רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני רוצה לומר דבר מה: הניחו רגע את כוס היין הלבן בצד. נכון, אנחנו כבר בספטמבר והטמפרטורות בחוץ אמורות היו לרדת קצת אחרי אוגוסט האיום, אבל כל עוד שזה לא קורה, אנחנו נדבר על יינות אדומים. כן כן, גם כשחם.
כשאני מדבר על יינות אדומים בקיץ, אני כמובן לא מדבר על יינות מסוד קברנה, כבדים, עתירי אלכוהול, עם פרי בשל ונוכחות עץ מאסיבית, אלא על ז'אנר אחר לגמרי, שסוף סוף מתחיל לקבל אצלנו זרקור.
אז החדשות הן שמי שרוצה להעשיר את החוויה שלו מיין, צריך להפסיק לשפוט יינות רק לפי הצבע שלהם: הקהל הישראלי כבר מזמן נפתח לרוזה, למד לאהוב יינות כתומים, והבין שיינות לבנים הם לא פחות מורכבים ורציניים מיינות אדומים. עכשיו הגיע הזמן להכיר את האדומים הבהירים והקלילים, ואפילו להתאהב בהם.
חלק מהיינו האלה אפילו ירגישו לכם כמו יין לבן שכלוא בגוף של יין אדום, וזה ממש לגיטימי לזרוק לתוך הכוס קוביית קרח.
אז כשחם לכם, במקום לשתות יין לבן שמתחמם תוך שנייה וחצי בכוס (לשתות לבן פושר זה כמו לשתות קולה חמה בלי גזים. לא כיף), תנו צ'אנס לאדום צונן, ואתם עוד תופתעו איזה עולם מופלא מחכה לכם.
כללי אצבע לבחירת יין אדום קייצי
- צבע בהיר
- אחוז אלכוהול נמוך (עד 13% זה אידאלי)
- יין ללא נוכחות עץ (הטאנינים מהחביות יהיו דווקא נשכניים יותר בטמפרטורות קרות)
- טעם פרי טרי ורענן ולא טעם בשל וריבתי (מה שבדרך כלל יגיע גם עם אלכוהול גבוה)
לפעמים אפשר לשתות את היינות צוננים באזור טמפרטורה של 10-12 מעלות, ולפעמים אפשר לשתות אותם ממש קרים, ולהכניס לשמפניירה, כמו היו יין לבן לכל דבר ועניין.
זיכרו - ככל שהצבע של היין בהיר יותר כך אפשר לשתות אותו קר יותר. זו אמנם הכללה גסה, אבל זה גם לגמרי עניין סובייקטיבי, ואתם צריכים לבדוק מה נעים לכם על הלשון, אז תשחקו עם זה קצת ותחליטו מה הטמפרטורה האהובה עליכם.
עוד טיפ נהדר זה לקנות שרוול קירור שאפשר להכניס למקפיא ואיתו עוטפים את הבקבוק. אפשר למצוא את זה ברוב חנויות היין, וזו דרך נהדרת לשמור על הטמפרטורה של הבקבוק, במיוחד אם נגזר עליכם לבלות כמה שעות מחוץ למזגן.
אזורים, סגנונות ושבע המלצות אישיות
הרבה יצרני יין צעירים (רובם עם נטייה להיפסטריות ולדיבור על יינות טבעיים) מייצרים יינות אדומים קלילים. רבים מהם דומים מדי אחד לשני, וגם אם מדובר ביינות שהם לגמרי סבבה ואפשר ללגום אותם בהנאה, חסר להם הערך האותנטי של ביטוי הזן והמקום, שהולך לאיבוד בניסיון להיות מגניבים ואופנתיים.
ברשימה שלפניכם בחרתי כמה יינות אדומים אהובים עליי, שמתאימים מאוד לקיץ. היינות האלה מחליקים בגרון, יש בהם אפס כבדות, והם בכל זאת יודעים לייצר עניין ומורכבות. וזיכרו - זה שהיינות האלה "קלים", זה לא אומר שהם "פשוטים". את הרשימה מרכיבים יינות מיובאים, אבל הצליח להשתחל אליה גם יין אחד מקומי "כחול לבן".
מורגון, גי ברטון 2018
אני מת על יינות בוז'ולה (לא להתבלבל עם בוז'ולה נובו הפשוט מהחגיגות בנובמבר), במיוחד מהידיים של היצרנים הקלאסיים הטובים דוגמת גי ברטון. זה יין טהור ואנרגטי, ומרגישים שם תות שדה טרי שמתפוצץ בפה.
130 שקלים, ייבוא: אוסף יינות בורוגן
שאטו אור ד'גול, A.Boire 19'
א-בואר הוא מין משחק מילים בצרפתית שמשמעותו "לשתות", וזה אכן יין שאפשר להגיד עליו בשפה עממית שהוא "גלו-גלו-גלו" - יין כזה שפשוט שותים בהנאה. היקב שוכן בעמק הרון, יש בו סינסו וגרנאש בכמויות שוות, וזה יין מבושם וקליל ששואב לא מעט השראה מיינות בוז'ולה (זה שמוזכר בפסקה הקודמת), אבל במבטא דרום צרפתי.
65 שקלים שהופכים אותו לתמורה נהדרת לכסף. ייבואן: הכפתוריה
פרייזינגר, בלאופרנקיש קאלקשטיין 20'
קלאוס פרייזינגר הוא אחד הכוכבים העולים באוסטריה, והאו גם יינן עם הרבה הייפ סביבו. תסתכלו על התווית הנקייה והמינימליסטית שלו ותבינו שבמקרה הזה - הקנקן לחלוטין מעיד על תוכנו. זה יין שהוא less is more, כמו שרק מי שבטוח בעצמו ובחומר הגלם שלו יכול להפיק.
119 שקלים, ייבוא: צ'ירז
אינק, יודית בק 20'
גם יודית בק היא כוכבת עולה בשמי אוסטריה, והיין הזה מבוסס ענבי צוויגלט עם מעט סנט לורנט (זנים מקומיים). הוא עסיסי ופריך, וכזה שכל שלוק ממנו מזמן את זה שבא אחריו.
110 שקלים, ייבוא: עסיס
קסטרו-ונטוסה, אל קסטרו דה ולטואיל 18'
יין הכניסה הצעיר של היקב המשפחתי בניהולה של משפחת פרז האגדתית. מנסייה הוא אחד מזני הענבים הספרדיים החביבים עלי לאחרונה, וכאן הוא בגרסה שאיכשהו משלבת בין חספוס לאלגנטיות, עם יופי של פרי אדום טרי במרכז. תג המחיר שלו הופך אותו לאחת הקניות המשתלמות.
80 שקלים (56 שקלים לחברי מועדון דרך היין), ייבוא: דרך היין
ניפורט, "דרינק מי", נאט-קול 20'
דירק ניפורט הוא אחד מאנשים היין החשובים והיצרתיים בפורטוגל, עם פורטפוליו שלא מפסיק לגדול ולחקור סגנונות ואזורים חדשים. כאן מדובר בענבי באגה מאזור באיירדה, וזה יין שכל כולו משדר קוליות פאנקית (cool & funky הוא המוטו של הסדרה הזו). התווית הלא שגרתית, השם ("שתו אותי") והאריזה בבקבוק ליטר, מפתים מאוד.
80 שקלים, ייבוא: פורטו
כרם שבו, ברברה 18'
פרי רענן עומד במרכז היין הזה, שכל כולו שמחת חיים מבלי להיכנע לפשטנות. מעט מאוד בקבוקים יוצרו מהיין (המטרה העיקרית של הברברה היא לשמש את הבלנד האדום של היקב), אז קצת קשה להשיג אותו ובהצלחה עם החיפושים. לטעמי האישי בלבד מדובר באחד האדומים הישראלים הכי טעימים בשטח, שאפשר להשיג אותו גם בכמה מסעדות.
210-250 שקלים, יקב שבו
אבירם כץ הוא איש יין וסומלייה
