וידוי: קוראים לי רענן, ומעולם לא הגעתי לעבודה במכנסיים קצרים. או במכנס קצר. וזה למרות שאני מגיע לעבודה, כל יום, היישר מהמטבח. לפעמים יש קצת פקקים בדרך לעבודה – הילדים זקוקים לשיגור, הכלבה דורשת סיבוב, מישהו יהיה מוכרח לפנות את הכלים האלה למדיח – אבל בסוף אני מגיע כמעט בזמן. זה לא ממש רחוק מהמיטה.
אני עובד מהבית מאז תקופת הקורונה. מתעורר כל בוקר, קם, מתקלח ומתלבש, מה שנקרא, כמו בן אדם. המכנסיים שלי ארוכים, החולצה פולו או מכופתרת, בימים שבהם לא בא לי להשקיע אני זורק על עצמי טישירט שחורה. וסניקרס. לפעמים אני מגזים והולך על, ממש, נעליים. לאף אחד לא אכפת. אף אחד לא יראה איך התלבשתי היום. אני לבד מול המחשב, והמחשב הזה ראה כבר הכל. יכולתי, עקרונית, לשבת לעבוד גם בתחתונים, כובע צילינדר ושנורקל, או בחליפת שלושה חלקים. אבל דבר אחד אני לא יכול: ללכת לעבודה – לא חשוב באיזה חדר בבית – במכנסיים קצרים. "זה פשוט לא מרגיש לי לבוש מספיק", מצטרף אליי חבר טוב, שבכלל עובד ב"פלייטיקה", שזה הייטק.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אנחנו חלק ממיעוט נכחד, שעוד ילך וייכחד. המכנסיים הקצרים, שורטס, ברמודה – הרשימה המלאה מאכלסת ערך ויקיפדיה ארוך וגם בוקסה קצרה בכתבה הזו – משלימים בימים אלה הקפת ניצחון עולמית. "הוול סטריט ג'ורנל" – עיתון לאנשים במכנסיים מחויטים – פירסם כתבה ארוכה תחת הכותרת "סוף־סוף אנחנו יכולים ללבוש שורטס במשרד (אולי)". ה"פייננשל טיימס" – עוד אחד – פירסם כתבה דומה עם הכותרת "שורטס במשרד: האם זה אפשרי?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ואנחנו לא מדברים פה על אומות שתקועות במזרח של התיכון או בפקק של החיים בגהה־מסובים. ואנחנו לא מדברים פה על ילדים או נערים. אנחנו מדברים על גברים בוגרים ששואלים את עצמם האם יש דרך שלא להיראות ולהיתפס כמו מני ממטרה או סולן להקת נו־מטאל מיותרת מהניינטיז כשאתה מגיע בשורטס למשרד. הם אפילו טורחים להשלות את עצמם שכן, כי "אפשר להיראות בזה אלגנטי כל זמן שאתה בוחר בזוג המכנסיים הנכון, ומעצבי־על רבים – כולל תום בראון וקוואזימו, ולצידם מנגו וזארה, התחילו לייצר מכנסיים קצרים מחויטים כדי לגרום לגברים להיראות יותר כמו אנשי עסקים ופחות כמו משתתפים ב'משמר המפרץ'", אם לצטט מהכתבה ב"ג'ורנל".
זה שקר, כמובן. האמת ההיסטורית – וההיסטוריה כאן לצידי – היא שמכנסיים קצרים לגברים הם "משהו שעד תחילת המאה ה־20 היה נחלתם של ילדים בלבד", כפי שמאשרת טל גרנובסקי אמית, חוקרת אופנה ומנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל בשנקר. "במשך שנים התפיסה הייתה שאתה לא יכול ללבוש, כמבוגר, מכנסיים קצרים, כי זה פריט לבוש ילדותי, ואם אתה לובש משהו כזה, קשה להתייחס אליך ברצינות".
נו, בבקשה. למה להתייחס ברצינות לגבר שמגיע לעבודה – או, חמור מזה, לראיון עבודה – במכנסיים קצרים? זה בדיוק מה שניסה לטעון גם גיא גולד, מנהל קריאטיבי בחברת הטק "קלטורה", שצייץ בטוויטר לפני כשלושה שבועות: "אני באמת לא מבין איך אני אמור להתייחס ברצינות ולספק תשובות מקצועיות לחבוב שעומד מולי במשרד כשהוא לובש שורט ג'ינס. תסיים בים, אחי, תתקלח, תתלבש כמו מבוגר שהולך לעבודה ואז נדבר".
הסערה שחולל הציוץ – בסדר גודל שאותו נוכל לכנות רק שורטס־גייט – לא נפלה בהיקפה מזו שהתחוללה אחרי שהעיתונאית נעמה ריבה תבעה מנשים, בציוץ משלה, להפסיק להסתובב כל הקיץ בשורטס ובכפכפים. הציבור, נאמר זאת בעדינות, סקל, רגם וגם הניח כף רגל שעירה על ציוצו של גולד, שנאלץ להגן על עמדתו בציוצים נוספים, כולל: "זה קשור לתרבות. שאין בארץ. עד גיל 30 תלבש גם חצאית טוטו לעבודה. אבל כשאתה מגיע לעבודה של גדולים, תתנהג בהתאם".
גולד נאלץ לרדת למחתרת, ומסרב עד היום להגיב בנושא או להוסיף מילה. אתה לא מתעסק עם גברים בקצר, מתברר. כי בכל זאת, החיים, והחום, וההתחממות, ומשבר הקורונה. "המכנסיים האלה, שהיו בסדר בקורונה ואף אחד לא ראה אותך בהם ורק יצאת עם הכלב, פתאום זולגים. זה הפך להיות כמו נקודה עיוורת", מודה מרב פרנק הוכברג, עורכת האופנה של "לאשה". גם אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, מקונן ש"המצב רע מאוד. במשך השנתיים של הקורונה אנשים התרגלו להיות בבית, או לבושים מכנסיים קצרים או פיג'מה, והעובדה שהרבה עשו ספורט רק תרמה לזה. זה הוביל להרגל, לנוחות, ואז לסוג של צורך. וזה ממשיך ומשפיע הלאה, ובעצם ברגע שאתה מגיע יום או יומיים בשבוע לעבודה, פתאום אתה שם לב שאתה יכול לבוא עם מכנסיים קצרים".
ואתה נגד?
"מכיוון שאני מייעץ בענייני לבוש משרדי ועסקי לקבוצות, אני מכיר את רמת הטיפוח של גברים באזור אצבעות הרגליים, ולכן אני מעדיף לוותר. ומכנסיים קצרים חובקים גם את עניין הנעליים – אז איזה נעליים תתאים למכנס מחויט קצר? הסניקרס שרצת איתם בבוקר או מה? ואם אתה עם חולצת אריג – אז היא בתוך המכנסיים? ואם כן, צריך גם חגורה, ובקיצור: לוותר. יש גבול עד כמה לא פורמלי צריך להיות מקום העבודה. אבל תזכור שאתה מדבר עם בן אדם שהמפגש עם מכנסיים קצרים חריג אצלו בצורה קיצונית. אני מרגיש קצת חשוף מדי בקצר".
אבל אנשים טוענים שחם פה.
"אנשים משתמשים בזה כתירוץ, אבל אם כל יום אתה יורד מבית ממוזג לאוטו ממוזג ומגיע למשרד ממוזג, אין סיבה ללכת עם מכנסיים קצרים. אלה רק הנוחות והמנטליות הכיפית והיאללה־מגניב־ונוח־לי, ולרוב המכנסיים הקצרים גם גדולים עליך ונופלים. לוותר".
ועדיין, שאלת מיליון הסחבקים היא האם הגיע הזמן לנרמל סופית מכנסיים קצרים לגברים בעבודה. האם אנשים בוגרים, עם כל הרגליים השעירות שנלוות לזה, אמורים לחשוף ברכיים באותה טבעיות שבה הם חושפים כף יד.
נשים, באגף הזה, די מסודרות; חצאיות ושמלות מספקות להן אוורור סביר לאורך ההתתחממות הגלובלית והאישית, אבל אנחנו, במגזר הגברי, נתקענו עם הג'ינס. זה חתיכת מכנסיים חמים, ולא מהסיבות הנכונות.
אולי זה מגיע לנו. "אתם לא אסתטיים בהגדרה, ואתם דורשים מאיתנו להיות אסתטיות. זה נראה פחות טוב, אין מה לעשות", פוסקת רוני שלזינגר שר מראש־העין, שעובדת בחברת רואי חשבון גלובלית ושימשה לאורך שנים אשת משאבי אנוש בטרם הצטרפה לקטטת השורטס בטוויטר, מהצד של המתנגדים. "מכנסיים קצרים לגברים תמיד נראו לי מוזר בעבודה. אני חושבת שבן אדם מבוגר אמור לבוא לעבודה במכנסיים, לא שורטס, והקצרים הם בשביל פאן. בצבא היינו קוראים להם 'מכנסי מהירים' – כי רצים בהם מהר. כשמג"ד או המ"פ היו עולים על 'מכנסי מהירים' היינו צוחקות עליהם".
כמובן שבמקומות עבודה שבהם אנשים ממש עובדים – פיננסים, משפטים – עדיין בוחרים נכון. "לא לובשים מכנסיים קצרים, זה לא בא בחשבון", מבהירה חברתנו א', בכירה במשרד עורכי דין יוקרתי. "זה לא פריט לבוש מתעכל. הנה, אני עכשיו בכניסה לבניין שלי, ואני רואה פה את האנשים שבאים למשרדים, כל הגברים בארוך חוץ מהשליחים. אם מישהו אצלנו יבוא בקצר לעבודה זה יהיה מוזר, אני בטח אשאל אותו אם הוא בחופש היום".
אבל במקומות שבהם עבודה היא רק חלק מהפאן – הייטק, בקיצור – השורטס הם כבר שליט קיצי טוטליטרי. "לא רק שמגיעים במכנסיים קצרים, אלא גם בבגד ים, עם הגלשן והכלב – תיכנס ל'וויקס' בנמל ת"א, ככה תראה אותם", מבהיר יובל לשם, שעוסק בהשמה בענף ההייטק.
שאול אולמרט, מייסד ומנכ"ל "פיגי": "עכשיו אני יוצא מארוחת צהריים, אני במכנסיים קצרים ובחולצת פולו קצרה וזה נראה לי הגיוני, לא לא־מכבד. זה מראה קיצי מסודר, לא כאילו חזרתי מהים. אני עם סניקרס, אבל לא כאלה שהייתי איתם בחדר כושר, ומצד שני גם לא הנעליים שהתחתנתי בהן"
"אצלנו לגברים במשרד היה על זה דיון", מדווחת עינת גז, מייסדת ומנכ"ל היוניקורן "פאפאיה גלובל". "אין לנו מדיניות שאוסרת על זה ויש כאלה שמגיעים בשורטס. זה עדיין לא מאוד מקובל – וטוב שכך – אבל לדעתי זה יהפוך להיות מקובל מהר מאוד, ובסוף מתרגלים להכול".
בגוגל ישראל, מדווחים מקורות, אין בעיה עם מכנסיים קצרים וכפכפים, "אנשים באים עם זה בלי לחשוב פעמיים". גם שאול אולמרט, מייסד ומנכ"ל הסטארט־אפ "פיגי", לא חושב פעמיים. "הפורמליות במגמת היחלשות בכל ההיבטים", הוא מדווח, "גם שעות העבודה ומתי מגיעים. המסגרות לאט־לאט נפרמות, וקח 50 שנה קדימה, אף אחד לא ישאל יותר אם מכנסיים קצרים הם לגיטימיים. אני אומר: תשקיעו במניות של מכנסיים קצרים!"
אתה עצמך בא לעבודה בכאלה?
"הנה, עכשיו אני יוצא מארוחת צהריים במסעדת 'פסטל' עם שני יו"רים משועי הארץ, אני במכנסיים קצרים ובחולצת פולו קצרה וזה נראה לי הגיוני, לא לא־מכבד. זה מראה קיצי מסודר, לא כאילו חזרתי מהים. אני עם סניקרס, אבל לא כאלה שהייתי איתם בחדר כושר, ומצד שני גם לא הנעליים שהתחתנתי בהן. בכלל, לראשונה בחיי יש לי כיום איזה 12 זוגות נעליים, כי אני מרגיש שאני מדייק את הנעליים לסיטואציה".
ואם מישהו יופיע לך בשורטס לראיון עבודה?
"אם הוא מגיע על טיקט של גאון מבריק ולובש בגד ים מעור נחש, הייתי אומר שזה חלק מהמיצוב הפרימיומי שלו, וברור שהוא יבוא ככה. אבל אם הוא בא למשרה של מנהל חשבונות, או שזה מישהו שאני אקח איתי לפגישות, אולי הוא מעביר לי מסר שהוא לא מכבד את הכללים".
השאלה היא איזה כללים עוד בכלל בתוקף, והאם כולנו לא מתקרבים במהירות לנקודה המסוכנת שבה שעון החול יתהפך והקצר יהפוך לארוך החדש, כלומר לנורמה הרווחת, כמו שכבר קרה במקומות שלא נזהרו, למשל הטכניון בחיפה.
"בטח שכן, הרבה כן, לגמרי כן", מאשר פרופסור עדו קמינר, ראש המעבדה לדינמיקה קוונטית של אלומות אלקטרונים בפקולטה לחשמל בטכניון, ואחד המטאורים שהנפיק המוסד בשנים האחרונות. "ככל שאתה יותר במקצועות ההנדסה, אגב, מכנסיים קצרים הם פחות נפוצים, וככל שאתה יותר מדע טהור – הלבוש יהיה פחות ופחות פורמלי. תראה את זה בכנסים: אם תלך לכנס של מהנדסים, תראה אנשים בחליפות. בכנסים של פיזיקאים אולי תראה אנשים בסנדלים. אצל מתמטיקאים כבר בטוח יהיו סנדלים. אז יש אצלנו איזה ציר אפילו לזה. אצלנו אנשים יבואו למעבדה במכנסיים ארוכים רק כי ממש קר שם ומבלים שם המון שעות. אבל ברגיל, מי שלא צריך יבוא לגמרי עם קצרים".
טוב, תגידו, מדובר באגף החנונים הכבדים, אבל גם האנשים המחוברים היטב של פסגות ענף הפרסום כבר קיצרו. במקאן תל־אביב, מדווח המנכ"ל עמית משיח, המצב דומה. "תשמע, אני מסיים עכשיו ביקור של מנכ"ל מקאן אירופה, ואתמול לקחנו אותו לארוחת ערב, ביקשתי מכמה אנשים להצטרף אליי, וסמנכ"ל התפעול שלי, הבן אדם הכי בכיר אחריי בקבוצה, התקשר ושאל אם זה בסדר לבוא עם מכנסיים קצרים. אמרתי שלא, והוא שאל למה, הסברתי שוב, והוא אמר: טוב, אבל אני בא עם כפכפים. אמרתי לו: אל תבוא, מיציתי אותך. אז הוא רטן והגיע עם מכנסיים ארוכים ונעליים. אבל זו חבורה של ויזיגותים, באמת. זה לא חבורה של אנשים מהעולם המערבי".
מותר להם לבוא למשרד ככה?
"אם אתה עובד עם לקוחות ששילמו כסף ובחרו לעבוד איתך, עדיף שלא. זה חלק מכבוד בסיסי. אם אתה בק־אופיס ולא פוגש לקוחות באותו יום, אין שום בעיה לבוא עם מכנסיים קצרים – אישית לא מפריע לי, זה משרד פרסום, הם באים גם עם כלבים, חתולים, אוגרים, סקייטבורדים, אתה לא מבין עם מה הם באים. הגיל הממוצע פה הוא 30 ואתה צריך להתאים את עצמך אם אתה רוצה שהם יעבדו פה".
אתה תבוא לעבודה במכנסיים קצרים?
"לא. גרתי כמה שנים בניו־יורק וזה הטביע בי איזו תחושה שלבוש זה גם עניין של כבוד, שבארץ קצת איבדנו. אתה לא בא למקום עבודה בפיג'מה, ואתה מתגלח או מסדר את הזקן לפני שאתה בא, כי אתה נותן כבוד למקום וגם מכבד את עצמך. במדינות מפותחות זו הנורמה, הם גדלים על הדבר הזה, כבר בבית הספר יש אירועים שהם צריכים להתלבש אליהם בצורה מכובדת, והם בחיים לא יבואו לראיון עבודה לא מתוקתקים, או לאירוע בלי לדעת את קוד הלבוש. אצלנו הדבר הזה לא תפס, וזה חורה לי. אני בחיים לא אבוא ככה לעבודה, אבל אין לי בעיה שאחרים יבואו יחפים או עם מכנסיים קצרים".
ואם מישהו בא לך ככה לראיון עבודה?
"הראיון יסתיים באותו רגע מבחינתי. היו לי כמה מקרים שנשים באו בכפכפים ובמכנסיים כאלה עם קרעים, וזה סיים את הראיון. כי בעיניי מי שבא לראיון עבודה ככה, זה אומר עליו עוד דברים. זה כבוד, זו רצינות, זו הדרך שאתה סוחב את עצמך. יש בקבוצה רק אדם אחד שבקיץ אתה לא יכול להוריד לו את הכפכפים מהרגל או את המכנסיים הקצרים, וזה היו"ר אילן שילוח. אבל הוא קיבוצניק, ואני אומר לאנשים: כשתהיו אילן שילוח תוכלו גם אתם ללכת ככה".
המכנסיים הקצרים הם בעיה עולמית ישנה. אצילים צרפתים נהגו להסתובב במכנסיים מקושטים עד לברכיים ומתחתם גרביים מקושטות, אבל המהפכה כבר שיכנעה אותם לעבור לארוכים, והקצרים הושארו לילדים בלבד לאורך מספיק עשורים, עד שבמלחמת העולם הראשונה הגיעו מכנסי הברמודה.
האגדה טוענת שאדמירל בריטי בשם מייסון בארידג', שנהג לשתות את התה שלו בבית קפה בברמודה שלידו הקימו האנגלים את מפקדתם ושמלצריו לבשו מכנסי חאקי שקוצרו עד מעל לברכיים לנוכח החום, התרשם והחליט לאמץ את המכנסיים. קציני הצבא התרשמו מבארידג' והחליטו לאמץ את הלוק, ולבסוף החליט המטכ"ל להפוך את מה שזכה לכינוי "מכנסי ברמודה" לחלק ממדי המשרתים באזורים הטרופיים מטעם האימפריה.
משם התגלגלו המכנסיים הקצרים לאורך המאה, כשהם משמשים בעיקר לפעילויות חופש, פנאי ושערוריות. בארה"ב אסרו ערים מסוימות על נשים להסתובב בהן, מרלין מונרו וג'קי קנדי מיקסמו חשיפה באמצעותן, ועד סוף המאה העניינים נרגעו והאנושות הסכימה עקרונית שכבודם של הקצרים – בסופי שבוע ובחופשות, אבל לא בעבודה – במקומו מונח.
ישראל עשתה סיבוב משלה, כולל חלוצים וחלוצות בחאקי קצרים ופופולריות גורפת של הפריט בשנות הצנע, ששימש כרגיל תירוץ מצוין לכל סוג של חיסכון. שרוליק של דוש צויד במכנסיים קצרים, וגם זלמן, שיש לו מכנסיים שאם להסתמך על מקורות, מגיעות עד הברכיים.
אושיית האופנה שלי גרוס: "מקום עבודה שמאפשר לנשים לבוא עם מכנסיים קצרים צריך לאפשר גם לגברים. לא ייתכן שמישהו לא יוכל לבוא ככה רק כי הרגליים שלו שעירות. הגיוני שאם אתה חי במדינה עם קיץ מאוד אגרסיבי, תתלבש בהתאם. כל הרעיון הוא להתאים את עצמך למקום"
בסוף העניינים נרגעו גם כאן, וב"אבא עושה בושות" של מאיר שלו, הילד כבר יודע שיש משהו מאוד לא בסדר באבא שמגיע בשורטס לחתונה של דודה בתיה. אבל שנות ה־90 החזירו את האופציה, שנות האלפיים שימרו אותה, ושנות הקורונה כבר פרצו את הסכר עד לרמה שגם שלי גרוס, אושיית אופנה ומחברת "החיים ומה שלבשתי", לא מנסה להתנגד.
"בהחלט צריך לנרמל את זה", היא אומרת. "אנשים צריכים שיהיה להם נעים. אני לא אוהבת שאנשים לא מוכנים לראות ברכיים של אחרים – לא כל אחד צריך להביא את ההפרעות שלו למקום העבודה".
כל מקום עבודה?
"תלוי איזו עבודה וכמה קצרים המכנסיים. ברור שיש מגזרים שיש בהם קוד לבוש, וזה בסדר, אבל מקום עבודה שמאפשר לנשים לבוא עם מכנסיים קצרים צריך לאפשר גם לגברים. לא ייתכן שמישהו לא יוכל לבוא ככה רק כי הרגליים שלו שעירות. הגיוני שאם אתה חי במדינה עם קיץ מאוד אגרסיבי, תתלבש בהתאם. בעיניי להתלבש מתאים זה אפילו יותר אלגנטי ממכנסיים ארוכים ונעליים עם גרביים. כל הרעיון הוא להתאים את עצמך למקום".
אבל רגע. לא כל כך מהר. פרנק הוכברג – שעקרונית מאשרת גם היא קצרים לגברים בעבודה – מסייגת: "זה צריך לענות לכמה תכתיבים: אלה לא צריכים להיות מכנסי ג'ינס ארוכים שקיצרת לבד בקורונה. היה גם טרנד שלשמחתי די נגוז, של מכנסיים קצרים שנגמרים קצת מתחת לברך, שזה ממש עיוות את הצורה של הבחורים והיה נורא. אבל מכנסיים עד הברך או קצת מעליה, כל מה שנקרא ברמודה ועשוי מאריג כלשהו – לא מכנסי התעמלות, לא מכנסי כדורסל, לא פוטר, לא כל הדברים האלה עם שרוך שנקשר אלא משהו קצת יותר מחויט – זה מקובל".
עוד כללים?
"מה שיותר חשוב מהמכנסיים הקצרים זה מה שיש בקצה הרגל. שם הבעיה האמיתית. לא שצריך לעשות פדיקור, אבל אם אתה הולך עם ציפורניים בחוץ, תתעכב עליהן, תראה שהכל בסדר. ואפשר ללכת עם סנדלים מגניבים או עם נעלי יאכטה כמו מוקסין, או אפילו סניקרס עם גרביים גבוהים במראה קצת יותר היפסטרי. כפכפי אצבע זה כבר גבולי לדעתי, ואני די ליברלית".
לחלופין אפשר גם שלא. פשוט לא. תהיו גברים, שמרו את הרגליים שלכם לעצמכם. נכון, קצת חם, אבל לא כמו בלונדון. "אנשים פה כרגע בהלם מגלי החום, לא יודעים איך להתמודד ונכנסים לקטע של 'אין לנו חוקים ל־40 מעלות, אנחנו אפילו לא יודעים אם זה בסדר או לא, בחיים לא חשבנו על אופציה כזו’", אומרת לי חברה שגרה בלונדון.
באקלים ניהיליסטי כזה, אפשר להבין את כמיהתם של רבים למכנסיים חזקים. אבל אנחנו יודעים טוב יותר; המנדט נגמר מזמן, והשאלה היא כבר לא מי לובש את המכנסיים הקצרים בבית, אלא מי לא אמור ללבוש אותם בעבודה.
דוגמן: זיו שמעוני, סוכנות Mars, סטיילינג: לימור ריחנה, ע.סטיילינג: מאיה כהן, צולם ב-We Work שוקן, איפור: אילנה פיצ'חזרה
פורסם לראשונה: 07:52, 02.09.22
