אנחנו חולים עליה. אולי כדאי שתוסיפי את זה לפרופיל הדמיוני של המועמד האלמוני. הרבה אומרים לי: 'את חייבת לצאת עם מישהו מחו"ל, או בינלאומי', אבל זה ממש לא הכיוון שלי. אני רוצה ישראלי, עם ראש כמו שלי, אחד שאוהב את המולדת ואת המנטליות שלנו, הישראלים".
איפה תכירי אותו?
"אין לי שמץ", היא מחייכת, "ואין לי שום תכנונים. ב-7 באוקטובר קמתי ב-6:00 בבוקר כדי לנסוע עם חברים לכנרת, בערב היינו אמורים ללכת לברונו מארס. חברה שלי, מוריה, נרצחה בנובה. מצאו אותה רק אחרי שבוע. מאז, במקום לתכנן את החיים אני פשוט חיה אותם. החיים כבר יובילו אותי לאן שצריך".
smadarshirs@gmail.com
