כשהיא פותחת לי את הדלת בבניין בשכונה צפון תל-אביבית, לרגע נדמה לי שנקלעתי לפנטהאוז במונקו, כי הדוגמנית גל אמיר, 22, נראית כאילו נשלפה ממסיבה אופנתית בעיר החוף הצרפתית - בשיער אסוף, עיני שקד בוערות, מחרוזת פנינים, חולצת משי כתומה שחושפת חזיית תחרה שחורה ורגליים שזופות שלא נגמרות - היא מזמינה אותי לעלות לקומת הגג, שמהמרפסת שלה נשקף קו החוף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כשהיא בארץ, כאן היא גרה עם אבא שלה, השייט האולימפי והדוגמן לשעבר אלדד אמיר ועם בת הזוג שלו נטלי, שני ילדיה מנישואים קודמים וילדתם המשותפת - אמה בת השנתיים שצעצועיה פזורים מסביב, וגל אומרת שכל בני המשפחה מאוהבים בה. אמא של גל היא אורית הבר, לשעבר דוגמנית והיום יזמית בתחום הנדל"ן, שמתגוררת לא רחוק, בגליל ים, עם בן זוגה ועם אחותה הקטנה של גל, דנה, שהיא חיילת בצה"ל. האח הגדול בן ה-26 נשוי והלך בדרכי אביו השייט, והוא עסוק בגלישה לצד לימודים.
"ההורים התגרשו לפני שבע שנים, אני והאחים המשכנו לגור עם אמא במושב שדה ורבורג שם גדלנו, אבל היום יותר נוח לי לגור בבית של אבא בתל-אביב, שקרוב לי לכל מקום. אנחנו משפחה גדולה והיחסים של כולנו טובים מאוד. להורים שלי היה חשוב להיפרד יפה. אמא מגיעה לפה לארוחות שישי עם בן הזוג שלה, ולהורים ולי יש קבוצת וואטסאפ שנקראת 'עדכונים דחופים' שבה אני מדווחת להם כל הזמן מכל מקום בעולם שבו אני נמצאת".
ההורים שלך היו הפאוור קאפל הכי יפה בתל-אביב של האייטיז. כולנו היינו מאוהבות בשניהם.
"הם מהממים שניהם, וזכות גדולה שהם ההורים שלי והיום גם החברים הכי טובים שלי. פעם אני הייתי הילדה שלהם, היום פונים אליהם בתור ההורים של גל", היא מחייכת.
בשנים האחרונות גל, 22, אכן הולכת בדרכי הוריה ואפילו רשומה בסוכנות הדוגמנות האיטלקית שבה אביה החל את דרכו, מדלגת בין אפטר פארטי בשבוע האופנה בפריז, שם צעדה לא מזמן בתצוגה של קלואה, לקוקטיילים עם היפות והנכונות של מילאנו, ובמסיבה הפרטית והרותחת של קנדל ג'נר במערה סודית שם רקדה כתף אל כתף עם דוגמניות כמו ג'יג'י, היילי ובלה, ומשם דילגה לאירועי פורמולה 1 ולמסיבות בווגאס.
אז בגלל זה נפרדת מהחבר שלך לפני ארבעה חודשים, אחרי שלוש שנים וחצי? בגלל המסיבות?
"מה פתאום. הייתה לנו זוגיות מדהימה וטובה, אבל עם הזמן האהבה הרומנטית דעכה והפכנו להיות פחות זוג אוהבים ויותר זוג אחים. בסופו של דבר, בכל פעם שהייתי יוצאת לכל המסיבות של הבלינג בלינג, חזרתי ואמרתי כמה טוב שיש לי אותו, כי כל השאר כל כך ריק".
"אני רוצה להגיד לסוכנים ולמאפרים ולסטייליסטים ולצלמים: זה לא עניינכם המשקל של הדוגמניות. אל תיכנסו לתוך הגוף של אנשים שעומדים מולכם"
בארץ אין מי שלא מכיר את הפנים החזקות והיפות שלה ממגוון קמפיינים עבור קסטרו, דיזל, אינטימה, טרמינל איקס, רנואר ואחרים, אבל לקח לה הרבה מאוד זמן ולא מעט משברים בדרך, עד שהגיעה למקום השלם שבו היא נמצאת היום, יודעת ששום הערה נבזית של בוקרית מתחלפת בסוכנות דוגמניות, כבר לא תערער את הסנטר שלה. כי היום הרגליים הארוכות של גל נטועות עמוק בקרקע.
"הקניון הכי קרוב למושב שבו גדלנו היה קניון ערים בכפר-סבא. מה שאני והחברים שלי עשינו כל היום זה ללכת יחפים לתנועת הנוער. עד היום החברים מהמושב שאיתם גדלתי, הם החברים הכי טובים שלי בעולם".
אז איך הגעת לדוגמנות?
"יש לי אח גדול בן 26 שלומד בבינתחומי והוא מדריך גלישה ודוגמנות לא מעניינת אותו, אחותי הקטנה בצבא ובכלל רוצה להיות צלמת, אז היה ברור שאם מישהו בבית ילך בדרך של ההורים, ויתחיל לדגמן, זאת אני. בערך בגיל 14 אמא התחילה לקחת אותי לכל מיני אירועי אופנה, בזכותה הכרתי את החנויות בשינקין, דיזנגוף וכיכר המדינה. אז גם הגענו לסוכנות דוגמניות בתל־אביב, שם אמרו לי: 'גברת את צריכה לרדת בהיקפים', ובתור ילדה הראש התחיל לעבוד שעות נוספות".
ואז התחילו הפרעות האכילה.
"כן. זה הגיע גם אחרי פרידה מחבר, ונכנסתי לסחרור כדי לרזות".
מה עשית?
"הפסקתי לאכול לחלוטין כדי להוריד היקפים. לאורך היום הייתי שותה ויטמינצ'יק, מדי פעם אוכלת איזה תפוח, או פריכית עם גבינה".
וההורים לא שמו לב?
"אני אלופה בלהדחיק. בלהסתיר משברים. המזל שלי שמאז ומתמיד אני מאוד מחוברת לעצמי ולכן כשלא קיבלתי מחזור חודשיים, עליתי על משקל וראיתי שאני שוקלת 48 קילו על 178 ס"מ, נבהלתי. הבנתי שתוך חודשיים ירדתי מ-60 ומשהו ל-40 ומשהו ושאני עור ועצמות. אבל אהבתי את זה. כל הזמן צילמתי את העצמות הבולטות שלי ונהניתי להסתכל עליהן".
ולפני שהבוקרית אמרה לך שאת צריכה להוריד היקפים, הרגשת שמנה?
"ממש לא".
את מבינה כמה נזק היא עשתה לך?
"היום אני מבינה. היום אני מבינה שילדה בת 15 שלא סגורה בעצמה על איך היא נראית, ושאין לה מודל יופי שידריך אותה ומישהו כמו הבוקרית הזו מכתיבה לה דברים כאלה – זה שורט אותה. ואני רוצה להגיד לבנות שמתחילות לדגמן היום, תבינו שאף אחד לא מכתיב מהו רזה ומהו שמן, מהו יפה ומה מתאים. ובעיקר אני רוצה להעביר מסר לסוכנויות הדוגמנות: אל תגידו לנו לרדת במשקל ולצמצם היקפים. אל תגידו כמו שאמרו לי – הגב שלך נראה כמו קיר, את גדולה".
זה מה שאמרו לך?
"הרבה יותר מזה. ולכן לא עזרו כל הצרת ההיקפים וכל הירידה במשקל, כי הנפש שלי הייתה גמורה, ולכן למרות שהייתי רזה, הייתי כבויה ולא הצלחתי להפגין מתוכי שום דבר זוהר ומושך. אז פלא שלא קיבלתי קמפיינים?"
את מדברת ואני חושבת על זה שיותר מדי פעמים לדוגמניות מסלול יש מבט חלול בעיניים, ממש כפי שאת מתארת.
"כן, כי כל הזמן אומרים להן כמה הן לא. רק כשהגעתי לתת-משקל ולהיקף של 86 בירכיים ואז אמרו לי 'כל הכבוד איזה יופי', אבל בפנים הייתי גמורה. מישהו הסתכל על זה? לא. היום אני יציבה ואחרי הטיפול הפסיכולוגי שעברתי, אני מבינה שלמרות שירדתי, לא קיבלתי עבודות כי שידרתי מצוקה נפשית".
אחרי שהמחזור נעלם, ואחרי שהביטה על עצמה וראתה את הרזון הקיצוני, החליטה גל שהיא חוזרת לאכול, עלתה קצת במשקל, ואז כשבאה לקחת צ'ק שחיכה לה בסוכנות, הבוקרית המתעללת הנחיתה מכה נוספת על ראשה.
"אני נכנסת ואותה בוקרית מסתכלת עליי ואומרת לי: 'למה את חושבת שאת יכולה להיכנס לפה ככה'".
איך ככה?
"חזרתי לאכול, אז שמנתי, והיא שואלת אותי, 'מה קרה לך, מה פתאום התנפחת ככה? מה זה הציצי הזה?' ואז שוב התחיל הרצון לרדת במשקל והתחלתי להקיא, לאכול ולהקיא, והגיעה הבולימיה, ובנות צריכות להבין שהקאות לא מרזות, כי את עדיין אוכלת והקלוריות נשארות בגוף".
למזלה, גל הייתה מספיק חכמה וקרובה להוריה כדי להתייצב בפניהם ולהודות – יש לי בעיה, אני בולימית, אני צריכה עזרה. היא גם נטשה את עולם הדוגמנות ומצאה עבודה כמנהלת תחום הסושיאל במותג האופנה עדיקה, והייתה בטוחה שכבר לעולם לא תחזור לצעוד על המסלולים או לעמוד מול מצלמות. ההצלחה שלה מאחורי הקלעים והמחמאות שקיבלה על הכישרון האופנתי שלה הדליקו את האור הפנימי שהיה כבוי בתקופת הזוהר המזויפת של הדוגמנות. "הייתי בת 20 וחצי, עבדתי שנה וחצי על הסושיאל של המותג, צילמתי מאחורי הקלעים, ערכתי ימי צילום וסטיילינג, זו הייתה עבודה ממש מגניבה ולפעמים גם הצליחו לשכנע אותי להצטלם עבור המותג, והסכמתי". וככה, עבודות קטנות של צילומים נכנסו פה ושם וגל אמרה להן כן, תוך שהיא שולטת ומציבה גבולות בזכות הטיפול הפסיכולוגי שעברה והתמיכה של ההורים, שגם לא איפשרו לה עדיין בשום אופן לנסוע לדגמן בחו"ל.
"הם ידעו מה זה העולם הזה, ואיך הדברים מתנהלים ושמרו עליי צמוד. היום לעומת זאת הם רואים שאני יודעת לדאוג לעצמי, שאני מנהלת את העניינים כמו שצריך ואומרים לי – עופי על החיים שלך".
והיא עפה על החיים, עם הגב החזק של סוכנות יולי שאימצה אותה לחיקה "בלי שאף אחד יגיד לי מה לאכול ומה לא לאכול, או שידברו איתי על המשקל שלי. ומכאן מתחילה מה שאני בעצם קוראת לה קריירת הדוגמנות השנייה שלי. וזו קריירה בריאה וטובה. היום אני באיזון, עם הרגליים על הקרקע, מפוקסת במטרות שלי, במי שאני, אוהבת את עצמי ומקרינה את זה החוצה, וכשאת כזו – העולם פשוט בא אלייך ואת לא צריכה להתאמץ בשביל שום דבר. ולכן כשאנחנו הדוגמניות נפגשות על הסט, אנחנו מזכירות לעצמנו כמה שאנחנו טובות וחכמות ויפות ומדהימות ושכל מי שלא חושב את זה עלינו הוא או רע או קנאי או שיש לו בעיה עם עצמו ועם מה שחסר לו".
והיום את ביחסים טובים עם הגוף שלך?
"בקורונה כשכולם ישבו על הספה ואכלו, הייתי קמה בבוקר, מתאמנת, מכינה לי שייק, עושה ספורט. בזכות השקט התרכזתי באורח החיים הבריא וראיתי כמה טוב זה עושה לגוף שלי ומוציא ממני את הסטרס. הבנתי שזו הדרך הנכונה לי. היום לפעמים אני קצת משחררת ואוכלת שוקולד ומשמינה טיפה, הכל בסדר. יצאתי מכל מה שעברתי חזקה, ואין בי גרם של מסכנות והתבכיינות ולכן אני רוצה להגיד לסוכנים ולמאפרים ולסטייליסטים ולצלמים: זה לא עניינכם המשקל של הדוגמניות. אל תיכנסו לתוך הגוף של אנשים שעומדים מולכם. ולבעלי הסוכנויות והבוקרים – במקום להגיד לבחורה את גדולה תרדי במידות, אפשר להגיד בואי נמצא תוכנית חיטוב, בואי נלך לתזונאית, נתחיל לעשות כושר".
התחנה הראשונה של גל בעולם הייתה כאמור במילאנו, בסוכנות הדוגמנים הוותיקה "וואי נוט", שבה דיגמן בעבר גם אבא שלה. היא קטפה קמפיינים, התפרסמה באיטליה, והתחנה המתבקשת הבאה הייתה פריז. "שם באמת נפתחו לי העיניים וקיבלתי הלם תרבותי. זה היה לפני שבוע האופנה האחרון, ממש לפני כמה חודשים, ואני חייבת להודות שהשהות בפריז הייתה קשה. האיטלקים חמים, אבל הפריזאים קרים ולא קל למי שלא יודע את השפה, הרגשתי בודדה, חזרתי לבד בכל ערב לדירה ששכרתי בסן ז'רמן ובימים הייתי מתרוצצת מאודישן לאודישן, במדידות והקפצות. האודישן הראשון היה לתצוגה של דיור ואין לי מושג אפילו מה לובשים, איך מדברים ומה עושים כדי שיהיה מוצלח".
ואף אחד לא מלווה אותך.
"לא. אני הולכת לבד ואני מדברת בנייד עם הסוכן מישראל שהוא כמו משפחה עבורי, הוא הבית, ומראה לו מה אני לובשת, ונכנסת לאודישן ובחוץ יש הרבה מאוד בנות והארט דירקטור אומר לך תתחילי לצעוד ובוחן אותך ואת כל הזמן צריכה לזכור שגם אם לא יחזרו אלייך, זה חלק מהתהליך ולא להישבר כי כמוני יש עוד מלא. וזו היתה הפעם הראשונה שבה באמת הבנתי איך העולם הזה עובד ואני זוכרת שכשיצאתי הרמתי טלפון לאמא שלי ובכיתי, כי הייתי מוצפת, וגם כי הבנתי. הבנתי שרק אם אוהב את עצמי ואביא את עצמי ואראה את זה החוצה אנשים יידבקו אליי, ושאולי לא אקבל את הקמפיין הספציפי, אבל זה לא כי אני לא שווה, אלא כי אני לא מתאימה למה שהם מחפשים וזה לא אומר עליי כלום, כי בעוד שבוע יכול להיות אודישן שדווקא אותו כן אעבור. הכל עניין של מזל וטיימינג, וזה מה שכל דוגמנית ובעצם כל בן אדם צריך לזכור".
אז גל לא עברה את האודישן של דיור, אבל אחריו היא נבחנה גם לוורסצ'ה וולנטינו ובלמן ובום! את האודישן של קלואה היא לקחה בהליכה וצעדה על המסלול בשבוע האופנה בפריז, "ועצם זה שהגעתי לאודישנים האלה זה מטורף והסוכנות שלי הייתה בהלם".
ואת מרגישה טוב עם זה.
"מאוד, ומנגד החוויה של הבדידות קשה, בערב אחרי כל היום את מגיעה הביתה, יורדת לסופר לקנות מצרכים ומכינה לעצמך ארוחת ערב, רואה קצת נטפליקס והולכת לישון וגמורה".
בר רפאלי בחיים לא נסעה לבד בגיל צעיר.
"גם אני כשהייתי צעירה לא זזו ממני, לתצוגות של קסטרו היו באים איתי. אבל היום ההורים שלי רואים שאני בסנטר שלי וחזקה ויודעת מה טוב לי והם מאוד לט גו, מאוד עופי על החיים שלך וסומכים עליי בעיניים עצומות. מכל מקום בעולם אני בתקשורת מלאה איתם כל היום, מתי קמתי ולאן הלכתי ומתי חזרתי, ולא צריכה שילכו איתי יד ביד".
זה כזה קשוח. למה כולן רוצות להיות דוגמניות?
"כי חושבים שזה זוהר, אבל כשמתחילים מבחינים שזה רק מסנוור. ולכן אני רוצה להתפתח בעוד תחומים. אני לוקחת קורס בפסיכולוגיית ספורט בפתוחה, כי זה מעניין אותי ועושה גם קורס במדעי המחשב ולומדת גם שיעורי משחק ויש לי כבר אודישנים ואני גם נוסעת לניו-יורק בחודש הבא לקמפיינים עם מותגים מובילים שעוד מוקדם לחשוף, אבל זה הולך להיות ממש גדול".
גדול, אבל שוב תהיי לבד.
"בניו-יורק זה כיף. אח של אמא שהוא החבר הכי טוב שלי גר שם ויש לנו קשר מדהים אני אגור אצלו בבית, יהיו לי ארוחות ערב, יהיה מי שיחכה לי כשאחזור ויש לי שם גם מלא חברים. תוך שבוע כולם מכירים אותך בניו-יורק. וזה החלום הבא שלי. להשתקע בניו-יורק, לפרוס כנפיים ולעוף על החיים שלי".
