יין רוזה הוא כבר מזמן לא רק יין קיצי ששותים במרפסת שטופת שמש (רצוי בפרובאנס): בשנים האחרונות הרוזה הוא שיא האופנה בתחום היינות, ואם בעבר התייחסו אליו בזלזול, היום הוא נחשב למשקה טרנדי ואיכותי הרבה יותר מבעבר.
מבין כל אזורי היין בעולם, פרובאנס שבדרום צרפת הוא כנראה הפורה ביותר ליינות רוזה - כמעט 90% מייצור היין בפרובאנס הוא רוזה.
עכשיו השאלה הגדולה היא - אם יותר ויותר יצרני יין מתחילים לייצר יינות רוזה אולטרה פרימיום אז האם רוזה יכול להיות יין נהדר?
הטרנד הגדול בחמש השנים האחרונות
טרנדי או לא, הרבה יותר קל לאהוב יין רוזה, בעיקר כי הוא רענן ויבש, ולכן הוא נוכח יותר ויותר על שולחן האוכל. היצרנים ממליצים על יינות רוזה לצד כל דבר, החל מאוכל אסייתי וכלה בצלחת נקניקים. הניחוחות של פירות יער אדומים עדיין נפוצים ביינות רוזה, אך היום היינות נראים פחות עסיסיים ודומים יותר ליין "אמיתי".
יינות רוזה עדיין נחשבים יומרניים למדי בקרב רוב הצרכנים, אבל זה לא אומר שקל לייצר אותם. אמנם זה מאתגר מבחינה טכנית להכין רוזה, אבל משתמשים בתהליך הייצור בטכנולוגיה המתאימה הן ליין לבן והן ליין אדום, ולא קל לקבל את הצבע המדויק שרוצים.
אם בעבר היינו רואים עלייה בביקוש לרוזה בעיקר בתחילת האביב והקיץ, היום אפשר להגיד שרוזה הפך להיות היין האהוב על הישראליים בכל עונות השנה ומדובר בקטגוריה שרק הולכת וצומחת
כל המדינות המפיקות יין בעולם מייצרות היום גם יינות רוזה, אך אירופה שולטת עם 75% מהייצור, ובתוך אירופה צרפת נמצאת בצמרת. כמעט 10% מייצור היין העולמי כיום הוא רוזה, והמספר גדל בהתמדה.
פרובאנס, כאמור, הוא המחוז שבו מייצרים 90% יינות רוזה. האם זה רע? יש אנשים שחושבים שכן. יצרני יין אדום ולבן בפרובאנס מתוסכלים מכך שהיינות שלהם לא זוכים לתשומת הלב הראויה להם, ויש החוששים שפרובאנס לעולם לא תחשב שוב לאזור יין רציני בגלל זה. אבל יינות הרוזה הביאו יציבות פיננסית לאזור. אז אם אנשים עומדים בתור בשביל לקנות את הרוזה שלך אז למה להפסיק לייצר אותו?
יין רוזה - מענבים אדומים או לבנים?
אל תתנו לצבע היפה לבלבל אתכם: רוזה מייצרים רק מענבים אדומים (ולא ממסך בין ענבים אדומים ללבנים, כפי שנהוג בשמפניה רוזה). מכיוון שהצבע נמצא רק בזגים (קליפות הענב) ולא בתירוש (מיץ הענבים), זמן המגע בין התירוש לזגים קובע את צבע היין.
לפי העיקרון הזה: אם רוצים לקבל צבע רוזה חיוור, פשוט מועכים קלות את הענבים ולא משאירים את הקליפות במגע ארוך זמן עם התירוש. אם רוצים יותר צבע - מאפשרים לזגים להתחבר לתירוש תקופה ארוכה יותר, בין שעתיים ל-20 שעות.
שיטה אחת להכנת רוזה נקראת סנייה (saignée, דימום בצרפתית). בשיטה הזאת מתחילים לייצר יין אדום, ואחרי זמן מה מוציאים את התירוש מהמיכל. התירוש הזה נצבע מעט על ידי הקליפות, והיין האדום שיישאר במיכל יהיה יין בעל גוף מלא יותר (מכיוון שיש פחות תירוש, אך אותה כמות של זגים במיכל). כך נוצר יין רוזה כמעין מוצר לוואי.
אבל החיסרון של שיטה זו הוא שהענבים, ככל הנראה, נבצרו בזמן שהתאים להפקת יין אדום, ובמקרים רבים - מאוחר מדי לייצר יין רוזה באיכות טובה: את הענבים ליין רוזה בוצרים לפני שבוצרים ענבים ליין אדום, כדי לקבל חומציות טובה יותר. יחד עם זאת, עדיין אפשר למצוא לא מעט רוזה סינייה טובים.
הצבע הוא המדיום
הצבע הוא נכס נהדר עבור יין רוזה, וכנראה זו גם אחת הסיבות לכך שאנשים כל כך אוהבים אותו, לכן חשוב לקבל את הצבע הנכון. עם זאת, ורוד אינו צבע אחד - אלא מאות צבעים וגוונים.
למדינות שונות יש העדפות שונות לגבי גוון הוורוד. הצרכנים הצרפתים רוצים רוזה חיוור, כמו שהם יודעים להפיק בפרובאנס. צפון אירופים, יפנים ואמריקניים נוהגים להעדיף צבע חזק יותר, אך נראה שיש תנועה כללית בעולם לעבר ורוד בהיר.
ומה בישראל? ההעדפות נעות לכאן או לכאן, אבל ניכר שגם בישראל טרנד רוזה הפרימיום חודר לאופנה. "כבר מספר שנים שאנחנו רואים צמיחה משמעותית בצריכת רוזה בישראל", אומר אלעד סלובטיק מחברת אספיריט, "אם בעבר היינו רואים עלייה בביקוש לרוזה בעיקר בתחילת האביב והקיץ, היום אפשר להגיד שרוזה הפך להיות היין האהוב על הישראליים בכל עונות השנה ומדובר בקטגוריה שרק הולכת וצומחת.
"עם השנים, ולאור הביקוש מצד הצרכנים, יקבים ברחבי העולם וגם בארץ הבינו שצריך לפתח את הקטגוריה ולייצר יינות רוזה פרימיום, שיוכלו להתאים למסעדות יוקרה ולברים נחשבים. המהלך הזה בא לידי ביטוי בטעם ובמחיר, והיום אין יקב שלא מחזיק רוזה פרימיום. התדמית של הקטגוריה בשיאה, והצרכן הישראלי מוכן לשלם היום עבור יין רוזה איכותי ומוכר יותר מ-100 שקלים - מה שבעבר כלל לא היה מקובל".
תוכלו למצוא כאן את יינות הרוזה של יקב שאטו ד'אסקלן (Château d'Esclans) מפרובאנס, יקב שנחשב לאחד החלוצים והמוערכים בקטגוריה, וידוע בייצור יינות רוזה פרימיום בלבד. היקב הזה אחראי, בין היתר, על מותג הרוזה הטוב בעולם - Whispering Angel, שנחשב לאחד מיינות הרוזה המובילים והמפורסמים בעולם: זה רוזה יבש וקליל בעל טעמים שופעים וסיומת רעננה ונעימה. המחירים של יינות היקב יכולים להגיע גם ל-600 שקלים, והם מובילים את קטגוריית הפרימיום ברחבי העולם.
"עד לפני שנים ספורות מכירות יינות הרוזה היו אחוזים בודדים בלבד מסך המכירות", אומר טל שקד מחברת הייבוא שקד (דרך היין), "בחנויות היין ובמסעדות התמקדו ביינות האדומים והלבנים. לפני כחמש שנים התחילה בעולם מגמת התחזקות יינות הרוזה, בעוד שבארץ זה עוד כמעט ולא הורגש. בעולם הרוזה היה בעליה מתמדת והערכנו שהמגמה הזו בהחלט עשויה, ואף צפויה להגיע גם אלינו".
אחד מיינות הרוזה הנמכרים בשנים האחרונות הוא שאטו מיראבל, בבעלות בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, שהקימו את היקב שמייצר רוזה מאוד פופולארי ברחבי העולם. כ-150 אלף בקבוקים של מיראבל נמכרו בארץ בשנה האחרונה, והם ממשיכים לחדש והוסיפו לאחרונה יין נגיש יותר במחיר בשם "סטודיו דה מיראבל", ומצד אחר מציעים בכמויות מאוד מוגבלות את "מיוז דה מיראבל" - רוזה עלית, שמתבגר בחביות עץ אלון ושמשווק בבקבוקי ליטר וחצי בעבודת יד. השנה הם אף השיקו לראשונה שמפניה רוזה סופר פרימיום בשם "פלור דה מיראבל".
רוזה בישראל: כחול, לבן, ורוד
בשבוע שעבר בחל יקב בנימינה לשווק את אחד מיינות הרוזה היפים בארץ, פרפום דה בנימינה, המגיע במארז יפה שנפתח כמו פרח.
"יוקרה היא כל מה שנמצא מעבר להכרחי", מסביר עומר בן חורין, מנהל שיווק של היקב, את המהלך, "מכאן, שייחודם של מוצרי פרימיום נובעת מהמשיכה ומהאטרקטיביות שלהם: איכות, אסתטיקה, מסורת ושפע. חיברנו אותו גם לעולמות הלייפסטייל, מתוך הבנה שיין מביא איתו חוויה שמתפרשת אל מעבר למוצר עצמו, ועל כן, מבנה הבקבוק דומה למותגים מקבילים בעולם. גם התווית בלתי קונבציונאלית, וכל זה משרת את המיצוב והבנייה של מוצר פרימיום ברמה השיווקית".
בסופו של דבר ועניין אפשר להגיד שבשנתיים האחרונות השוק הישראלי מוצף בעשרות מותגים של יינות רוזה מקומיים ומיובאים, וזוהי הקטגוריה הצומחת ביותר כיום בתחום היין. אבל כמו שמסכם שקד, "מי שחושב שזה הזמן לעלות על העגלה ולהתחיל לייצר או לייבא יינות רוזה, לדעתי זה קצת מאוחר מידי, וכדאי לו לנסות לנבא מה יהיה הלהיט הבא".
פורסם לראשונה: 18:24, 18.03.21
