ראיון עם נשות יד מרדכי והרי גליל
( צילום: ירון ברנר)
בראש השנה שותים לחיים וטובלים תפוח בדבש, גם במהלך מלחמה. דנה שרון, סמנכלית שיווק ביקב הרי הגליל, ואוריאנה טובול, מנהלת מפעל יד מרדכי, סיפרו בריאיון לאולפן ynet על הייצור של יין ודבש תוך כדי אש.
"הימים הראשונים היו לא פשוטים", מספרת טובול על המפעל שנמצא בקיבוץ יד מרדכי, שאנשיו הדפו ביחד עם כוחות הביטחון מתקפה של עשרות מחבלים ב-7 באוקטובר. "כל העובדים שלנו מפונים. באותו היום רק יצרנו קשר עם כל העובדים, כדי לעזור למי שצריך. היה צריך לשים את העסק בצד ולדאוג לאנשים, ללכת לראות אותם, לחבק אותם, לדבר איתם".
מה קרה לייצור בזמן הזה?
"לא עבדנו, הבנו שזה בלתי אפשרי. בעצם כל האזור שלנו היה שטח צבאי סגור. בתקופה הזאת עשינו חושבים איך מביאים את העובדים שלנו בצורה בטוחה ונכונה, ובאמת אחרי חודש בדיוק, בשבעה בנובמבר, פתחנו את המפעל. יש לנו עובדים שמתגוררים בנתיבות, בשדרות ובאשקלון, וכשפניתי אליהם ושאלתי אם הם ירצו להגיע - הם כולם, בלי יוצא מן הכלל, אמרו 'בטח, ברור, אנחנו מגיעים'. וזה היה מאוד מרגש".
זה אומר שבימים הראשונים, או לפחות בחודשים הראשונים, פעלתם תחת אש, בעצם ייצרתם תחת אזעקות לא פוסקות דאז. אנחנו מדברים על החודשים הראשונים של המלחמה.
"כן. נכון. כל הסביבה רועשת ורועמת, האזור היה שטח צבאי סגור, אז גם הכניסה הייתה כניסה אחורית באזור שהוא פחות תלול ירי. באמת סיטואציה לא פשוטה, מצד אחד מייצרים, אבל מצד שני גם רגע תוך כדי שומרים על השיח, על הנעימות, מבינים שהעבודה מרפאה אותנו ובאמת מייצרים מתוך אהבה ומתוך רגע המחויבות. מניצחון הרוח, אחרי שהביסו אותנו בגוף, זאת הייתה התחושה".
גם דנה שרון מכירה את התחושה. "אנחנו בגליל בעצם מתחילת הלחימה נמצאים תחת אש. היקב שלנו נמצא 700 מטר מלבנון, אנחנו רואים את מרון א-ראס מהיקב, וממש עכשיו סיימנו בציר תחת אש. העובדים שלנו, שעולים ליקב יום יום, באמת עושים הכול מאהבת הארץ, מציונות מודרנית, למרות השריפות וכל הבלגן שיש סביב הם ממשיכים לעלות ליקב, לכרמים, ועושים עבודת קודש. כי חקלאות זה לא משהו שאפשר להפסיק".
ראינו לא מעט שריפות. גם אצלכם היו?
"מעל 300 דונם נשרפו לנו, כל הכרמים שלנו ממש צמודי גדר. אבל אני עוד פעם אסתכל על הצד האופטימי ואגיד שגם העובדים שלנו, הכורמים, הם אלה שהגיעו לכבות את השריפות. יש הרבה קושי, גם אם אנחנו רוצים לשתול עכשיו, יש בעיה, כי בעצם אין ג'י-פי-אסים. אבל בסוף אנחנו לא מוותרים על זה, והנה - בציר 2024 הסתיים ממש השבוע, ויהיה יין מהגליל לכל מדינת ישראל, גם בשנים הבאות, וזו מבחינתנו הציונות האמיתית".
לשריפות יש השפעה על טעם היין?
"אנחנו לא מוציאים יין מהכרמים שבהם היו שריפות, בעתיד נוכל לדעת אם נוכל להמשיך או שנצטרך לעקור אותם, חלק אנחנו כבר יודעים שצריך לעקור. נוציא רק יין איכותי".
ואתם מרגישים פרגון מצד הישראלים? הם קונים יותר מוצרים של הגליל והגולן בעקבות הרצון לעזור?
"לגמרי, מאז תחילת המלחמה יש לויאליות ואנשים לא מפסיקים לקנות. גם עסקים מזמינים אותנו, גם אנשים קונים יין ישראלי, פונים אלינו בכל הרשתות, בפייסבוק, באינסטגרם, באונליין שלנו, בחנויות היין. לפעמים אנחנו לא מספיקים לספק את הסחורה. עם ישראל מתגלה בטוב הלב שלו ובהדדיות הזאת. חלק מהעובדים מפונים וזה כל כך מחמם את הלב לגלות שבאמת אנשים בסופו של דבר מעריכים את זה וקונים ומפרגנים. מבחינתנו זה הניצחון האמיתי, ונותן לנו עוד כוח להמשיך".
