תנו לנשים חכמות, חריפות ושוחרות טוב לנהל את העולם, ואם אפשר שתהא זאת מורן אטיאס - תראו שנרוויח.
"המלחמה? הרי בסוף יצטרכו להגיע לפתרון. ולכן נצא ממנה רק בעסקה. בסוף, הכול זה עסקים, ביזנס בין מדינות, והכסף מדבר. תסגרו את ברזי הכסף ותראו ששום אידיאולוגיה לא תוכל להמשיך. וגם הסכם שלום זה דיל. אבל צריך לעשות דיל טוב, כמו שאת עושה משא ומתן מסחרי, ותוך כדי לגרום לכל מיני פרמטרים שישחקו לטובתך – לזה קוראים אסטרטגיה. בעסקים את לא מערבבת רגשות, את בוחרת בין אלטרנטיבות. כמו ששואלים אותי, 'איך את מרגישה עם זה שאת מתבגרת?' ואני עונה, 'אוקיי, אז מה האלטרנטיבה? למות?' כל צעד בחיים הוא בחירה בין אלטרנטיבות. ומי יכולה לשקול אלטרנטיבות הכי טוב במצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו?" היא שואלת וגם עונה: "אישה. כי היא לא נכנסת לאגו, שזה רגש הרבה יותר חזק מאשר החמלה".
אז את בעד קמלה האריס?
כאן היא עוצרת לרגע. "אה, לא יודעת אם היא תשיג את העסקה הכי טובה בשבילנו. בסוף, עם כל הרצון שלי שאישה תנהל את העניינים, צריך קודם כל לברר אם זו אישה שהיא בצד שלי או בצד האחר".
"בחיים לא הצבעתי"
היא לבושה במכנסי ג'ינס בהירים ורחבים ובחולצת טריקו לבנה, פניה היפות חפות מאיפור ועיני השקד השחורות שלה דומעות בקלות כשאנחנו מדברות על זוועות האונס והטבח שביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, או כשהיא מספרת על הקשרים שרקמה עם משפחות החטופים.
5 צפייה בגלריה
"האידיאל הוא שייכנסו לפוליטיקה אנשים שמסתכלים על הדברים מנקודת מבט יזמית"
(צילום: לירז אגם)
פוליטיקה מעסיקה אותך?
"אני מסתכלת ושואלת את עצמי מי הם המנהיגים הבאים של מדינת ישראל. אני רואה כמה נשים וגברים שאני סקרנית לגביהם. בעבר פוליטיקה לא העסיקה אותי. בחיים לא הצבעתי".
את רצינית?
"כן. הייתי באדישות כזו. היום ברור לי שאנחנו חייבים להיות מעורבים יותר, להבין את השיטה, איך מתנהלים מוסדות המדינה, איך כל עיר ועיר מתפקדת, איך פועלים המשטרה, בית החולים, בתי הספר. האידיאל הוא שייכנסו לפוליטיקה אנשים שבנו חברות, שמעסיקים אלפי עובדים, מנהלים שמסתכלים על הדברים מנקודת מבט יזמית. הרי ככה הוקמה מדינת היהודים. הסטארט-אפ ניישן".
"המלחמה? הרי בסוף יצטרכו להגיע לפתרון. ולכן נצא ממנה רק בעסקה. בסוף, הכול זה עסקים, ביזנס בין מדינות, והכסף מדבר. תסגרו את ברזי הכסף ותראו ששום אידיאולוגיה לא תוכל להמשיך. וגם הסכם שלום זה דיל. אבל צריך לעשות דיל טוב, כמו שאת עושה משא ומתן מסחרי, ותוך כדי לגרום לכל מיני פרמטרים שישחקו לטובתך – לזה קוראים אסטרטגיה"
וכן, חשוב לה לציין שישראל היא הבית של יהודים מכל העולם, ולא מדינת הישראלים. אולי מפני שאת רוב חייה הבוגרים העבירה אטיאס (43) מעבר לים. כבר שני עשורים שהיא מתחזקת קריירת משחק מרשימה מאוד בארצות הברית, גם בלי להתנתק מהחיבור שלה לישראל.
"הבנתי שפה אני רוצה לגור"
לארץ היא הגיעה ב-4 באוקטובר ביחד עם בתה הפעוטה, כדי להתחיל צילומים של סרט בשם "צלם מלחמה" שבו הייתה אמורה לגלם כתבת חדשות במלחמה. "בעצם, הייתי אמורה לנחות בארץ ב-7 באוקטובר בלילה, אבל המפיק ביקש שאקדים כדי להשתתף בקריאת התסריט. כמובן שסרט שמעולם לא התחיל חיוור לעומת המציאות שעלתה על כל דמיון".
גם בקורונה היא חזרה לארץ, כדי להיות קרובה להורים וגם למערכת הבריאות הישראלית, שיש לנו הכי מה להתגאות בה, היא מדגישה. "התנדבתי באיכילוב, מצאתי את עצמי מחליפה חיתול למהגר לא חוקי, מחזיקה יד לניצולת שואה, עוזרת לאיש מבוגר להגיע לשירותים. נגעתי בפסיפס האנושי המדהים שלנו והתאהבתי מחדש. הבנתי מה זה הבית היהודי הזה שכולם מגיעים אליו מכל מקום בעולם ומוצאים בו ביטחון ושלווה וזהות. הבנתי שפה אני רוצה לגור. מי עושה עלייה בזמן הקורונה כשיש לה קריירה מצליחה באמריקה?"
גם עכשיו, במלחמה, התחברה אטיאס לישראליות הטוטאלית שלה, ותפסה כל מצלמה אפשרית כדי לשדר את הנרטיב שלנו לכל העולם: "בתעשייה הם לא אומרים לך את זה בפרצוף, הם שומרים על הפוליטיקלי קורקט שלהם, אבל רוב האולפנים היו מעדיפים שלא תהיה לך דעה ושלא תעוררי שיח. אבל מצטערת, מאוחר מדי בשביל זה. אני לא שותקת. כל מי שקורא 'הניו יורק טיימס' חושב שהוא יודע מה אנחנו חווים פה?" קופץ לה הפיוז הישראלי, אותו אחד שגרם לה החל ב-8 באוקטובר לרדת לעוטף, לצלם כל מה שהיא רואה ולשגר לעולם סרטונים שהפכו ויראליים.
"עזבתי אצל ההורים את התינוקת שלי, שהייתה בת פחות משנה, ופשוט נסעתי דרומה כדי לראות מה אני יכולה לשדר החוצה. את הסרטון הראשון שלי העליתי מסורוקה, והדבר הראשון שאמרתי: 'זה 9.11 שלנו'. למה? כי ידעתי שזה מה שיצלצל להם באוזן ויגרום להם להקשיב".
"אני הולכת לישון וקמה עם שלי שם טוב, כמה כוחות נפש יש לה. או אמא של הירש. איזה מנהיגות, הן מדברות מדם ליבן ומרימות אותנו למרות הכאב הכי גדול בעולם שהולך איתן"
ואז, בבאר שבע, פגשה את הצלם גיל נאמן, וביחד הם נכנסו לתוך בית של משפחה שהילדה שלהם נחטפה. לסיפור הזה יש סוף טוב, החטופה נועה ארגמני תושבת באר שבע חזרה בזכות החילוץ ההרואי במבצע ארנון, אבל אז הקליימקס הזה עוד היה רחוק ממימוש ובבית ישבו שני הורים מבועתים.
"יעקב ארגמני אומר לי 'בואי מורן, תיכנסי', ואני רואה את ליאורה בפנים ומה הסיכוי שבאותו רגע גם מתקשרים אליהם מהטלוויזיה האיטלקית ואני מוצאת את עצמי מסבירה להורים של נועה שזה ערוץ חשוב מאוד, אבל הם לא יודעים את השפה ואני מתרגמת את הסיטואציה ומתווכת את הריאיון", היא אומרת ומוצאת נקודה רחוקה בחלל לובי המלון שבו אנחנו יושבות כדי לנקז אליה את הדמעות שמציפות את עיניה.
5 צפייה בגלריה
אטיאס עם השרשרת הקוראת להשבת החטופים, שעיצבה עבורה המעצבת קרן וולף
(צילום: Luca Oldani)
שניות ארוכות לוקח לה לחזור מתוך תהום הזיכרונות. גופה מצטמרר, ויכולת הדיבור נעתקת. "כשאני שומעת את הביקורת הנוקבת מסביב, את האמירה השטחית, הסלוגנית, אני מפרקת אותה, ואז מתפרקת האידיאולוגיה של הצד השני שהרבה פעמים לא יודע על מה הוא מגן".
פגשת כבר את נועה?
"עוד לא. ביום שבו היא חולצה מהשבי, קמתי בבוקר בלוס אנג'לס ושם בכיתי מין פורקן כזה של 'וואו, יכול להיות סוף טוב'. בכלל, אני הולכת לישון וקמה עם שלי שם טוב, כמה כוחות נפש יש לה. או אמא של הירש, איזה מנהיגות, הן מדברות מדם ליבן ומרימות אותנו למרות הכאב הכי גדול בעולם שהולך איתן".
את הכאב הזה ניסתה להעביר גם בפסטיבל ונציה האחרון, שאליו הוזמנה כדי לקבל פרס מטעם עיתון איטלקי בזכות פועלה החברתי למען נשים, ונשאה על צווארה ענק מוזהב שצורתו כסיכת החטופים, שעיצבה מעצבת התכשיטים הבינלאומית קרן וולף.
"אנחנו במלחמת התשה"
כשחקנית יוצרת שגם מפתחת חלק מהפרויקטים שבהם היא משחקת, אטיאס מתכננת פרויקט שקשור ל-7 באוקטובר, אבל כדי שמה שמתרקם לה בראש יתממש, היא אומרת שהיא צריכה בן אדם אחד – את ליאור רז, מיוצרי "פאודה".
נו, מה הבעיה, הנה, אנחנו מאותתות לו מכאן.
"גם ל'פאודה' עשיתי אודישן ולא קיבלתי את זה, כפי שאת יודעת", היא צוחקת. "אבל ככה זה בתחום שלנו, הרי גם ליאור עשה אודישנים לדברים שהוא לא קיבל. זה חלק מהמעגל. האמת היא שראיתי את ליאור עכשיו בוונציה. כשהוא מגיע כולו פאודה, מי יתעסק איתו?"
רגע, ולא פנית אליו?
"ראיתי אותו גם על המטוס, אבל אני מפחדת ממנו... סתם, סתם", היא מיד מבהירה שלא אקח אותה ברצינות. "אני אוהבת ומעריכה את הביטחון של ליאור רז ואת ההתמסרות שלו כדי שדברים יקרו, ומאחלת לעצמי גם להגשים פרויקט שינציח את מה שעברנו ואנחנו עוברים מאז 7 באוקטובר. ואם ביחד, אז באמת אפשר לכבוש את העולם, ולהראות מה זה ישראליות וישראלים, ושעם כל הרצון הטוב והאנושיות שמגיעים ממעמקי ליבנו, שיבינו שלא כדאי להתעסק איתנו. בעזרת כוח וחמלה, גבולות ונתינה, חוכמה ואנושיות, גבריות ונשיות – ננצח".
5 צפייה בגלריה
"היו כמה שכתבו לי שאני שרמוטה אז עניתי להם, 'היית מת להיות עם השרמוטה הזו'"
(צילום: Matt Winkelmeyer/Getty Images)
מה עם עוקבים ממדינות ערביות?
"היו כמה שכתבו לי שאני שרמוטה אז עניתי להם, 'היית מת להיות עם השרמוטה הזו'. זה מתיש, אבל אנחנו במלחמת התשה ולא ניתן להם לנצח אותנו. סילביה קוניו, שבניה בשבי, אמרה לי משפט שלא אשכח: 'אמא לא מוותרת לעולם'. איזו אישה חזקה וחמה".
"אני חושבת שאני אמא מהממת, מצחיקה, כיפית"
את חלום המשפחה המסורתית אטיאס לא הצליחה לממש, אבל לא אישה נחושה ופרקטית כמותה תאפשר לקונבנציה להרחיק אותה מחלום האימהות. מעט אחרי גיל 40, היא הביאה לעולם בהורות יחידנית את בתה, ליה-יעל, שאיתה היא גם חוזרת בעוד שבוע לארצות הברית. "שוב אני נוסעת הפוך, כולם מגיעים לארץ לחגים ואנחנו נוסעות להחזיר את ליה למסגרות. היא תחגוג שנתיים שם ובהיבט האישי, אלה השנתיים הכי מאושרות בחיי. הרבה פעמים בא לי לצרוח לנשים – אם ילד זה החלום שלך, אל תוותרי לעצמך".
מה הכי קשה לך באימהות היחידנית?
"מאז 7 באוקטובר אני לא מרשה לעצמי להשתמש במילה קושי. הכול מתגמד ומקבל פרספקטיבה, ואני סותמת את הפה ומודה לאלוהים על מה שיש לי. נקודה".
איזו אמא את?
"אני חושבת שאני אמא מהממת, מצחיקה, כיפית. אני שחקנית, אז זה כל הזמן פליי. כשאני איתה, אני נוכחת".
ומי נותן לך יד?
"ארבע ידיים – סבא וסבתא".
וכשאתן שם?
"לא יודעת מה יקרה כשניסע, איעזר בבייביסיטר. אבל בגלל זה אין לי רגשי אשמה לא כלפי ליה ולא כלפי ההורים שלי, על זה שהיא איתם. להפך, דווקא יש לי רגשות אשמה שאני טסה ולוקחת אותה מהם. אבל אשמה זה כמו כאבים בגב, צריך לשחרר אותה כל הזמן. וצריך לראות את הצד החיובי בכל דבר. למשל, איך שההורים שלי מוארים והקול שלהם משתנה כשהם איתה, אבא שלי חזר להיות ילד. היא העירה אותם".
והם לא יבואו לחיות איתך שם?
"ניסיתי במשך 20 שנה לשכנע אותם שיהיה להם כיף לידי, שאפנק אותם, ואחרי 20 שנה שיחררתי. הם רוצים להישאר בפינה שלהם, ואני מבינה. גם לי כבר לא כיף לישון אצלם בבית או במלון. אני רוצה את הפינה שלי עם המחברות והספרים שלי ועם הבלגן שלי".
אולי את אומרת את זה כי את מרגישה שהארץ ויתרה עלייך?
"אני לא יודעת אם זה לוותר, אני לא מתאימה להם בטייפ-קאסט. זה הכול עניין של איזו פרסונה המלהקים מחפשים, והאמת היא שגם הרבה דברים שמגיעים אליי הם לא הדברים שאני באמת רוצה לעשות. אני מחפשת את התפקידים שתהיה לי בגללם בעיטה בבטן, שהם ירגשו אותי או יפחידו אותי".
"שוב אני נוסעת הפוך, כולם מגיעים לארץ לחגים ואנחנו נוסעות להחזיר את ליה למסגרות. היא תחגוג שנתיים שם ובהיבט האישי, אלה השנתיים הכי מאושרות בחיי. הרבה פעמים בא לי לצרוח לנשים – אם ילד זה החלום שלך, אל תוותרי לעצמך"
אחרי שעבדה באיטליה עם גדולי הבמאים, הובילה בארצות הברית את הסדרה "התרסקות", גילמה מהגרת איראנית לא חוקית בסדרת הדגל של NBC "הכפר", השתתפה בסדרות "24" ו"מלחמת החיות", כיכבה בסרט "שלושת הימים הבאים" לצד ראסל קרואו, ולצד ליאם ניסן ואדריאן ברודי בסרט "בגוף שלישי", שאותו גם כתבה והפיקה וגילמה בו תפקיד שהשאיר בה חותם כצוענייה שגרה ברחוב, לקחה מקום מרכזי בסדרה המדוברת "הרודן" וקיבלה גם חוזה טאלנט עם ענקית המדיה פוקס וחוזה פיתוח לסדרה חדשה - פניה כעת אל הסדרה שהיא חולמת ליצור כבר הרבה זמן, ושמבוססת על סיפור הרצח של תאיר ראדה ז"ל.
"קוראים לסדרה 'רק אלוהים יודע'. מהמלחמה לא נגעתי בפרויקט, ועכשיו חזרתי לזה בכל הכוח. אמרו לי באמריקה שזה סיפור אדיר ואני רוצה שכל העולם יכיר את אילנה ראדה, שיש לי אליה חיבור עמוק והערכה אדירה. אישה בלי ידע משפטי, שלא מכירה עבודת משטרה ולמדה בצורה הכי כואבת איך המערכת עובדת והצליחה לעורר את כל הרדומים ולעשות תיקון ומהפכה במערכת. עכשיו אני מחפשת את השותפים המתאימים שגם להם יש רצון להראות את הטוב ולשאול אם יכולנו לעשות אחרת. לפני יומיים נסעתי עם אמא שלי והקטנה ברכב, ובתחנת דלק שתי נשים הלכו מכות. מיד יצאתי להפריד. כשאני שומעת צעקות, אין מצב שלא אעזור, כמו השכנה שהצילה את שירה איסקוב. אנחנו גדלים כשאנחנו כאלה. זו החברה שאני רוצה לגדל בה את הבת שלי".
וליה תגדל על הקו?
"אם אל-על יורידו מחירים – כן", היא צוחקת. "מצד שני, הם היחידים שלוקחים צ'אנס וטסים לפה, וכשאני על טיסת אל-על אני מבקשת סלפי עם הדיילים וגם נותנת להם לשמור לי על הילדה כשאני הולכת לשירותים. איפה אעלה על לופטהנזה ואשאיר ילדה לדייל שיצחיק אותה ויעשה לה עם הכוס רעשן?"
anat-le@yediot.co.il
