עולם היין בארץ עובר לא מעט מהפכות וטלטלות: מתרבות יין שהכירה רק יינות אדומים או לבנים, ישראל הפכה למעצמת יין ולנקודה ברורה על מפת היין בעולם - כרמים, יקבי בוטיק וייננים שיודעים מה הם עושים.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
וכן, נראה אפילו שמתחילת משבר הקורונה למדנו לשתות יותר, והפכנו לצרכני יין גם בבית. אז יקבי הבוטיק פרחו, אבל מה עם היקבים הגדולים? מסתבר שגם שם לא רק שלא הרגישו ירידה במכירות, אלא אפילו עלייה.
"המשכנו לפעול כרגיל בכל הערוצים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, למעט הערוץ שנסגר - מסעדות, בתי מלון וקייטרינג", אומר מוטי טפרברג, מנכ"ל יקב טפרברג, אחד משלושת היקבים הגדולים בארץ. "עד אמצע חודש מרץ 2020 לא הייתה שום פגיעה במכירות. עם פרוץ הקורונה, היה חשש שהמכירות ייפגעו, אולם בפועל המכירות בכל הערוצים עלו משמעותית, למרות שלא מכרנו כלום למלונות, לאולמות אירועים ולמסעדות, בהם לא הייתה פעילות כלל. אבל המבחן האמיתי יהיה בחודשים הקרובים".
וכשטפרברג מדבר על החודשים הקרובים הוא לא מדבר רק על בחינת תוצאות משבר הקורונה, אלא גם על ה-BDS שהוכרז באירופה על מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק, על מרכז המבקרים שהוא עובד על הקמתו וגם על הדרמה המשפחתית: האם יהיה דור שישי שימשיך את השושלת המשפחתית ביקב?
העתיד של השושלת המשפחתית
לפני כמעט 150 שנים - משפחת טפרברג הקימה בלב הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים - יקב, במקביל לחנות יינות ובית מרזח שניהלה ברובע המוסלמי. מיום הקמתו עבר יקב טפרברג בירושה מאב לבן. היום העתיד של השושלת לוט בערפל: הבעלים והמנכ"ל הנוכחי – הדור החמישי למשפחה, מוטי טפרברג, אמור להעביר את המושכות לבנו, אמוץ טפרברג, כמיטב המסורת המשפחתית, אבל ההשערה היא כי זה לא יקרה, לפחות נכון לעכשיו. אמוץ שימש בעבר שימש כסמנכ"ל שיווק של היקב, אבל עזב והשאיר את העתיד לא ברור.
"בשנת 1976 התחלתי לעבוד ביקב", נזכר מוטי טפרברג, "אבא שלי קיבל אותי בזרועות פתוחות ובאמצע שנות השמונים החלפתי אותו בניהול. גם אמוץ אמור לחזור – לפחות זה התכנון. כדור חמישי ביקב אני בהחלט רוצה שהיקב יישאר יקב משפחתי, תחת שם המשפחה שלנו. בסוף, אנחנו הולכים לעולמנו ולא יודעים מה יקרה אחרינו. אבל אני מקווה שזה ימשיך הלאה בתור יקב משפחתי".
על אף עזיבתו של אמוץ את היקב, היקב עשה קפיצת מדרגה עצומה בעשור האחרון, מאז הגיע סמנכ"ל השיווק הנוכחי, רועי הראל, ומיתג את היקב מחדש: מסדרות היינות, השמות על התוויות ועד צורת הבקבוקים. ההחלטה להשקיע מיליוני שקלים בשיווק בהחלט השתלמה, וכיום יקב טפרברג הוא היקב השלישי בגודלו בישראל (אחרי יקב רמת הגולן ויקב כרמל).
בתפקיד היינן הראשי מכהן ב-18 השנים האחרונות שיקי ראוכברגר, יינן בעל מוניטין מכובד, שמביא איתו את האופי הישראלי המוכר לתוך יינות היקב. לצידו עומדים היינן אוליבייה פרתי המביא את הסגנון הצרפתי והעולם הישן, וגם רכש יחסית חדש בעולם הייננות – דניאל פרידנברג, המביא את הסגנון האמריקני והעולם החדש.
שלושת הייננים חובשי כיפה - כל אחד כיפה אחרת בצבע שונה השייכת לזרם שונה. השילוב בין שלושתם מביא גם את האופי השונה ליין. חלק מן היינות בעלי אופי חדש ואולטרה-מודרני (בממסך מרתק של זנים מקומיים) וחלק בעלי אופי קלאסי המזכיר את מיטב יינות בורדו ופרובאנס.
בעבר נקרא היקב אפרת. במשך עשרות שנים הציבור בישראל התרגל למותג, אבל לפני כ-15 שנה בחרו ביקב להעלים אותו מהתודעה, ולללכת עם השם של המשפחה את כל הדרך. "אנחנו לא מתביישים באפרת, ואפילו גאים מאוד", אומר מוטי טפרברג, "החלטנו בשנת 2006 לשנות את כל האסטרטגיה ולצאת עם השם טפרברג וכך לחזור לשורשים. אנו לא מתנערים מהשם אפרת, אלא גאים בדורות המשפחה, שאותם אנו מייצגים בשם טפרברג. כשמחליטים לקרוא לעסק שלך בשם המשפחה שלך, אתה מייצג את מי שאתה. כשהתחלנו את המיתוג, אנשים שברו שיניים עד שהצליחו להגיד את השם 'טפרברג', אבל היום כבר התרגלו. זה היה החזון שלי, שייכות משפחתית ליין".
היקב נהנה מייצוא מכובד לחו"ל. אתם מרגישים חרם על יינות מכרמים הגדלים מעבר לקו הירוק?
"האיחוד האירופי העביר לא מזמן החלטות נגד ייבוא יינות מהשטחים. ביום שיצאה ההודעה על ה-BDS, אזלה לנו כל הסחורה בהולנד. אנחנו לא חוששים, אנחנו מייצגים את מה שאנו מאמינים בו. פתחנו את הצוהר בהולנד ושם השוק לא יהודי, כמו בארצות הברית, אנגליה או צרפת. יש הרבה לקוחות בחו"ל שמתנגדים לחרם, אבל יש את גם את אלה שבכוונה מחפשים את האנטי. אני בטוח ששום החלטה לא תחליש את יכולת הייצוא שלנו".
היקב מתכנן לגדול עוד?
"כיום אנחנו מייצרים 8 מיליון בקבוקים לשנה, אבל אין לנו מטרה להיות הכי גדולים. עם זאת, אנחנו כן רוצים להיות מובילים בענף היין, בטכנולוגיה, בכרמים".
מה דעתך על מחירי היינות בארץ?
"מחירי היינות בארץ סבירים ביותר, אנו לא יקרים יותר באופן יחסי משאר מדינות העולם".
האם אפשר לייצר יין זול וטעים בארץ? כמו יינות של 3-4 אירו בסופרמרקט באירופה.
"אפשר לייצר יין זול וטעים, אבל בשום פנים ואופן לא במחירי היינות המיוצרים באירופה, כי הבסיס לייצור היין יקר יותר בישראל, הן מההיבט של המחיר לענב והן מבחינת ייצור היין. אנו צריכים לייבא בקבוקי זכוכית מחו"ל, לייבא חביות, לייבא מיכלי נירוסטה. בנוסף, יש בארץ תקורה יקרה, מיסים גבוהים וכמובן עלויות של כשרות. לעולם לא נצליח להפיק יין טעים וראוי לשתייה במחירי הסופרמרקט באירופה".
מה השתנה במהלך השנים בתרבות היין שלנו?
"בשנים האחרונות הצרכן הישראלי נחשף יותר לעולם היין הישראלי והעולמי, הוא מגלה יותר עניין. אנו רואים גידול בצריכת יינות איכות, גידול בקורסים ללימוד יין, הרבה פסטיבלי יין ווכדומה. במקביל, כמות היקבים גדלה משמעותית, וכך גם שוק חנויות היין המתמחות. אבל יחד עם זאת, יש לנו עוד דרך ארוכה בשינוי הרגלי צריכת היין ותרבות היין - הצריכה לליטר פר נפש נשארה במקום (למעלה מ-15 שנים עומדת על ממוצע של כ-3.5 ליטרים של יין לנפש לשנה, לעומת צרפת שעומדת על כ-56 ליטרים של יין לנפש לשנה, ש.ש.)".
איפה אתה רואה את עולם היין בעוד עשור?
"בעוד עשור אני רואה שהיינות הלבנים והרוזה יתפסו נפחים גדולים יותר, כפי שהיה בשנות השמונים בישראל, תוך התאמת הזנים, צורת גידול הגפן ויצירת היין לאקלים המשתנה. כמובן, שזה יתפוס חלק משוק היינות האדומים הכבדים והכוהליים שמיוצרים כיום ברוב יקבי ישראל".
אתם אחד מהיקבים הגדולים בארץ, ואחד היחידים שאין לו מרכז מבקרים. למה?
"מרכז המבקרים יקום. האמת שהיינו אמורים להקים אותו כבר בנובמבר 2019, השקענו בתוכניות ובאדריכלים, אבל אז לא הייתי שקט, כי ראיתי שבתוכנית אנחנו מקימים מרכז מבקרים, אבל מבחינה לוגיסטית אנחנו מצמצמים את חדר החביות. אז חשבנו לבנות מחוץ לשטח היקב הנוכחי (קרוב ל-20 דונם סמוך לקיבוץ צרעה, ש.ש.), אבל גם זה ירד מהפרק. האדריכל, סמנכ"ל השיווק ומעצב הפנים עבדו יחד על תוכנית שמשדרת את החזון וגם את הרחבת חדר החביות. אני מקווה שהתוכניות ייצאו לפועל בנובמבר 2020".
חמישה יינות של יקב טפרברג שכדאי להכיר
פינו גרי, אסנס 2018 – הענבים מגיעים גוש עציון מכרם כתף המוכתר. באף תמצאו רמזים למינלראליות, בננה ותפוח. החמיצות טובה, הגוף בינוני, והטעם קצת פרחוני וקצת קלוי, למרות שאין בו עץ. הפה עגול, מרשים וכמעט שמן. יין מוצלח מאוד.
טפרברג, רוזה, אסנס 2019 – הבקבוק יפהפה וזוהר בצבע ורוד עדין. הפה נותן תחילה חמיצות גבוהה מאוד, ורק לאחר כמה שניות מגיעה המתיקות. כיום ליקב יש כרמים ייעודים לרוזה, ומה שמפתיע הוא אחוז הכוהל הנמוך: 11.5%. ניכר כי היין מאוד מדויק, חד ופריך. יתכן שמזכיר את הסגנון הפרובנסיאלי באופיו, אך טעמו קשוח מספיק כדי להתמודד מאכלים ים ים-תיכוניים.
טפרברג, שרדונה, אסנס 2018 – הענבים מגיעים מגוש עציון. היינן, שיקי ראוכברגר מספר, כי "שיחקנו עם רמת ההצללה" והתוצאה היא יין כבד ומלא אשר תסס בחביות, שהעניקו לו טעמי וניל. כדאי לשמור את היין לאורך זמן, ולראות איך יתפתח בבקבוק.
טפרברג, לגאסי, קברנה פרנק 2017 – הזן מביא איתו טביעת אצבע ברורה, איכותית ומוכרת. האף מבושם בדובדבנים שחורים ובשלים, תות שדה ופלפל קלוי. הפה עשיר ועסיסי מביא עמו מוקה, קינמון ושזיף, כשהוא נתמך בחומציות טובה ועפצנים יבשים. הסיומת נעימה, טעימה, ארוכה. יופי של יין.
טפרברג, לגאסי, פטיט סירה 2016 – הענבים מגיעים מחלקה מבוגרת באזור מבוא חורון. יין סגור ומאוד מאוזן, הפרי איכותי. היין נעים ועדין, ברקע יש שפע תיבול, הגוף נהדר ויש לו יכולת התבגרות טובה. בהחלט יין למזווה.
