המעצבת הישראלית ברית שקד מציינת שמונה שנים מאז שסיימה את לימודיה בבית הספר הגבוה לאופנה שנקר ועברה לניו-יורק, שם היא מתגוררת עם בן זוגה עופר והבת רנה, שהולכת לפעוטון חב"ד בתפוח הגדול. "עופר ואני גדלנו במרחק של עשר דקות זה מזה בישראל, יש לנו חברים משותפים מהארץ, אבל כנראה היינו צריכים להגיע לפה כדי להכיר", אומרת שקד בת ה-32, שהגשימה חלום וקיבלה את התפקיד של עיצוב וניהול תפירת דגמי העילית (קוטור) בתצוגת האופנה של ויקטוריה סיקרט, מותג ההלבשה התחתונה האייקוני, שנערכה לפני כחודש בניו-יורק. מדובר בתצוגה ראשונה ומתוקשרת של החברה אחרי שש שנים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
שם, מאחורי הקלעים והכנפיים המלאכיות שעטו עליהן הדוגמניות, היא פגשה את הקצפת של דוגמניות העל הבינלאומיות, ובהן גם האחיות בלה וג'יג'י חדיד, מולן הקפידה להציג את מציאות חיינו מהזווית הישראלית, וספגה על העבודה איתן הרבה מאוד ביקורת ברשתות. "היו הרבה תגובות שלא הבינו איך הסכמתי לעבוד עם האחיות חדיד, אבל זה לא שהיה לי סיי. בחרו בי לנהל את הפרויקט העצום הזה, והן היו חלק מנבחרת דוגמניות העל שהשתתפה בתצוגה שניהלתי, שכללה שמות גדולים בהרבה משלהן כמו קלרה ברוני, קייט מוס, הזמרת שר, אדריאנה לימה, טיירה בנקס. וזה לא שהתייחסתי לבלה וג'יג'י באופן מיוחד, רק שבמקום להיות נגד שיח איתן, כמו שציפו ממני ברשתות, אני דווקא ראיתי את העבודה איתן כהזדמנות לפתוח ולדבר על מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, ודווקא מעמדה של כוח".
מה זאת אומרת מעמדה של כוח?
"עולם האופנה נראה מאוד נוצץ מבחוץ, אבל בסופו של דבר, כולם אנשים רגילים, עם פחדים וחוסר ביטחון. לכל הדוגמניות אכפת מאוד מה הן ילבשו ואיך הן ייראו וכולן פוחדות ליפול על המסלול, כי התצוגה בלייב, וכולן רוצות תמיכה רגשית ושיתייחסו אליהן. זה מלהיב לפגוש אותן בפעם הראשונה, אבל מרגע שהתחלתי לעבוד, בסופו של יום אני הגורם שנמצא שם ודואג שהן שירגישו בנוח, כדי שיעשו את העבודה הכי טובה שלהן".
איך את דואגת שהאחיות חדיד ירגישו בנוח, כשהקישקע היהודי בוער מבפנים?
צוחקת. "אני ישראלית עם מבטא ישראלי, שירתי בצבא ואני לא מסתירה את מי שאני, אבל אני עושה הפרדה בין העבודה שלי לבין הדעות האישיות והאמונות בבית פנימה. מאוד קשה לנתק את מה שאנחנו מרגישים כישראלים מאז 7 באוקטובר, אבל כשמנתקים ומסתכלים על הדוגמניות מקרוב והכי אישי, הן פתאום מתנהגות ונראות סופר אנושיות. ואחת מהן היא אמא, וגם אני אמא..."
מה הביקורת שכתבו לך ברשתות אחרי שעבדת איתן?
"התגובות היו קשות: 'איך העזת. יש לך דם על הידיים'. אבל בסוף הצלחתי לשבת איתן אחת על אחת, סיפרתי להן שהייתי בארץ ב-7 באוקטובר, כי הגעתי לחתונה משפחתית שכמובן התבטלה, ונשארתי תקופה ארוכה עם תינוקת קטנה וכמה שהכל היה טראומטי ומפחיד. סיפרתי על האובדן והעצב שכולנו הרגשנו, שכל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע, ולמרות שהשיחה הייתה קצרה, הרגשתי שיש לי יותר כוח לחשוף אותן לסבל שלנו. בלה התחילה לבכות כשסיפרתי לה".
מה לבכות? שתמחק את האינסטגרם שלה.
"גם על האינסטגרם דיברתי. זו הייתה הזדמנות שלי להגיד, 'מה את עושה ברשתות, את פוגעת בכל כך הרבה אנשים'. אם הייתי מסרבת לעבודה איתן, לא הייתה לי ההזדמנות להגיד לה את זה. ולא הייתי משיגה כלום אם הייתי מדברת באופן בוטה. למדידות עם בלה וג'יג'י שקדמו לערב התצוגה באתי עם הרבה אנטגוניזם, ואפילו איכזב אותי שהן היו אנושיות ונחמדות אליי. אני לא יודעת אם זה פייק, אבל הן מקצועניות. את לא מגיעה לרמות כאלה של הצלחה אם את לא מקצוענית".
גם מול סלבריטאיות כמו אימאן ופאלומה, שגם הן לא ידועות כאוהדות גדולות של ישראל, היא הצליחה להתייצב ולהגיד את אשר על ליבה. "שוב, זה כוח שנבע מכך שהן היו דוגמניות לפני תצוגה מאד חשובה והיו צריכות את העזרה שלי בתוך הלחץ הכי גדול שיש. רגע לפני תצוגה הן באות אליי בבכי בגלל הלחץ, ואני מצליחה להשיג עליהן אימפקט מאוד חזק: הנה, למרות כל מה שאתן חושבות, אני כאן, ישראלית, יהודייה, ואתן חייבות אותי וחייבות לעבוד איתי. ולכן, בעיניי, כל התגובות של 'לא היית צריכה לעבוד איתן' הן מוטעות. הניצחון הוא להיות נוכח, לא להיעלם. יש לנו יותר השפעה מבפנים, לא מבחוץ. היו הרבה סלבריטיז שהלבשתי בעבר שיצאו נגד ישראל וגם בפניהם הבעתי את דעתי. אני עונדת את שרשרת החטופים, וכל מי שעובד איתי צמוד שומע את הסיפור של 7 באוקטובר", היא אומרת.
בכלל, היא חושבת שבארץ מגדילים את האחיות חדיד יותר ממה שהן באמת. "נכון שיש להן המון השפעה באינסטגרם, אבל בתצוגה שאותה ניהלתי הן היו עוד שתי דוגמניות מבין רבות, כולל הדוגמנית הישראלית הנהדרת סאן מזרחי, והאחיות חדיד לא היו מיוחדות בשום צורה. אחת פתחה את התצוגה, אחת סגרה".
בארץ היא לא רואה פוטנציאל עסקי לאופנת העילית. "לצערי, הרבה אנשים בתעשיית האופנה בארץ עובדים בחינם, וקשה לי להגיד מולם את הסכומים שאני משתכרת בניו-יורק. בארץ אין קוטור, אין את התקציבים המתאימים להרים פרויקטים ענקיים, אין הרבה ערך לאמנות, וכשאני עושה למשל בגד שזז, אני מקבלת תגובות כמו 'למה אני צריך את זה', או 'אני לא יכולה ללכת עם זה'. אנשים בארץ מבינים את הקונספט של אמנות שתלויה על הקיר, אבל לא מבינים את הקונספט של לשלם 10,000 דולר על בגד שהוא יצירת אמנות".
ואת מבינה את הקונספט?
"כן, כי אני יודעת מה זה דורש ומה זה נותן, ועובדתית יש בבירות האופנה תעשייה שמגלגלת מיליונים. יש אנשים שמחפשים את הדברים המיוחדים, והם נמכרים. אבל חייבים להודות שבאופנה עילית קשה להצליח כלכלית. הרבה סלבריטאים רוצים שהמעצב יעבוד בחינם ואומרים לו: 'אני סלב, תעצב לי בחינם ואני אפרגן לך ברשתות'. בתחילת הדרך זה נהדר, אני עשיתי המון דברים בחינם בשביל קרדיט, כי אין לך ניסיון ואתה מוכן לעשות הכל כדי להתפרסם".
אז למה לא לוותר על הקוטור ולעבוד באופנה מסחרית?
"אני ניסיתי, וזה עשה אותי מאוד עצובה. כי כשמעצב הוא יצירתי והוא צריך להתפשר על היצירה שלו זה מנוון. במשך שנתיים ניסיתי לעבוד בחברות מסחריות, וכשאת מסתכלת אפילו על הבוס של הבוס של הבוס שלך ואומרת אני לא רוצה להיות בתפקיד הזה, ואין לך לאן לשאוף, זה מכבה. מצד שני, צריך להתפרנס. אני חיה בניו-יורק, יש פה הוצאות מאוד גדולות, בטח עם שני ילדים. אז בהתחלה עבדתי בחינם בשביל היצירה שלי והשלמתי הכנסה. היום אני עובדת בלמצוא עבודה – מחפשת כל הזמן פרויקטים כדי להמציא את עצמי מחדש ומנסה לא להתפשר. וזה מאוד קשה לשבת בחדר ולהגיד זה המחיר שלי, אני שווה את זה, ולקחת את הסיכון שיגידו לך את חיה בסרט ועפה על עצמך".
מה תגידי למעצבים בארץ שחולמים להיות ברית שקד?
"בארץ עדיין יש בעיה. בתעשייה בונים על בוגרי שנקר שצמאים להצליח, ואומרים לך, 'תעצבי בחינם, זה ייכנס לווג'. אני מבינה את זה, גם אני עבדתי בחינם. אם את בהתחלה, את חייבת למצוא עוד עבודות תומכות ולעבוד על ניסיון, כי התחום הזה הוא תלוי ניסיון. אבל כאשר כבר צברת ניסיון – את חייבת לעמוד על השווי שלך, לקבל את הכסף שמגיע לך בזכות הכישרון והעבודה הקשה".
היא נולדה בניו-יורק בזמן שהוריה למדו שם, וכשהייתה בת שלוש חזרו לארץ. שני הוריה עוסקים בהייטק ותמיד תמכו בחלום האופנה של בתם, שהתחיל מאוד מוקדם. כך היא כתבה לאחרונה בסטורי שלה: "היום אני, בת ה-10, צורחת מבפנים, כי באיזה קטע זה בכלל קורה. כשהציעו לי לנהל את כל עיצוב בגדי הקוטור והכנפיים של התצוגה, חשבתי שזאת בדיחה. היום, אחרי אפס שעות שינה, גב גמור וחרדת נטישה קשה של רנה הבת שלי, אני מגשימה את החלום שלא העזתי לחלום כי הוא היה גדול מדי. הפקת ענק בסקיילים שלא תיארתי שקיימים, ותחושת סיפוק וגם הקלה שנגמר ואני יכולה לחזור לחיים שלי. גם אחרי שחשבתי שאי-אפשר כשאת אמא, ובהיריון. גאה לספר שהכל אפשרי, לקום לחתוך פירות לגן ותוך כדי לעשות מדידות לטיירה בנקס, לשר ולאדריאנה לימה [...] ובימים הקשים שאנחנו נמצאים בהם, להיות ישראלית ויהודייה במקום הזה ובהשפעה הזאת זה הניצחון הכי גדול שלי [...] ואם אתם במקרה צעירים בועטים ומגניבים ותהיו ערים באחת בלילה, אתם מוזמנים לצפות במלא דוגמניות שוות וכנפיים שספוגות בדמעות ובחלומות שלי".
במסגרת התפקיד ניהלת תקציבים של מיליונים, ותוך כדי שאת בהיריון שני.
"כן, זה קשוח מאוד, אבל התאמצתי להשאיר את האישי בבית. אף אחד בעבודה לא רוצה להתעסק בבעיות האישיות או הרפואיות שלי. למדתי את החוקים פה מהר מאוד. למשל, אין פה חופשת לידה, אלא אם את עובדת במקום מאוד מסודר שמאפשר לך. לכל האנשים שעובדים איתי אין וגם לא יהיו ילדים. בתחום האופנה ילדים זה לא הקטע, ואני צריכה לנהל את האמהות שלי בלי לשתף יותר מדי. למצוא פתרונות ולקבל עזרה מאנשים שאוהבים אותי כמו בעלי, שגם עובד כנגר בעסק של משפחתו.
"אז כן, לעשות את זה עם ילדה ובהיריון זה קשוח, אבל לא כל אחד מקבל הזדמנות כזו, שהיא קודם כל כלכלית. קיבלתי גם הזדמנות להיחשף ולהכיר אנשים בכירים בתעשייה, כמו עמנואל אלט, הסטייליסטית של התצוגה ולשעבר הסטייליסטית הראשית של 'ווג', או פייר ג'ורג'יו דל מורו, סוכן הדוגמניות הכי גדול בעולם היום. וגם זלדי, שגייס אותי לפרויקט, והוא אחד מהקריאייטיב דיירקטורס הכי בכירים בעולם. כשאת עובדת עם ענקים כאלה, את לומדת גישה וניהול אנשים ותקציב ואיך לעבוד צמוד למותגים מובילים".
ללימודי עיצוב הטקסטיל בשנקר היא נכנסה מיד עם סיום השירות הצבאי כרל"שית של מי שהיה קצין משטרה צבאית ראשי תא"ל מאיר אוחנה. לדבריה, הוא העניק לה כלים שאיפשרו לה לנצח על תזמורת בגדי הים וההלבשה התחתונה הנחשקת בעולם. "רוב הכישורים שלי באים מלשכת הקמצ"ר, שלימד אותי ניהול מאפס". אחרי שהגיעה לניו-יורק, עבדה אצל מעצב היוקרה הישראלי-אמריקאי אלי טהרי, אחר כך עברה להיות מעצבת ג'ינסים בחברת ג'ורדאש. משם עברה לעבוד בחברת הוט קוטור אמריקאית בשם Threeasfour, עשתה תואר שני באופנה, ואז הגיע הפרויקט של ויקטוריה סיקרט. היום היא גם מלמדת אופנה בבית הספר לעיצוב Parsons בניו-יורק.
שקד מעדיפה להיות מאחורי הקלעים ואף פעם לא הרגישה צורך להתפרסם כמעצבת אופנה, או במילים שלה: "לא עניין אותי שהשם שלי יהיה על הדלת, אני בנאדם שעובד בצוות". לכן גם עכשיו כשהיא משרטטת את הצעדים הראשונים של "פויו מאמי", המותג לתיקי החתלה שהקימה, היא עושה את זה ביחד עם החברה הטובה שלה, נעם רביד, גם היא בוגרת שנקר שחיה בניו-יורק. מוצרי המותג עדיין בפיתוח. "באופנה עילית קשה למצוא יציבות, פרויקט אחד יכול מאוד להצליח, ואחרי זה שנה את לא עושה כלום. לכן החלטתי לפתוח מותג מסחרי, בשביל היציבות הכלכלית והעתיד של הילדים", היא מסבירה. "יהיה במותג שלנו הרבה מאוד הומור, כי זו אחת הדרכים להקליל את ההורות, והוא מחבר את כל מי שאני: גם אמא, גם עושה עסקים, גם מעצבת אופנה, וסוף סוף אני גם הלקוחה של עצמי, ומצאתי את השותפה הכי טובה, שהיא גם חברה טובה ואנחנו עושות את זה ביחד. זה הבייבי שלי והפנסיה שלי, כדי שאוכל לעשות את האמנות המדהימה שאני אוהבת בתחום האופנה ועדיין לתת יציבות למשפחה שלי".
