בחודש האחרון הוא התארח אצל חברים בכפר קטן בצרפת, צפונית לכרמים של עמק הלואר, ושהה בבית ישן בן 300 שנה שעבר בירושה מהאימא לבת. כשאלי בן זקן מדבר על הבית הזה, הוא מפליג בתיאורים ארוכים ורכים, ובסוף הוא גם חותם במשפט: "אני מאוהב בו", ובמילים שלו זה נשמע כמו הדבר הכי רומנטי בעולם.
ממרום 77 שנותיו, בן זקן, אחד השמות המוערכים בעולם היין, כבר יודע דבר או שניים על רומנטיקה, אבל לא פחות מזה גם על יין, ולא סוד שזה הולך טוב כל כך יחד. בן זקן אלגנטי כמו היין שלו, ולשניהם גינונים לא מפה. שניהם ג'נטלמנים - היינן שטעם כבר הכל, והיין שבבקבוק.
30 שנה עברו מאז הבציר הראשון של הכרם בהרי ירושלים, ובמונחים מקומיים זה לא מעט בכלל. עד כמה שזה נשמע דווקא לא רומנטי, בן זקן פעיל ברשתות החברתיות, ולשמוע אותו מדבר על פוסט שהעלה וזכה לתגובות, זה כמעט כמו לראות נער מתבגר סופר לייקים באינסטגרם.
בן זקן, שנולד בעיר אלכסנדריה במצרים וגדל כנער באיטליה, הוא אחד משגרירי היין הטובים שהיו לישראל בעולם, שמתמחה בטרואר הזה של הרי יהודה. ברשותו שני יקבים - יקב קסטל שנמצא ביד השמונה ויקב רזיאל שנמצא בחלקת בית המשפחה במושב רזיאל, והוקם רק לפני שנתיים. הוא דובר ארבע שפות - עברית, צרפתית, אנגלית ואיטלקית, ומבין עוד שלוש נוספות - ערבית, גרמנית וספרדית, ונראה שדווקא השילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה שיש בו הוליד את אחד היינות הישראלים שאפשר להתגאות בהם. מנעד השפות שהוא דובר מאפשר לו לתקשר וליצור קשרים עם ייננים, עיתונאי יין וחובבי יין בכל העולם.
הסיפור שלו עם היין התחיל בסוף שנות השמונים כשבן זקן נטע חלקה בת שתי שורות של קברנה סוביניון ומרלו באזור הבית במושב רמת רזיאל בהרי ירושלים. משם עשה דרך ארוכה, שהניבה גם הכרה בינלאומית. בעולם היין בארץ היקב נחשב השראה ליקבי בוטיק רבים, וכמוהו גם בן זקן עצמו.
אלי בן זקן: "איתן ואני עובדים כבר הרבה שנים יחד, וכשהתחילה הקורונה פחדתי שנהיה חולים שנינו בזמן הבציר. אז אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא יעשה את היינות בקסטל ואני ברזיאל, כך שאם אחד מאיתנו יהיה חולה השני יוכל להמשיך לתפקד"
שבוע לפני המסע האחרון שלו לצרפת בן זקן התארח בברלין במסגרת פסטיבל האוכל "איט ברלין", פסטיבל שמתקיים מדי שנה בעיר, אבל לא התקיים כבר שנתיים בגלל הקורונה. בן זקן הציג את היינות שלו במסעדת "Prism", מסעדה עם כוכב מישלן של השף הישראלי גל בן משה (שביקר לאחרונה בארץ, והציג סדרת ארוחות בפסטיבל המטבח הישראלי). בן משה הגיש ארוחה בת 7 מנות שלוו ביינות של בן זקן. נמזגו שם, בין היתר, שרדונה של קסטל מבציר 2019, פטיט קסטל מאותה השנה, שני בצירים של גראד וין - 2013 ו-2018, אבל מי שעורר לא פחות התעניינות היה בן זקן עצמו, האיש שמייצר יין ביקב משפחתי בהרים בדרך לירושלים. במדינות עם תרבות יין מפותחת, רק הדבר הזה לכשעצמו היה צריך לזכות אותו בהערכה ממסדית.
באביב האחרון בן זקן והשף בן משה נפגשו באירוע שהיה ביקב, ומשם ועד הארוחה המשותפת הדרך הייתה קצרה. יומיים אחרי זה התקיימה באותה מסעדה טעימה לעיתונאי יין של יקבים ישראלים מאזור הרי יהודה - הקוורטט. הקוורטט הוא התארגנות של ארבעה יקבים מהאזור - קסטל, פלם, ספרה וצרעה, שפעלו לפני ארבע שנים למתג את עצמם כיין אזורי, ושנה לאחר מכן זכו להכרה כנפת יין, לראשונה בארץ. בן זקן ניהל את הטעימה, כששאר נציגי היקבים היו בזום.
"לא נסעתי לשם בשביל לקבל פרסים", הוא מצהיר, "אבל קיבלנו הכרה בינלאומית. ובכלל, אני לא שולח יינות לתחרויות פרסים. פעם אחת ממש בהתחלה שלחתי בקבוק של שרדונה שעשיתי, כי הייתי בטוח שזה שרדונה מצוין. בקושי קיבלנו מדליית ברונזה או ארד או משהו כזה. שם הבנתי שתחרויות יין זה לא בשבילנו".
מה דעתך על תעשיית היין בארץ? בכל זאת עשינו כברת דרך משמעותית.
"אני גאה לייצר יין טוב ויין ישראלי ואני חושב שרמת היינות בארץ ממשיכה לעלות. אפשר לראות איך בכמה שנים האחרונות היינות הולכים ומשתפרים, ואני גאה להיות חלק מזה. ישבתי לפני שבוע עם יועץ יין צרפתי נחשב, מישל רולאן. אכלנו יחד ארוחת צהריים שהתחילה בצהריים והסתיימה בערב, ובמהלך הארוחה מזגתי לו שרדונה שלי והוא אמר לי שהיין טוב ואפילו טוב מאוד ואם לא הייתה תווית לבקבוק הוא היה חושב שזה יין מבורגונדי. כשאחד כזה מחמיא ככה ליין שלי, בשבילי זה מעבר לכל מדליה שאני יכול לקבל".
איך זה שאף יין ישראלי לא נכנס לרשימת 100 היינות הטובים בעולם של וויין ספקטטור? התרעמת על זה בפוסט זועם.
"נכון, כי איך יכול להיות שלתעשיית יין משגשגת כמו שלנו לא יהיה יין אחד או שניים ברשימה כזאת? זה רק מעיד על כך שהרשימה לא בסדר".
גם בארץ יש מסעדות שמציגות לראווה תפריט יינות מבורגון אבל אין להן בתפריט יינות ישראליים.
"אני מבין שבמדינה צעירה ללא מסורת יין יינות מחו"ל מפתים ואנשים רוצים לנסות, אבל אני חושב שבכל אזור בעולם שמייצר יין קודם כל החלק הראשון והארי בתפריט מוקדש ליין מקומי, שבדרך כלל מחולק לפי אזורים, ורק אחר כך יש מקום לרשימת יינות מייבוא. לצערי זה דבר שעדיין לא הופנם בארץ. כנראה שלמסעדות יש רווח גדול יותר כשהן מוכרות יינות מיובאים כי קשה לדעת באמת מה המחיר של בקבוק שהביאו מחו"ל. זה מאכזב, כי אני חושב שאני לא צריך להילחם על מקומי בשוק".
הדור הבא הוסמך בקורונה
תקופת הקורונה הייתה תקופה משמעותית ליקב, והיא רק האיצה שם תהליך שהיה צפוי שיתרחש ממילא: בן זקן העביר אל אחד הבנים שלו, איתן, את כל סודות עשיית היין, וחזר ליקב ברמת רזיאל, לפקח על עשיית היין שם. את כל הבציר האחרון של יקב קסטל, איתן הבן כבר עשה לגמרי בעצמו, אחרי כל השנים בהן בן זקן האב היה מופקד על העשייה ומעורב מאוד בכל הפרטים.
צפו: ביקרנו ביקב רזיאל
(צילום: ירון שרון )
"איתן ואני עובדים כבר הרבה שנים יחד, וכשהתחילה הקורונה פחדתי שנהיה חולים שנינו בזמן הבציר. אז אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא יעשה את היינות בקסטל ואני ברזיאל, כך שאם אחד מאיתנו יהיה חולה השני יוכל להמשיך לתפקד", מסביר בן זקן את המהלך.
אז הקורונה הייתה התירוץ להעביר את כל הסודות הלאה?
"הקורונה הייתה הזרז. אבל אני חושב שהגיע הזמן שהוא יהיה עצמאי כשאני עדיין בתמונה ויכול עוד לייעץ לו. אמרתי לו שמעכשיו אני רק מציע איך להכין את היין אבל האחריות היא שלו - הוא צריך להחליט הכל לבד".
