בשבת ההיא, כשהבינה שהחיים עלולים להסתיים מחר, או בעוד דקה, החליטה הדוגמנית לשעבר חן שילוני (42, "אני ילדה בגוף של אישה") להחזיר את עצמה לעצמה. כאמא לארבעה, לא היה לה זמן לחשוב ולכתוב רשימת משימות, אבל בשנה האחרונה היא הגשימה את רובה.
היא החליטה, למשל, לחזור לדגמן ("בא לי משהו קטן ונחמד שישבור לי את השגרה"), חזרה לסוכנות יולי ומחכה להצעות. אחרי 12 שנה של עבודה מהבית ("אני אמנית של גבות"), היא החליטה לצאת מאזור הנוחות שלה ולפתוח קליניקה למיקרובליידינג ("שזירת שערות בציור עם מחט וצבע") בבניין משרדים בהוד השרון, מרחק הליכה מביתה.
כולם אמרו לה שכדאי לחכות, שזה מטורף לעשות את הצעד הזה דווקא עכשיו, כשהמדינה והעם במצב של הישרדות, אבל האינסטגרם שלה כבר מתפוצץ מצילומי ה"לפני" ו"אחרי" של רומי פרנקל, אגם בוחבוט, עומר נודלמן, דנה גרוצקי, שיר זוארץ והאחיות כרקוקלי. וזו רק רשימה חלקית. ואחרי תשע שנות נישואים ושלושה ילדים משותפים, היא החליטה להיפרד מבעלה השני, טל פורר, מבכירי המעבדים המוזיקליים בתעשייה.
"בשבועיים הראשונים של המלחמה בכלל לא תיפקדתי", היא מספרת. "לא הצלחתי לדבר עם הילדים, לא יכולתי להיכנס למטבח, הייתי מחוקה. לא ראיתי את סרטוני הזוועה, אני רואה בטלוויזיה רק את 'דובוני אכפת לי' ו'הופ בייבי', ולא האמנתי שרוע כזה יכול להתרחש במרחק של שעה נסיעה מהבית שלי. טל ואני ארזנו את הילדים ונמלטנו לבודפשט כמו פליטים. גם שם העברתי ימים שלמים בבכי ונאבקתי במחשבות האובדניות שהציפו אותי. באחד הימים ירדנו עם הילדים לגינה שהייתה מלאה בעלים כתומים של סתיו, העיניים שלי ננעצו בשתי אמהות שישבו מתחת לעץ עם ספלי קפה, בעוד אני מחפשת את מקומות המסתור שאליהם נברח אם פתאום יגיע מחבל, ופשוט קינאתי בהן. קלטתי באיזה טירוף חיות האמהות הישראליות ותהיתי איך אמצא טיפת אופטימיות בתוך הגיהינום".
"בשבועיים הראשונים של המלחמה בכלל לא תיפקדתי. טל ואני ארזנו את הילדים ונמלטנו לבודפשט כמו פליטים. גם שם נאבקתי במחשבות האובדניות שהציפו אותי. באחד הימים ירדנו עם הילדים לגינה, העיניים שלי ננעצו בשתי אמהות שישבו מתחת לעץ עם ספלי קפה, בעוד אני מחפשת את מקומות המסתור שאליהם נברח אם פתאום יגיע מחבל, ופשוט קינאתי בהן"
גם הרכבת של בודפשט נצרבה בזיכרונה. "כשירדנו למטרו שמעתי כינור, הלכתי בעקבות הקול ונעצרתי מול גבר רוסי שניגן את 'התקווה' בהבעה אדישה. בשבילו זו הייתה סתם נעימה. הסתכלתי למעלה, אמרתי תודה לאלוהים והחלטתי שאני חוזרת ארצה כדי להילחם על החיים, על מה שנשאר".
והמלחמה על החיים הובילה לגירושים?
"השנה האחרונה טרפה את הקלפים בהרבה בתים, וגם אצלנו זה קרה. כבר לא היינו באותו התדר. הרגשתי שכל האור שהיה בי, ואני בן אדם של המון אור, כבה. שמחת החיים שלי נעלמה. כשהבנתי שזה מה שהילדים שלי חווים ושזה יהיה מודל הזוגיות שהם יזמנו לעצמם בעתיד, הייתי חייבת לקום וללכת. אף אישה לא חייבת להישאר במקום שלא טוב לה להיות בו למען הילדים. אני חייבת להיות מאושרת כדי שהילדים יהיו מאושרים, והלוואי שגם טל יהיה מאושר עם מישהי שתאהב אותו באמת".
"אף אחד לא האמין שאתגרש"
שילוני, ילידת גבעתיים, שהתחילה לדגמן רק אחרי הצבא ("הייתי סמב"צית חי"ר, כעסתי נורא שלא גייסו אותי למלחמה"), צברה מסלולים וקמפיינים ואפילו תפקיד ראשי בסרט בריטי. את הפריים-טיים כבשה בגיל 29, כשיצאה ל"מירוץ למיליון" עם אלון אפל, בעלה הראשון, המורה לקיקבוקסינג במכון הכושר שבו התאמנה. הזוג המושלם.
הריצה הזוגית, היא אומרת עכשיו, "הייתה חוויה מטלטלת לחלוטין, ולא במובן החיובי. הביאו אותי לתוכנית בתור חן הדוגמנית, מה שהחברה עשתה אותי, ואני שונה מאוד ממה שהחברה חושבת עליי, אני הכי לא 'תהיי יפה ותסתמי'. לא הייתי מספיק בוגרת כדי להכיל את האירוע וזה לא היה פשוט לחזור לשגרה. אבל הריתי וילדתי את אמה (12), שהיא הבסטי שלי וגם זו שמנהלת אותי ביד רמה. אני קצת מעופפת, עם הפרעות קשב, ואמה בודקת 'אמא, עשית את זה וזה?' בבוקר היא עוזרת לתקתק ילדים וכלבה".
"באתי מבית הרוס עם גירושים מכוערים שדרשו את התערבות המשטרה, דברים שאף ילד לא צריך לחוות. כולם היו בטוחים שאסתום את הפה ואישאר כדי שהבת שלי לא תעבור את מה שעברתי, אבל דווקא בגלל מה שחוויתי בבית לא רציתי להישאר. רציתי למצוא את האושר ולא משנה מה יהיה המחיר"
אלון, לדבריה, העניק לה "המון כוח וביטחון", אבל כשאמה הייתה בת שנה וקצת שילוני החליטה להתגרש. "שנינו אנשים מאוד דומיננטיים שקשה להם ללכת ביחד", היא מנמקת. "הרגשתי שאלון נכון לי יותר כחבר טוב, לא כבן זוג. אף אחד לא האמין שאתגרש, מפני שבאתי מבית הרוס עם גירושים מכוערים שדרשו את התערבות המשטרה, דברים שאף ילד לא צריך לחוות. כולם היו בטוחים שאסתום את הפה ואישאר כדי שהבת שלי לא תעבור את מה שעברתי, אבל דווקא בגלל מה שחוויתי בבית לא רציתי להישאר. רציתי למצוא את האושר ולא משנה מה יהיה המחיר.
"זו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיי, זכיתי בחבר הכי טוב לחיים. אלון גר חמישה בניינים ממני, נשוי לאישה מהממת, יש להם שתי בנות, וכשאשתו מנקה את הבית הוא בא איתן אלינו וכולנו יושבים סביב השולחן וצוחקים".
יש גירושים יפים?
"אצלנו הם התחילו בפיצוצים רציניים. אלון דרש משמורת משותפת ואני טענתי שאמה עדיין קטנה וצריכה להיות עם אמא שלה. כשהוא לקח אותי לבית משפט הפסקנו לדבר, הייתי מעבירה לו את התינוקת בלי להגיד לו שלום. כשאמה הייתה בת שנתיים, חגגנו לה בפארק בגבעתיים בשתי חגיגות נפרדות והלכתי למות מזה. למה להילחם על גב הילדה? קראתי לו לצד ואמרתי, 'אני מוותרת. אתה רוצה משמורת משותפת – קח. אתה רוצה שאני אהיה ההורה עם הסדרי הראייה – קבל'. ברגע ששיחררתי הכול, הוא הבין שאין על מה להילחם ומשם רק פרחנו. אנחנו מגדלים אותה ביחד והולכים ביחד לאסיפות הורים. רק אחרי שמקלפים את האגו אפשר לבנות מערכת יחסים כזאת", היא מנדבת עצה מהחיים. ברשימת המשימות שעדיין לא התפנתה לכתוב יש גם הרצאות העצמה לנשים. הקליינטיות שלה יודעות עד כמה היא שנונה ומצחיקה.
"אני אישה שלא יודעת לזייף"
את בעלה השני, טל פורר (48), הכירה זמן קצר לאחר מכן בהופעה של שלמה ארצי בצוותא. "שלמה הציג את הקלידן כרווק מבוקש, אז אמרתי לבת דודה שלי שבאה איתי 'בואי נעשה קצת שטויות' ושלחתי לו הודעה עם סמיילי. בדייט הראשון שאלתי אותו, 'אתה מודע לזה שאני גרושה פלוס ילדה?' וטל שאל 'אז?' אחרי חצי שנה עברנו לגור ביחד, אמה הייתה הראשונה שהפכה את טל לאבא והיא גם קוראת לו אבא, למרות שאבא שלה גר חמישה בניינים מאיתנו. אמה מסבירה שיש לה שני אבות. 'האבא הביולוגי והאבא שאמא שלה התחתנה איתו'. כיוון שכבר הייתי בת 33, ומטרת חיי מגיל אפס הייתה להיות אמא, עברתי הפריית מבחנה וילדתי תאומים, אנה ואדם".
השנה הראשונה הייתה "קשה מנשוא, מאתגרת, בלתי אפשרית, כל התשובות נכונות", היא מחייכת. "בניגוד לאמה, שהייתה הילדה המושלמת, אנה ואדם באו בסערה וקרסתי מפני שהנקתי את שניהם. טל היה מדהים, אבל רוב הזמן הוא לא היה בבית, הוא ניגן בכל התוכניות וטס עם שלמה להופעות בחו"ל והייתי נורא לבד. אפילו לא היה לי זמן לעשות קקי. ברור שפירגנתי לקריירה שלו, הוא אחד המוכשרים בארץ ושלושת הילדים שלנו מוזיקליים בטירוף. אבל העבודה לקחה נתח גדול מהחוויה של גידול משפחה ביחד. מי שהצילה אותי הייתה אמא שלי, כרמלי, שירדה לחצי משרה בעבודה שלה בבנק. בין החיתולים להנקות הקמתי עסק, חן שילוני-פורר גבות, ועבדתי מהבית".
כשהחצוצרות שלה התחילו לדגדג, הביאה לעולם את מילי (שנתיים וחצי), שלדבריה נולדה "כנגד כל הסיכויים. לא היה אדם אחד שתמך בתשוקה שלי לילד רביעי. הזוגיות שלנו כבר לא הייתה משהו, אמא שלי הייתה באפיסת כוחות מגידול התאומים, כולם שאלו אותי, 'את לא רוצה לחיות? לטוס? לבלות?' ועניתי, 'יהיו לי את כל החיים לבלות, אני מרגישה בתוך תוכי שהילד הרביעי שלי חייב להיוולד'. כשאמא שלי הודיעה 'אני לא לוקחת חלק בשטות הזאת', הטחתי בה שבתור אמא שלי היה עליה להגיד לי, 'אלה החיים שלך והטעויות שלך' ולתת לי רשת ביטחון. החלטתי שאני מספיק גדולה בשביל לטעות והחזירו לי עובר קפוא, מסבב ההפריה הראשון והאחרון. במבט לאחור, בהחלטה להביא את מילי התחלתי לבנות את עמוד השדרה שלי – אני מול כל העולם".
"לא היה אדם אחד שתמך בתשוקה שלי לילד רביעי. הזוגיות שלנו כבר לא הייתה משהו, אמא שלי הייתה באפיסת כוחות מגידול התאומים, כולם שאלו אותי, 'את לא רוצה לחיות? לטוס? לבלות?' ועניתי, 'יהיו לי את כל החיים לבלות, אני מרגישה בתוך תוכי שהילד הרביעי שלי חייב להיוולד'"
בתחילת ההיריון היא הייתה "הכי מאושרת בעולם, כשמשהו גדל בתוכי זה לגעת באלוהים, זו המהות והתכלית, זו הסיבה לקיומי על פני האדמה. אבל כשההיריון התקדם חוויתי דיכאון קשה. הקשבתי בלי הפסקה ל'יש לך אותך' של מירי מסיקה. את המוטו הזה גם קיעקעתי על הכתף. בלילות נכנסתי למקלחת של מים חמים, חיבקתי את הבטן ואמרתי 'אם אין אני לי מי לי', כדי לזכור שרק אני ארים את עצמי מהמקום הנמוך והבודד. זו הסיבה שקראתי לה מילי. זה עלול להישמע מוזר, אבל מילי ילדה אותי מחדש. כשהיא נולדה – נולדה חן חדשה, עם המון כוחות, עם ראייה קדימה ועם האמונה שחייב להיות טוב מפני שאני בוחרת בעצמי ובוחרת להיות מודלינג בריא ונכון לארבעת ילדיי".
מילי, לדבריה, הפכה ל"אור של הבית. שמחת החיים שאבדה לי בדיכאון של ההיריון חזרה אליי איתה. ומעולם לא ראיתי את טל כל כך אבא כמו שהוא עם מילי, אבל צריך להסתכל לחיים בעיניים ולהודות באמת הכואבת. לפעמים האהבה נגמרת. לא אני המצאתי את הגלגל הזה, אבל אני אישה שלא יודעת לזייף. אז מה נעשה? נעלה עוד תמונה לסטורי ונשחק אותה האפי-האפי? על מי אנחנו עובדים?
"אמרתי לעצמי, 'זו הפעם השנייה שאת מחליטה להתגרש, אז מה זה מעיד עליי? שאני עד כדי כך לא יודעת לבחור נכון?' ועניתי לעצמי שבחרתי הכי נכון שיש. שני האבות של ילדיי הם אנשים מדהימים. טל הוא גבר מהמם, אבל הוא פשוט לא נכון לי. אחרי שהחלטנו להיפרד, חטפתי רגליים קרות, פחדתי שלא אצליח לשנע לבד את המפעל של הבית, אמרתי לטל 'בוא ננסה להציל את זה' ואחרי שלושה חודשים הגענו למסקנה שזה לא עובד.
"טל ואני בתהליך של גישור, ועד שנתגרש אנחנו ב'נסטינג'. כל אחד מאיתנו נמצא בבית בימי המשמורת שלו עם הילדים. בפעם הראשונה בחייו, טל מתפקד כאבא במשרה מלאה והוא נהדר איתם. חבל שלפעמים צריך להגיע לסוף הדרך כדי שהילדים יזכו באמא מאושרת ובאבא שהרבה יותר נוכח בחייהם".
פרק ג'?
"עוד לא על הפרק. כרגע אני ממוקדת מטרה – לאזן ולייצב את הבית שלי. החיים שלי נורא מהירים ואין לי מקום לכלום כמעט, אבל אם יהיו לו כפפות של משי וידיים של כירורג טוב, הוא יצליח לפלס לו דרך. מגיע לכולנו להיות מאושרים".
ידיים של כירורג, את מחפשת רופא?
"לא, מרגיש לי שבעלי הבא יהיה איש צבא, מלח הארץ. עידן עמדי כזה, קיבלתי ממנו המון השראה. אני מעריצה את כל אנשי הצבא והביטחון, אני עוצרת אותם ברחוב כדי לתת חיבוק ולהגיד תודה, לדעתי המדינה צריכה לתת לכל אחד מהם בית. ואם תשאלי למה החלטתי לחשוף את סיפור חיי..."
למה החלטת לחשוף את סיפור חייך?
"כדי להפיץ קרני אור ולהראות לנשים שהכול אפשרי. אל תפחדו ללכת אחרי האושר שלכן, תאמינו בעצמכן. אישה יכולה לעשות הכול ואין דבר שיכול להפיל אותה. תראו אותי. עברתי הכול והיום אני יכולה לגעת בשמיים".
smadarshirs@gmail.com
צילום: טל שחר | סטיילינג: אייל חג'בי | איפור ושיער: ניר אלקבץ | הפקה: מיכל עמר שוורץ
