ענני נצנץ זהובים מרחפים בשמיים שמעל באר-יעקב, עיר ואם בישראל, מאז שנודע כי נטע אלחמיסטר ורמי גרשון בחרו דווקא בה. כל פיפס שקשור בפאוור-קאפל הזה דולף או מודלף, אבל הנה שלוש עובדות שידועות רק למי שמתארח בדירתם.
הם גרים בקומה ה-19 של מגדל בוהק ועל הדלת אין שלט של "גרים בכיף" מפני שזו דירה שכורה, עד שתושלם בניית הווילה שלהם בראשון לציון, נוף ילדותם. "עניין של שנה וקצת, ואני סופר-מתרגשת. רמי ואני מרגישים כמו שני ילדים שבמו ידיהם, ללא עזרה מההורים, הצליחו לקנות בית. זה יותר מפרויקט, זה חלום שמתגשם", אומרת אלחמיסטר.
בכניסה לדירה עומד מתקן נמוך, שער עם רשת, לשימושו של אל-ים, בכורם, בן השנה. "רמי כבר מלמד אותו לבעוט כדור, אחת מהמילים הראשונות של אל-ים הייתה 'גול'. ורמי בכלל לא בועט, הוא בלם".
העובדה השלישית היא בגדר סוד סודי. אם תגיעו אליהם ותבקשו מבעלת הבית קפה טורקי, והיא לא תמצא את השקית בארון וגם לא במקפיא, ורמי לא יענה לשאילתה שלה מפני שהוא מתאמן, הסירו דאגה מליבכם. בקומה החמישית של הבניין הבוהק מתגורר שוטר נחמד שישמח לספק את מה שחסר.
"רוב הכדורגלנים מתחתנים מוקדם ומקימים משפחה מהר"
אלחמיסטר, שלפני חצי שנה חגגה 30 ("המספר לא עושה לי שום דבר, מה שהשתנה אצלי זה הסדר: קודם כל אני אמא, ורק אחר כך אשת עסקים ודוגמנית"), בטייץ ובגד גוף שחור צמוד לבטן הכדורית ("כולם אמרו לי שזאת בטן של בן שני, אבל בתוכי צומחת מיני-מי"), מתענגת מתחת לשמש שבמרפסת. כשהלו"ז מאפשר לה יום חופשי בבית, היא צוהלת כמו תיכוניסטית שקיבלה פטור משעת אפס. בגיל ההוא, לדבריה, תוכניותיה לעתיד נשקו לדשא.
8 צפייה בגלריה
"לקריירה של כדורגלן יש תאריך תפוגה ואני, לעומתו, רק בפיק של המסלול שלי"
(צילום: נאור אפל)
"לא חשבתי רחוק", היא מספרת, "ראיתי רק את הרגע, הנחתי שאחרי הצבא אירשם כמו כל בני גילי לאוניברסיטה או למכללה. לא ידעתי מה מעניין אותי ללמוד, אבל זה היה המסלול הרגיל. אנחנו בית של שלוש בנות, דנה מעליי וספיר מתחתיי וההורים, ורדי ואייל, כיוונו אותנו ללימודים גבוהים. דנה כבר סיימה תואר שני. העובדה שאמא שלי השתתפה בתחרות מלכת היופי ב-86' לא השפיעה עליי, מפני שזה היה משהו שולי בחייה. היא התחרתה, עשתה כמה ימי צילום ופרשה, בלי שעבדה כדוגמנית, לפני שהתחתנה עם אבא שלי, שבעבר הרחוק היה כדורגלן במכבי תל אביב".
אז הם היו הזוג הישראלי הראשון של דוגמנית וכדורגלן?
"לא, לא, נראה לי שהסטיגמה הזאת הומצאה הרבה לפניהם. אם לא הייתי מדפדפת באלבומי התמונות, לא הייתי מעלה בדעתי שאלה היו המקצועות שלהם. זה בכלל לא היה בשיח או על השולחן".
ואם רוברטו לא היה עוצר אותך ברחוב כשהיית בת 15?
"הוא לא עצר אותי ברחוב אלא שלח לי הודעה בפייסבוק, וזה עשה לי משהו. הוא היה אז הסוכן של הדוגמניות הכי-הכי. זה התניע אותי. אני, ביוזמתי, לא הייתי מצלצלת לסוכנות, זה פחות אני, ולפגישה אצל רוברטו הגעתי עם ההורים. מה שבטוח זה שבכל מקצוע הייתי עובדת קשה, מתפרנסת, חוסכת ועומדת בזכות עצמי".
"כבר בשבוע הראשון ידעתי שרמי יהיה בעלי, ומבחינתי זה היה 'הלוואי שהוא יציע לי מחר'. איך ידעתי? פשוט הרגשתי. הלב שלך מרגיש שזה זה. אף אחד מבני הזוג שהיו לי לפניו לא הרגיש לי כמו הגבר של חיי. עם רמי הרגשתי שהוא יהיה האבא של ילדיי"
בגיל 20, קצת אחרי השחרור (חיל הקשר והתקשוב, צריפין), חברים משותפים הכירו לה את רמי גרשון ("שש שנים מעליי") וזה היה הרבה יותר מקליק. "כבר בשבוע הראשון ידעתי שרמי יהיה בעלי, ומבחינתי זה היה 'הלוואי שהוא יציע לי מחר'. איך ידעתי? פשוט הרגשתי. הלב שלך מרגיש שזה זה. אף אחד מבני הזוג שהיו לי לפניו לא הרגיש לי כמו הגבר של חיי. עם רמי הרגשתי שהוא יהיה האבא של ילדיי".
אבל הייתה בעיה קטנה. "רמי שיחק אז בבלגיה. כשאמר לי, 'בואי לבלגיה, לטיול אחרי צבא', עניתי, 'נראה לך שאבא שלי ייתן לי לטוס, ככה סתם, לבלגיה, לגבר שהוא לא מכיר?' גם לא ידעתי מה זה לטוס. רק המחשבה על להגיע לבד לדיוטי פרי עוררה בי חרדה. הודעתי לרמי, 'תשכח מזה, אין מצב'. שבוע אחרי זה רמי סיפר לי שיש לו משחק חשוב בבלגיה. 'אם ננצח, אקבל יומיים חופש ואקפוץ ארצה במיוחד כדי להכיר את אבא שלך'. וזה מה שהיה. הוא ניצח, עלה לטיסה, ישב עם אבא שלי לשעה וקצת, קיבלתי רשות לטוס אליו ובמשך שלוש שנים הייתי על קו בלגיה-ישראל".
בגיל 26 הוא כבר היה בשל לחתונה?
"אולי לא לנישואים, אבל בשל למערכת יחסים רצינית. רוב הכדורגלנים מתחתנים מוקדם ומקימים משפחה מהר, מפני שהחיים שלהם נעים סביב הקריירה והבית, אין מקום ליותר. רמי היה לבד בבלגיה, רצה מישהי יהודייה וישראלית, עשה הכול כדי שהקשר יצליח, רק שלא אתחרט. מה אני עשיתי בבלגיה במשך שלוש שנים? כלום. בישלתי, חיכיתי שהוא יחזור הביתה, הלכתי למשחקים. הוא הכיר לי חבורה של יהודים מקומיים. היום, לאור האנטישמיות הגוברת, לא היה לי אומץ לגור שם יום אחד".
"שתינו אוהבות בגדי ים בצורה חריגה"
הזוגיות הרחק מהבית פרחה במקביל לבננהוט, העסק שפתחה עם נועה בני, חברתה מהצבא. "למה דווקא בגדי ים? כי שתינו אוהבות בגדי ים בצורה חריגה, יש לי המון. גם כשנכנסתי לחנות במטרה לקנות מעיל, יצאתי ממנה עם בגד ים. התחלנו עם 1,000 שקל. כל אחת הביאה 500 שקל מהבית, אבא שלי עוד מחכה שאחזיר לו את ההלוואה. נסענו לנחלת בנימין ולא היה לנו כסף לגליל בד, קנינו רק מטר וחיפשנו בגוגל 'תופרת לבגדי ים'. עם שני הפריטים שקיבלנו מהתופרת הלכנו לים, הצטלמנו והעלינו לאינסטגרם. מבחינתי זה היה ג'וב זמני של אחרי צבא, לא דמיינתי שזה יתפתח לעסק".
היום, בננהוט הוא מותג בינלאומי שנמכר "גם ישירות מהאתר שלנו וגם דרך בוטיקים ואתרים בינלאומיים. שלוש פעמים בשנה אנחנו מציגות בשואורום בניו יורק. זה מדהים לשבת ליד מותגי-על, כל הפראדה והגוצ'י. יש לנו שלוש חנויות (בתל-אביב, בנתניה ובאילת) ואנחנו פוגשות את בגדי הים שלנו על ג'יי לו והקרדשיאנס".
"בדרך כלל, נשות הכדורגלנים מקריבות את עצמן למען ההצלחה של הבעל, הן חוות על בשרן את הפציעות שלו וזה מהמם בעיניי, אבל אותי זה תפס בתקופה אחרת בחיים. מהרגע שפתחתי את העסק, הפוקוס בבית עבר אליי. כמעט שלא דיברנו על רמי, ובחיי הכדורגל זה משהו יוצא דופן. אני בהחלט מעריכה את זה"
אף פעם לא חשבת לשנות את שם המשפחה שלך למשהו קצת יותר קליט?
"בתור ילדה התביישתי לבטא את שם המשפחה שלי, הוא נשמע לי ארוך ומוזר ואייתו אותו עם שגיאות. הוריי סיפרו לי שסבא של סבא שלי היה הרוקח הראשון בפלשתינה, והוא קיבל את שם המשפחה אלכמיסטר – עם כ"ף – בגלל עיסוקו בכימיה. עם השנים התרגלתי והתחברתי לשם הזה, והיום הוא כמו סימן ההיכר שלי. כמעט אין אלחמיסטר בישראל. חשוב לי לשמור אותו גם מפני שלאבא שלי אין בן".
העובדה שבאמצע ינואר תהיי אם לשניים גורמת לך להאט את הקצב?
"אפילו לא במילימטר. כיוון שבגדי ים זה משהו עונתי, נפתחנו לנישות של הלבשה – שמלות ערב, בגדי חוף, חליפות פשתן לגברים, אקססוריז, ובשנה וחצי האחרונות פתחנו ליין של בגדי ספורט. יש בי אש שבוערת. היום יש לי מיליון ושבע מאות אלף עוקבים – ולא אוריד את הרגל מהגז. במקביל אני מטפחת את העסק השני שלי, מותג הביוטי BY NETA, שפתחתי לפני שלוש שנים עם לילית קוסמטיקה".
כמה עמוק נכנסת לעולם הכדורגל?
"כשאני מגיעה למשחק, החברים מסביב עושים לי רענון קצר. בדרך כלל אני בסדר, משתלבת, לא מפשלת, אבל אני חייבת להודות שלא נשאבתי לעולם הכדורגל. בדרך כלל, נשות הכדורגלנים מקריבות את עצמן למען ההצלחה של הבעל, הן חוות על בשרן את הפציעות שלו וזה מהמם בעיניי, אבל אותי זה תפס בתקופה אחרת בחיים. מהרגע שפתחתי את העסק, הפוקוס בבית עבר אליי. כמעט שלא דיברנו על רמי, ובחיי הכדורגל זה משהו יוצא דופן. אני בהחלט מעריכה את זה".
בגיל 24, כשהתחתנת, רצית להיות אמא עכשיו ומיד?
"רגע", היא מזדקפת, "התחתנו לפני שש או שבע שנים? וואלה, אני לא זוכרת", היא מתופפת קלות על הבטן. הרי ידוע שכל היריון מוחק כך וכך קבצים מזיכרונה של ההרה, "אם רמי היה פה, הוא היה יודע. רמי טוב בתאריכים, זה ההבדל בינינו. שש!" היא חוזרת לשכל רגליים על הספה. "כשהתחתנו, ידעתי שאני רוצה ילדים, אבל לא תכף, לא בוער. כל שנה, בחורף, יש לנו צילומים של בגדי ים. לפני שנתיים, ערב טיסה למקסיקו, אמרתי לרמי 'אני חוזרת ויאללה'. הוא שאל 'מה יאללה' ועניתי, 'נפסיק את הגלולות ונזרום'. נקלטתי בצ'יק. בשנה האחרונה, מאז שהבאנו את אל-ים, אני אומרת לרמי 'תאר לעצמך שהיינו מביאים אותו לפני שש שנים או שלוש".
מה היה קורה?
"אין מצב שהייתי מתפקדת כמו בהווה. היום אני נמצאת במקום אחר לגמרי, גם מבחינת המקום שלי במסלול ההגשמה העצמית. לפני כמה שנים, כשעוד הייתי בבנייה, לא היית תופסת אותי ככה, במרפסת, שלווה ורגועה. היום יש לי צוות, האנשים שלי סביבי ואני יכולה להרשות לעצמי לגדל את אל-ים בנחת ולתת לו את כל חיי".
"אחר הצהריים אני בג'ימבורי. משפחה רגילה"
אלחמיסטר לוקחת פאוזה, אולי מחכה שאשאל אם היא אכן נותנת לו את כל חייה, ומחייכת אל התמונות של אל-ים בסלולרי. קירות הסלון, אגב, לא מסגירים את זהותה של ההריונית שאפילו בחודש השמיני נראית כמו חוט עם קשר. לא פוסטר ואפילו לא מגנט על המקרר.
"אצלי, כל יום זה משהו אחר", היא מספרת. "הרבה פעמים רמי מסיים את האימון בצהריים ואוסף אותו מהמשפחתון ב-16:00 או קודם. גם הסבא והסבתא משני הצדדים נותנים יד, ואני יודעת באיזו שעה אני יוצאת מהבית, 10:00 בבוקר, אבל אין לי מושג מתי אחזור. זה תלוי בקולקציות, בפיתוחים, בהספק העבודה. יום צילום מתחיל בחושך ונגמר בחושך, אז השגרה שלי משתנה ואני אוהבת את זה. ביום מסוים, עד הצהריים אני יושבת עם המעצבת על שמלת ערב, זה הדבר הבא שלנו, ואחר הצהריים אני בג'ימבורי עם רמי ואל-ים. משפחה רגילה".
8 צפייה בגלריה
"אחת מהמילים הראשונות של אל-ים הייתה 'גול'". עם הבעל רמי גרשון והבן אל-ים
(צילום: מתוך אינסטגרם)
אל-ים יהיה בן 15 חודשים באמצע ינואר, כשתביאי לו אחות. קצת צפוף, לא?
"מה פתאום", היא מכווצת את גבות עיניה, שמעולם לא ידעו פינצטה, "רמי ואני דיברנו על זה שאנחנו רוצים לנסות די מהר. יש לי חברות עם פער קטן בין האחים וזה מרגיש לי כיף. הם גדלים כחברים טובים וקרובים. בעזרת השם".
איך נולד השם אל-ים?
"רמי אהב מאוד את השם ים, ותמיד רצה שבשם הילד תופיע אות משמו של השם. הוא שיחק עם המילים ים ואל. כשיצא לו אל-ים אמרתי, 'בוא נסתכל בגוגל אם יש שם כזה'. זימזמנו אותו במשך כמה חודשים, הוא נשמע לנו קצת מוזר, אבל בסוף התחברנו. זה שם ישראלי ולא יותר מדי מקורי. למזלנו, אל-ים אוהב לישון. כבר בגיל חצי שנה הוא התחיל לישון לילה שלם, אבל עד אז אני הייתי ההורה שקם אליו. לקחתי את זה על עצמי ב-100 אחוז, מתוך התחשבות ברמי. אם הוא לא יישן כמו שצריך, הוא עלול להיפצע".
קולקציה של בגדי היריון עוד לא על הפרק?
"זאת שאלה שאני שומעת שוב ושוב, ואני פשוט לא מבינה אותה. למה לעצב ולייצר דגם שמיועד להיריון?"
עבור נשים שמעלות בהיריון 30 ק"ג. כמוני!
"את רצינית?" היא נועצת בי מבט חודר, "באמת קנית שמלות היריון?"
וגם חולצות היריון וגם מכנסי ג'ינס אלסטיים, שמתרחבים מחודש לחודש.
"למה?" היא משתוממת, "יכולת לקחת דגם במידה אחרת, מה יותר פשוט מזה? יש נשים בהיריון שמרגישות יותר בנוח בבגד ים רחב, בלי קשר לגודל הבטן, ואצלנו קיימת אופציה להזמין בגד ים בשלושה אקסטרה לארג'. יש מבחר לכל מידה. גם אני עליתי במשקל ובמידות בהיריון הראשון וגם בנוכחי".
כמה?
"את זה אני מבקשת להשאיר לעצמי, זה פקטור שאני לא רוצה להיכנס אליו. לכל אחת יש את הגנים שלה ואת הגוף שלה ואת אורח החיים שלה".
"איבדתי ביטחון במדינה"
את אל-ים הניקה במשך חודשיים. "כל הנקה הייתה אתגר, וכשכבר היה לי ממש לא נוח החלטתי לשחרר. אני לא אוהבת את הפסטיבל של 'אין כמו הנקה'. שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. כשאת עושה משהו שאת לא שלמה איתו, זה מורגש, התינוק מרגיש. הייתי רוצה שלושה ילדים. זה מה שאנחנו מכירים. גדלתי במשפחה של שלוש ולרמי יש שני אחים. אבל יכול להיות שאפתיע ויהיה ילד רביעי. התחברתי מאוד לאימהות, זה משהו שממש עושה לי טוב".
"כל הנקה הייתה אתגר, וכשכבר היה לי ממש לא נוח החלטתי לשחרר. אני לא אוהבת את הפסטיבל של 'אין כמו הנקה'. שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. כשאת עושה משהו שאת לא שלמה איתו, זה מורגש, התינוק מרגיש"
את מקפידה לצלם את אל-ים מהגב בלבד. למי הוא דומה?
"תלוי את מי שואלים, כל אחד אומר משהו אחר. הרוב אומרים שהוא דומה לי, אבל גם יש כאלה שאומרים 'וואי, זה קופי רמי'. רק שיהיה לי בריא".
למה באר-יעקב?
"בשנים הראשונות גרנו בנתניה, כי רמי משחק בחיפה. נתניה היא האמצע בין ראשון לחיפה. כשנכנסנו להיריון, החלטנו שאנחנו חייבים להיות קרובים להורים, למשפחה, ורגע לפני הלידה עברנו לכאן", היא מצביעה על המגדל שממול, "זה הבניין של דנה, אחותי הגדולה. אחרי הלידה עזרנו אחת לשנייה, שכנות מושלמת, וכשגיליתי שאני שוב בהיריון אמרתי 'צריך עוד חדר', אז עברנו לכאן. חמישה חדרים".
מי משניכם מרוויח יותר?
"שנינו אנשים קרייריסטיים, שנינו עובדים מאוד קשה בשביל הכסף, אבל חשבון הבנק משותף. רמי שיחק שמונה שנים בבלגיה והרוויח משכורת יפה, הוא משחק במכבי חיפה, הקבוצה הכי גדולה בישראל, וכל בוקר הוא יוצא מהבית ב-7:00 ונוסע לאימון בחיפה. הוא עושה את ההקרבה הזאת למען הנוחות שלי ושל אל-ים, שזה מדהים, והוא כבר לקראת הסוף. לקריירה של כדורגלן יש תאריך תפוגה ואני, לעומתו, רק בפיק של המסלול שלי".
יש לו תוכניות ליום שאחרי?
"עדיין לא, יש לו כמה כיוונים. יש לו תואר בחינוך, הוראה וספורט ועכשיו הוא עושה תואר שני במינהל עסקים. יש הרבה דברים שהוא אוהב לעשות, הוא גם אוהב לבשל כשאני הסו-שף שלו. כבר אמרתי לו, 'רמי, אין לי בעיה שתיקח הפסקה, תהיה בבית עם הילדים ואני אהיה זאת שתצא לעבוד'. במישור המקצועי אני שואפת להזדמנויות גדולות, אבל במישור האישי אני מפנטזת על חיי משפחה שקטים".
מה הטיפ שלך לאמא טרייה?
"לבקש עזרה. רוב האמהות הטריות רוצות לעשות הכול לבד, במיוחד אחרי הלידה הראשונה, שהכניסה בהן כוחות-על, אבל אני דווקא הייתי בגישה של כמה שיותר עזרה. מישהו רוצה להחזיק אותו? 'בבקשה, קחי, קח. הנה הבקבוק, בשמחה'".
תפרגני לעצמך חופשת לידה?
"ברור. גם עם אל-ים לקחתי. נהיה בבית, ואהיה זמינה בטלפון, אבל האנשים שלי דואגים לי. הם ייתנו לי להיות עם עצמי ואיתה".
את מסוגלת לדמיין את אל-ים במדים?
"זה קשה, אבל כן. רמי ואני, שנינו עשינו צבא ואנחנו אוהבים את המדינה ונהיה גאים לראות אותו במדים. מצד שני, איבדתי את הביטחון במדינה".
העולם כולו נגדנו, זה מתבטא במכירות?
"האמת שלא. אילו הייתה לי חנות באירופה וכולם היו יודעים שהבעלים הם ישראלים, ישראליות, אולי הייתי מרגישה משהו, אבל האונליין הוא עולם ענקי ורוב אלה שמסתובבים בו לא מתעסקים בפוליטיקה. כשאיזשהו פריט אופנה מדליק אותם, הם לוחצים על ההזמנה. אבל בתור אחת שמכירה את האצטדיונים ואת תרבות הכדורגל, נחרדתי ממה שקרה באמסטרדם. זאת אנטישמיות לשמה".
מה המשאלה שלך בלילה, לפני שהעיניים נעצמות?
"בכל שישי אני מדליקה נרות שבת ונר נוסף, ומתפללת לשלום החטופים. החטופים הם לא עניין פוליטי. זה מחדל מוסרי. קודם כל תחזירו אותם הביתה. אם לא תעשו את זה אתמול, לא מחר, איך אני לא אפחד ששוב יהיה לנו 7 באוקטובר ויחטפו אותי ואני אשב בשבי בידיעה שאין מי שיציל אותי?"
smadarshirs@gmail.com
צילום ואיפור: נאור אפל | סטיילינג: דניאלה קפלוטו | שיער: אדיר יעקב | ע. סטיילינג: עמית קלדרון | ע. איפור: עתליה רוז חרזי | הפקה: מיכל שוורץ עמר
פורסם לראשונה: 00:00, 04.12.24
